ראש הממשלה בנימין נתניהו הפך את החלת הריבונות הישראלית על חלקים מהגדה המערבית לאחד היעדים המרכזיים של ממשלתו החדשה. הוא טען כי בתוך שישה חודשים מהקמת הממשלה ניתן יהיה להביא את הנושא לאישור הממשלה והכנסת, וקבע את 1 ביולי כמועד שהחל ממנו ניתן יהיה לפתוח בתהליך.

יש מי שתופס את הסיפוח כמורשת שנתניהו מבקש להשאיר אחריו כמי שאמור לעזוב את תפקידו בעוד 18 חודשים, וייתכן שזה אכן כך. אבל צריך גם להעמיד בפרספקטיבה את המורשת של נתניהו ואת החלטתו על הסיפוח.

נראה שיש מי שמאמין שעכשיו, סוף-סוף, נתניהו יוכל להגשים חלום שהיה לו במשך כל הקריירה: לספח את כל 130 ההתנחלויות בגדה. ועדיין, ראש הממשלה שמכהן יותר מכל קודמיו, שמחזיק בתפקיד 14 שנים ועומד להתחיל כהונה חמישית, החל לדבר על רצונו לספח את כל ההתנחלויות רק בשנה האחרונה.

יש מי שמאמין שעכשיו נתניהו יוכל להגשים חלום שהיה לו במשך כל הקריירה: לספח את כל 130 ההתנחלויות. ועדיין, ראש הממשלה שמכהן יותר מכל קודמיו, החל לדבר על רצונו לספח את כל ההתנחלויות רק בשנה האחרונה

למעשה, בנאומו בכנסת ב-16 במאי 2011, נתניהו הודיע כי בכוונתו לספח רק חלק מההתנחלויות, כחלק מהסכם עם הפלסטינים, על בסיס קונצנזוס בציבור הישראלי. בהתייחסו למיעוט מההתנחלויות (המכונות "גושים"), אלה הממוקמות בסמוך לשטח ישראל, בתחום גדר ההפרדה, שבהן מתגוררים רוב המתנחלים, הוא אמר: "אנו מסכימים שעלינו לשמור על גושי ההתיישבות. אנחנו מסכימים ביריעה רחבה מאוד שגושי היישובים חייבים להישאר בתוך ישראל". באותה הזדמנות הוא הצהיר בפומבי שהתנחלויות אחרות יישארו מחוץ לגבולותיה של ישראל.

ייתכן כי נתניהו מעולם לא העמיד על סדר היום שלו את סיפוח כל ההתנחלויות משום שחשש בצדק שהחלטה כזאת לא תאפשר לישראל להיפרד מהפלסטינים ותהפוך אותה למדינה דו-לאומית, דבר המנוגד לרעיון של מדינה יהודית.

טקס החתימה על הסכמי אוסלו בבית הלבן בוושינגטון  (צילום: לע"מ/ OHAYON AVI)

האם הוא פחות מודאג מהתוצאה הזאת עכשיו? האם הוא גם פחות מודאג מהאפשרות המאוד מציאותית שסיפוח 30% משטחי הגדה, כפי שמוצע בתכנית של טראמפ, יפגע קשות בהסכם השלום עם ירדן ויסכל את האפשרות לחיזוק הקשרים עם מדינות המפרץ באופן גלוי? האם הוא אינו חושש עוד מתגובתן של מדינות אירופאיות לסיפוח חד-צדדי, בכלל זאת הכרה במדינה פלסטינית?

כיצד קרה שהתמקדותו של נתניהו בגושי ההתנחלויות התרחבה לסיפוח של כולן? נראה שהתועלת הפוליטית תפסה את מקומו של הפרגמטיזם. ממשלות נתניהו ב-2009 וב-2013 כללו שתיהן מפלגות משמאל ומימין לליכוד. הממשלה מ-2015, לעומת זאת, כללה רק מפלגות מהימין. לפתע, המונח "גושי התנחלויות" נעלם מהלקסיקון הפוליטי של נתניהו. יתר על כן, מרגע שטראמפ נכנס לתפקידו והציע את תכנית המאה, נתניהו לא רצה להיראות כמי שניצב משמאלו של נשיא ארה"ב.

ממשלות נתניהו ב-2009 וב-2013 כללו שתיהן מפלגות משמאל ומימין לליכוד. הממשלה מ-2015, לעומת זאת, כללה רק מפלגות מהימין. לפתע, המונח "גושי התנחלויות" נעלם מהלקסיקון של נתניהו

לקראת המרוץ לבחירות בנובמבר, מניעיו של טראמפ תועלתיים בבירור: הוא שואף לזכות בקולות האוונגליסטים והיהודים, גם אם קשה להאמין שהסיפוח יהווה גורם משפיע בבחירות לנשיאות בארצות הברית.

נתניהו צריך להתמקד באופק רחב יותר מאשר העסקה הפוליטית של טראמפ. כאמרתו הידועה של הפילוסוף הפוליטי האירי בן המאה ה-18 אדמונד ברק, "הנציג שלך חייב לך לא רק את העשייה שלו אלא גם את שיקול הדעת שלו; והוא בוגד בך במקום לשרת אותך אם הוא מקריב אותו לטובת דעתך".

אם תוקם ממשלה, קרוב לוודאי שמערכת הבחירות הזו הייתה האחרונה של נתניהו, שהשנה מלאו לו 70. אם יימצא זכאי בשלושת כתבי האישום שהוגשו נגדו, על פי השמועות הוא לוטש עיניים לנשיאות.

אם אכן זו הייתה מערכת הבחירות האחרונה שלו, נתניהו יכול להרשות לעצמו להיות פחות תועלתי מבעבר. הוא חריג בין מנהיגי ישראל, שרובם הגיעו לשלטון בשלב מאוחר יותר בחייהם. כמה מראשי הממשלה שקדמו לו ידעו שזמנם בשלטון קצר יחסית והתנהגו בהתאם. בסוף הקריירה שלהם, הם היו נכונים לקבל החלטות קשות, שלא תמיד תאמו את השקפת בסיס הבוחרים המסורתי שלהם.

מתנגדי תוכנית ההתנתקות מפגינים נגד יישומה, בכיכר רבין בתל אביב (צילום: MILNER MOSHE לע"מ)

לפני שהתמנה לראש הממשלה, מנחם בגין לא חשב שיחזיר את סיני למצרים זמן קצר לאחר שישראל התעמתה איתה בשדה הקרב ויפנה משם את כל ההתנחלויות. לפני שהתמנה לראש הממשלה, יצחק רבין לא חשב שילחץ את ידו של מי שהוא ורוב הישראלים תפסו כארכי-טרוריסט, יאסר ערפאת. לפני שהתמנה לראש הממשלה, אריאל שרון, שהיה אדריכל ההתנחלות בעזה כאלוף פיקוד הדרום ב-1971, לא חשב שהוא יהיה זה שיפרק את אותן התנחלויות.

הם ידעו שהמהלכים הללו לא יזכו לפופולריות, אבל ביצעו אותם אף על פי כן, מפני שהרגישו שהמצב השתנה בעקבות ההתפתחויות שחלו מאז כניסתם לתפקיד. הם האמינו שהאינטרס הלאומי מחייב הסתכלות על התמונה הרחבה יותר של האינטרסים האסטרטגיים של ישראל באזור וביחסיה עם ארה"ב והעולם. מורשתם הוגדרה על פי צרכי ישראל ולא על פי רצונו של ציבור הבוחרים שלהם.

בזכות הגדרת מורשתו במובן רחב יותר, ולא במונחים של זכייה בקולות הבוחרים, בגין הנחיל לישראל עשורים ללא מלחמות שנויות במחלוקת עם מדינות ערב כמו אלו שהתרחשו דרך שגרה ברבע המאה הראשונה לקיומה וגבו חיי אדם רבים משני הצדדים. הודות לרבין ולשרון, ישראל נמנעה ממלחמה מתמדת עם התנועה הלאומית הפלסטינית, גם אם הם לא הצליחו לשנות את החישובים של חמאס או לפתור את כל בעיות היסוד עם הפלסטינים באופן כללי יותר. שלושתם הונחו גם על ידי הצורך לשמר את זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

שרון נודע באמירה "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". הוא התכוון לומר שראש הממשלה נושא על כתפיו את עתיד המדינה, ונקודת מבטו, על פי הגדרה, שונה משל בוחריו. מנהיגות צריכה לעשות את מה שנכון ולא את מה שפופולרי.

שרון נודע באמירה "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". הוא התכוון לומר שראש הממשלה נושא על כתפיו את עתיד המדינה, ונקודת מבטו, על פי הגדרה, שונה משל בוחריו. מנהיגות צריכה לעשות את מה שנכון

ההיסטוריה לא תראה בעין יפה את סיפוחן של כל ההתנחלויות, מהלך שנתניהו עצמו לא התכוון בשום אופן לבצע לפני פחות עשור. ברצוננו להבהיר: אנו סבורים שכל מהלך של סיפוח חד-צדדי הוא שגוי, ומקווים שראש הממשלה יחזור בו מכוונתו לעשות זאת. אנו מקווים שלכל הפחות הוא יבחין בין סיפוח גושי ההתנחלויות הנזכרים לבין סיפוח ההתנחלויות בכללותן, לרבות בקעת הירדן.

הראשון לא יסתום את הגולל על פתרון של שתי מדינות, בעוד שהאחרון יהפוך את ישראל למדינה דו-לאומית שתשנה את זהותה באופן מהותי. אנו מקווים שראש הממשלה ילמד מקודמיו ויבחר להותיר אחריו מורשת ראויה, כזו שתבטיח את אופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל למשך הדורות הבאים.

דיוויד מקובסקי הוא עמית כבוד של זיגלר ומנהל פרויקט יחסי ישראל והערבים במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. בשנים 2014-2013 הוא שירת במשרד מזכיר המדינה כיועץ בכיר לשליח למו"מ בין ישראל לפלסטינים. הוא יוצר הפודקאסט Decision Points: the US-Israel Relationship. בטוויטר: @DavidMakovsky

דניס רוס הוא יועץ ועמית כבוד של ויליאם דוידסון במכון וושינגטון למזרח התיכון. הוא שימש כעוזר מיוחד לנשיא אובמה, כמתאם מיוחד למזרח התיכון בממשל הנשיא קלינטון וכראש הצוות לתכנון מדיניות במחלקת המדינה בממשל בוש הראשון. יחד עם דיוויד מקובסקי, הוא חיבר את הספר Be Strong and of Good Courage: How Israel's Most Important Leaders Shaped Its Destiny. בטוויטר: @AmbDennisRoss