רק נזכיר: סעיף 68 לחוקת צרפת (שנוסח בשנת 1958 בתקופת ממשל דה-גול) קובע אמנם שנשיא לא יועמד לדין פלילי במהלך כהונתו בגין עבירות שקשורות בתפקידו, למעט עבירת בגידה, אך כהונתו של נשיא צרפת מוגבלת ל-2 קדנציות לכל היותר, כשכל אחת מהן בת 5 שנים. מכאן שלאחר עשור, הנשיא אינו יכול עוד להתמודד לנשיאות.

סעיף 68 לחוקת צרפת קובע אמנם שנשיא לא יועמד לדין פלילי במהלך כהונתו בגין עבירות שקשורות בתפקידו, למעט עבירת בגידה, אך כהונתו של נשיא צרפת מוגבלת ל-2 קדנציות

חוץ מזה, סעיף 68 לחוקה קובע שהנשיא לא יועמד לדין בגין מעשים הקשורים בתפקידו. ספק אם עבירת השוחד והפרת האמונים הן חלק מתפקידו. אך גם אם הפרשנות המקובלת בצרפת היא שלא ניתן להעמיד נשיא לדין בגין שוחד והפרת אמונים כל עוד הוא מכהן בתפקידו, ברור שניתן גם ניתן להעמידו לדין בתום 2 הקדנציות שלו.

ראשית, הסעיף החוקתי בצרפת בעייתי מאד, ואף סייע לשיראק להימלט מהעמדה לדין בפרשות חמורות לכאורה. גם לאחר תום כהונתו, כשהועמד לדין ובסופו של דבר אף הורשע, לא הופיע למשפטו בטענה שהוא סובל מבעיות זיכרון קשות, ולא שילם על מעשיו בישיבה בכלא.

שנית, ברור שהחוק הצרפתי המקורי טומן בחובו איזונים ובלמים שאינם קיימים במודל שעליו חולם נתניהו: הנשיא אמנם חסין מהעמדה לדין במסגרת תקופת מילוי תפקידו, אך הוא יוכל להחזיק במשרה זאת במשך 10 שנים בלבד.

הצעת החוק הצרפתי של סיעת ימינה, אפוא, היא עידוד מובהק ומסוכן לשחיתות וכן להעמדת ראש הממשלה מעל החוק: מפני שהיא מבקשת לקבוע שראש הממשלה לא ייחקר ולא יועמד לדין במהלך תקופת כהונתו, מבלי לקצוב או לתחום את תקופת הכהונה.

ומדוע תחמו בצרפת, בארצות הברית ובדמוקרטיות נוספות את תקופת כהונת הנשיא או ראש המדינה? בדיוק מהטעם שצפינו בו השבוע: ראש ממשלה שיכול להמשיך בתפקידו ללא מגבלה חוקית על תקופת כהונתו, יכול ללקות בשכרון כוח ולפעול בברוטליות כדי למוטט את ההיבטים הדמוקרטיים ואת היבטי שלטון החוק, שנותרו במדינתו.

הצעת החוק הצרפתי של ימינה היא עידוד מובהק ומסוכן לשחיתות ולהעמדת רה"מ מעל החוק: מפני שהיא מבקשת לקבוע שרה"מ לא ייחקר ולא יועמד לדין במהלך כהונתו, מבלי לקצוב אותה

במיוחד כשמי שהתיימר להציב מולו אלטרנטיבה, החליט לרסק את האלטרנטיבה ולשבת עמו. כי ישראל, כזכור, לפני הכל.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

לפעמים כל מה שצריך על מנת ליצור שינוי ענק הוא יצור זעיר, כזה קטן, שלא זכאי אפילו להיות מסווג ב'חי צומח דומם' תחת ההגדרה חי. וירוס הקורונה, כך אומרים, צפוי להכניס שינוי בכמעט כל אספקט של חיינו. באופן שבו אנו צורכים, מבלים, גרים, לומדים עובדים ועוד.

אבל אם ברוב העולם תחום אחד, תחום בריאות הציבור, צפוי להיוותר ללא שינוי – בארצות הברית, כך נראה, הוא עומד לחולל מהפכה.

האמריקאים סולדים ממעורבות ממשלתית וממעורבות פדרלית בפרט. כל מעורבות, גם אם מטרותיה נחשבות טובות, נתפסת כניסיון לפגוע בחירות. החירות הזו היא אחד מסמליה של ארה"ב והפכה למושג קדוש, אך הצליחה לגדל גם יצורי פרא – כמו הזכות להחזיק נשק, או הזכות לא להיות מבוטח בביטוח בריאות.

החירות היא אחד מסמליה של ארה"ב והפכה למושג קדוש, אך הצליחה לגדל גם יצורי פרא – כמו הזכות להחזיק נשק, או הזכות לא להיות מבוטח בביטוח בריאות

ארה"ב היא אחת המדינות היחידות בקרב המדינות המפותחות שאין בה תוכנית בריאות ממלכתית. במהלך השנים התפתחו תוכניות סיוע שונות, Medicare  ו-Medicaid במטרה לסייע למיעוטי יכולת ולקשישים בכיסוי ביטוחי. מחקרים שונים ורבים, כולל כאלו של ארגון הבריאות העולמי, מצא את מערכת הבריאות האמריקאית יקרה ובלתי יעילה בהשוואה למערכות דומות במדינות מתועשות.

אובמה ניסה לעשות שינוי יסודי (The Affordable Care Act – Obamacare) ולהקים תוכנית בריאות שתאפשר למספר המוערך ב-50 מיליון אמריקאים לזכות בביטוח בריאות. התוכנית נתפסה כסדין אדום בעיני רבים, בעיקר בקרב רפובליקנים אך גם בקרב דמוקרטים לא מעטים.

טראמפ קבע את ביטול האובמה-קאר כאחד מדגלי הבחירות שלו, והוא בהחלט ניסה. אך כבר אז, בראשית הדרך, הוא נתקל בפרדוקס שמנע ממנו את ביטול התוכנית. רבים מתומכי הנשיא הם בעלי הכנסה נמוכה, שתוכנית הבריאות העניקה להם בפעם הראשונה בחייהם כיסוי ביטוחי. בוחרים אלו הפעילו לחץ על נציגיהם בקונגרס ובסנט וכך מנעו את ביטול התוכנית. אך טראמפ והרפובליקנים לא זנחו מעולם את הניסיון לבטל את תוכנית הבריאות, היא גם התערבות בשוק החופשי וגם נושאת את שמו של אובמה, הנמסיס שטראמפ שואף לחסל כל זכר למורשתו.

טראמפ קבע את ביטול האובמה-קאר כאחד מדגלי הבחירות שלו, אך כבר בראשית הדרך, נתקל בפרדוקס שמנע את ביטול התוכנית. רבים מתומכי הנשיא הם בעלי הכנסה נמוכה, שזכו לראשונה בכיסוי ביטוחי במסגרת התכנית

עד שהגיע וירוס הקורונה.

במשאל עם באוקלהומה, בשבוע שעבר, הצביעו התושבים ברוב דחוק של 50.5% מן המצביעים להרחיב את תוכנית ה-Medicaid במדינה, כך שכ-250 אלף מתושבי אוקלהומה יהיו זכאים לביטוח בריאות במימון המדינה. 50 אלף מהם הם כאלו שאיבדו את מקום עבודתם (ואת ביטוח הבריאות שלהם) בעקבות משבר הקורונה. אוקלהומה בעיני רבים היא סימן לבאות, מדובר במדינה אדומה (deep-red Oklahoma) בעלת מושל רפובליקני שהתנגד להרחבת תוכניות הבריאות.

חשוב להבין, תוכנית הבריאות של אובמה לא יצרה ביטוח בריאות ממלכתי, היא דאגה להסיר חסמים בפני מבוטחים, כמו סינון מבוטחים על ידי שאלוני בריאות, או האפשרות לדחות מבוטחים וכדומה, אך היא נותרה יקרה.

התוכנית אינה נותנת מענה למי שהכנסתם השנתית נמוכה מקו העוני הפדראלי Federal Poverty Level Income (העומדת על הכנסה שנתית של 12,760 דולר ליחיד). שיעור ההשתתפות העצמית השנתית בתוכנית זו יכול להגיע לשיעור של 2,500 דולר. המלכוד הוא שמי שהכנסתו נמוכה מידי אינו זכאי לסבסוד ממשלתי מכיוון שאינו יכול לעמוד אפילו בתשלום התוכנית הזו.

נראה כי מגפת הקורונה חידדה בקרב המצביעים את ההבנה כי הם זקוקים לטיפול רפואי, וכמו שאמר אחד מהם, כאשר אתה זקוק לסיוע רפואי, אתה זקוק לו עכשיו. כך שבפער בין האידאולוגיה לפרקטיקה – נראה כי הפרקטיקה מנצחת, רבים מתושבי אחת מהמדינות העשירות בעולם עניים מכדי לראות רופא.

כל עוד המחלה שלך לא מדבקת היא הבעיה שלך. וכשהבעיה היא שלך ואינה משפיעה עלי, קל לדבוק באידאולוגיה הכוללת את האשמת הקורבן. שוב, הקורונה חידדה את ההבנה כי בריאות היא במקרים רבים לא אישית, אלא בריאות הציבור. ובמקרה כזה – האינטרס האנוכי שלי הוא שיהיה לך ביטוח בריאות. וכאן נראה שהאידאולוגיה מפסידה.

במשאל עם באוקלהומה הצביעו התושבים על הרחבת תוכנית ה-Medicaid, כך שכ-250 אלף מתושבי אוקלהומה יזכו לביטוח בריאות במימון המדינה. 50 אלף מהם איבדו את עבודתם ואת ביטוחיהם בקורונה

לא במקרה זכתה אוקלהומה להפוך לסמל, היא אחת מ-14 מדינות בארה"ב, בעלות הנהגה רפובליקנית, שהתנגדו בתוקף להרחבת תוכנית המדיק-אייד. אוקלהומה היא גם המדינה השנייה בשיעור הבלתי מבטוחים מקרב אזרחיה. 14% מתושבי המדינה אינם מכוסים בביטוח בריאות כל שהוא, שניה רק לטקסס, וזאת עוד לפני השפעות האבטלה הגואה.

האם מכאן סלולה הדרך להפיכת ארה"ב למדינה העוברת משלטון של חברות ביטוח ובריאות פרטית למערכת מאוזנת יותר? עדיין מוקדם לדעת, אך נראה כי המשבר הנוכחי הביא את השיטה הנוכחית עד הקצה. האם משאלי העם האלו מנבאים את תבוסתו הקרובה של טראמפ במדינות הבית שלו? גם את זה מוקדם מידי לקבוע. מה שכן נראה ברור הוא שיותר אמריקאים מבינים כי יש להתחיל לשנות את השיטה.

בהווה - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים

בששי האחרון (מעריב, 3.7), כתב אלי ציפורי מאמר המסביר מדוע הסדר ניגוד העניינים של שופטי העליון אינו לגיטימי. לטענתו, העובדה ששופטים אחראים על פירוט רשימת המניעויות שלהם, מהווה פתח לניצול לרעה בידי שופטים.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שמדובר באדם שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, בהיותו סגן עורך העיתון "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון, תוך שהוא לא מציין שהעתיק את הטור. לאחר בדיקה, ועדת האתיקה של מועצת העיתונות נזפה בציפורי ואילצה אותו לפרסם הבהרה בגלובס, בה הודה כי אכן העתיק את הטור.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, כסגן עורך "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון – כטקסט שלו

לאחר שהחליט להפוך לשופרו של נתניהו, ציפורי החל בהפצת תיאוריות קונספירציה ארסיות ולא אמינות, תחילה מעל עמודי גלובס. לאחר שטורים אלה נפסלו, עבר לפרסם בעמוד הפייסבוק שלו.

ב-2019, לאחר שגלובס היו צריכים להתנער מדבריו הלא אמינים של ציפורי פעם אחר פעם, הוא פוטר מהעיתון. במקביל לסגנון החדש, הבוטה והקונספירטיבי, ציפורי הפך לחביבם של ראש הממשלה ובנו יאיר, שנוהגים לשתף את מאמריו. בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו.

ועכשיו לעובדות שציפורי בוחר להתעלם מהן: שופטים כפופים לכללים ברורים בחוק ובכללי האתיקה בנוגע למניעת ניגוד עניינים. הרף הנדרש הוא ״חשש ממשי למשוא פנים״. סעיף 77 (א) לחוק בתי המשפט, קובע פסלות לשופט במידה וישנו חשש כזה.

כל בעל דין יכול לטעון למשוא פנים. במידה והשופט לא פוסל עצמו, הטענה מגיעה ישירות לנשיאת ביהמ״ש העליון. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים משנת 2002 מאפשר לציבור להגיש תלונות נגד שופטים במגוון רחב של נושאים, ועל הנציב להעביר דין וחשבון (סעיף 27 (א) לחוק) מפורט על התלונות לשר המשפטים ולוועדה לבחירת שופטים בסוגיות שבהן הוא עסק.

ועדת האתיקה של שופטים מכתיבה נהלי אתיקה והשופטים כולם כפופים להם. ניתן לערער על כל החלטה של ביהמ״ש, וכל הפעילות של שופטים גלויה וחשופה לציבור בפרוטוקולים. יתר על כן, שופטים מיוזמתם פרסמו רשימת ניגודים עניינים, אף שהם לא מחויבים לה ע״פ חוק.

בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו

עם זאת, יש להפריד בין הביקורת העניינית שנשמעת לגבי שופטים לבין קונספירציות המנסות להחליש את הלגיטימציה של מערכת המשפט כולה, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק, כפי שלדעתי עושה ציפורי.

כדי להדגים את טענותיו בדבר ניגוד עניינים, תוקף ציפורי את החלטותיה של פרקליטת המדינה ושופטת העליון לשעבר, עדנה ארבל, שפעלה בעקביות כדי לממש את תפיסת עולמה הנוגעת למעמד האישה, הן בהיבט של עבירות מין והן בהיבט מאבקי גירושין.

כפרקליטת מדינה, ארבל פעלה כדי להפחית את הענישה נגד תלונות סותרות או לא עקביות בנושא עבירות מין נגד נשים וגברים כאחד. הסיבה לכך, היא שלעיתים העד או העדה חשים רגשות אשם עמוקים לאחר התקיפה ואין להם את הכוח הנפשי הנדרש כדי להעיד נגד התוקף. זאת ועוד, פעמים רבות מופעל לחץ על מתלוננות לחזור בהן מן התלונה.

להעניש אותם על תלונת שווא, במידה שהם חוזרים בהם מתלונתם, רק יחמיר את מצבם הקשה וירתיע מתלוננים נוספות מלהתלונן.

אכן, יש במדיניות זו הקלה מסוימת בענישה נגד תלונות שווא, אך בגלל שתלונות שווא הן תופעה יחסית זניחה, ואילו תת דיווח על עבירות מין הוא תופעה רחבה, הוחלט על גיבוש המדיניות המדוברת.

ציפורי החליט להכפיש את שמה של ארבל בצורה מכוערת ולקשור בין המדיניות שהתוותה לגבי תלונות שווא, לבין הליך גירושין שבתה ניהלה, לאחר שנקבעה אותה מדיניות. מבלי להיכנס לפרטים אישיים, אין כל קשר בין פסיקתה של ארבל בנושאי מזונות והגנה על נשים, לבין התיאור שמופיע בכתיבתו של ציפורי.

בהמשך המאמר ציפורי חוזר לפסק דין של ארבל כשופטת עליון, בו היא טוענת שאב בסכסוך גירושין, גם אם הוא הורה משמורן, צריך לשלם דמי מזונות לגרושתו. העניין בתיק זה, שהגיע לשולחנה של השופטת ארבל, לא עסק בסוגיה של תשלומי המזונות, אלא בשאלה המשפטית של מינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ״ש כדי לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן.

עם זאת, יש להפריד בין ביקורת עניינית על שופטים לבין קונספירציות המחלישות את לגיטימצית מערכת המשפט, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק

ייתכן שציפורי התבלבל בין פסקי הדין שאותם ביקש לצטט. גם אם לשיטתו של ציפורי העובדה ששש שנים לאחר פרישתה של ארבל מהעליון, ניתן פסק דין ששינה את דיני המזונות, אין זה מלמד דבר מהדברים שציפורי טוען. מותר לבית המשפט לשנות הלכה; הלכה אינה משתנה בגלל עניין אישי של שופט כזה או אחר.

לא ניתן להתעלם מההקשר שבו נכתב הטור של ציפורי נגד השופטת ארבל. מדובר בחלק בלתי נפרד מהמערכה של נתניהו לרסק ולהחליש את מערכת המשפט כדי לחלץ את עצמו ממשפט. ציפורי הוא בסך הכל חייל קטן בצבא התעמולה של נתניהו – ואלו בדיוק המשקפיים בהם צריך לקרוא את הטורים שלו.

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.