כיפות הזהב הנוצצות של הקתדרלה הראשית של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, שבנייתה הסתיימה לאחרונה, מתנשאות גבוה מעל פארק "פטריוט" במוסקבה. בניית הקתדרלה, הידועה גם בשם קתדרלת תחיית ישו, הייתה מתוכננת להסתיים לקראת מצעד יום הניצחון ב-9 במאי. זו הייתה אמורה להיות חגיגה גדולה, לציון יום השנה ה-75 לניצחונה של רוסיה על גרמניה הנאצית.
בשל משבר הקורונה המתמשך, חנוכת הקתדרלה נדחתה ל-22 ביוני – יום הזיכרון והאבל המציין את פלישת הנאצים לברית המועצות ואת פתיחתה של המלחמה הפטריוטית הגדולה, והמצעד – ל-24 ביוני. אבל גם לפני חניכתו הרשמית, המבנה העצום, המוקדש הן לתחייתו של ישו והן לניצחונה של רוסיה על הנאצים במלחמה הפטריוטית הגדולה, הפך למוקד של מחלוקת.
בסוף אפריל, תמונות של פנים הקתדרלה הודלפו לתקשורת. עיטורי הפסיפס שעל הקירות הציגו לא רק דמויות של קדושים או של גיבורי מלחמה רוסים, אלא גם כמה פרצופים מוכרים מהמאות ה-20 וה-21. לצד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ושר ההגנה סרגיי שויגו, אפשר היה לזהות בקלות את יוסיף סטלין, המנהיג הסובייטי האכזר שרצח מיליונים מנתיניו שלו בתקופה של דיכוי סדיסטי.
סטלין, שבצעירותו היה פרח כמורה שלמד בסמינר הדתי של טיפליס (היום טביליסי, גאורגיה), הפך לאויב מושבע של הכנסייה ושל הדת בכלל.
ב-1931, סטלין השמיד את קתדרלת ישו המושיע, מבנה מפואר שיזם הצאר אלכסנדר הראשון ושבנייתו נמשכה 40 שנה. ב-1958 נבנתה במקום ברכת שחייה בהוראת ניקיטה חרושצ'וב, ולבסוף הקתדרלה נבנתה מחדש בשנים 2000-1995, לאחר התפרקותה של ברית המועצות. ב-1932 סטלין פתח במסע חסר רחמים להכחדת הדת. ב-1937 הוא ניצח על הטיהורים הגדולים, שהוצאו לפועל על ידי נאמניו, ובהם נרצחו מיליוני גברים, נשים וילדים רוסים, אוקראינים, יהודים, טטרים, לטבים ואסטונים, לצד רבים אחרים, ובכללם אנשי כמורה.
רוסים נוצרים רבים חתמו על מכתב לבישוף של מוסקבה, המוחה על הכללתו של סטלין בעיטורי הקיר של הכנסייה בשל פשעיו, אבל במשך זמן מה הן הכנסייה הרוסית האורתודוקסית והן הצבא הגנו על ההחלטה.
רוסים נוצרים רבים חתמו על מכתב לבישוף של מוסקבה, המוחה על הכללתו של סטלין בעיטורי הקיר של הכנסייה בשל פשעיו, אבל במשך זמן מה הן הכנסייה הרוסית האורתודוקסית והן הצבא הגנו על ההחלטה
באמצע מאי הן דמותו של פוטין והן דמותו של סטלין נעלמו מעיטורי הפסיפס. כמה חלקים בציבור הרוסי תמכו במהלך, בשעה שרבים אחרים זעמו על כך.
באותו הזמן, שתי ישויות פרו-רוסיות שהכריזו על עצמאות – הרפובליקות של דונטסק (דונצק) ודרום אוסטיה – שינו את שמות ערי הבירה שלהן, דונטסק וצחינוואלי בהתאמה, לסטלינו וסטליניר.
כנס שהתקיים במאי 2020 תחת הכותרת "לקרוא את סטלין", שמשתתפיו תיארו את סטלין כמנהיג פוליטי וצבאי דגול, צבר כמעט חצי מיליון צפיות ביוטיוב בתוך כמה ימים, ופסל חדש של סטלין נחנך ליד העיר קירוב.
באותו הזמן, שתי ישויות פרו-רוסיות שהכריזו על עצמאות – הרפובליקות של דונטסק (דונצק) ודרום אוסטיה – שינו את שמות ערי הבירה שלהן, דונטסק וצחינוואלי בהתאמה, לסטלינו וסטליניר
אף על פי שסטלין הוא אחת הדמויות האפלות ביותר בהיסטוריה של רוסיה, על פי סקר משנת 2018, חצי מהנוער הרוסי עד גיל 24 מעולם לא שמע על הזוועות שבוצעו תחת משטרו. אז למה הוא זוכה כעת לפופולריות בקרב מיליוני רוסים?
ומטריד לא פחות: מדוע הקרמלין מקדם היום את דמותו, וכיצד התעמולה הזאת צפויה להשפיע על רוסיה המודרנית ולעצב אותה?
רודן אכזר או "מנהל יעיל"?
בשנות הפרסטרויקה, מ-1985 עד 1991, כשגדלתי במוסקבה, נראה היה שלא עובר יום בלי שיתפרסמו ספר חדש, פרקי זיכרונות או ראיון על הדיכוי, הרעב, העינויים והחיסולים של בני אדם תחת שלטונו של סטלין. נדמה היה שכולם קראו את "ארכיפלג גולאג" של אלכסנדר סולז'ניצין ואת הזיכרונות הכואבים של לב רזגון.
לפתע, דברים שבקושי נלחשו במשך עשורים התעוררו לחיים.
בשנות הפרסטרויקה, מ-1985 עד 1991, כשגדלתי במוסקבה, נראה היה שלא עובר יום בלי שיתפרסמו ספר חדש, פרקי זיכרונות או ראיון על הדיכוי, הרעב, העינויים והחיסולים של בני אדם תחת שלטונו של סטלין
נהיה בטוח לדבר על קרובי משפחה שנעלמו במהלך הטיהורים המחרידים של 1937, שבהם אנשים נעצרו בחשכת הלילה כדי להימנע מעדים. לאחר חקירות, עינויים ומשפטי בזק, חלקם הוצאו להורג, ואחרים נשלחו לגולאגים – מחנות העבודה הידועים לשמצה בהרי אורל, בסיביר ובאזורים מרוחקים אחרים.
עם התגברותו של שטף המידע הזה, פסלים של לנין וסטלין הופלו ונותצו, ואנשים החלו לדבר, לפתוח פצעים ישנים ולהעלות זיכרונות אסורים.
# Наверное, всем уже известно, что в Кировской области в честь 75-летия Победы был открыт памятник Сталину. Однако…
Posted by Евгений Иванов on Saturday, May 30, 2020
כך למדתי על גורלו של סבי קונסטנטין, אביו של אבי, שנעצר ב-1937 והוצא להורג ב-1938, ועל "משפט הרופאים" בשנים 1953-1951.
האחרון היה קמפיין אנטישמי מרושע שבו הואשמו אלפי רופאים יהודים – בהם סבתי ויקטוריה – במזימה להרעיל את סטלין. הם איבדו את מקומות העבודה שלהם והתכוננו להישלח לסיביר, עד שכמה שבועות לאחר מותו של סטלין, ההנהגה הסובייטית החדשה התנערה מהפרשה והודיעה כי מדובר בעלילה.
את הסיפור של משפחתי חולקות עוד אלפי, ואפילו מיליוני, משפחות סובייטיות אחרות. הוא איננו ייחודי – וזה מה שעושה אותו מזעזע אף יותר.
כך למדתי על גורלו של סבי קונסטנטין, שנעצר והוצא להורג ב-1938, ועל "משפט הרופאים". האחרון היה קמפיין אנטישמי מרושע שבו הואשמו אלפי רופאים יהודים – בהם סבתי ויקטוריה – במזימה להרעיל את סטלין
שלושה עשורים לאחר הפרסטרויקה, הכול השתנה. הגיבורים של אותו עידן נתפסים היום כאינטלקטואלים או אופורטוניסטים תמימים שהרסו את מה שנותר מהאימפריה הסובייטית, בעוד מורשתו של סטלין זוכה לעדנה מחודשת.
לפי סקר של המכון העצמאי הרוסי "מרכז לבאדה", 70% מהרוסים סבורים כי סטלין מילא תפקיד חיובי בהיסטוריה הרוסית. ב-2016 שיעורם עמד על 54%.
"ב-2010 כבר הרגשנו את השפעת הפרו-סטליניסטים על החברה שלנו, ופחות או יותר הבנו מה קורה", אומרת אירינה שרבקובה, היסטוריונית ומחברת ספרים, וממייסדי ארגון זכויות האדם "ממוריאל", העוקב אחר עליית הסטליניזם ברוסיה.
"אחת המשתתפות בסדרת דיונים שקיימנו הייתה נערה שסבא שלה הוגלה פעם בכוח על ידי סטלין מליטא לסיביר", מספרת שרבקובה. "היא ציינה שלדעתה, סטלין היה 'מנהל יעיל'. זה היה בתקופה שבה פוטין נהג לדבר הרבה על הצורך במדינה חזקה שבראשה עומד מנהל יעיל – וסטלין הפך במהרה לסמל של מדינה כזאת, מנהיג שסמכותו הייתה בלתי מוגבלת".
![אירינה שרבקובה, היסטוריונית ומחברת ספרים, ממייסדיו של ארגון זכויות האדם "ממוריאל" (צילום: Courtesy)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/06/Irina_2015-2-320x200.jpg "אירינה שרבקובה, היסטוריונית ומחברת ספרים, ממייסדיו של ארגון זכויות האדם "ממוריאל" (צילום: Courtesy)")
לדבריה, דובר ברוסיה על דמויות חזקות מאז תקופתו של הנשיא בוריס ילצין, אבל אפילו פיוטר הגדול או איוואן האיום (איוואן הרביעי) לא זכו לתהודה כמו סטלין. זאת מפני שסטלין יכול לייצג נטיות אנטי-מערביות ואנטי-ליברליות חזקות מבלי להרחיק אנשים מבוגרים יותר, שחשים תסכול לנוכח ההידרדרות הכלכלית והשחיתות, ועדיין תומכים באידאולוגיה שמאלית לניניסטית, אומרת שרבקובה.
"אחת המשתתפות בסדרת דיונים שקיימנו הייתה נערה שסבא שלה הוגלה פעם בכוח על ידי סטלין מליטא לסיביר. היא ציינה שלדעתה, סטלין היה 'מנהל יעיל'. זה היה בתקופה שבה פוטין דיבר הרבה על הצורך במדינה חזקה"
"גם הכנסייה אימצה את סמל 'המדינה החזקה' של סטלין, ומכאן ההחלטה לכלול אותו בקתדרלה והאיקונות שנושאים את דמותו כאילו היה קדוש", היא אומרת.
מדי שנה ב-29 באוקטובר, יום הזיכרון הרשמי לקרבנות הדיכוי הפוליטי, חברי הארגון "ממוריאל" של שרבקובה מתאספים ליד לוביאנקה – המבנה המרשים במוסקבה ששימש פעם כמטה הקג"ב – וקוראים בקול את שמות הקרבנות.
"אנחנו צריכים לקבל אישורים מ-12 משרדים שונים, ובכל שנה זה נעשה יותר ויותר קשה, אבל אנחנו חוזרים לשם ומקריאים את השמות של אלה שהורעבו, עונו, נכלאו ונרצחו", אומרת שרבקובה.
"אנחנו צריכים לקבל אישורים מ-12 משרדים שונים לציין את יום הזיכרון הרשמי לקרבנות הדיכוי הפוליטי, ובכל שנה זה נעשה יותר ויותר קשה, אבל אנחנו חוזרים לשם ומקריאים את השמות של אלה שהורעבו, עונו, נכלאו ונרצחו"
הטקס פולח-הלב מושך קהל גדול יותר משנה לשנה. בה בעת, יותר ויותר פרחים מונחים מדי יום על קברו של סטלין ליד חומת הקרמלין.
ספין אחר
"יש לי תיאוריה על הסוג הזה של סטליניזם – כשאנשים לובשים חולצות טי עם דמותו ואומרים שתחת שלטונו היינו אימפריה גדולה", אומרת לזמן ישראל אולגה ביצ'קובה, עיתונאית רוסייה משפיעה ושדרנית בתחנת הרדיו "הד מוסקבה".
"אני מאמינה שזו לא בהכרח היקסמות אמיתית מסטלין, אלא חוסר שביעות רצון מהמציאות של היום", אומרת ביצ'קובה. התנאים ברוסיה כרגע הם איומים, היא מציינת, ואנשים קרובים לייאוש – אבל חוסר שביעות הרצון שלהם מהמצב הקיים לא יכול לקבל מענה מהרשויות, שתומכות בפוטין ללא תנאי.
"במובן מסוים, ההתלהבות מסטלין היא סובלימציה של חוסר שביעות הרצון הזה", אומרת ביצ'קובה. "אין היום שום תכנית, ושום דבר טוב יותר לא מצפה לאנשים בעתיד. אז הם מפנטזים על סטלין, שהם מעריכים שהוא היה מנהיג הוגן, שהעניש את הרעים בצדק". משפחתה שלה בקושי שרדה מפגש עם ה"צדק" הזה.
"במובן מסוים, ההתלהבות מסטלין היא סובלימציה של חוסר שביעות הרצון מההווה. אין היום שום תכנית, ושום דבר טוב יותר לא מצפה לרוסים בעתיד. אז הם מפנטזים על סטלין, שהם מעריכים שהוא היה מנהיג הוגן"
"במשפחה שלי לא היו רגשות חמים כלפי סטלין", אומרת ביצ'קובה. "סבא שלי, מטביי גליקשטיין, היה רופא צבאי. הוא גויס ונשלח למלחמה ב-1939, בזמן המערכה עם פינלנד, השתתף בשחרור בוקרשט ובודפשט, וחזר הביתה רק במאי 1945. כל משפחתו נרצחה על ידי הנאצים בעיר רוסטוב ב-1942".
ביצ'קובה מספרת כי במהלך משפט הרופאים ב-1952, כל החברים של משפחתה פוטרו מעבודתם וחלקם נעצרו. למרות העיטורים של סבה וגבורתו במלחמה, גם הוא פוטר ומעולם לא שב למעמדו הקודם. דודה הגדול (אחי סבתה) של ביצ'קובה נעצר ב-1937 משום שסיפר בדיחה על סטלין. המשפחה עדיין לא יודעת מה הייתה הבדיחה, היא אומרת. הוא שוחרר מהמחנות רק ב-1953, לאחר מותו של סטלין. שם במחנות הוא הכיר את אשתו, שנשלחה לגולאג בגיל 17.
"אין מספיק מילים כדי לתאר מה עשו לה שם", אומרת ביצ'קובה.
מה שהם לא יודעים עדיין פוגע בהם
הסקר שערך ב-2018 המרכז הרוסי לחקר דעת הקהל (VCIOM), ואשר מצא כי כמעט מחצית מבני הנוער הרוסים מעולם לא שמעו על הטיהורים של סטלין, יכול להסביר באופן חלקי את האהדה הגוברת כלפי הרודן המנוח.
חלקם מעולם לא פגשו קרוב משפחה ששרד את אותה תקופה איומה; רבים מהם מעולם לא למדו על הדיכוי, על הרעבת האיכרים המכוונת, על רדיפת שבויי המלחמה שנעצרו "באשמת ריגול" כששבו הביתה עם תום מלחה"ע השנייה, על מסעות התעמולה האנטישמיים המחרידים ועל משטר הפחד ששלט במדינה.
ב-2010, אוניברסיטאות רבות ברוסיה עשו שימוש בספר לימוד שהצדיק את הדיכוי הסובייטי כ"אמצעי הכרחי", וכלל ציטוט שקרי שיוחס לווינסטון צ'רצ'יל: "סטלין קיבל את רוסיה עם מחרשה ועזב אותה חמושה בנשק גרעיני".
בעקבות מחאה ציבורית, הספר הוצא מתכנית הלימודים, אבל ספרים רבים אחרים שמתארים את סטלין כ"מנהל יעיל", עם בעיה מסוימת של שליטה בכעסים, עדיין בשימוש.
"הבת שלי הלכה לבית ספר בשנות ה-2000, וספר הלימוד שלה טען שהניצחון במלחמת העולם השנייה הושג רק בזכות הכישרון וכוח העמידה של סטלין. הילדים שקראו את הספרים האלה הם היום בני 25 או 30, ואם אף אחד לא אמר להם אחרת, זה הידע שיש להם", אומרת ביצ'קובה.
שרבקובה מסכימה. "יש בעיה עם האופן שבו מלמדים היסטוריה. אם הנרטיב הוא 'רפורמות שהתרחשו בד בבד עם מעשי דיכוי', אז יש בעיה", היא אומרת.
אם ספרי לימוד שמשמשים בבתי ספר ובאוניברסיטאות רומזים כי הזוועות שביצע סטלין מחווירות בהשוואה להישגים כמו בניית "הרכבת התחתית היפה ביותר בעולם" וניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה – איך צעירים רוסים ילמדו על העבר האפל של המדינה שלהם בעידן של פייק ניוז ועובדות אלטרנטיביות?
"הבת שלי הלכה לבית ספר בשנות ה-2000, וספר הלימוד שלה טען שהניצחון במלחמת העולם השנייה הושג רק בזכות סטלין. הילדים שקראו את הספרים האלה הם היום בני 25 או 30, וזה הידע שיש להם", אומרת ביצ'קובה
העובדות עדיין חסויות, ואפילו המספרים הרשמיים של אסירי הגולאג ושל אנשים שהוצאו להורג ללא משפט אינם נגישים.
היסטוריונים מסוימים מאמינים כי 5.5 מיליון אזרחים סובייטים עברו בסרט הנע של משפטי בזק, גולאגים והוצאות להורג; אחרים טוענים כי אם כוללים בכך את כל מי שגורשו או הוגלו בכפייה, הורעבו למוות, נכלאו בבתי חולים פסיכיאטריים או הוטלו בהם מומים, המספר קרוב יותר ל-100 מיליון בני אדם.
אולם בקבוצות פייסבוק כמו "לקרוא את סטלין" אין שום זכר למספרים האלה. באלפי פוסטים סטלין מתואר כמנהיג חזק והוגן שהרבה להתערב לטובת "האנשים הפשוטים" ואפילו הציל אותם מאי-צדק.
כנראה שהסקרנות הזאת לגבי התופעה ששמה סטאלין היא מה שהניע את כוכב היוטיוב הרוסי יורי דוּד לחקור את הקשר בין סטלין, דיכוי וגולאגים.
בסרטו התיעודי רב העוצמה, "קולימה: ערש הולדתו של הפחד שלנו", דוד אומר: "רציתי להבין – מאיפה בא הפחד של הדור המבוגר יותר? למה הם משוכנעים שמעשים של אומץ, לא חשוב כמה הם קטנים, יתוגמלו בעונש?". הסרט זכה למיליוני צפיות ביוטיוב, ועד מהרה עמד במרכזו של דיון ער על עברה של רוסיה.
צעדים לגישור על פערי ידע
בני דורו של דוד אולי לא יודעים הרבה, אבל הם רוצים לדעת יותר, אומר סרגיי בונדרנקו, היסטוריון בארגון "ממוריאל" שחוקר את נסיבות המעצרים וההוצאות להורג בתקופת הדיכוי הסטליניסטי של שנות ה-30.
"אנחנו עדים היום לניסיון לנרמל את העבר הזה ולהפוך את סטלין למותג. הדור של דוד, אנשים צעירים מאוד, מוחים באופן טבעי נגד סמכות – כל סמכות. אם מאכילים אותם בסמל הזה, הם רוצים לדעת למה ומה הוא מייצג. זו הסיבה לכך שהסרט התיעודי הזה נולד", אומר בונדרנקו.
"אנחנו עדים לניסיון לנרמל את העבר הזה ולהפוך את סטלין למותג. אנשים צעירים מאוד, מוחים באופן טבעי נגד סמכות – כל סמכות. אם מאכילים אותם בסמל הזה, הם רוצים לדעת למה ומה הוא מייצג"
סדרה נוספת, "זולייכה פותחת עיניים", ששודרה לאחרונה בערוץ רוסיה-1 הממלכתי, מסר את סיפורה של טטרית עקורה שהוגלתה לסיביר. הסדרה, שמציגה את אכזריותו של סטלין, הוסיפה עוד שמן למדורת הוויכוח הלוהט ממילא.
ב-30 השנים שחלפו מאז עזבתי את רוסיה, הרבה דברים השתנו. סמלים ישנים, נשכחים, קמו לתחייה מאפרם של כוחות רבי עוצמה בעבר. היום אני תוהה: האם סטלין, הרודן האכזר שבנה מנגנון מתוחכם של מוות, עינויים ועבודות כפייה כדי לקדם את סדר היום הלאומי שלו, ינורמל ויתקבל על ידי העם והממסד הרוסיים?
שרבקובה אינה מאמינה שזה יקרה. "(השלטונות) לא יכולים להמשיך ככה עוד הרבה. הם לא יכולים להציע אידאולוגיה אמיתית, כי כדי להניע אנשים צריך כוח ואמונה, והיום אין לנו כאלה. הם גם לא יכולים ליצור מחדש את מערכת הדיכוי של סטלין – שוב, בגלל היעדר תמיכה רחבה ואמונה. אני מאמינה ששיא הפופולריות של סטלין כבר מאחורינו", היא אומרת.
אולי. במהלך העבודה על הכתבה הזאת ביקשתי מחברי הפייסבוק שלי לשלוח לי סיפורים אישיים מתקופת סטלין. בתוך שעה קיבלתי מאות סיפורים שכללו פרטים מצמררים על מעצרים, גולאגים, חשש לחיי קרובים והתפרקות חיים ומשפחות.
במהלך העבודה על הכתבה ביקשתי מחברי הפייסבוק שלי לשלוח לי סיפורים אישיים מתקופת סטלין. בתוך שעה קיבלתי מאות סיפורים שכללו פרטים מצמררים על מעצרים, גולאגים, חשש לחיי קרובים והתפרקות חיים
למען קרבנותיו של סטלין ומשפחותיהם, למען סבי שלי – שיישאר לנצח בן 40 ושמקום קבורתו אינו ידוע – אני מקווה ששרבקובה צודקת. אני מקווה מאוד שנוסטלגיה ל"עבר המפואר" והנרטיב של "מנהל יעיל" לא יצליחו להשתיק את האמת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוקסניה סבטלובה מנעה כניסה לישראל והופעה של להקת רוק רוסית ששרה על פטריוטיזם וערכים שמרניים ומסורתיים בגלל שלא התאימה להשקפת עולמה הליברלית פוסט מודרנית. היא טענה שזאת להקה לאומנית מסוכנת. אני במקומה הייתי ממלא פי במים ושותק. קסניה סבטלובה בעצמה מתנהגת כמו פליטרוקית וקומיסרית תרבות. ולא תשמעו ממנה אף לא מילה אחת על הסגידה הממלכתית באוקראינה ללאומנים אוקראינים שרצחו יהודים בשירות הרייך השלישי. שום מילה על מצעדים לכבוד סטפן באנדרה וחטיבת האס אס האוקראינית גאליצינה. כולם מוגדרים ביד ושם כפושעי מלחמה נאצים.