סיפור מגילת רות הוא אחד הסיפורים היפים ויוצאי הדופן בתנ"ך. הסיפור עוסק בקבלת הגר אשר קושר את גורלו בגורל עם ישראל ומתקבל לתוך הקהילה. רות המואביה קושרת את גורלה בגורל נעמי העבריה ובסוף הסיפור אף מתחתנת עם בועז העברי ומקימה משפחה בשבט יהודה. יותר מכך, על פי המסורת, רות המואביה והגיורת הינה אם סבתו של דוד המלך, ומכאן גם אימו המיתולוגית של משיח בן דוד, אותו משיח שחלק נכבד מעם ישראל כל כך משווע לביאתו.

בחזרה למאה ה-21 לחברה הישראלית. נשאלת השאלה איפה קבלת הגר בימינו. כיצד יתכן שדווקא הדתיים והחרדים מבינינו הם אלו הגזענים ביותר כלפי הגר והלא יהודי והם אלו שיושבים במשרדי הממשלה והרבנות ואחראים על רדיפת העובדים הזרים ועל הערמת קשיים על גבי קשיים בנוגע לגיורם של מאות אלפי עולים מברית המועצות לשעבר.

יונתן אורון הוא יליד 1977, גר בגליל, מורה להיסטוריה בדימוס, חושב שאין לנו מדינה אחרת ואין לנו ברירה אלא להילחם עליה ועל עקרונות מגילת העצמאות.

המהפכה המשפטית היא הכרח. היא נובעת מהצורך החיוני להתאים את סוג המשטר להשגת היעד – סיפוח שטחים. אי אפשר להשיג את המטרה הזאת בלי לנטרל את בג"ץ ו"בצלם", לעקר את מוסדות אכיפת החוק והמנגנונים הדמוקרטים ולהטיל פיקוח על החשיבה.

השלב לריבונות בשטחים חייב לעבור כשהדמוקרטיה אינה מהווה עוד עצם בגרון. ראוי לבלום את האנרכיה שהדמוקרטיה מייצרת כחטוטרת טורדנית המכשילה את גאולת הארץ. בנימין נתניהו השרדן הבלתי נלאה הפנים שהדבר עולה בקנה אחד עם שמירת שלטונו.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

כל כך קשה לענות בימינו לשאלה הכי פשוטה "מה שלומך". כמו כולם, אני עונה: כמו כולם, מה כבר אפשר לומר בנסיבות הללו, אישית אני בסדר, אוי, וכו'. אבל באמת, מה שלומי? איך אני מרגישה?

ובכן, מכירים את הרגע הזה, כשמועדים ומבינים שאין במה להיאחז? שבריר שנייה עד הנחיתה על הקרקע, שמרגיש כמו נצח אבל מצליח להכיל אלף מחשבות ודאגות? כמה המכה תהיה קשה? האם אשבור יד, אף, משקפיים? האם אצליח לקום בכוחות עצמי? אם לא, מי יראה אותי במצוקתי, מי יעזור לי? זהו רגע מפחיד, זמן קפוא ומאיים. כך אני מרגישה.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.