רבים אוהבים להשתמש בצירוף המילים "רצון הבוחר", במיוחד בהקשר לבית המשפט. לטענתם, שופטי בית המשפט לא נבחרו ולא נבחרים על ידי הציבור, ולכן אסור להם להתערב בבחירות ואסור להם לשבש את רצון הבוחר ולבטל את תוצאות הבחירות.

הצירוף "רצון הבוחר" הפך למעין מילת קסם בפיהם ובמקלדתם של אלה המתעקשים להפגין ידע בדמוקרטיה, ידע שבמקרה הטוב לוקה בחסר.

רבים אוהבים להשתמש בצירוף המילים "רצון הבוחר", במיוחד בהקשר לביהמ"ש. לטענתם, השופטים לא נבחרו ולא נבחרים על ידי הציבור, ולכן אסור להם להתערב בבחירות ולשבש את רצון הבוחר

ובכן, מהו אותו "רצון הבוחר" שמוזכר פעמים כה רבות? רצון הבוחר הוא מה שרוב בעלי זכות הבחירה בחרו ביום הבחירות לכנסת. אם נבחן את הנתונים היבשים נגלה, שרוב הבוחרים בחרו בשלוש מערכות הבחירות האחרונות אנטי ביבי ונגד שחיתות. בבחירות האחרונות 62 מנדטים למחנה אנטי ביבי, לעומת 58 מנדטים למחנה רק ביבי.

אלא שלאחר הבחירות קרה מה שקרה, ומה שקרה הוא שמשרתי הציבור החליטו להתעלם לחלוטין מרצון הבוחר, והקימו ממשלה המנוגדת תכלית הניגוד לרצון הבוחר כפי שבא לידי ביטוי בשלוש מערכות הבחירות האחרונות.

במילים אחרות, מי שבחר לזלזל ברצון הבוחר ולצפצף עליו אלה אותם משרתי הציבור, חברי הכנסת "הנבחרים" שברוב חוצפתם יום אחרי הבחירות החליפו את עורם והתוצאה: ממשלה שהציבור כלל לא רצה וכלל לא בחר בה.

ומדוע סימנתי מירכאות במילה "הנבחרים"? מפני שהעם לא באמת בחר בהם, גם לא בחברי הכנסת של מפלגות שמתקיימות בהן בחירות פנימיות. כלומר, הם לא באמת נבחרו על ידי העם, אלא על ידי ראשי המפלגות או בבחירות פנימיות שרק לחברי המפלגה יש זכות הצבעה בהן.

אם נבחן את הנתונים היבשים נגלה, שרוב הבוחרים בחרו ב-3 מערכות הבחירות האחרונות אנטי ביבי ונגד שחיתות. בבחירות האחרונות 62 מנדטים למחנה אנטי ביבי, לעומת 58 מנדטים למחנה רק ביבי

אבל בזה לא נגמר העניין. מפני שגם אילו כיבדו את רצון הבוחר או למצער התחשבו בו, ואילו הקימו ממשלה כפי שהבוחר התכוון מלכתחילה – עדיין בית המשפט רשאי וחייב להתערב במקרה של חשד לפלילים או נאשם בפלילים משום שזה תפקידו, ללא שום קשר לרצון הבוחר. שהרי אם בית המשפט לא יקבע בעניינים כאלה, מי יקבע?

וכאן אני מגיע לטענה השנייה של אותם אנשים: השופטים לא נבחרים ולכן אסור להם להתערב בענייניה של הרשות המבצעת.

אלה שטוענים טענה זו אינם מבינים את תפקידה של הרשות השופטת במדינה דמוקרטית. אמת, שופטים בבית המשפט לא נבחרים על ידי העם. אבל הם גם לא אמורים להיבחר על ידי העם.

הם לא נבחרים על ידי העם מהסיבה הפשוטה שמשפט אינו עניין פוליטי ואסור להכניס בתוכו פוליטיקה. משפט צריך להיעשות ולהיראות ללא קשר לדעה פוליטית כזו או אחרת וללא קשר לממשלה כזו או אחרת.

שופטים אמורים לשפוט לפי העניין, החוק, הצדק והמוסר – ולא לפי עמדה פוליטית כזו או אחרת של הממשלה או של העם. אין משפט אחד לממשלת ימין ומשפט אחר לממשלת שמאל, יש משפט אחד ושווה לכולן, ללא יוצא מן הכלל. וזה ללא קשר ל"נבחרי" הציבור עצמם, שכאמור, כלל אינם נבחרים על ידי העם.

שופטים לא נבחרים על ידי העם מהסיבה הפשוטה שמשפט אינו עניין פוליטי ואסור להכניס בתוכו פוליטיקה. משפט צריך להיעשות ולהיראות ללא קשר לדעה פוליטית כזו או אחרת וללא קשר לממשלה כזו או אחרת

לכן גם דעתם הפוליטית של השופטים אינה רלוונטית ואינה צריכה להישקל או להיות מובאת בחשבון. שופטים לא אמורים להיבחר לפי השקפתם הפוליטית. אם חלילה ייבחרו כך לא יוכלו לשפוט משפט צדק ויהיו תלויים בחסדיהם של נבחרי הציבור שבחרו בהם ויהיו "חייבים" להם.

בדמוקרטיה חזקה ויציבה פועלות זו לצד זו שלוש רשויות עצמאיות ובלתי תלויות זו בזו: הרשות המחוקקת, קרי הכנסת; הרשות המבצעת, קרי הממשלה; והרשות השופטת, קרי בית המשפט בשבתו כבג"ץ. אלא שבימינו פועלת בעיקר הרשות המבצעת. הרשות המחוקקת שבויה בידיה של הרשות המבצעת ואינה עצמאית ואינה ריבונית, והרשות השופטת מוחלשת, מותשת, מופחדת, מאוימת, מותקפת ולמעשה מנוטרלת.

ומי מחליש את הרשות השופטת, מאיים עליה ונטרל אותה? האיש החזק במדינה, האיש שמתנהל נגדו משפט על שוחד, מרמה והפרת אמונים בשלוש פרשות. ולחשוב שאדם שנאשם בהפרת אמונים נשבע אמונים למדינה ומכהן כראש הממשלה. אין אבסורד גדול מזה ואין סכנה גדולה מזו לדמוקרטיה.

הרשות המחוקקת שאמורה לפקח על עבודת הכנסת לא מתפקדת. באין ברירה פונים לרשות השופטת שתפקח – אלא שזו כאמור הוחלשה ונפגעה אנושות ואין בכוחה לפקח – ונשארנו עם רשות חזקה אחת מעל כולן, והיא הרשות המבצעת בראשות נאשם בפלילים שהקיף את עצמו בחשודים בפלילים ומורשעים בפלילים (דרעי, ליצמן ושות') ובחבורת בובות על חוט שמצייתות לכל הוראה של ראש הרשות המבצעת, שהוא כאמור, נאשם בפלילים.

ובמילים אחרות: הפרדת הרשויות בוטלה. הדמוקרטיה מותקפת ומוחלשת והדיקטטורה בפתח.

אלא שבימינו פועלת בעיקר הרשות המבצעת. הרשות המחוקקת שבויה בידיה של הרשות המבצעת ואינה עצמאית ואינה ריבונית, והרשות השופטת מוחלשת, מותשת, מופחדת, מאוימת, מותקפת ולמעשה מנוטרלת

אם כן, נסכם עד כאן: היו בחירות. העם אמר את דברו שלוש פעמים ברציפות. בבחירות האחרונות החליטו נבחרי הציבור להתעלם מבחירת העם ולהקים ממשלה בניגוד גמור ומוחלט לרצון הבוחר, ומייד לאחר מכן מיהרו ברוב חוצפתם להכריז שזהו רצון הבוחר, ואז איימו על בית המשפט לבל יפריע ולבל יבטל את רצון הבוחר.

בית המשפט, שכאמור שופטיו לא אמורים להיבחר על ידי העם ועליו להישאר א־פוליטי, חייב היה להכריע בשאלה אם חבר כנסת שמתנהל נגדו משפט רשאי לקבל מנדט ולהקים ממשלה. אם בית המשפט לא עושה זאת הוא מועל בתפקידו.

בהכרעה כזו בית המשפט אינו מתעלם מרצון הבוחר וּודאי שאינו מבטל את תוצאות הבחירות, הוא בסך הכול אמור היה לעשות את המוטל עליו ואת הדבר שלשמו הוא הוקם ולמענו הוא קיים: שמירה על שלטון החוק ופיקוח על עבודת הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.

אלא שבימינו הדמוקרטיה נפגעה קשות, שלא לומר אנושות, ולנגד עינינו מתרחשת הפיכה שלטונית שמנהלת הרשות המבצעת בראשות הנאשם נתניהו, האיש החזק במדינה.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.