ערב כניסת הרשות הפלסטינית לשטחים, מייד אחרי הסכמי אוסלו, התקיים בתוניס דיון מכריע: נציגי הבנק העולמי באו לפגוש את ערפאת כדי לתאם את הכלכלה של הרשות, אבל ערפאת סירב לקבל אותם.

ערב כניסת הרשות הפלסטינית לשטחים, מיד אחרי הסכמי אוסלו, התקיים בתוניס דיון מכריע: נציגי הבנק העולמי באו לפגוש את ערפאת לתיאום כלכלת הרשות. הוא סירב לקבלם

כאשר צמרת פתח התפלאה מדוע, ערפאת אמר: הבנק העולמי לא בא לעזור לנו אלא לפעול נגדנו. כדי לשלוט אנו צריכים שליטה בביטחון, בתקציבים ובתקשורת. את זה הבנק העולמי רוצה לשלול מאיתנו.

אם תרצו – פה נמצא הקוד הגנטי של כשלון הרשות הפלסטינית, ושל רב המשטרים בעולם הערבי. הבנק העולמי רצה לבסס את הרשות הפלסטינית על המעמד הבינוני, על החברה האזרחית ועל משטר פוליטי של מפלגות. ערפאת לא רצה את המעמד הבינוני, אלא את המונופולים של בכירי הרשות על הכלכלה. לשלוט ישירות על מנגנוני הבטחון תוך זריעת מחלוקות ביניהם, וביטול העיתונות החופשית הפלסטינית שפרחה עד אוסלו, כדי לעשות עיתונות מטעם.

התוצאה – המעמד הבינוני קרס. בעלי ההון עזבו את השטחים, ובמקום מפלגות אזרחיות יש לנו מיליציות.

מה שקרה ברשות הפלסטינית זה רק דוגמית לעולם הערבי שקרס, ראו מה קורה בסוריה למשל, עוד לפני המרד. במקום מעמד בינוני יש לנו טייקונים, שהם לא במקרה מן המשפחה של אסד. אם יש מריבות ביניהם, זה מריבות בתוך המשפחה.

מה שקרה ברשות הפלסטינית זו דוגמית לעולם הערבי שקרס. ראו את סוריה למשל, עוד לפני המרד. במקום מעמד בינוני יש טייקונים, שהם לא במקרה מהמשפחה של אסד. מריבות ביניהם הן מריבות בתוך המשפחה

אפשר לפצח זאת ברזולוציה יותר מחודדת: שלטון רודני לא רוצה מעמד בינוני והוא הורס אותו, כדי לשלוט בכלכלה.

מי שעושה השוואה עם ישראל, עושה זאת על אחריותו האישית בלבד.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

לפעמים כל מה שצריך על מנת ליצור שינוי ענק הוא יצור זעיר, כזה קטן, שלא זכאי אפילו להיות מסווג ב'חי צומח דומם' תחת ההגדרה חי. וירוס הקורונה, כך אומרים, צפוי להכניס שינוי בכמעט כל אספקט של חיינו. באופן שבו אנו צורכים, מבלים, גרים, לומדים עובדים ועוד.

אבל אם ברוב העולם תחום אחד, תחום בריאות הציבור, צפוי להיוותר ללא שינוי – בארצות הברית, כך נראה, הוא עומד לחולל מהפכה.

האמריקאים סולדים ממעורבות ממשלתית וממעורבות פדרלית בפרט. כל מעורבות, גם אם מטרותיה נחשבות טובות, נתפסת כניסיון לפגוע בחירות. החירות הזו היא אחד מסמליה של ארה"ב והפכה למושג קדוש, אך הצליחה לגדל גם יצורי פרא – כמו הזכות להחזיק נשק, או הזכות לא להיות מבוטח בביטוח בריאות.

החירות היא אחד מסמליה של ארה"ב והפכה למושג קדוש, אך הצליחה לגדל גם יצורי פרא – כמו הזכות להחזיק נשק, או הזכות לא להיות מבוטח בביטוח בריאות

ארה"ב היא אחת המדינות היחידות בקרב המדינות המפותחות שאין בה תוכנית בריאות ממלכתית. במהלך השנים התפתחו תוכניות סיוע שונות, Medicare  ו-Medicaid במטרה לסייע למיעוטי יכולת ולקשישים בכיסוי ביטוחי. מחקרים שונים ורבים, כולל כאלו של ארגון הבריאות העולמי, מצא את מערכת הבריאות האמריקאית יקרה ובלתי יעילה בהשוואה למערכות דומות במדינות מתועשות.

אובמה ניסה לעשות שינוי יסודי (The Affordable Care Act – Obamacare) ולהקים תוכנית בריאות שתאפשר למספר המוערך ב-50 מיליון אמריקאים לזכות בביטוח בריאות. התוכנית נתפסה כסדין אדום בעיני רבים, בעיקר בקרב רפובליקנים אך גם בקרב דמוקרטים לא מעטים.

טראמפ קבע את ביטול האובמה-קאר כאחד מדגלי הבחירות שלו, והוא בהחלט ניסה. אך כבר אז, בראשית הדרך, הוא נתקל בפרדוקס שמנע ממנו את ביטול התוכנית. רבים מתומכי הנשיא הם בעלי הכנסה נמוכה, שתוכנית הבריאות העניקה להם בפעם הראשונה בחייהם כיסוי ביטוחי. בוחרים אלו הפעילו לחץ על נציגיהם בקונגרס ובסנט וכך מנעו את ביטול התוכנית. אך טראמפ והרפובליקנים לא זנחו מעולם את הניסיון לבטל את תוכנית הבריאות, היא גם התערבות בשוק החופשי וגם נושאת את שמו של אובמה, הנמסיס שטראמפ שואף לחסל כל זכר למורשתו.

טראמפ קבע את ביטול האובמה-קאר כאחד מדגלי הבחירות שלו, אך כבר בראשית הדרך, נתקל בפרדוקס שמנע את ביטול התוכנית. רבים מתומכי הנשיא הם בעלי הכנסה נמוכה, שזכו לראשונה בכיסוי ביטוחי במסגרת התכנית

עד שהגיע וירוס הקורונה.

במשאל עם באוקלהומה, בשבוע שעבר, הצביעו התושבים ברוב דחוק של 50.5% מן המצביעים להרחיב את תוכנית ה-Medicaid במדינה, כך שכ-250 אלף מתושבי אוקלהומה יהיו זכאים לביטוח בריאות במימון המדינה. 50 אלף מהם הם כאלו שאיבדו את מקום עבודתם (ואת ביטוח הבריאות שלהם) בעקבות משבר הקורונה. אוקלהומה בעיני רבים היא סימן לבאות, מדובר במדינה אדומה (deep-red Oklahoma) בעלת מושל רפובליקני שהתנגד להרחבת תוכניות הבריאות.

חשוב להבין, תוכנית הבריאות של אובמה לא יצרה ביטוח בריאות ממלכתי, היא דאגה להסיר חסמים בפני מבוטחים, כמו סינון מבוטחים על ידי שאלוני בריאות, או האפשרות לדחות מבוטחים וכדומה, אך היא נותרה יקרה.

התוכנית אינה נותנת מענה למי שהכנסתם השנתית נמוכה מקו העוני הפדראלי Federal Poverty Level Income (העומדת על הכנסה שנתית של 12,760 דולר ליחיד). שיעור ההשתתפות העצמית השנתית בתוכנית זו יכול להגיע לשיעור של 2,500 דולר. המלכוד הוא שמי שהכנסתו נמוכה מידי אינו זכאי לסבסוד ממשלתי מכיוון שאינו יכול לעמוד אפילו בתשלום התוכנית הזו.

נראה כי מגפת הקורונה חידדה בקרב המצביעים את ההבנה כי הם זקוקים לטיפול רפואי, וכמו שאמר אחד מהם, כאשר אתה זקוק לסיוע רפואי, אתה זקוק לו עכשיו. כך שבפער בין האידאולוגיה לפרקטיקה – נראה כי הפרקטיקה מנצחת, רבים מתושבי אחת מהמדינות העשירות בעולם עניים מכדי לראות רופא.

כל עוד המחלה שלך לא מדבקת היא הבעיה שלך. וכשהבעיה היא שלך ואינה משפיעה עלי, קל לדבוק באידאולוגיה הכוללת את האשמת הקורבן. שוב, הקורונה חידדה את ההבנה כי בריאות היא במקרים רבים לא אישית, אלא בריאות הציבור. ובמקרה כזה – האינטרס האנוכי שלי הוא שיהיה לך ביטוח בריאות. וכאן נראה שהאידאולוגיה מפסידה.

במשאל עם באוקלהומה הצביעו התושבים על הרחבת תוכנית ה-Medicaid, כך שכ-250 אלף מתושבי אוקלהומה יזכו לביטוח בריאות במימון המדינה. 50 אלף מהם איבדו את עבודתם ואת ביטוחיהם בקורונה

לא במקרה זכתה אוקלהומה להפוך לסמל, היא אחת מ-14 מדינות בארה"ב, בעלות הנהגה רפובליקנית, שהתנגדו בתוקף להרחבת תוכנית המדיק-אייד. אוקלהומה היא גם המדינה השנייה בשיעור הבלתי מבטוחים מקרב אזרחיה. 14% מתושבי המדינה אינם מכוסים בביטוח בריאות כל שהוא, שניה רק לטקסס, וזאת עוד לפני השפעות האבטלה הגואה.

האם מכאן סלולה הדרך להפיכת ארה"ב למדינה העוברת משלטון של חברות ביטוח ובריאות פרטית למערכת מאוזנת יותר? עדיין מוקדם לדעת, אך נראה כי המשבר הנוכחי הביא את השיטה הנוכחית עד הקצה. האם משאלי העם האלו מנבאים את תבוסתו הקרובה של טראמפ במדינות הבית שלו? גם את זה מוקדם מידי לקבוע. מה שכן נראה ברור הוא שיותר אמריקאים מבינים כי יש להתחיל לשנות את השיטה.

אנליסט 13 שנה, בעיקר של שווקי חו"ל, מאמין שמחקר צריך להיות הוליסטי, ממוקד מעמיק אבל רחב. הכל מעניין ומסקרן אותו, אוהב להבין איך דברים עובדים.