אין דבר שמסב גאווה גדולה יותר לשלום אזולאי מאשר אות המתנדב שקיבל ב-1986 מנשיא המדינה חיים הרצוג. אזולאי, חיפאי בן 72, עדיין נושא את התעודה מקופלת בכיסו, ומציג אותה בגאווה: "הקדיש את ימיו ולילותיו למען הטבת גורלו של הזולת".

אלא שב-16 השנים האחרונות אזולאי מסתובב עם אות קין של עבריין שהורשע בעושק קשישה ערירית. בשנת 2011 הוא ריצה את עבודות השירות שהוטלו עליו וחזר לחייו, אבל שום דבר כבר לא היה אותו דבר. הבושה הפכה לבת לוויה קרובה, ואזולאי מיעט לצאת מביתו, והשתדל להימנע מאירועים חברתיים ומשפחתיים.

במשך כל השנים אזולאי חזר ואמר לכל מי שרצה לשמוע שהוא נפל קורבן לנוכלים שהשתמשו בו כדי לעקוץ את הקשישה – אבל רק לפני כשנתיים זעקת החפות שלו סוף סוף הדהדה. בסניגוריה הציבורית החליטו לסייע לאזולאי להילחם על חפותו ולהגיש בקשה למשפט חוזר. "אני רוצה שכולם ידעו – ובמיוחד בני המשפחה שלי – שסתם הרשיעו אותי", הוא אומר שוב.

"לדעתנו המקרה של אזולאי הוא מקרה של הרשעת-שווא, שמדגים איך מערכת המשפט יכולה לדרוס אדם. אמנם הוא לא הואשם ברצח, אבל זה כל עולמו ואנחנו מסייעים לכל אדם, בעבירה קטנה כגדולה", אומרת ראש המחלקה למשפט חוזר בסניגוריה הארצית, נועה מישור.

עו"ד נועה מישור: "לדעתנו המקרה של אזולאי הוא מקרה של הרשעת-שווא, שמדגים איך מערכת המשפט יכולה לדרוס אדם. אמנם הוא לא הואשם ברצח, אבל זה כל עולמו ואנחנו מסייעים לכל אדם, בעבירה קטנה כגדולה"

בשבוע שעבר, לאחר כשנתיים של המתנה, דחה שופט בית המשפט העליון חנן מלצר את הבקשה לקיום משפט חוזר בטענה כי הראיות שהוצגו כחדשות אינן מהוות עילה מספקת בעניין.

באותו היום בדיוק, קיבל השופט מלצר בקשה אחרת למשפט חוזר. ליאור מירז שהורשע ב-2015 בקבלת שוחד וטען מאז לעיוות דין במשפטו, הצליח לשכנע את בית המשפט העליון לקבל את ההחלטה יוצאת הדופן. כמה יוצאת דופן? זוהי בסך הכל הבקשה ה -33 למשפט חוזר שהתקבלה בישראל – מאז קום המדינה.

קרדשיאן מובילה את הטרנד

דרמות בית משפט שבהן נחרץ גורלו של אדם הן ז'אנר קולנועי מוכר. בשנים האחרונות בולטים במיוחד סיפוריהם של נאשמים שהצליחו לשכנע את המערכת לערוך להם משפט חוזר. בנטפליקס עלתה השנה סדרת דוקו המתעדת את פעילותו של פרויקט החפות האמריקאי, שהחל באמצע שנות ה-90 והביא לשחרורם של אלפי בני אדם.

לעיסוק הפופולרי במשפטים חוזרים אחראים גם מספר הולך וגדל של ידוענים שמאמצים אסירים ומתגייסים להילחם על חפותם. בולטת מעל כולם קים קרדשיאן שמובילה את טרנד סיפורי החפות. בשנתיים האחרונות היא הצליחה להביא לשחרורה של אישה שנשפטה על עבירות סמים, ולמנוע את הוצאתו להורג של אדם שהורשע באונס ורצח צעירה, וזכה למשפט חוזר.

קים קרדשיאן מופיעה בבית הלבן ב-13 ביוני 2019, לקידום רפורמת הצדק שהיא מקדמת (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

בניגוד לאמריקה, בישראל משפט חוזר הוא אירוע נדיר ביותר. ב-72 שנות קיומה של מדינת ישראל הוגשו רק 700 בקשות למשפט חוזר, מתוכן אישר בית המשפט העליון 33 בקשות. 27 מהתיקים האלה הסתיימו בזיכוי של המורשע – לעתים גם מבלי שבפועל התקיים משפט חוזר. הפרקליטות פשוט חזרה בה מכתב האישום והמורשע שוחרר.

כך היה במקרה של עמוס ברנס שהורשע בשנת 1976 ברצח החיילת רחל הלר, ונשפט למאסר עולם. ברנס ניהל מאבק עיקש וסבוך, עד שבקשתו השלישית למשפט חוזר התקבלה. אולם לבסוף המדינה חזרה בה מכוונתה לנהל נגדו את ההליך והוא זוכה.

עמוס ברנס, שהורשע בשנת 1976 ברצח רחל הלר ונשפט למאסר עולם, ניהל מאבק עיקש וסבוך, עד שבקשתו השלישית למשפט חוזר התקבלה. אולם לבסוף המדינה חזרה בה מכוונתה לנהל נגדו את ההליך והוא זוכה

בזיכרון הישראלי נצרב עמוק גם מאבקם של חמשת המורשעים ברצח הנער דני כץ, שזכו לבסוף במשפט חוזר, שבו הורשעו שוב.

אבל האמת היא שבישראל רוב הנאשמים שזכו למשפט חוזר לא ישבו שנים ארוכות בכלא או הורשעו בעבירות חמורות. להפך, מרביתם הואשמו בעבירות קלות יחסית, למשל בתחומי תכנון ובנייה ותעבורה. אסמייה אבו כדיר, אוסמה גית, כאלד חמאדה, דוד כהן, יצחק בקרינג, שלמה שגב, נורדין נור שראיעה, טלילה קסיבק – כולם אלמונים שרדפו במשך שנים אחרי הצדק עד שהצליחו להשיג אותו.

עמוס ברנס, במרכז, בבית המשפט העליון כשזכה לקבל משפט חוזר, ב-14 במרץ 2002 (צילום: פלאש90)

ראיות משכנעות לא מספיקות

בחזרה לשלום אזולאי. סיפורו העגום של סוחר הירקות מחיפה התחיל ב-2004. אזולאי פגש חבר מהשוק בשם יוסי סלומון, שהציע לו להצטרף אליו לביקור בבית אבות שבו מתגוררת קשישה ערירית בשם אילונה פריד. אזולאי, שאהב להעניק ברכות לאנשים שפגש, הסכים בשמחה להצטרף אל חברו ולבוא לברך קשישה חולה. בדרך לבית האבות הם אספו חבר נוסף של סלומון בשם אריה וינטראוב.

הביקור ששינה את חייו של אזולאי נמשך כמה דקות. אזולאי בירך את הקשישה, וינטראוב החליף עמה כמה מילים והשלושה הלכו לדרכם. למחרת פריד נפטרה.

זמן קצר לאחר מותה הגיש סלומון בקשה לקיום צו ירושה בעל פה, וטען שהוא היורש היחיד של הקשישה – שרכושה כלל דירה וכמה מאות אלפי שקלים. הוא צירף תצהיר שעליו חתומים וינטראוב ואזולאי שהעידו ששמעו את בקשתה של פריד להוריש את רכושה לסלומון. אולם זמן קצר לאחר מכן, הופיעה קרובת משפחה שדרשה לקבל את הירושה.

בחקירת משטרה שנפתחה התברר שהתצהיר שהגיש סלומון מזויף. נגד סלומון, וינטראוב ואזולאי הוגשו כתבי אישום באשמת קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לקבלת דבר במרמה, עדות שקר ושיבוש הליכי משפט.

סולומון הורשע ונידון למאסר של 24 חודשים וקנס של 10,000 שקל. אזולאי הורשע על פי הודאתו ונידון ל-6 חודשי עבודות שירות ומאסר על תנאי ל-6 חודשים. הוא טען מהרגע הראשון כי לא שמע את הקשישה אומרת שהיא מורישה את רכושה לסלומון, אבל בבית המשפט הוצגו שני תצהירים, לכאורה בחתימתו, שבהם הצהיר כי שמע את הבקשה מפי הקשישה.

אזולאי פנה למשטרה וביקש ממנה לחקור את זיוף התצהיר – אך נדחה. בבית המשפט הוא טען שנפל קורבן לעלילה, אך סניגורו דחק בו לחתום על הסדר טיעון. הפרוטוקול חושף את מהלך הדיון האבסורדי, כשהסניגור טוען בשם אזולאי כי חתימתו זויפה, ומיד מבקש להתקדם ולהגיע לסיכום על הסדר טיעון – כלומר הרשעה בהסכמה של הלקוח שלו.

הפרוטוקול מבית המשפט חושף את מהלך הדיון האבסורדי, כשהסניגור טוען בשם אזולאי כי חתימתו זויפה, ומיד מבקש להתקדם ולהגיע לסיכום על הסדר טיעון – כלומר הרשעה בהסכמה של הלקוח שלו

"עורך הדין לא התייעץ איתי", שיחזר אזולאי, "הוא אמר לי בכניסה לדיון שהוא סגר לי חצי שנה עבודות שירות. חשבתי שהוא צוחק. ואז נכנסנו לאולם, והוא חזר על זה. התחלתי לצעוק, אבל הוא אמר לי 'אם לא תשתוק אתה תגמור בבית סוהר, כמו הנשיא קצב'".

עו"ד מישור, המייצגת כיום את אזולאי, מתקשה לשמור על איפוק כשהיא מדברת על הייצוג המשפטי שקיבל מרשה. "הסניגור ידע שהלקוח שלו טוען שהראיה המרכזית נגדו מזויפת ובכל זאת לחץ עליו להגיע להסדר טיעון. גם בהמשך, כשאזולאי מתעקש להשיג משפט חוזר – עורך הדין התנהג בצורה מחפירה".

עו"ד נוער מישור (צילום: שלומי יוסף)

אזולאי הורשע בבית המשפט ונשלח לעבודות שירות. ממורמר ופגוע, הוא התעקש לערער ופנה ללא ייצוג עורך דין לבית המשפט המחוזי בחיפה. הוא לא הצליח לשכנע את בית המשפט ונשלח לעבודות השירות בבית החולים רמב"ם. הוא מספר שעבודות השירות מילאו אותו שמחה, אבל תחושת חוסר הצדק המשיכה לנקר בו. לאחר שהשלים את עבודות השירות, פנה אזולאי, שוב לבדו, לבית המשפט בבקשה למשפט חוזר, אך נדחה.

רק כשהגיע למחלקה למשפטים חוזרים בסניגוריה הציבורית, אזולאי מצא אוזן קשבת לטענותיו.

"בדקנו את כתב היד שלו והשווינו לתצהיר, ביקשנו חוות דעת פסיכולוגית, ובחנו את העדות של סלומון – והשתכנענו שנעשה פה עוול ושאזולאי לא היה חלק מהאירוע שיוחס לו", אומרת עו"ד מישור. אלא שהשכנוע של הסניגוריה לא חילחל גם לבית המשפט העליון, שדחה כאמור בשבוע שעבר את בקשתו של אזולאי והותיר את ההרשעה על כנה.

1 מתוך 30

מדי שנה מגישה הפרקליטות יותר מ-4,000 כתבי אישום בעבירות פליליות. כש-90% מכתבי האישום האלה יסתיימו בהרשעה מלאה או חלקית, האם מישהו באמת מאמין שמערכת המשפט חפה מטעויות?

המשפטן פרופ' בועז סנג'רו העריך בספרו "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם" (הוצאת רסלינג) כי כ-5% האסירים הכלואים בישראל חפים מפשע, כלומר מתוך כ-20 אלף אסירים, כאלף יושבים בכלא על עברה שלא ביצעו. יש משפטנים שחולקים על ההערכה הזאת, אבל גם אם היא מוגזמת – לא יהיה מופרז לקבוע כי הסיכויים של מורשעים להשיג משפט חוזר בישראל קלושים.

אל הסניגוריה הציבורית מגיעות כ-30 פניות בשנה – מתוכן מוגשת לבית המשפט לכל היותר בקשה אחת, שלרוב אינה מתקבלת. חלק מהבקשות למשפטים חוזרים מגיעות לעורכי דין פרטיים, כמו עו"ד ירום הלוי שהגיש בשנה החולפת בקשה כזאת בשם רומן זדורוב – שהורשע ברצח הילדה תאיר ראדה – לאחר שהשיג חוות דעת חדשה בנוגע לאחת הראיות.

רומן זדורוב בבית המשפט העליון ב-20 באוקטובר 2014, בדיון בבקשתו למשפט חוזר (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"הסיכוי למשפט חוזר שואף לאפס. ניתן לספור על אצבעות הידיים את מספר המשפטים החוזרים במדינת ישראל", אמר פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, לאחר שהגיש הלוי את בקשתו של זדורוב למשפט חוזר.

עו"ד ג'ואי אש, שעד לאחרונה ניהל את המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה והיה אחראי על חוות דעת בנוגע למשפטים חוזרים בפרקליטות, מבקש להצביע על המורכבות.

"כשאדם זועק לחפותו אי אפשר לנעול לו את הדלת, כי ייתכן שבית המשפט והפרקליטות טעו, אבל צריך להיות מחסום כלשהו לקיומם של המשפטים החוזרים. המערכת לא תוכל לתפקד אם היא תוצף בבקשות למשפטים חוזרים. בכל זאת יש את עיקרון סופיות הדיון. אז יש איזון שבו מצד אחד לא נועלים דלת ומצד שני צריך להביא ראיה או טיעון חזקים שיהיו שוברי שוויון".

עו"ד ג'ואי אש: "כשאדם זועק לחפותו אי אפשר לנעול לו את הדלת, כי ייתכן שבית המשפט והפרקליטות טעו, אבל צריך להיות מחסום כלשהו לקיומם של המשפטים החוזרים. המערכת לא תוכל לתפקד אם היא תוצף בבקשות למשפטים חוזרים"

הפיתוי להודות

הקושי להשיג משפט חוזר בישראל נובע מההליך המשפטי עצמו, שמציב את החשוד בפני מערכת של תמריצים ופיתויים שנועדו לגרום לו להודות במעשה. "כבר בשלב החקירה, החוקר אומר לחשוד 'תשתף איתי פעולה ואני אעזור לך'", מסבירה ד"ר ענת הורוויץ, המשנה לסניגור הארצי הראשי.

"כשחשוד נעצר, הוא נמצא בלחץ גדול להיחלץ משם, וגם החוקר מעוניין לסיים עם התיק כמה שיותר מהר. גם בבית המשפט המערכת דוחפת את העומד לדין להודות כדי לקצר את ההליך המשפטי, ואולי גם לקבל עונש קל יותר. וכשאדם מבקש לערער על העונש שקיבל, מציעים לו לוותר על הערעור".

עו"ד ענת הורוויץ (צילום: לע"מ)

מצבו של אדם המבקש להילחם על חפותו מחמיר עוד יותר כשהוא נשלח לכלא. את הבקשה למשפט חוזר מגיש אדם אחרי שהורשע, לא פעם כשהוא כבר מרצה את עונשו. אבל אסיר שמתעקש שהוא לא עשה כלום, מסרב לבקש סליחה ולהשתקם – לא יהיה זכאי לפנות לוועדת השחרורים כדי לקבל שחרור מוקדם. השחרור המוקדם מגיע כפרס על השתקמות והתנהגות טובה, ואם אסיר ממשיך לטעון שהוא חף מפשע – הוא למעשה לא לוקח אחריות על המעשה שבגינו נכנס לכלא.

"זה נכון במיוחד לגבי אנשים שהורשעו בעבירות מין. המערכת מעדיפה לעודד חשודים להודות, להיענש ולהמשיך הלאה בחייהם אחרי שריצו את עונשם, במקום להטות אוזן לאנשים שטוענים שהם חפים מפשע, כדי לא להעמיס על מערכת החקירה, המשפט והכליאה" אומרת מישור.

"המערכת מעדיפה לעודד חשודים להודות, להיענש ולהמשיך הלאה בחייהם אחרי שריצו את עונשם, במקום להטות אוזן לאנשים שטוענים שהם חפים מפשע, כדי לא להעמיס על מערכת החקירה, המשפט והכליאה"

אבל אם שואלים את אנשי הפרקליטות, הם משוכנעים שכך זה צריך להיות. "בית המשפט חייב לתמרץ הודאה", אומר עו"ד אש. "נכון שיש בכך סיכון, אבל נעשה הכל כדי לנטרל את הסיכון. השופטים תמיד שואלים את הנאשם אם הוא מבין במה הוא מודה, ומבקשים שיקרא את הסעיפים.

"צריך להבין שבמרבית המקרים הפרקליטות מגישה כתב אישום כשיש ראיות חזקות, המסננת של הפרקליטות טובה, וכשהולכים לבית המשפט יש ראיות והנאשם מבין את זה. נכון שאפשר לנהל משפט עד הסוף ולבזבז זמן שיפוט, אבל אם הראיות חזקות עדיף להודות ולהסכים על תמורה טובה בעד זה".

איך משיגים משפט חוזר?

הדרך הארוכה אל משפט חוזר מתחילה בבדיקת המקרה על ידי הסניגורים, פרטיים או מהסניגוריה הציבורית, שבודקים אם קיימת עילה מספקת.

על פי החוק, כדי לבקש משפט חוזר צריכה להתקיים אחת מארבע העילות:

• התברר שאדם אחר הורשע בעבירה שבה הורשע המבקש;
• התגלו ראיות חדשות שלא היו בזמן אמת ויכולות לשנות את הכרעת בית המשפט;
• נקבע כי אחת הראיות שהוצגה במשפט המקורי היא זיוף או שקר (למשל עדות שקר של עד מרכזי);
• יש חשש אמיתי לעיוות דין שנגרם בהרשעה המקורית.

עד לפני כ-15 שנה, בקשה למשפט חוזר הייתה עוברת גם דרך היועץ המשפטי לממשלה, אך כיום היא מוגשת ישירות לבית המשפט העליון. כשמורשע פונה לסניגור בבקשה כזו, הבדיקה הראשונה היא טכנית, אף שהיא יכולה לארוך זמן רב מאוד, ועיקרה הניסיון להבין האם מתקיימת אחת מארבע העילות להגשת הבקשה.

כך, למשל, חודשים ואף שנים ארוכות יכולים לעבור בניסיון של הסניגוריה להביא את אותה ראיה חד-משמעית שהמורשע טוען שקיימת, כדי שיהיה ניתן להגיש בקשה לבית המשפט העליון.

"אחת הבעיות היא שהבדיקה בישראל נעשית על ידי 'הצד של המורשע', כלומר הסניגוריה, שאחר כך תגן עליו אף שבהתחלה לפחות זו בדיקה מנהלית לכל דבר", מסביר פרופ' אורן גזל-אייל, דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. "באנגליה לדוגמה, יש מנגנון בלתי-תלוי שבודק את התיקים, וממליץ לבית המשפט אם לערוך משפט חוזר".

פרופ' אורן גזל-אייל (צילום: ויקיפדיה)

גזל-אייל חבר בוועדה ציבורית שמינתה ב-2018 שרת המשפטים לשעבר איילת שקד כדי לבחון את הרשעות השווא וניהול המשפטים החוזרים בישראל. בראש הוועדה עומד שופט העליון (בדימוס) יורם דנציגר, וגזל-אייל הוא סגנו.

בספטמבר 2019 פרסמה הוועדה דו"ח ראשון מבין מארבעה, ובו מפורטות בהרחבה כל הסיבות לעיוותי דין במערכת המשפט, שבסיומם נשלחים לכלא חפים מפשע.

בימים אלה יושבת הוועדה על הכנת הדו"ח הציבורי הבא שלה שעניינו מנגנון המשפט החוזר בישראל, ולכן גזל-אייל בוחר את מילותיו בזהירות, ומדגיש כי עדיין לא גיבש את עמדתו בנוגע לטיפול במשפטים חוזרים בישראל.

"בארץ אין מנגנון שמטרתו לבדוק את הטעויות שאולי נפלו בניהול משפטים. ישנם מקומות בעולם שבהם במשרד המשפטים או בפרקליטות יש מחלקה שמטרתה לבדוק את הגוף עצמו ולחפש הרשעות שווא. בארצות הברית, מחלקות כאלה אחראיות לפתיחתם מחדש של הרבה תיקים שבהם הייתה הרשעה", הוא אומר.

פרופ' אורן גזל-אייל: "בארץ אין מנגנון שמטרתו לבדוק את הטעויות שאולי נפלו בניהול משפטים. בארצות הברית, יש מחלקות שאחראיות לפתיחתם מחדש של הרבה תיקים שבהם הייתה הרשעה"

עו"ד אש, אשר בחן גם בקשות למשפט חוזר בעת שהיה בפרקליטות – וקבע אם המדינה מקבלת או מתנגדת לבקשה לקיימן – סבור שמוטב שההחלטות האלה יתקבלו במנגנון אובייקטיבי שהוא לא הפרקליטות.

"בזמנו הלכתי ליועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין והצעתי להקים גוף דומה לזה שקיים באנגליה. בפרקליטות אנחנו תמיד משתדלים לקבל החלטה באובייקטיביות, אבל לא הייתי מתנגד שההליך יהיה אחר. אני מקבל חלק מהטענות שמעלה הסניגוריה".

אלא שגוף כזה לא הוקם עד כה, ובהעדרו כשמוגשת בקשה למשפט חוזר, היא תוגש מצד הסניגורים ואז תתבקש הפרקליטות לענות ולהגיש את חוות דעתה. בדרך כלל יהיה זה הפרקליט שניהל את התיק שיענה. מטבע הדברים, דווקא לו, לא בוער במיוחד לבדוק אם ההליך המשפטי היה לקוי.

בנוסף, את הראיות והחומרים מחזיקה הפרקליטות, ולסניגוריה אין אליהם גישה אלא בהסכמת הפרקליטות או בהוראת בית המשפט. כך קורה שהסניגוריה בעצם תלויה בחסדי הפרקליטות ובית המשפט בשביל לקבל אישור לתהליך של משפט חוזר.

ראיות? לכו תחפשו

שלום עובדיה ישב כמעט 20 שנה על רצח עורך הדין שמואל לוינסון במסגרת שוד שהסתבך בירושלים באמצע שנות ה-90. ביחד איתו היה אדם נוסף, אך עובדיה הוא זה שהורשע ברצח, למרות שלא הייתה ראיה פורנזית שקשרה אותו לזירה.

בזירה נמצא כובע גרב ובו שערות שנטען שהן של עובדיה, אך הטענה הופרכה כבר במשפט המקורי בבדיקות מעבדה. עוד התברר שטביעת הנעל שהתגלתה בזירה לא התאימה לנעליו של עובדיה. בזירה נמצאו 13 טביעות אצבע, ואף אחת מהן לא הייתה שלו. ובכל זאת עובדיה, שהיה מכור לסמים באותה תקופה, הורשע בעיקר על סמך הודאה שנתן בעת שהיה בקריז.

במשך שנים עובדיה טען שלא רצח את לוינסון, והסניגוריה הציבורית ניסתה לסייע לו להוכיח את חפותו. בשנים אלה הפרקליטות עשתה ככל יכולתה כדי לחבל בניסיון זה.

שלום עובדיה עם סניגוריו, עו"ד יואב ספיר ועו"ד נועה מישור, בדיון בבקשתם למשפט חוזר, ב-14 ביוני 2017 (צילום: הסניגוריה הציבורית)

עו"ד מישור ועו"ד הורוויץ מחפשות את המילים המדויקות כשהן מדברות על הקולגות שלהן: "הפרקליטות לא יוצאת מגדרה לעזור לנו, הם בניגוד עניינים שם. זה לא זדון מכוון, אבל הם ניהלו את התיק ואנשיהם נלחמו על הרשעה אז ברור שכשמוגשת בקשה למשפט חוזר, אין להם יכולת לבחון דברים בנפש חפצה וללא משוא פנים", אומרת הורוויץ.

"הפרקליטות לא יוצאת מגדרה לעזור. זה לא זדון מכוון, אבל הם ניהלו את התיק ואנשיהם נלחמו על הרשעה אז ברור שכשמוגשת בקשה למשפט חוזר, אין להם יכולת לבחון דברים בנפש חפצה וללא משוא פנים"

"אני הייתי בתפקיד כשהבקשה למשפט חוזר של שלום עובדיה הגיעה אליי. אני זוכר שדיברתי עם מי שהיה הפרקליט המקורי של התיק – אלי אברבנל, כיום שופט – על כך שהתיק היה במקור תיק קשה.

"תיקים שמגיעים לבקשה למשפט חוזר הם קשים. הם תיקים קשים בזמן אמת, ובחלוף 20 שנה הם נהפכו לקשים יותר. אני זוכר שאברבנל סיפר לי שבזמן ניהול המשפט המקורי הוא אמר למשטרה – שמרו היטב על המוצגים האלה כי יהיה משפט חוזר. למרות שהוא היה שלם עם המשפט שניהל", אומר עו"ד אש.

אלה שלמרות שאברבנל ראה את הנולד, לפני כשנתיים כשהוגשה הבקשה לקיום משפט חוזר התברר כי המשטרה איבדה את המוצג החשוב ביותר בתיק, כובע גרב שבאמצעותו אולי היה ניתן לטעון טענות חדשות. בקשתו של עובדיה למשפט חוזר נדחתה.

לפני כשנתיים כשהוגשה הבקשה לקיום משפט חוזר התברר כי המשטרה איבדה את המוצג החשוב ביותר בתיק, כובע גרב שבאמצעותו אולי היה ניתן לטעון טענות חדשות. בקשתו של עובדיה למשפט חוזר נדחתה.

עיקר המאבק של הסניגוריה בפרקליטות נסוב על קבלת הראיות. פרויקט החפות האמריקאי הצליח להביא לשחרורם של מאות רבות של אסירים הודות לבחינה חוזרת של בדיקות די-אן-איי. אלא שבישראל שמירת ראיות ומוצגים נעשית בצורה לקויה כמו שמדגים המקרה של עובדיה.

"לעיתים עובר זמן רב בהמתנה לתשובות מהפרקליטות או לחיפוש אחרי ראיות כדי שנוכל לבדוק אותן, ופעמים רבות מתברר שכבר אין מה לבדוק" אומרת עו"ד מישור.

כך היה למשל במקרה של סולימאן אל-עביד, שהורשע ברצח הנערה חנית קיקוס ושוחרר לאחרונה.

עביד ריצה 27 שנות מאסר, ולא מעט סניגורים שפגשו בו במהלך השנים משוכנעים כי לשווא. גם למשפחתה של הנערה היו ספקות ביחס להרשעה. ב-2010 נעשה הליך לבדיקת משפט חוזר בעניינו ובמסגרתו פנתה הסניגוריה לקבל בדלי סיגריות שנמצאו באזור בו נמצאה גופת הנערה. התשובה שהתקבלה – הראיות הושמדו.

סולימאן אל-עביד משתחרר מהכלא ב-17 ביוני 2020, אחרי שסיים לרצות את עונשו על רצח חנית קיקוד (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

רבות נכתב בעניין, אך השורה התחתונה עדיין נכונה: בישראל אין חוק המגדיר שמירת ראיות ומוצגים, למרות דו"חות מבקר המדינה שכבר ביקרו את הטיפול הלקוי בראיות. ב-2015 נכתבה הצעת חוק בעניין שלא קודמה.

כשהתחום פרוץ ולא מוסדר, "ישנם מקרים שבהם בסוף משפט מבקש הפרקליט מהשופטים להשמיד את הראיות והבקשה מתקבלת", אומרת מישור ומסבירה שבכך נחתמת האפשרות לחזור למשפט שנים אחר כך ולערוך לו בדיקה חוזרת. אלא שעו"ד אש מבקש להבהיר: "בעבר זה אמנם היה נכון, אבל היום ישנן נורמות אחרות ולא משמידים בקלות ראיות". עם זאת, הוא מוסיף כי התנאים במחסני שמירת המוצגים של המשטרה "לא טובים".

עו"ד אש דוחה את הטענות כי הפרקליטות מערימה קשיים מכוונים. "לרוב שוררים יחסים טובים בין הפרקליטות לסניגוריה. אבל צריך להביא בחשבון שהמשאבים של הפרקליטות מוגבלים.

"כשאני מקבל בקשה למשפט חוזר ואני קורא את ההכרעה ופסק הדין ואני רואה שזה תיק עם ראיות חזקות, ואז מצפים מאתנו 'להעביר את חומרי החקירה' – המשמעות של זה היא לחפש בתחנת חדרה ובתחנת חוף בחיפה ובכל מקום שבו יש מידע שקשור לתיק ולהביא את כל המוצגים והראיות, חלקן במבחנות.

"בשלב הזה אני מכיר את התיק טוב יותר מהסניגוריה ויודע שזה תיק סגור מכל הכיוונים. אני אוסף את החומר, אבל אין לי משאבים בלתי מוגבלים, וזה לוקח חודשים ארוכים. לכן רעיון של גוף ניטרלי שיעשה את זה קסם לי".

עבירה קלה – קלה גם לזיכוי?

עיון ברשימה הקצרה של המורשעים שבית המשפט קיבל את בקשתם למשפט חוזר מעלה כי מרבית המקרים הם של עבירות מהרף הלא-חמור, רבות מהן עבירות תנועה. "מרבית הבקשות למשפט חוזר בעבירות חמורות – נדחו", אומרת עו"ד הורוויץ. "יותר קל לבית המשפט לשחרר בחזרה לרחוב אדם רמאי מאשר לשחרר רוצח".

עו"ד ג'ואי אש (צילום: משרד המשפטים)

עו"ד אש מהפרקליטות מסכים ש"כשהעבירה קלה לפעמים הרבה יותר קל להופיע אחרי כמה זמן ולחזור ולטעון שלא היו דברים מעולם. אני זוכר מקרה של עבירת תנועה ובסופו של דבר הבן אדם הוכיח שהוא לא היה בארץ ואמרנו שאין מה להתווכח והסכמנו". בדיקה מעלה כי במרבית המקרים הפרקליטות קודם כל מתנגדת לבקשה למשפט חוזר ורק אחר כך עשויה לחזור בה.

פרופ' גזל-אייל חושב שהבעיה היא דווקא במקרים החמורים. "בעבר טען פרופ' סמואל גרוס מאוניברסיטת מישיגן שהוא מעריך שיש יותר הרשעות שווא בתיקים של העבירות הקטנות, אבל היום הוא תיקן את עצמו וטוען שבעבירות הגדולות זה אפילו קורה יותר. ישנן הרשעות שווא רבות גם במקרי רצח ואונס".

במילים אחרות, חפים מפשע יושבים בכלא בשל עבירות קלות וחמורות אבל העובדות הן שזיכויים ניתנים במקרים קלים יותר.

בפרקליטות מבקשים להזכיר שלא פעם הם אלה שיוזמים מהלך לזיכוי או בחינה מחדש בתיקים. "אני זוכר היטב את שיחת הטלפון שקיבלתי מפרקליטת מחוז מרכז שסיפרה לי על חומר חקירה שהתגלה בתיק שהם מטפלים בו שקשור לתיק אחר שבו הורשע אדם ברצח והוא יושב כבר 13 שנה", אומר עו"ד אש.

"זה היה חומר חקירה שלא היה ידוע בזמן ניהול המשפט. יידענו את עורך דינו של אותו אסיר, ויקטור גואטה, והם הגישו בקשה למשפט חוזר. אנחנו עדיין משוכנעים באשמתו של הנאשם, אבל המשפט יתנהל הפעם כשכל המוצגים קיימים".

* * *

ניצחו את המערכת

סיפורם של כמה מהאנשים שהצליחו להוכיח את חפותם

יצחק בקרינג: ראיתי את המערכת דורסת אותי

העבירה: נהיגה בקלות ראש

הרשעה: 2009
זיכוי: 2011

אוגוסט 2009, רחוב חנקין בחולון. נהגת התלוננה במשטרה כי נהג מונית, שמספר הרכב שלה כולל את הספרות 077, חתך אותה בפראות וחסם את דרכה. לאחר מכן הוא נתן מכה למראת מכוניתה וקילל אותה.

"יום אחד מצאתי בדואר מכתב ממשטרת ישראל ובו נכתב שצולמתי בעבירת תנועה כלשהי. לא הבנתי במה מדובר. אני מכיר עורך דין שהייתי מסיע במונית, אז הלכתי אליו. התברר לי שנטען גם שאיימתי על הנהגת. הרגשתי שאני הוזה, הרי מעולם לא הייתי מעורב באירוע כזה. הלכתי למשטרה כדי להגיד להם שהם מתבלבלים, ושזה לא אני, אבל הם אמרו לי: נפגש בבית המשפט. שילמתי לעורך הדין והאמנתי שבבית המשפט הצדק ייעשה.

"עוד לא נכנסתי לאולם המשפט וניגש אליי מישהו שהציע לי לסגור מיד עסקת טיעון. הוא הסביר לי שמי שנכנס אל השופט הזה לא יוצא נקי אלא אוכל אותה. אני חשבתי שאני משתגע, הרי באתי להילחם על הצדק שלי. אבל מהר מאוד הבנתי שטעיתי, באולם היו האישה שהתלוננה נגדי וגם עורכי הדין והשופט. אסרו עליי לדבר וראיתי שהשופט מזלזל בעורך הדין שייצג אותי".

בקרינג מספר שעורך דינו ייעץ לו מההתחלה לטעון בבית המשפט כי אינו זוכר דבר. לכן כשנשאל על ידי השופט מה מספר המונית שלו, טען שאינו זוכר.

"התשובות הרתיחו את השופט עוד יותר. אבל זה לא היה רק זה. היו כל כך הרבה פרטים קטנים שלא הטרידו אף אחד, כמו למשל העובדה שהיו עוד 12 מוניות לפחות שיכלו להתאים למספר החלקי שהמתלוננת זכרה, כמו העובדה שהיא תיארה נהג מבוגר עם שיער שחור והרי רבים עונים לתיאור כזה. לא הבנתי איך אף אחד לא שאל את המתלוננת האם אני הנהג שראתה.

"הרגשתי שהטבעת הלכה והתהדקה בכל דיון אבל כששמעתי שאני מורשע בעבירה לא האמנתי למשמע אוזניי".

בקרינג – נהג המונית שפרנסתו תלויה בנהיגה – נשפט לחודשיים שלילה ול-2,000 שקל קנס. הוא הודיע לעורך דינו שהוא פונה לערעור לבית המשפט המחוזי והתחיל לחפש ראיות להוכיח כי ביום המקרה היה במקום אחר.

"באמת מצאתי פנקס ובו החשבונית שהוצאתי על נסיעה לראש העין באותו היום ושמחתי שהנה עכשיו יראו שצדקתי. החלפתי עורך דין ופנינו למחוזי. אבל כבר בדיון הראשון ראיתי את חוסר הסבלנות של השופטת כלפינו, היא לא נתנה לנו להציג כמו שצריך וטענה שהיא לא מקבלת ראיות חדשות. באותו הרגע חשבתי שזהו, ההרשעה הזו הולכת איתי עד הקבר".

בינתיים גם הפרנסה התחילה להיפגע. "חברים שעובדים לצדי אמרו לי שהם מאמינים בי, אבל כמו תמיד באירועים כאלה מתחילים לחשוב שאין עשן בלי אש. שמעתי שאומרים עליי שבליינד אני אשם. קיבלתי פחות נסיעות במונית וגם התשלומים לעורכי הדין פגעו בי".

בקרינג ניסה להרפות מהעניין אבל כאשר הומלץ לו על עורך דין "תותח", פנה אליו כדי להגיש ערעור לעליון. גם לעורך הדין הזה שילם בקרינג כמה אלפי שקלים – אך שופט העליון אדמונד לוי דחה את העתירה וקבע שהרשעה נותרת על מקומה.

"שלוש ערכאות, שלושה עורכי דין, וכולם נגדי. השתגעתי מזה, אני מלמד את הילדים שלי שיש צדק בעולם והנה הם רואים שהכל עובד מסריח. הייתי מיואש לגמרי, הסביבה לא יכלה לשמוע אותי מדבר יותר על העוול הזה אבל זה כל כך הציק לי שלא יכולתי לעזוב את זה".

כעבור כמה חודשים במקרה, שמע בקרינג מחברה על הסניגוריה הציבורית והחליט לפנות אליה. "שם פגשתי לראשונה עורך דין שבאמת הבין את העוול שנגרם לי. הוא אמר לי לראשונה שהוא מאמין בי ושהוא מזועזע".

הדבר הראשון שעשה עו"ד אלקנה לייסט שקיבל לידיו את התיק של בקרינג הוא לקבל את איכון הטלפון הסלולרי של אדם שאותו הסיע בקרינג לראש העין, בשעה שבה נטען כי היה בחולון וביצע את העבירה. "אף עורך דין לפניו לא חשב על זה בכלל", אומר בקרינג. איכון הטלפון של הנוסע אכן הוכיח ששהה בראש העין ואותו נוסע אף מסר הצהרה כי הוסע על ידי בקרינג.

עוד התברר כי גם בלי איכון הטלפון בקרינג היה יכול לדרוש משפט חוזר, שכן העבירה מהסוג עליה הועמד לדין היתה כבר בגדר התיישנות כאשר הוא הואשם ולמרות זאת הפרקליטות ניהלה את המשפט כנגדו.

"הפרקליטות ניסתה להתנגד לבקשה למשפט חוזר. אני זוכר אותנו בדיון בבית המשפט העליון מול השופטת עדנה ארבל, כשהמדינה מנסה להתנגד. אני גם זוכר את עורך הדין ששי גז שהיה באולם וחיכה לנהל דיון על רצח שהתקיימו לאחר מכן. הוא כעס על התמשכות הדיון שלנו ואמר, 'מה זה בסך הכל, דוח תנועה?!' וזה פגע בי. כי מבחינתי זו לא היתה סתם עבירת תנועה, זו היתה עבירה שלא עשיתי ושהרסה לי את החיים".

זמן קצר אחר כך קיבל בקרינג מכתב המודיע לו שהוא מזוכה: המדינה חוזרת בה מכתב האישום נגדו וכי הקנס ששילם יוחזר לו. "אבל את השלילה שלי ואת עוגמת הנפש איש לא החזיר לי", אומר בקרינג.

"המאבק פגע בבריאות, במשפחה ובפרנסה שלי. אבל לא יכולתי אחרת, חשבתי שאני משתגע. אני אדם שומר חוק וראיתי את המערכת דורסת אותי".

אילן תשובה: האיש שלא היה שם

העבירה: עקיפה בחוסר זהירות

הרשעה: 1998
זיכוי: 1999

בשנת 1999 אילן תשובה קיבל טלפון מהמשטרה וזומן לחקירה. "אמרו לי שנסעתי ביום שישי בשעת בוקר מוקדמת בכביש החוף מתל אביב לכיוון נתניה ועקפתי על השוליים בפראות. אמרתי להם שזה לא יכול להיות, בשעות האלה אני יושב עם החבר'ה שלי על החוף בבית ינאי. שום דבר בתיאור לא היה הגיוני. אבל במשטרה התעקשו והגישו נגדי כתב אישום.

"התייצבתי לדיון מלא בביטחון, הרי לא ביצעתי את העבירה הזאת. בבית המשפט פגשתי את האיש שהתלונן עליי וטען שחתכתי אותו. השופטת שאלה אותי מה סוג הרכב והמספר ואישרתי שזה הרכב שלי, אבל אמרתי שמעולם לא ביצעתי את העבירה. השופטת הרשיעה אותי, וקיבלתי קנס ושלילה לכמה חודשים. הרגשתי נורא.

"כעבור כמה חודשים רכב עם עבריינים עקב אחריי בנתניה. באיזה שהוא שלב אחד מהם יצא אליי ואמר לי 'אתה יודע שבחיפה יש מישהו עם אותו הרכב'. אמרתי לו שרכב כמו שלי יש בעוד הרבה מקומות בארץ. הוא ענה לי, 'אתה לא מבין, אותו רכב עם אותו המספר'. ניגשתי מיד למשטרה ומהר מאוד נפל לי האסימון, שזו כנראה גם המכונית שביצעה את העבירה שבה הורשעתי.

"המשטרה בדקה ומצאה שאכן הרכב שלי זוייף ומספר זהה נמכר גם לאדם נוסף. כיוון שההרשעה כל כך הציקה לי, פניתי לעורכת דין וביקשתי שתעזור לי לחזור לבית המשפט, שכמובן זיכה אותי בלי בעיה. הייתי חייב ללכת לנקות את זה, חוסר ההוגנות הציקה לי. היום אני יודע שאם זה קרה לי זה קורה לעוד אנשים שלא קיבלו את ההוכחה ביד מהמשטרה, כפי שקרה לי".

כאלד חמאדה: מי יאמין לערבי

העבירה: פריצה

הרשעה: 2011
זיכוי: 2013

כאלד חמאדה נכנס להיסטוריה כמקרה יחיד שבו אדם זוכה במשפט חוזר בזמן שישב בכלא. הוא ריצה 8 מתוך 22 חודשים שנגזרו עליו לפני שדלתות הכלא נפתחו והוא יצא לחופשי. "אף פעם לא הודיתי בתיק הזה, אבל כשהרשיעו אותי ידעתי שאין צדק אבל שגם אין מה לעשות".

את הדרך שלו אל החופש חייב חמאדה לשותפו לביצוע העבירה, נסים נדיר, שהתעקש לערער על הרשעתו. חמאדה ונדיר הורשעו בבית המשפט השלום בראשון לציון בפריצה לדירה ובגניבה ממנה. חמאדה, שכבר היה שפוט על עבירה אחרת, לא הודה במהלך המשפט. "אמרו לי, תסגור עסקת טיעון ונתחשב בך, אבל לא הסכמתי. ידעתי שלא עשיתי את זה, אבל מי יאמין לערבי שאומר 'לא עשיתי'?".

נדיר לא קיבל את הדין וערער על ההרשעה, בעוד חמאדה ערער רק על העונש. "כבר ישבתי הרבה זמן ועוד 22 חודשים זה היה קשה לי מאוד". הוא מספר שהתלבט אם להגיש את הערעור כי לאסיר בכלא, ניהול ערעור הוא הליך קשה במיוחד.

"כל פעם צריך לצאת מהכלא ולהגיע מבאר שבע למרכז עם הפוסטה. לגוף זה מאוד קשה. השותף שלי היה עדיין בחוץ אז יותר קל לערער כשאתה בא עם מונית לבית המשפט".

הערעור של חמאדה נדחה, אבל במקביל עורך הדין אבי כהן שייצג את נדיר הגיש בשמו ערעור למחוזי על עצם ההרשעה. הערעור נוהל מול אותו הרכב שופטים שדחה את הערעור של חמאדה.

"לכאורה היה נראה שאין בשר לעבוד איתו. אבל כשנכנסתי לתיק ראיתי שיש בו תקלות. היה סרטון שלא היה ברור עד הסוף מה רואים בו. טענו שלא היתה התפרצות ואם הייתה, אז נדיר הוא לא הפורץ", מספר עו"ד כהן.

חודשיים לאחר תום הדיון הגיעה ההודעה על הזיכוי. "ואז התקשר אליי אחיו של חמאדה ושאל אם נדיר זוכה אז איך אחיו יושב בכלא. פניתי לפרקליטות וביקשתי שיחזרו בהם מכתב האישום נגד חמאדה, אבל הם סרבו. הבנתי שהדרך היחידה היא להגיש בקשה למשפט חוזר", מספר כהן.

הוא מיהר להגיש בקשה למשפט חוזר על בסיס הטענה שבית המשפט לא יכול לזכות נאשם אחד ואת השני להרשיע כשהם ביצעו עבירה יחדיו. במקביל הגיש בשעת לילה בקשה דחופה לשחרור מהכלא של חמאדה. נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור קיבלה את הבקשה לאחר שגם המדינה לא התנגדה והורתה על שחרור חמאדה לאלתר.

כשאחיו של חמאדה הגיע לכלא כדי לשחרר אותו, הסוהרים לא הבינו במה מדובר. לא בכל יום ניתנת החלטה על שחרור מיידי של אסיר. "מהרגע של זיכוי השותף שלי ועד לרגע שהדלת נפתחה ויצאתי לחופשי, עברתי 26 ימים קשים", אומר חמאדה. "אי אפשר להסביר מה זה לקוות שתקבל את החופש שלך בחזרה".

דוד כהן: היה ברור שמשהו לא בסדר

העבירה: נהיגה ללא רישיון

הרשעה: 2010
זיכוי: 2012

"אני המומה שאנחנו ברשימה כל כך מצומצמת של אנשים שזכו למשפט חוזר", אומרת עורכת הדין רחלי צוריאנו. היא עורכת דין אזרחית שעוסקת בנזיקין, אך כשדוד כהן – אזרח בריטי שהורשע בישראל בנהיגה ללא רישיון – פנה אליה, "היה לי ברור שמשהו לא בסדר. ראיתי שבדיון הפרקליטות התעקשה על הרשעה, ושאף אחד לא הראה לבית המשפט שלכהן יש רישיון נהיגה בריטי בתוקף".

כהן נהג במכונית כשביקר בישראל והיה מעורב בתאונת דרכים שבה נגרם נזק למכוניתו ולמכונית נוספת. חקירת המשטרה העלתה כי כהן אינו מחזיק ברישיון נהיגה. כהן חזר לארצו, אך תשלומי הנזקים על התאונה וההליך המשפטי על נהיגה ללא רישיון רדפו אותו.

"המקרה של כהן הובא לבית המשפט בלי ראיות. הרי היה לו רישיון בתוקף, פשוט לא ישראלי, וכהן הורשע שלא בפניו בעבירה. אלא שבהליך האזרחי שניהלתי עבורו בעניין תאונת הדרכים הייתי חייבת להראות שהיה לו רישיון, והיינו חייבים להוכיח שההרשעה שלו היא טעות.

"המקרה שלו היה כל כך ברור שלא חשבתי פעמיים והגשתי בקשה למשפט חוזר. הרי כל מה שהיה צריך לעשות זה להראות שכן יש לו רישיון נהיגה, אנגלי. ההתנהלות בבית המשפט היתה כה לקויה שהיה לי ברור שאוכל להוכיח את זה, מה שאכן קרה וכהן זוכה".

אוסמה גית: אופס, טעות בזיהוי

העבירה: נהיגה ללא רישיון

הרשעה: 2006
זיכוי: 2015

אוסמה גית הורשע פעמיים בעבירה של נהיגה ללא רישיון, שבה הודה. אלא שלפחות באחת הפעמים הוא בכלל שהה בחו"ל. למרות זאת, הוא נשפט שלא בפניו והורשע.

"הוא התגורר באיטליה והחזיק ברישיון נהיגה איטלקי. כשהוא הורשע בארץ פעמיים, לא בדקו בכלל את העובדה שיש לו רישיון נהיגה בתוקף – פשוט לא ישראלי – וגם לא בדקו כניסות ויציאות שלו משדה התעופה", מספר עורך דינו חאלד יאסין.

"אוסמה הודה בעבירה, אבל שנים מאוחר יותר הקנסות שקיבל הלכו והצטברו וגם הנקודות שצבר בגלל עבירת התנועה, והוא ביקש לערער על ההרשעה".

עו"ד יאסין חיפש הוכחות לכך שאוסמה לא היה בישראל בזמן העבירה. "מצאתי שאכן במועד שבו הוא לכאורה נתפס נוהג, הוא בכלל לא היה בארץ ומישהו אחר שנעצר וידע שאוסמה בחו"ל קרא לעצמו בשמו. המשטרה לא בדקה את העניין ואוסמה הורשע".

את הראיות האלה הביא עורך הדין לבית המשפט העליון, ולמרות התנגדות המדינה, קיבל השופט אליקים רובינשטיין את טענת גית שנפלה טעות בזיהוי שהובילה להרשעת שווא, וזיכה את גית. "הלקוח שלי רצה לנקות את עצמו וחשבנו שאם יש פה צדק, כדאי להוציא אותו לאור", מסכם עו"ד יאסין.

* * *

רשימת 33 האנשים שקיבלו משפט חוזר

זוכו:

1. אסמייה אבו כדיר, עבירות תכנון ובנייה
2. אוסמה גית, זוכה מסעיף אחד מתוך שניים, נהיגה ללא רישיון בתוקף
3. כאלד חמאדה, עבירת התפרצות וגניבה
4. דוד כהן, נהיגה ללא רישיון
5. אלקדר סאלם, ביצוע מעשה מגונה
6. יצחק בקרינג, נהיגה בקלות ראש
7. פלוני, אי מניעת פשע
8. שלמה שגב, עבירת תעבורה
9. נורדין נור שריעה, אי ציות לשוטר בעת שנהג ברכב
10. טלילה קסובק, נהיגה ללא רישיון
11. דניס אייזן, סעיף עבירת הריגה (סעיף התעללות נותר)
12. אלירן עזריה, מעשה מגונה בכוח
13. ארלנדו לזרובסקי, מעשה מגונה ומעשה סדום
14. אורן עמיאל, גרימת מוות בנהיגה רשלנית (זיכוי חלקי)
15. עמוס סולמי ושמעון כהן, רצח
16. דוד אקסלרוד, תמיכה בארגון טרור
17. דינה בר יוסף, עבירת גניבה
18. אילן תשובה, עקיפה בחוסר זהירות (תעבורה)
19. עמוס ברנס, רצח
20. גדעון הררי, זוכה, הצתה
21. מחמוד בן מוחמד פדילה, חבלה חמורה
22. דוד בן ציון, מעשה מגונה
23. אסף לובין, החזקת נשק
24. בן הרוש, חבלה במזיד לרכב

הורשעו מחדש:

25. יוסי דוידוב, ניסיון רצח קשירת קשר לביצוע פשע
26. אדריאן שוורץ, אונס
27. תמיר פלינק, גרימת מוות ברשלנות
28. מוחמד עאדל חייאט, זיכוי אבל הרשעה בעבירה אחרת
29. אחמד קוזלי ואחרים, רצח וחטיפה לשם רצח
30. סלומון אבו, רצח

ממתינים להכרעה:

31. ויקטור גואטה, הורשע ברצח לפני 12 שנים
32. אמיר אבו דיב, הורשע בחבלה מחמירה ושוחרר בזמן שממתין להכרעה
33. ליאור מירז, הורשע ב-2015 בקבלת שוחד

*  *  *

כתבה זו נעשתה בסיוע שומרים, המרכז לתקשורת ודמוקרטיה www.hashomrim.org