הודעת ראש הממשלה נתניהו כי הוא מציב את הדרך לסיפוח שטחים בגדה המערבית/יהודה ושומרון כחלק מיישום תוכנית טראמפ בתחילת יולי השנה, הציתה דיון ציבורי ער בישראל, ולא רק כאן.

תחילה, נראה שהיה ברור מי בעד ומי נגד והחשודים הרגילים תפסו את המקומות שהוקצו להם מראש. השמאל, ללא יוצא מן הכלל, התנגד לסיפוח או החלת החוק הישראלי בשטחים. הימין כמובן טען בעד. עם זאת, כמעט מיד, חלק חשוב מהימין, מתנחלי ההארד-קור, התארגן ויצא בתוקף נגד הסיפוח במתכונת תוכנית טראמפ.

השמאל, ללא יוצא מן הכלל, התנגד לסיפוח או החלת החוק הישראלי בשטחים. הימין כמובן טען בעד. עם זאת, כמעט מיד, חלק חשוב מהימין, מתנחלי ההארד-קור, יצא בתוקף נגד הסיפוח במתכונת תוכנית טראמפ

במה הם ראו את הבעיה? כמובן בהקמת מדינת פלסטין שתוכנית טראמפ ממקמת באמצע מפת יו"ש, ישות שמטרידה ומגבילה את התפתחותן של התנחלויות ישראליות רבות, מקשה על ומסבכת את התנועה באזור, ובתודעתם של רבים, לא רק המתנחלים, מציבה איום ביטחוני של ממש במרכז ארץ ישראל.

במקביל לדיון שמתקיים כאן, העולם מסביב מתעורר אט אט, ובאופן לא מפתיע הוא מתגייס נגד האיום שהסיפוח מהווה כלפי פיתרון שתי המדינות, משא ומתן עם הפלסטינים וזכויות האדם והאזרח שלהם בכלל.

למרות שכל בר דעת בהחלט יכול היה לצפות להתנגדות הבינלאומית לסיפוח, לא נראה שממשלת ישראל ביצעה את ההכנות הדרושות על מנת להתמודד עם ההשלכות האפשריות. כתוצאה מכך, דוברים רשמיים שותקים, יש מידה רבה של אי וודאות לגבי התוכנית כולה, ורבים ממבקרי נתניהו טוענים שכל זה "פייק ניוז". נראה שהם חושבים שסיפוח לא ימומש בפועל ושנתניהו משתמש בדיון בכדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מסוגיות אחרות ודחופות יותר כמו המצב הכלכלי הקשה או התנהלות המשפט שלו.

מה שתורם לערפל היא העובדה שלא נתניהו ולא אף אחד אחר מממשלתו הבהירו איזה חלק מתוכנית טראמפ ימומש, מה יכלול הסיפוח ומה לוח הזמנים המתוכנן. חמור מכך, לא ניתנה שום אינדיקציה ברורה לגבי מעמד האוכלוסייה הפלסטינית באזורים שיסופחו.

מה שתורם לערפל היא העובדה שלא נתניהו ולא איש מממשלתו הבהירו מה מהתכנית ימומש, מה יכלול הסיפוח, מה לוח הזמנים המתוכנן ומה יהיה מעמד האוכלוסייה הפלסטינית באזורים שיסופחו

נתניהו ציין כי בכל הנוגע לסיפוח בקעת הירדן, אין כוונה לתת לפלסטינים המקומיים תושבות או אזרחות ישראלית. זה בהחלט סימן רע כיוון שהאוכלוסייה הפלסטינית בבקעה היא מצומצמת ומונה עשרות אלפי תושבים בלבד. הענקת אזרחות, אם תנתן, תהיה בעלת השלכות דמוגרפיות שוליות עבור מדינת ישראל, תשחרר במקביל לחץ בינלאומי ועשויה אפילו לגייס תמיכה פלסטינית של האוכלוסייה המסופחת.

בעוד שהשלכות הסיפוח הממשמש ובא מתחילות אט אט לגרום לחששות בעולם הרחב, אף אחד בממשלת ישראל לא דואג לפרסם לא את לוח הזמנים, לא את היקף המהלך, ולא את ההשלכות על מעמד הפלסטינים בשטח.

אם כן, מה שעשוי להפוך לשינוי מדיניות ישראלית משמעותי – יהיה בעל השפעה מקומית ובינלאומית ניכרת, עלול לאיים על יציבות האזור, ויש לנהל את השלכותיו באופן מפוקח ברמות רבות. כל זאת קורה בזמן שהמדינה נמצאת במצב כלכלי קשה על רקע מגיפת הקורונה ותשומת ליבו המרכזית של ראש הממשלה נתניהו מופנית לניהול משפטו.

אין ספק כי בנסיבות הללו הנזק הכולל מהסיפוח המתקרב עלול להפיל את הממשלה ולגרום, בפעם הרביעית ברציפות, לבחירות מוקדמות. זאת למרות שטרם קמה כל אלטרנטיבה ברורה לקואליצית נתניהו-גנץ שבקושי התחילה לתפקד. בינתיים יו"ר ועדת הכספים של הכנסת גפני הבהיר שאין כל כוונה לשתף פעולה עם מהלך שיביא לבחירות נוספות בזמן הקרוב.

אך מה שבוודאי כן יקרה בינתיים זה שכתוצאה מהדיון על הסיפוח, הסכסוך עם הפלסטינים שכמעט לא הוזכר לקראת שלוש מערכות הבחירות האחרונות, יהפוך לסוגיה מרכזית בדיון הציבורי ויוליד הצעות חדשות וחדשניות להסדר שעד כה התעלמו מהן.

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8

ממשלת המחדל חושבת, שפינוי התושבים מגבול רצועת עזה פותר לה בעיה כלשהי. כך גם בגבול הצפון.

אבל האמת הפשוטה היא שאי אפשר לפנות את הישובים. גם אם מרחיקים את הילדים והנשים והקשישים למלון באילת, הרי מישהו צריך לזרוע תפוחי אדמה לעונה הבאה. מישהו צריך לחלוב יומיום את הפרות שלוש פעמים ביום.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

כשיתפזר עשן המלחמה, המולת הקרבות תידום ורק הגעגוע, השבר והאובדן יישארו חרוטים בנפש העם כפצעים וכצלקות למשך שנים רבות, ניתן רק לייחל לכך שנתעורר לשחר של יום חדש. יום שבו הממשלה תבין שעליה לעבוד למען אזרחי ישראל, ולא רק למען עצמה; שעליה לחזק את החוסן הלאומי ולגבות את המוסדות הממלכתיים, ובראשם צה"ל, ובוודאי לא להסית נגדם בעת מלחמה או בכלל; ושעליה לדאוג לטובת הציבור כולו, ולא להפקיר את תושבי העוטף שחרב עליהם עולמם ואת העורף הישראלי לטובת עיסוק בלעדי בהישרדותה הפוליטית; ואף לא לבזוז את הקופה הציבורית כדי להעביר שוחד למגזרים מועדפים – החרדים והמתנחלים.

על פי הסקרים האחרונים, התקווה הזו – שכל מי שעתיד מדינת ישראל והמפעל הציוני יקר לליבו צריך להיות שותף לה – עתידה להתגשם בבחירות הבאות. נאמני הדמוקרטיה הליברלית, שנאבקים על האחדות הלאומית ועל יסודותיה הממלכתיים של המדינה מול קואליציה פוסט-ציונית שעושה הכול כדי לפוררם, יזכו לפי התחזיות בלפחות 70 מנדטים.

ניר רייזלר הוא עמית מחקר ולשעבר עורך המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון. היה ממקימי עמותת "70 פנים לציונות" ועורך "אשמורת שלישית – כתב עת ציוני עכשווי".

נבצר מבינתי איך אנשים ממשיכים לשתף ברשתות החברתיות הגיגים של כל מיני קשישים יוצאי מערכות הביטחון השונות, כשנבואות זעם בפיהם, שלכאורה חזו את מה שקרה ב-7 באוקטובר. כל זה מעין הצבעה על כך שהאסון הנורא היה צפוי – כאשר בפועל נבואות הזעם לא הצביעו על שום דבר דומה לזה, ואף שגו בנקודות מאוד קריטיות.

נכון שבישראל תמיד עדיף להיות חשדן יותר מדי מאשר חשדן פחות מדי. מי שחשדן יותר מדי, יכול לצאת אולי גזען או פרנואיד, אך מי שחשדן פחות מדי יכול למות במתקפת הפתע הבאה, לאחר שנתן אמון נאיבי במי שעומדים מולו. לכן יש יותר ביקוש לנבואות זעם חשדניות ושחורות במיוחד, מאשר לנבואות אופטימיות.

עלי עדי הוא פעיל פוליטי וחברתי מרקע מוסלמי, מזוהה עם הימין הקפיטליסטי בישראל. בעל תואר בקולנוע וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. שימש כעוזר עריכה ומפיק פוסט בהפקה "לבנון - גבולות הדם"