בני גנץ חוזר שוב ושוב על המנטרה הקבועה שלו: אני עושה מה שלדעתי טוב למדינת ישראל. עם ישראל. לאזרחי ישראל. בווריאציות שונות ומשונות הוא מצדיק כל מעשה או מחדל, כל חוק חברתי שנזרק לפח, כל הבטחה שהופרה וכל מעילה באמון בוחריו, בכך שהוא, בני גנץ, דואג רק למדינת ישראל וטובתה. לא לעצמו חלילה. לא לכספו. לא למפלגתו. לא לעתידו הפוליטי.

גנץ חוזר על המנטרה הקבועה שלו: אני עושה מה שלדעתי טוב למדינה, לעם ישראל, לאזרחי ישראל. בווריאציות שונות הוא מצדיק כל מעשה או מחדל, כל חוק חברתי שנזרק לפח, כל הבטחה שהופרה וכל מעילה באמון בוחריו

לכן נותר לשומע לשאול: מהי טובתו של העם בישראל על פי משנתו של בני גנץ? חודשים ארוכים טרח בני גנץ לנסח מצע, להבטיח הבטחות, לשכנע מעל מיליון ומאתיים אלף אזרחים להצביע עבורו ועבור מפלגתו, על מנת שיבצעו ויקיימו את הבטחותיהם – והנה לפתע מכריז גנץ שרק הוא לבדו יודע מה טוב.

אופוזיציה זה מיותר על פי גנץ. כי באופוזיציה לא מקבלים החלטות ולא עושים. אלא שבני גנץ שכח או מעולם לא הבין מהו תפקידה של האופוזיציה בדמוקרטיה.
כניסה לממשלה תחת נאשם בפלילים היתה טאבו ייהרג בל יעבור במשך 3 מערכות בחירות, ולפתע טובתו של עם ישראל היא דוקא כן לשבת תחת נאשם בפלילים ובלבד שלא ללכת לעוד מערכת בחירות.

אבל אופסי… הנה רק חלפו 100 ימי ממשלת החירום-פיוס-אחדות ומחדלי הקורונה, וכבר בחירות רביעיות מעבר לפינה.

בני גנץ גמיש כמו לוליינית גומי בקרקס.

פרשת הצוללות? החמורה בפרשיות השוחד שעליה יש להקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל בני גנץ, שבזכות הבטחותיו אלה קיבל מאות אלפי קולות, ברח מאולם המליאה בעת ההצבעה על ועדת חקירה ממלכתית ולמעשה התנגד להקמת הוועדה. כי הוא, בני גנץ, פועל רק לפי דעתו, תמיד תמיד לטובת העם בישראל.

פרשת הצוללות? החמורה בפרשיות השוחד שעליה יש להקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל בני גנץ, שבזכות הבטחותיו אלה קיבל מאות אלפי קולות, ברח מאולם המליאה בעת ההצבעה על ועדת חקירה ממלכתית

הפגנות נגד השחיתות? בני גנץ לא שם. לטובת עם ישראל.

רה"מ נואם בפתח משפטו בביהמש המחוזי ותוקף את כל מערכות המשפט, בני גנץ נאלם. לטובת עם ישראל.

נתניהו מכנה את המפגינים מפיצי מחלות, אנרכיסטים, משלח בהם את השר אוחנה. בני גנץ לטובת עם ישראל , לא מתערב. ברור.

שלושה מחבלים מגורשים ממוצב הר דב? בני גנץ מתנפח מגאווה לטובת ישראל. פיצוץ חומר כימי בנמל ביירות? בני גנץ כבר על הסוס לטובת הדמוקרטיה בישראל והמאבק בקורונה, הוא ישלח סיוע, ברור.

בתי החולים קורסים, מיליון מובטלים, בני גנץ נשאר בממשלה ולא דופק על שום שולחן לטובת עם ישראל.

תקציב חד שנתי או דו שנתי? בני גנץ מתעקש. בינתיים. עוד שבועיים. רגע. הוא מלא בטיעונים על חשיבותה של כחול לבן בממשלה הרחבה הזו. מאמין שהבוחרים יבינו ויחזרו בבחירות.

כל הציניות הזו לא נועדה אלא לשרטט את דמותו של מי שהתיימר להיות אלטרנטיבה לנתניהו. בעצם אדם שאינו מבין את מהותה של דמוקרטיה. לא מוכן לשבת דקה אחת באופוזיציה. רק שולחן הממשלה מעניין אותו כי שם עושים, ובאופוזיציה מדברים.

על פי גנץ ערכים אפשר לקפל. הם נכונים לזמנם. הבטחות אפשר לשנות, למחוק, למסמס, לאדות, לשכוח. בני גנץ ושותפיו מכחול לבן נושאים השקפת עולם מעוותת. אנטי דמוקרטית. למעשה לא רחוקה מזו של נתניהו. השלטון הוא העיקר.
כיצד ישרתו את עם ישראל? זו כבר שאלה של קוניוקטורה פוליטית, קומבינה, סחר מכר ברצון הבוחר, דיל כזה או אחר.

על פי גנץ ערכים אפשר לקפל. הם נכונים לזמנם. הבטחות אפשר לשנות, למחוק, למסמס, לשכוח. גנץ ושותפיו מכחול לבן נושאים השקפת עולם מעוותת. אנטי דמוקרטית. למעשה לא רחוקה מזו של נתניהו

בני גנץ לא ראוי להיות ראש ממשלה ולא שר ביטחון. לא חליפי ולא ראשי. כישוריו כאיש ביטחון ורמטכ"ל בעבר ממש לא חשובים. תפקידו היה להיות שליחם של מיליון ורבע בוחרים בהחלפת שלטון מושחת, כושל, הפוגע בכל שומרי הסף למען ראש ממשלה הנאשם בשלושה כתבי אישום. במשימה הזו, העיקרית, בני גנץ נכשל והכשיל את בוחריו. לכן אינו ראוי יותר לשום תפקיד במערכת הפוליטית.

בחירות רביעיות עלולות להעלות את נתניהו ל-61 מנדטים ולהעמיד ממשלת חורבן, סיפוח והרס מוחלטים. אבל היעדר תקווה ואלטרנטיבה שלטונית חמורים יותר.

מנחם בגין שירת באופוזיציה 29 שנים. בני גנץ וכחול לבן לא מוכנים לשרת באופוזיציה גם לא 29 דקות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

מצב פסיכוטי מוכר היטב לעוסקים ברפואה. החולה מאבד את בוחן המציאות, מדמיין מציאות שווא, ופועל בהתאם לה עד כדי סיכון עצמו ואחרים. בחודשים האחרונים משתוללת בעולם מגפה שטרם היכרנו כמותה: אובדן בוחן מציאות מדבק בעשרות מדינות ובקרב מליוני בני אדם. מן הראוי לקרוא למגפה פסיכוזה פנדמית. המחולל – נגיף צינון בשם קוביד-19. נגיף שיגרתי לרוב האוכלוסיה, ומסוכן למיעוט קטן בדומה לדלקת ריאות ושפעת.

גרף אחד, מני רבים:

גרף קורונה לעומת שפעת בקנדה

העובדות (1)

העובדות ברורות, לפחות למי שלא איבד את בוחן המציאות. הנגיף לא עשה שמות באף מדינה. חלק נכבד מהאוכלוסייה מחוסן לנגיף בחיסון תאי בעיקבות חשיפה בעבר לקרובי משפחתו, או מסיבות גנטיות ואחרות. שיעור הנדבקים – רובם המכריע אסימפטומטים או סימפטומטים קלים – לא עלה על 20% באף מדינה. שלב ההתפרצות לא היה אקספוננציאלי, ונעצר תמיד תוך שבועות ספורים. גרף המגפה דומה במרבית המדינות, ללא קשר לצעדים שננקטו.

בעולם משתוללת מגפה חדשה: אובדן בוחן מציאות מדבק בקרב עשרות מדינות. 'פסיכוזה פנדמית'. המחולל – נגיף הצינון קוביד-19. נגיף שיגרתי לרוב האוכלוסיה, ומסוכן למיעוט קטן, בדומה לדלקת ריאות ושפעת

ילדים וצעירים כמעט ואינם נפגעים (הציצו בגרף). שיעור התמותה עד העשור השביעי לחיים דומה לשפעת. רבים מהמתים הם קשישים במצב בריאותי רעוע, שהתגוררו בבתי אבות וזכו לעונות שפעת קלות אחרונות. ארגון הבריאות העולמי מעודד רישום קוביד-19 כסיבת מוות, גם על סמך חשד בלבד, והתמותה האמיתית נמוכה בהרבה מהמספרים המדווחים. במדינות רבות אין עלייה בתמותה הכללית.

סגרים, בידודים, מסכות, וריחוק חברתי כפוי – כולם בגדר משאלות לב ללא בסיס מחקרי מוצק, אם לא ריטואלים פגאנים. מירדף אחרי שרשרות הדבקה רספירטוריות הוא מירדף אחרי הרוח. שליטה על מוקדי התפרצות היא חלום באספמיה. אסימפטומטים חיוביים הם תמהיל לא ברור של פרה-סימפטומטים, נשאי נגיף, נשאי חומר גנטי של נגיף מת, ובדיקה חיובית שגוייה. ספק אם אסימפטומטים מדבקים בשיעור משמעותי. הנגיף אינו שורד זמן רב על משטחים, אם בכלל.

העובדות (2)

גם העובדות הבאות אינן שנויות במחלוקת. הכלכלה העולמית נעצרה. ענפים רבים שותקו או נפגעו קשות. עסקים נסגרים. חברות פושטות רגל. מליוני בני אדם איבדו את מקור פרנסתם ועולמם חשך עליהם. רבות ממדינות העולם עומדות בפני משבר כלכלי בסדר גודל של "השפל הגדול" או של מלחמת עולם. הרעב מכה ויכה במדינות לא מעטות.

דיכאון תגובתי, נסיונות אובדניים, אלימות במשפחה ובחברה – כולם מטפסים וימשיכו לטפס. הטיפול במחלות אחרות הוזנח. בדיקות סקר לאיבחון מוקדם נידחו. פרוצדורות רפואיות הושהו. גם ניתוחים. התחלואה ממחלות שאינן קרויות קורונה עלתה ועוד תעלה. גם התמותה.

ארגון הבריאות העולמי מעודד רישום קוביד-19 כסיבת מוות, גם על סמך חשד בלבד, והתמותה האמיתית נמוכה בהרבה מהמספרים המדווחים. במדינות רבות אין עלייה בתמותה הכללית

המירקם החברתי-פוליטי התערער. ריחוק פיזי (בשמו האמיתי) גורר ריחוק חברתי וחוסר אמון בזולת. זה מאיים בפוטנציה על בריאותו של זה. חשוף-פנים הוא סכנה לציבור. האיזון העדין בין האזרחים ואנשי השררה עבר טלטלה. אוטוקרטים למיניהם ברחבי העולם משמרים את החרדה וצוברים כוח.

ועתה נוספה פסיכוזת הגל השני.

העובדות (3)

אין גל שני אחד. יש סוגים שונים.

1. גל מגפה ראשון, מאוחר, בחצי הכדור הדרומי ובאזורים דרומיים של חצי הכדור הצפוני: דרום ארה"ב, מקסיקו, דרום אמריקה, דרום אפריקה, הפיליפינים, אינדונזיה ועוד. לפי שעה הנגיף מתנהג עונתית, כמו שפעת.
2. גל מקרים שני במדינות צפון ארה"ב, ללא גל תמותה עוקב: מינסוטה, מישיגן, פנסילבניה, ועוד.
3. גל מקרים שני שטוח, בעבר, ללא גל תמותה עוקב: דרום קוריאה, יפן, גרמניה.
4. גל מקרים שני שטוח, מתהווה: ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד, שוויץ, אוסטריה, דנמרק. לפי שעה ללא גל תמותה עוקב.
5. גל מקרים שני דומה/גבוה בהשוואה לראשון, עם תמותה יומית חד-סיפרתית או דו-סיפרתית בשניהם: ישראל, רומניה, אוסטרליה.

המירקם החברתי-פוליטי התערער. ריחוק פיזי גורר ריחוק חברתי וחוסר אמון בזולת. זה מאיים בפוטנציה על בריאותו של זה. חשוף-פנים הוא סכנה לציבור. אוטוקרטים משמרים את החרדה וצוברים כוח

השאלות

1. האם הגל השני בישראל היה מזוהה ללא בדיקות אינטנסיביות והטיות למיניהן (חולה "עם קורונה", שינוי הגדרות חומרה, שינוי הגדרת מונשם, רישום מועדף של קורונה כסיבת מוות)?
2. האם הגל השני הוא שרידי הגל הראשון שלא הושלם בשל סגר? מדוע התופעה אינה אוניברסלית?
3. האם ישראל משתתפת בשני גלים בשל מיקומה הגיאוגרפי: גל ראשון עם מדינות צפוניות וגל שני עם מדינות דרומיות?
4. האם ישראל ומדינות אחרות נמצאות בשלב אנדמי (תחלואת רקע) עם גלי תמותה נמוכים שיובלעו בתמותה הכללית כשיכובה הזרקור?

סוף דבר

הגל השני דועך, בלי כותרות בתקשורת, ועל פי מדדים אחדים. התמותה היומית נותרה נמוכה, בגבול החד-סיפרתי, ותדעך אחרונה – כתמיד.

ואיה סוף הפנדמיה, זו שבכותרת?

אינו נראה באופק.

אייל שחר הוא פרופסור אמריטוס לבריאות הציבור (אוניברסיטת אריזונה), בוגר בית ספר לרפואה (אוניברסיטת ת"א), מוסמך באפידמיולוגיה (אוניברסיטת מינסוטה), היה בגימלאות ונהנה מכל רגע עד שפרצה מגיפת הקורונה והכריחה אותו לחזור לעבודה. http://www.u.arizona.edu/~shahar/