בעקבות סבב הבחירות החמישי בישראל בתוך פחות מארבע שנים, בנימין נתניהו, שכיהן כראש ממשלת ישראל זמן ממושך יותר מכל קודמיו, מתכונן לחזור שוב לתפקיד. הגם שהיא מפולגת, המדינה נעה בבירור ימינה.

"ממשלת השינוי", שכיהנה במשך שנה, כללה מפלגות מהשמאל, מהמרכז, מהימין ואף מפלגה ערבית לראשונה בתולדות ישראל, אולם מה שהפיל אותה לא היה הגיוון האידיאולוגי שלה כי אם התפרצותה של אלימות.

דניס רוס הוא יועץ ועמית כבוד של ויליאם דוידסון במכון וושינגטון למזרח התיכון. הוא שימש כעוזר מיוחד לנשיא אובמה, כמתאם מיוחד למזרח התיכון בממשל הנשיא קלינטון וכראש הצוות לתכנון מדיניות במחלקת המדינה בממשל בוש הראשון. יחד עם דיוויד מקובסקי, הוא חיבר את הספר Be Strong and of Good Courage: How Israel's Most Important Leaders Shaped Its Destiny. בטוויטר: @AmbDennisRoss

דיוויד מקובסקי הוא עמית כבוד של זיגלר ומנהל פרויקט יחסי ישראל והערבים במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. בשנים 2014-2013 הוא שירת במשרד מזכיר המדינה כיועץ בכיר לשליח למו"מ בין ישראל לפלסטינים. הוא יוצר הפודקאסט Decision Points: the US-Israel Relationship. בטוויטר: @DavidMakovsky

רוסיה יוצרת בריתות עולמיות חדשות שישפיעו קשות על האינטרסים של ארה"ב באזורים רבים בעולם. גורם ביטחוני ישראלי אמר כי וושינגטון עדיין לא מודעת לשינויים בזירה הבינלאומית.

זה היה נכון לפני נפילת משטר אסד בסוריה וזה ממש קריטי כעת.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

אני קצת מקנאה באנשים שנולדו בתאריך מיוחד, וכולם זוכרים ומציינים. למשל חברה הגיחה לאוויר העולם באחד בינואר, והרי סיבה למסיבה. או קרוב שהחל את חייו ביום כיפור ולא חוגג בו ביום, אך זוכה לשפע התייחסויות, כי אי אפשר לשכוח.

לכשעצמי, יום הולדתי חסר ייחוד, אם כי יש לו חשיבות משפחתית – באותו תאריך ב-1948 עלתה ארצה אמי, שורדת אושוויץ. היא יצאה מהונגריה בקבוצה האחרונה של "עליית הנוער", ממש לפני ירידת מסך הברזל. נישואין ולידה ראשונה במדינה יהודית עצמאית היו ביטוי עוצמתי לשיקום אישי ולתקומה לאומית.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תודעה. מכהנת כאן ממשלה לגיטימית שכשלה כמעט בכל אחת מהחלטותיה בכלל ובכל הנוגע לשבעה באוקטובר בפרט. ממשלה שהבטיחה ביטחון למדינה ולאזרחיה, אך נתפסה לא מוכנה למתקפת חמאס. מתקפה שהתנהלה באין מפריע מול חסרי ישע וקומץ אנשי ביטחון אשר שילמו בחייהם בניסיון לעצור פלישה רצחנית. מתקפה שהייתה נמנעת אילו העיניים והשכל היו פתוחים לרווחה.

כמובן שלא ניתן לדבר על היעדר הביטחון ללא הפניית מבט אל מה שקרה לצבא, שהיה מקור גאווה לכולנו. המלחמה הזאת החלה ממכה שקשה לקלוט, בגלל המחיר הכבד מנשוא בנרצחים ובגלל העובדה שחמאס חטף לעזה מספר בלתי נתפש של אזרחים וחיילים, נשים וגברים, ילדים וילדות ואפילו תינוקות. אך ככל שחולף הזמן נראה שהאסון הולך ונשכח, והמסר העולה ממנו עבר טרנספורמציות. היום רבים חושבים שה-7.10.23 זו תקלה חמורה וכי הממשלה והעומד בראשה הצליחו להפוך את המשוואה וישראל כעת במצב טוב הרבה יותר מזה שהיה לפני כן.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.