במהלך סוף השבוע של יום הזיכרון האמריקאי ב-1921, החריבו מתפרעים לבנים את הרובע השחור והמשגשג גרינווד בטולסה, אוקלהומה. בין ה-31 במאי וה-1 ביוני נרצחו לפי ההערכות כ-300 מתושבי השכונה, במה שנודע כ"טבח בוול סטריט השחור", ה"פוגרום" הגזעני הרצחני ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית.
החלטתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לקיים החודש עצרת פוליטית בטולסה – ביום השנה ה-99 לטבח וכאשר אמריקה בוערת שוב על רקע גזעי, לאחר ששוטר חנק למוות את האפרו-אמריקאי ג'ורג' פלויד – החזירה את הטבח לכותרות, ועוררה ביקורת ציבורית רבה על הנשיא השנוי במחלוקת גם כך.
"האסון מעשה ידי אדם הזה, שנודע לימים בתור 'המהומות הגזעיות בטולסה', בהחלט יכול להיות מתויג כמתקפה, כאסון, כרצח, כפוגרום, כשואה – או ככל תיאור מחריד אחר", כותב חניבעל ג'ונסון, עורך דין מטולסה ומחבר הספר "וול סטריט השחור", שמכהן כיו"ר הוועדה לציון יום המאה לטבח הגזעי בטולסה.
בנוסף לאלמנטים דמויי הפוגרום בטבח בטולסה, הוא תודלק בהאשמה דמוית עלילת דם, סיפור על תקיפה מינית ששלהב את האספסוף הלבן. בנו של איש עסקים שחור ובולט בקהילה הואשם בתקיפה של נערה לבנה, מפעילת מעלית מקומית. דיק רולנד, מצחצח נעליים בן 19, נעצר והובא לבית המשפט.
במשך דורות, אנשי "העליונות הלבנה" השתמשו בלינצ'ים כדי לזרוע אימה בלבבותיהם של שחורים. קבוצה של גברים שחורים, חמושים, שדאגה לגורלו של רולנד, הגיעה לבית המשפט. בזמנו גרו בטולסה 3,200 חברים של הקו קלוקס קלאן. קרב יריות מחוץ לבית המשפט הוביל ל-12 הרוגים, וצוות המגנים השחור ברח אל גרינווד. ההמון דלק בעקבותיהם, להוט לנקמה.
בטולסה, שבה התקיימה הפרדה גזעית, רובע גרינווד היה ביתם של מספר מיליונרים שחורים. חלקם גייסו כסף לתמוך בפיתוח "וול סטריט השחור", בעוד שאחרים התעשרו מנפט. במרחק שני דורות מהעבדות, גרינווד היה התגשמות החלום האמריקאי עבור 10,000 תושביו – ומקור לעוינות הולכת וגוברת עבור לבנים רבים. בין השירותים שהוצעו במחוז היה המלון הגדול ביותר במדינה בבעלות שחורים, ובית חולים לשחורים. פעלו בו בתי קולנוע, מכולות ועיתון שחור.
הטבח בטולסה לא הגיע משום מקום. "הקיץ האדום", גל מהומות שהתחוללו ב-1919, כלל מהומות על רקע גזעי בעשרות ערים. ברוב המקרים, המשטרה הצטרפה לפורעים הלבנים שתקפו את הקהילות השחורות. בחלק מהערים, וביניהן שיקגו, השחורים התחמשו כדי להגן על עצמם מפני הפורעים הלבנים.
במרחק שני דורות מהעבדות, גרינווד היה התגשמות חלום עבור תושביו, ומקור לעוינות עבור לבנים רבים. פעל בו המלון הגדול במדינה בבעלות שחורים, ובית חולים לשחורים. במחוז פעלו גם בתי קולנוע, מכולות ועיתון שחור
ועם כל זאת, המילה "מהומה" לא מתארת את מה שקרה בטולסה. היסטוריונים נוטים יותר ויותר לתאר את האירועים ההרסניים שהשמידו את השכונות כטבח או כ"פוגרום". "המונח 'מהומה' נתון לוויכוח, מכיוון שהוא מניח שאנשים שחורים התחילו את האלימות, כפי שהאשימו אותם הלבנים", כותב ג'ון וו. פרנקלין, מנהל התכניות במוזיאון הסמית'סוניאן בכתב העת של המוזיאון. "יותר ויותר אנחנו בוחרים להשתמש במונח 'טבח', ואני משתמש במונח האירופאי, 'פוגרום'".
סבו של פרנקלין, עורך הדין באק קולברט פרנקלין, כתב דוח בן עשרה עמודים, כעד ראייה, על הפוגרום בטולסה. המסמך הזה שמור היום במוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית של הסמית'סוניאן בוושינגטון הבירה.
בטולסה, ההמון תקף את השחורים לא רק מהרחוב, אלא גם מהאוויר. בשיא הפוגרום, מטוסים פרטיים שימשו להטלת פצצות אש ("כדורי טרפנטין בוערים") על בניינים, מה שהוביל לשרפתם מלמעלה ללמטה. וזה לא הכל – גברים חמושים ישבו במטוסים והפגיזו את התושבים השחורים שניסו להימלט מהרובע.
"יכולתי לראות את המטוסים חגים באוויר. הם התרבו והמהמו, ירו וצללו נמוך. יכולתי לשמוע משהו שנשמע כמו ברד נופל על גג בניין המשרדים שלי. במורד רחוב ארצ'ר המזרחי, ראיתי את מלון מיד-וויי הישן בוער מהגג, ואז עוד בניין התחיל לבעור מלמעלה, ועוד בניין, ועוד בניין.
בשיא הפוגרום, מטוסים פרטיים שימשו להטלת פצצות אש ("כדורי טרפנטין בוערים") על בניינים, מה שהוביל לשרפתם מלמעלה ללמטה. גברים חמושים ישבו במטוסים והפגיזו את התושבים השחורים שניסו להימלט
"המדרכות היו מכוסות בכדורי טרפנטין בוערים. ידעתי היטב מאיפה הם מגיעים, וידעתי היטב מדוע הבניינים התחילו לבעור מלמעלה. נעצרתי וחיכיתי להזדמנות לברוח. 'איפה היא, איפה מערך הכבאות האדיר שלנו, עם חצי תריסר התחנות שלו?', שאלתי את עצמי 'האם העיר משתפת פעולה עם ההמון?'", כתב פרנקלין.
כעונש על חיסול השכונה שלהם, התאספו 6,000 מתושבי גרינווד ועוכבו על ידי המשמר הלאומי. חלקם נעצרו למשך יותר משבוע, בנוסף ל-4,000 תושבים שחורים מחלקים אחרים של טולסה.
"התנגדות חמושה בכבדות"
אחרי העימות הראשוני מחוץ לבית המשפט, התחילו השרפה והביזה של גרינווד.
נציגים מוניציפליים אכן שיתפו פעולה עם האספסוף, תוך שהם מוודאים כי הטלפונים והרכבות לא יעבדו. הם מנעו את כניסת הצלב האדום, ועל הכבאים איימו בנשק שלא ייכנסו לרובע הבוער. עובדי הרשות המקומית מינו גברים לבנים לסגני שריף, וחילקו להם נשק, תוך שהם מעודדים אנשים להשיב את הסדר לכנו.
עד השעות המוקדמות של בוקר הראשון ביוני, פרצו קרבות יריות בין המגנים השחורים של גרינווד לבין הפולשים הלבנים. בשלב הזה התחילו השרפות מהאוויר ומהקרקע, בזמן שתושבים ניסו לברוח. "הם לא היו רגילים להיתקל בהתנגדות חמושה שכזאת", אומר כריס מסר, מומחה לטבח ופרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת פואבלו בקולורדו. "בזמנו הייתה הבנה מקומית בקרב הלבנים, שהשחורים מקבלים את מה שמגיע להם".
על אף שהוכרז ממשל צבאי, בפועל, במשך יומיים, נשלטה העיר על ידי ממשל האספסוף. "גלויות מהמהומות" הופקו אחרי הטבח, כולל דימויים גרפיים של רצח, ביניהם ירי באנשים שחורים, עריפת ראשיהם ושרפתם.
על אף שהוכרז ממשל צבאי, בפועל, במשך יומיים, נשלטה העיר על ידי ממשל האספסוף. "גלויות מהמהומות" הופקו אחרי הטבח, כולל דימויים גרפיים של רצח, ביניהם ירי באנשים שחורים, עריפת ראשיהם ושרפתם
בנוסף למאות התושבים השחורים שאיבדו את חייהם, כ-800 בני אדם נפצעו וטופלו, ו-35 שכונות שחורות נהרסו. כשאנשי המשמר הלאומי מסרו את עדותם בנוגע למתרחש, הם התייחסו לתושבים השחורים כאל "האויב".
למרות שהטבח דווח בחדשות בארצות הברית, אף אחד מהמעורבים לא עמד לדין. הקרבנות לא קיבלו את רכושם בחזרה או פיצוי על שנגזל מהם. הרשויות המקומיות התאמצו לאורך השנים למחוק את הזיכרון של מה שאירע שם – אך לפני עשורים. למעלה מ-1,200 בתים של תושבים שחורים נשרפו עד עפר.
באוקלהומה הוקם אז חבר מושבעים גדול, שהיה מורכב מלבנים בלבד. המושבעים התכנסו לדיונים במשך 12 יום, ואז החליטו שהאחריות היא על הקהילה השחורה. התובע הכללי הגיש כמה עשרות כתבי אישום נגד שחורים, אך איש לא הורשע.
ב-1996 הצליחו פעילים להעלות את הטבח לתודעת הציבור. ועדת הטבח הגזעי בטולסה הוקמה, והעלתה הצעות כמו פיצוי כספי לניצולים והקמת פארק זיכרון.
![גלויה בנוגע למהומות הגזע מהטווח בטלסה, אוקלהומה, ב-1921. הכיתוב על הגלויה: "מבריחים את הכושים מטלסה, אחד ביוני, 1921" (צילום: רשות הציבור)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/06/running-negroes-out-of-tulsa-1024x640-1.jpg "גלויה בנוגע למהומות הגזע מהטווח בטלסה, אוקלהומה, ב-1921. הכיתוב על הגלויה: "מבריחים את הכושים מטלסה, אחד ביוני, 1921" (צילום: רשות הציבור)")
בעקבות הקמת הוועדה התחדש גם הוויכוח לגבי מספר המתים בטבח, שמעולם לא נקבע בצורה רשמית. בעיתון מקומי בטולסה דיווחו בזמנו כי תשעה לבנים ו-68 שחורים מתו במהומות, ובהמשך השתנה המספר ל-176 הרוגים. בלוס' אנג'לס אקספרס דיווחו על 175 הרוגים ומספר רב של פצועים, ובניו יורק טיימס דיווחו על 77 הרוגים בסך הכל, ומתוכם 68 שחורים, ובהמשך הורידו את המספר ל-33. הוועדה שהוקמה ב-1996 העריכה את מספר המתים בין 100 ל-300 איש, וכיום הנתון המקובל בתקשורת מדבר כאמור על כ-300 נרצחים.
ב-2017 פרסמו מכבי האש של טולסה מחקר לכבוד מאה שנה להקמת הארגון. התופת האיומה של 1921 נעדרת מהסקירה ההיסטורית הזאת. "העדויות ההיסטוריות הודחקו", אומר מסר. "כשמלמדים את ההיסטוריה של אוקלהומה, לא מדברים על הטבח. עכשיו מתחילים לעשות את זה". לפי מסר, הטבח זכה לסיקור מקומי, "שעמד בניגוד מוחלט לדברים שבאמת התרחשו כאן". מאז סוף שנות ה-90, ארכאולוגים תרים אחר קברי אחים שמקורם בסוף השבוע העקוב מדם.
לפני 15 שנה, כשמסר נתקל לראשונה בטבח טולסה במהלך המחקר שלו, ההתקפה כונתה ברובה "מהומה על רקע גזעי". שמונה עשורים אחרי הטבח, גברה המודעות לכך שמה שאירע בגרינווד דומה יותר לפוגרום. "הרשויות תרמו לטבח בטולסה", אומר מסר. "הן חימשו את הלבנים. הן בעצמם השתתפו בהרס".
עשורים רבים אחרי הטבח, גוברת המודעות לכך שמה שאירע בגרינווד דומה יותר לפוגרום. "הרשויות תרמו לטבח בטולסה", אומר הפרופסור לסוציולוגיה כריס מסר. "הן חימשו את הלבנים. הן בעצמם השתתפו בהרס"
בשנים שאחרי, שכונות וערים שחורות נוספות הושמדו על ידי אספסוף לבן. שנתיים אחרי המאורעות באוקלהומה, הושמדה העיירה רוזווד, במרכז בפלורידה, בצורה דומה. כפי שאירע בטבח בטולסה, מעולם לא הוגשו תלונות נגד המעורבים, וזיכרון של מה שהתרחש הודחק במשך עשורים.
החודש היה נדמה לרבים באמריקה כי טולסה ממשיכה לבעור בהוויה האמריקאית, 99 שנים אחרים שאחרונת הלהבות בה כבתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו