סקר "מדד השלום" של אוניברסיטת תל אביב, שנערך לפני שבועיים בקרב 613 נשאלים, מציג נתון מפתיע, המנוגד באופן חד לדעה הרווחת.
על פי הסקר, שערכו ד"ר נמרוד רוזלר ופרופ' אפרים יער מהתכנית הבינלאומית ליישוב סכסוכים וגישור, רוב מובהק של הציבור בישראל דווקא ציפה משופטי בג"ץ לנקוט גישה אקטיביסטית, ולפסול את בנימין נתניהו מלכהן כראש ממשלה.
51.5% מהנשאלים השיבו כי הם מאוד מתנגדים או די מתנגדים ל"פסיקת בג"ץ המאפשרת לראש ממשלה המואשם בפלילים להרכיב ממשלה". רק 35% מהנשאלים השיבו כי הם תומכים בפסיקה, ו-13.5% לא השיבו.
הסקר לא מאפשר להבין אם בקרב התומכים בפסיקה ישנם גם אזרחים המתנגדים לנתניהו אך סבורים שלשופטי בג"ץ לא היתה ברירה אחרת.
מקרב הנשאלים בעלי הדעה, 59.5% ציפו משופטי בג"ץ לפסול את נתניהו לעומת 40.5% שהביעו התנגדות לפסילה שיפוטית. בתרגום למנדטים של בעלי הדעה, ישנם 48.6 מנדטים שהתנגדו לפסילת נתניהו בבג"ץ, לעומת 71.4 מנדטים שציפו מבג"ץ לפסול אותו.
ההתנגדות לפסילת נתניהו בבג"ץ משותפת ל-42 מנדטים בלבד – 16 מנדטים פחות ממה שקיבל "בלוק הנאמנות" בבחירות, ו-36 מנדטים פחות ממספר חברי הקואליציה
זהו חישוב מקל מבחינת נתניהו, משום שהנשאלים שלא השיבו אינם יכולים להיספר כמתנגדים אקטיביים לפסילתו. הכללתם בחישוב מעלה כי ההתנגדות לפסילת נתניהו בבג"ץ משותפת ל-42 מנדטים בלבד – 16 מנדטים פחות ממה שקיבל "בלוק הנאמנות" בבחירות האחרונות, ו-36 מנדטים פחות ממספר חברי הקואליציה.
בתרגום למנדטים, התמיכה האקטיבית בפסילת נתניהו מסתכמת ב-62 מושבים בכנסת, בהתאמה מושלמת לתוצאה שקיבל גוש "רק לא ביבי" בבחירות האחרונות.
בהתחשב בכך שההיתר שמספק החוק היבש לכהונת ראש ממשלה נאשם הובא לידיעת הציבור באינספור הזדמנויות בשנים האחרונות, הציפייה של אזרחים רבים לפסיקה אקטיביסטית היא המחשה לעוצמת והיקף ההתנגדות הציבורית לנתניהו. ספק רב אם במקרים אחרים היו מצפים אזרחים כה רבים שבג"ץ יפסוק לכאורה בניגוד ללשון החוק.
התמיכה בפסילת נתניהו מנוגדת גם לנימוקי שופטי בג"ץ על חוסר יכולתם לפסוק נגד רצון הציבור לכאורה. השופט מני מזוז כתב כי המפלגות קיבלו מהבוחרים "יפוי כוח בלתי חוזר" לפעול כהבנתן, כאילו כדי להכעיס את מאות אלפי הבוחרים המאוכזבים שחשו שגנבו את קולם, כשהוא מבהיר למעשה שדמוקרטיה היא מנגנון שבו גניבת דעת היא פרקטיקה לגיטימית.
השופטת ענת ברון ציטטה בחוות דעתה את הגדרתו של מזוז, וציינה כי העובדה שהליכוד לא זכתה ב-61 מנדטים, "אינה גורעת מכך שמינויו (של נתניהו) לראש ממשלה הוא שמשקף את רצון הבוחר". סקרים קודמים והסקר העדכני מוכיחים שמעבר לפורמליסטיקה של השיטה, מדובר בטענה לא נכונה מעבר לכל ספק (סביר).
עוצמת ההתנגדות לנתניהו מתבטאת גם בתשובה המדאיגה לשאלת סקר אחרת. רוזלר ויער שאלו על מידת האמון בבג"ץ ומצאו כי ל-46% מהישראלים אין כלל אמון או יש מעט אמון במוסד, שיעור זהה לנשאלים שהשיבו כי יש להם "די הרבה אמון" או "הרבה מאוד אמון". 8% לא השיבו.
ייתכן כי חלק מאלה שהביעו אי-אמון בבג"ץ אינם אנשי ימין כמקובל לחשוב, אלא אנשי מרכז ושמאל שהתאכזבו מהפסיקה בעניין נתניהו. הערכה זהירה תעלה כי מדובר בכ-10% מהנשאלים, קרוב לפער בין שיעור האזרחים שלא רצו שבג"ץ יפסול את נתניהו – וחוסר אמונם במוסד ידוע ומתודלק על ידי הקמפיין שמנהלים נתניהו ותומכיו – לבין ה-46% שהביעו חוסר אמון.
10% אמון נוספים גם היו מביאים את תוצאת הסקר לנתון קרוב לנתון המקביל במדד הדמוקרטיה ל-2019, שהעלה כי ל-55% מהאזרחים יש אמון בבית המשפט העליון.
חוסר האמון הציבורי בנתניהו בולט גם בשאלה הישירה על האמון בו. רק 17.7% מהיהודים השיבו כי יש להם "הרבה מאוד אמון" בו, ו-22.4% הביעו בו "די הרבה אמון" – ובסך הכל כ-40%. בקרב הערבים עומד האמון בנתניהו על 7.7% בלבד, ובאוכלוסיה הכללית מדובר ב-34.5%. מנגד, חוסר האמון בנתניהו משותף ל-57% מהיהודים, ל-74% מהערבים, ובסך הכל – ל-60% מכלל האזרחים.
מצבו של בני גנץ גרוע אף יותר: 72% מהיהודים לא מאמינים בו, לעומת 21.6% בלבד המאמינים בו. רק 4% מהיהודים השיבו כי יש להם "הרבה מאוד אמון" בו. בקרב הערבים משותף האמון בגנץ ל-11.5% מהנשאלים, לעומת 67.3% שלא מאמינים בו. 21% לא הביעו עמדה. (בכל השאלות שיעור הערבים המשיבים "לא יודע" גדול משיעור היהודים העונים כך). בסך הכל הביעו 71% מהישראלים חוסר אמון בגנץ לעומת 20% המאמינים בו.
למרות המיאוס הבולט מנתניהו ומגנץ, הסקר מגלה כי עדיין מתקיים רוב של כ-45% מהאזרחים התומך בממשלת הרוטציה, לעומת 42% המתנגדים לה. הסיבה לכך היא ככל הנראה עייפות מסדרת מערכות הבחירות והבנה שמדובר ברע במיעוטו.
בעוד שנתניהו, הידוע בסקרי העומק שהוא עורך לעתים קרובות, לא נרתע מתמונת המצב בדעת הקהל למרות שוודאי היה מודע לה עוד קודם לפרסום סקר מדד השלום, מבחינת גנץ מדובר בעוד מכה המציבה סימן שאלה גדול מעל האפשרות שיכהן כראש ממשלה בעוד כשנה וחצי.
תמרור אזהרה לגנץ
סקר פאנלס פוליטיקס מהשבוע, שהעלה כי כחול-לבן היתה זוכה ב-12 מנדטים בלבד לו היו נערכות היום בחירות, הוא תמרור אזהרה נוסף לגנץ, שמיד לאחר ההחלטה לחבור לנתניהו זכה לתמיכת 56% ממצביעי כחול-לבן, המייצגים יותר מ-18 מנדטים. נראה שחוסר האונים שלו ושל חבריו בהתמודדות עם קמפיין ההסתה של נתניהו ותומכיו נגד שלטון החוק, שנמשך ואף התעצם בחודשיים האחרונים, פוגע בו אנושות.
מכיוון שמתקפות נתניהו נגד הדמוקרטיה לא צפויות להיפסק עד מועד הרוטציה המתוכננת, עשויה כחול-לבן להמשיך ולדמם מנדטים. קרוב למועד החילופים המתוכננים בראשות הממשלה תעלה בכל העוצמה השאלה האם בכלל לגיטימי שמנהיג מפלגה בת חמישה או שמונה מנדטים בסקרים יהיה ראש הממשלה. נתניהו עשוי להיות זה שמוביל את הקמפיין הציבורי בעניין, ואף לזכות בתמיכה נדירה של תומכי גנץ בעבר.
בכך צפויה להסתיים מוקדם מהצפוי הקריירה הפוליטית של הרמטכ"ל לשעבר, שהצהיר בהזדמנויות שונות שנכנס לפוליטיקה לעשר שנים. גם אם יצליח איכשהו להתיישב בכורסת ראש הממשלה, בבחירות העוקבות, ללא יש עתיד, סיכוייו להנהיג אלטרנטיבה שלטונית אפסיים. הבגידה בבוחריו ובערכי הדמוקרטיה הפכה אותו לחסר ערך למחנה שהעלה אותו לגדולה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם