בבחירות האחרונות התרסק מחנה המרכז־שמאל ואיבד כליל את כוחו. להתרסקות הצפויה קדמו מהלכים מוטעים ושגויים רבים מדי של מפלגות השמאל העבודה ומרצ, ומהלך רמייה נכלולי אחד לא צפוי כלל של ראש כחול לבן המקורית, בני גנץ (חוסן לישראל).

זהו זמן לחשבון נפש. זמן "לעשות חושבים", לחשב מסלול מחדש, להבין את הטעויות שנעשו בדרך, להודות בהן, לתקנן ובעיקר – להבטיח שלא יחזרו שוב.

אלא שלא כך פני הדברים, לצערי. במקום חשבון נפש עמוק ורציני אני קורא ושומע על ייאוש רב מצד אחד ועל רצון בלתי נלאה, עיקש ועקבי לחזור על טעויות העבר שוב ושוב.

עלינו להטמיע בתוכנו, שהחלוקה הרגילה לשמאל וימין אינה רלוונטית בתקופתנו זו. החלוקה העדכנית בימינו היא לשני מחנות: מחנה נתניהו והמחנה הדמוקרטי, שמורכב מימין מתון, מרכז ושמאל.

לא מעט מחבריי למחנה הדמוקרטי מתעקשים להריץ את יאיר גולן וקוראים לו לעמוד בראש מפלגת שמאל חדשה. מהדיווחים בתקשורת אפשר להבין שגולן נעתר לבקשות, שלא לומר הפצרות, ובימים אלו נמצא במגעים להקמת מפלגת שמאל כזאת.

למיטב הבנתי, תהיה זו טעות. כבר היינו בסרט הזה כמה וכמה פעמים, מדוע לחזור עליו שוב? מדוע לחזור על טעויות העבר?

לא מעט מחבריי למחנה הדמוקרטי מתעקשים להריץ את יאיר גולן וקוראים לו לעמוד בראש מפלגת שמאל חדשה. למיטב הבנתי, תהיה זו טעות. כבר היינו בסרט הזה כמה פעמים, מדוע לחזור עליו שוב?

אינני טוען שגולן אינו ראוי או שחלילה יאכזב כמו גנץ, אינני מכיר אותו וייתכן שהוא יהיה שונה ממנו. אבל למה להסתכן? למה שוב לקחת גנרל ללא עבר פוליטי, ללא ניסיון מול נתניהו, ובעיקר ללא אידאולוגיה נראית לעין והצלחות מוכחות במאבק נגד השחיתות ונגד נתניהו? למה להקפיץ לקדמת הבמה הפוליטית כוכב נולד חדש שעדיין לא הוכיח את עצמו בשדה המוקשים הפוליטי? כמה כוכבים נולדים כאלה הקפצנו בשנים האחרונות, ועד מהרה הם נפלו ולא עמדו בציפיות ובקשיי הדרך?

יאיר גולן אולי ראוי להיות בפוליטיקה, אבל עליו להשתפשף קצת, לצבור ניסיון פוליטי וביטחון עצמי לפני שהוא יהיה מסוגל לייצג את גוש המרכז־שמאל ולהוביל אותו. היריב שלו חזק פוליטית ומסוכן מכדי שנאפשר שוב לטירון פוליטי, חזק ככל שיהיה, להילחם בו.

מול נתניהו צריך להציב יריבים חזקים לא פחות כמוהו, יריבים בעלי ניסיון פוליטי ובעיקר לְמודֵי שנות ביבי המכירים כל תעלול, טריק, שטיק ורמייה שלו ויודעים לשחק במגרש הפוליטי לפי הכללים שהוא קבע ושולט בהם. למשל, אנשים כמו יאיר לפיד ומשה יעלון מיש עתיד־תלם.

כל המחנה הדמוקרטי כולו (המחנה הדמוקרטי, לא מחנה השמאל בלבד) חייב להפיק לקחים מהשנתיים וחצי האחרונות. הפקת הלקחים חייבת להיות מלוּוה בנשיאה אישית באחריות. ראשי מרצ והעבודה חייבים לשאת באחריות לכישלונם המוחלט ולהתפטר. גם תמר זנדברג, שאחראית לא פחות מהם לכישלון המהדהד הזה, חייבת להגיש את התפטרותה ולפרוש מיידית מהחיים הפוליטיים. מי שכשל, טעה או סרח – אין מקומו עימנו. נקודה. המצב רציני וחמור מכדי שנאפשר למי שטעה ונכשל כל כך הרבה פעמים לטעות ולהיכשל שוב.

צר לי, אבל העבודה ומרצ בגרסתן הנוכחית סיימו את דרכן. אם השמאל־מרכז תאב חיים הוא חייב לקום מייד מן האֵפר ולהקים מפלגה חדשה, רעננה ודמוקרטית, שלא תסתמך על הפוליטיקאים שכשלו וטעו פעם אחר פעם.

כל המחנה הדמוקרטי כולו חייב להפיק לקחים מהשנתיים וחצי האחרונות. הפקת הלקחים חייבת להיות מלוּוה בנשיאה אישית באחריות. ראשי מרצ והעבודה חייבים לשאת באחריות לכישלונם המוחלט ולהתפטר

המפלגה החדשה שתוקם חייבת להיות מחוברת לבוחריה הפוטנציאליים, להיות קַשובה להם ובעיקר – להיות מושתתת על אידאולוגיה ומצע ברורים ושקופים ועל עקרונות דמוקרטיים. אחרי שכל אלה ייבנו על המפלגה החדשה להכריז על מועמדיה לכנסת, ומייד לאחר מכן לערוך מפקד חברים שיירשמו ויצטרפו למפלגה – והם ורק הם יבחרו את מועמדיה לכנסת ואת העומד בראשה.

ומי ראויים להיות מועמדיה לכנסת? אנשי ציבור, פוליטיקאים בהווה ופוליטיקאים לשעבר שכבר הוכיחו את עצמם במלחמתם העיקשת בשחיתות ובנתניהו, פוליטיקאים דוגמת ציפי לבני, אראל מרגלית וסתיו שפיר. לאחר מכן חברי המפלגה יבחרו בבחירות דמוקרטיות כאמור, את מיקומם של מועמדיה לכנסת ואת יו"ר המפלגה.

כך פעלה מרצ עד לפני כשנתיים בעקבות פועלה של ראשת מרצ לשעבר, זהבה גלאון, ואז החליט מי שהחליט לצפצף על הצבעת חברי מרצ ולהקפיץ את ניצן הורוביץ לראשות מרצ, בניגוד מוחלט לבחירת חברי מרצ – ובהם אני – כמה חודשים קודם לכן. בעקבות מהלך שגוי זה פרשו לא מעט חברי מרצ, ובהם אני, מחברותם במפלגה.

גם מפלגת יש עתיד־תלם בראשות יאיר לפיד צריכה להפיק לקחים מהתרמית הגדולה שביצעו בה גנץ ואשכנזי, לעמוד בראש מורם ולעשות ככל יכולתה להשיב את אמון הבוחרים בפוליטיקה בכלל ובפוליטיקאים בפרט – עד שישובו להיות חלופה שלטונית.

גם מפלגת יש עתיד־תלם בראשות לפיד צריכה להפיק לקחים מהתרמית הגדולה שביצעו בה גנץ ואשכנזי, לעמוד בראש מורם ולהשיב את אמון הבוחרים בפוליטיקאים  – עד שישובו להיות חלופה שלטונית

זה לא יהיה קל ולא פשוט. אמון קל מאוד לשבור ולהרוס, קשה מאוד להקים ולבנות, ועוד יותר קשה לשקם. אבל זה אפשרי בהחלט. בעזרת ייעוץ פוליטי נכון ומדויק, ראייה חדה ונבונה לעתיד ומהלכים ראויים ועקביים אפשר יהיה להשיב את האמון ולהציב חלופה ראויה לשלטון האימים של נתניהו ושותפיו.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.