יש פשעים קולינריים שמצדיקים לדעת חלק מאתנו עונשים חמורים במיוחד.

אחדים מחברי מסוגלים לנתק את קשרי הידידות עם מי שמבקש את הסטייק שלו well done למשל.
אחרים נתקפים בחמת זעם קדושה כשהם נתקלים במסעדת סושי שמציעה rolls עם גבינת שמנת, ומי שמזמין במסעדה קוקה קולה ושותה אותה במקביל ליין, נתפס אצל אבירי הטעם הטוב כמחלל קודש ממש. אני שזקנתי ואף השמנתי, הפכתי עם השנים לאנין טעם ונודניק לא קטן בעצמי, פלצן אני חושב שאתם קוראים לזה בארץ.

להגנתי עומדת העובדה שבעברי הקמתי וניהלתי מדריך מסעדות ומדריך יינות כאן  בעיר מגורי בואנוס איירס, מה שחייב אותי להתאמץ ולהתערבב עם אניני הטעם בעיני עצמם מבלי לעשות בושות.

להגנתי עומדת העובדה שבעברי הקמתי וניהלתי מדריך מסעדות ומדריך יינות בעיר מגורי בואנוס איירס, מה שחייב אותי להתאמץ ולהתערבב עם אניני הטעם בעיני עצמם מבלי לעשות בושות

מעטים יודעים שבצעירותי ״זכיתי״ להיות אחד מהאנשים היחידים שנכנס למעצר של ממש בגלל הפגנת חוסר הבנה קולינרית.

בגיל 17 כשיצאתי מהארץ בפעם הראשונה, התגלה לי עולם מפתיע ומאתגר שהשמועות על קיומו לא הגיעו לכפר ביאליק של אותם הימים.

התברר לי למשל שיהודים שחיים במקומות אחרים בעולם לא בהכרח יודעים שאנחנו בארץ החלטנו שמקומם בארץ ואם הם מתעכבים זה רק בגלל "סיר הבשר" המפתה.

גיליתי גם שבאיטליה אף אחד לא יודע מה זה מכבי תל אביב למרות הנצחון המבריק של הצהובים על מובילג'ירג'י וארזה ב-1977 ולקיחת גביע אירופה.

ניסיונותי להתגרות באיטלקים בשירת ״הגביע הוא שלנו״  נתקלו בנחרות בוז. זו היתה שנת 1982, איטליה בדיוק זכתה בגביע העולם השלישי שלה בכדורגל, השוותה את מספר הזכיות של ברזיל, וכדורסל להפתעתי, עניין את האיטלקים קצת פחות מכדורעף, בערך כמו בדמינגטון אני חושב.

מה שכן היה ידוע לי לעומת זאת טרם הנסיעה זה, שבגלל שילוב של אנטישמיות והסברה פגומה, אומות העולם לא מבינות את הצד שלנו בסיכסוך הישראלי ערבי, ואם רק אצטייד במספיק מפות והסברים רשמיים אוכל לעשות נפשות לציונות בין הצעירים שעמדתי לפגוש במפגש הנוער של תנועת ה Lions.

באופן מפתיע, דווקא למפות היתה הצלחה גדולה. אנה, הבחורה המקסימה מפורטוגל התעקשה שאראה לה את המפות האלה ואסביר לה הכל על הסכסוך, למרות שהתוודתה באוזני שבחדר בביתה בפורטוגל תלוי דגל של אש"ף ותמונה של יאסר ערפאת.

אנה, הבחורה המקסימה מפורטוגל התעקשה שאראה לה את המפות האלה ואסביר לה הכל על הסכסוך, למרות שהתוודתה באוזני שבחדר בביתה בפורטוגל תלוי דגל של אש"ף ותמונה של יאסר ערפאת

לא ממש התחשק לי לבזבז זמן הסברה יקר על אנטישמית מובהקת כזו אבל תחושת המחויבות הציונית היתה חזקה יותר, ולבסןף הזמנתי אותה לחדר שם גיליתי מהר מאד שלא היו אלה המפות שעמדו בראש מעייניה.

לזכותי יאמר שלמרות היותי בתול, טיפש לא קטן וצעיר ממנה בארבע שנים, התעשתתי בזריזות, ויתרתי מהר מאד על יומרות ההסברה שלי, והפכתי את מפגש הנוער לסדרה של מפגשים אישיים יומיומיים ביני לבין אנה בהם חקרנו יחד את האפשרויות המגוונות של שיתוף הפעולה בין הציונות הבינלאומית לתנועות השמאל האירופאיות הפרו פלסטיניות, וכל זאת מבלי לבזבז זמן על פוליטיקה.

בנוסף לתגליות הפוליטיות והחוויות המיניות שהטיול הנ"ל העשיר אותי בהן, היה גם עניין האוכל. בתור דור שלישי לתנועת ההתישבות העובדת, ההשכלה הקולינרית שלי הסתכמה בשניצל עם פתיתים, חומוס כמובן, וצ'ולנט של שבת. היין היה יין רימונים מתוק שעמד פתוח במשך חודשים במקרר וכרוטב לפסטה השתמשנו בקטשופ.

אני חושב שמי שכתב את חוק העונשין של עבירות על הטעם הטוב לא העלה על דעתו שיתכן בכלל אדם שפוי בנפשו שיעז להתיז קטשופ על פסטה וזו הסיבה שלא נקבע לעבירה עונש הולם. לזכותה של אמי יאמר שמבחינתה אין דבר כזה בכלל פסטה אלא רק איטריות, וקטשופ על אטריות נשמע באמת קצת פחות חמור.

מפגש הנוער הסתיים בטקס מרשים או לפחות ככה ככה סיפרו לי מאוחר יותר, אני עברתי עם אנה באותו זמן על נקודות אחרונות בתוכנית הבילטרלית שלנו לשלום צודק ובר קיימא, ואז הגיע הזמן לשוב ארצה אל הגיוס לצבא המתקרב והולך.

מי שכתב את חוק העונשין של עבירות על הטעם הטוב לא העלה על דעתו שיתכן בכלל אדם שפוי בנפשו שיעז להתיז קטשופ על פסטה

כפי שאתם יכולים לתאר לכם, לחזור לארץ לא היה מה שמשך אותי באותה עת ואנה הפעילה את כל כח השכנוע שלה לטובת הרעיון החילופי שהיה להמשיך במה שהתחלנו בו במהלך המפגש, תוך כדי טיול באירופה הקלאסית, שגם היא לא ממש עניינה אותי, כי כמו שאני מניח שכבר ציינתי הייתי בן 17.

כרטיס החזרה שלי היה מרומא והחלטנו לטייל לאוסטריה, גרמניה ומשם לאיטליה לצורך חזרה לארץ. את הדרך עשינו ברכבות ובטרמפים, לישון ישנו באכסניות מעופשות, בקמפינגים ולפעמים סתם ככה מתחת לאיזה גשר.

מאורו הבחור האיטלקי שהצטרף אלינו היה אומן בישול מדרגה ראשונה, או לפחות ככה הוא נראה בעיני הבלתי משכילות. את תחילת השכלתי הקולינרית אני חייב למאורו, שלמרות העדרו המוחלט של כסף למימון ארוחות הצליח לעשות פלאים עם חומרי הגלם שנקרו בדרכנו.

ממאורו למדתי ששמן זית טוב זה לא בהכרח הדבר הירוק החמוץ שקונים בכפר ערבי בגליל, שיש עוד סוגים של גבינה חוץ מגבינה לבנה וצהובה ועוד תגליות מרתקות. שאת החשובה בהם למדתי כמו שאומרים בדרך הקשה.

ממאורו למדתי ששמן זית טוב זה לא בהכרח הדבר הירוק החמוץ שקונים בכפר ערבי בגליל, שיש עוד סוגים של גבינה חוץ מגבינה לבנה וצהובה ועוד תגליות מרתקות. שאת החשובה בהם למדתי, כמו שאומרים, בדרך הקשה

בעיר ספר נידחת בגרמניה, לאחר יום וחצי מבלי לאכול וכשהרעב מכרסם בנו בכל פה החלטנו להשיג מצרכים לארוחת הערב בסופרמרקט המקומי. ללא שימוש בכסף.

מאורו הודיע שהוא אחראי על השגת הפסטה ואני מביא את הרוטב. אנה השיגה קצת עשבי תיבול מהירקן המקומי, וזה כל מה שהיינו צריכים כדי להכין ארוחת מלכים בניצוחו של השף האיטלקי.

הכל הלך לפי המתוכנן עד שבהיותנו כבר באכסניה שלפתי מן המעיל את הרוטב שפילחתי בסופר (טוב טוב גנבתי, אני יודע זה לא בסדר).

הפנים של מאורו החליפו צבעים והוא בקושי הצליח לשלוט בכעסו: קשטופ? הבאת קטשופ?? נפלת על הראש?! זה לפחות מה שאני רוצה להאמין שהוא אמר באיטלקית השוטפת שלו אם כי אני נאלץ להניח שהוא השתמש במילים קצת פחות נימוסיות.

לא היה שמץ של סיכוי שמאורו יסכים לשקול את האפשרות להשתמש בקטשופ לצורך הכנת הארוחה. הוא בהחלט העדיף להשאר רעב. לא עזרו תחינותי והסברי שלא היה לי שמץ של מושג שקטשופ ורוטב עגבניות זה לא אותו הדבר. מאורו הכריז על שביתה איטלקית.

הביקור השני שלי בסופרמרקט לא הסתיים בהצלחה גדולה. עובדת טורקיה בלתי חוקית ראתה אותי מכניס את רוטב העגבניות לכיס המעיל ובמקום סולידריות של אזרחי מדינות אסיתיות קיבלתי ממנה הלשנה מיידית לקצין הבטחון הארי.

לא היה שמץ סיכוי שמאורו ישקול אפשרות להשתמש בקטשופ להכנת הארוחה. הוא בהחלט העדיף להשאר רעב. לא עזרו תחינותי והסברי שלא היה לי שמץ של מושג שקטשופ ורוטב עגבניות זה לא אותו הדבר

המשטרה הגרמנית כנראה חכתה מאחורי הפינה או שזו רק היעילות הידועה לשימצה שלהם, אבל בתוך דקות הובלתי אזוק לתחנת המשטרה וכבר למחרת היום במשפט בזק הודיע לי השופט באמצעות מתורגמן שמוטל עלי קנס של 500 מארק גרמני, סכום עצום עבורי באותם הימים, ושאם אני חושב להשתמט מתשלום, יותר טוב שלא יעלה בדעתי לחזור לגרמניה ביום מן הימים.

קיבלתי את העצה הזו כהמלצה להסתלק מן המדינה ולמחרת כבר הייתי על הרכבת בדרך לרומא. אנה היתה קרירה משהו כשראיתי אותה מחוץ לתחנת המשטרה, ומאורו לא ממש הסתכל לי בעיניים. למרות גילי הצעיר וטפשותי הבלתי נתנת להכחשה הבנתי שמאורו ואנה מצאו דרך מספקת לשכוח את הרעב ולהתנקם באחראי לו, בלילה שביליתי בתא המעצר.

אנה עוד המשיכה להתקשר אלי לארץ במשך כמה חודשים, עד הטבח בסברה ושתילה שסתם את הגולל על האפשרות של יחסים בין שתי ישויות עוינות כמונו. מאורו כתב לי מכתב שהוא חושב ששרון ובגין הם רוצחים, ושהוא ממש לא אומר את זה רק בגלל שהם יהודים.

לי לעומת זאת נשאר לקח שלא ישכח לעולם בעניין הרטבים המותרים והאסורים לשימוש בבישול פסטה, וגם התקף חרדה קל בכל פעם שאני נכנס לגרמניה ונציג משטרת ההגירה מעיף מבט חוקר בדרכון שלי.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

את פני ממשלת השינוי החדשה מקבל, בין היתר, משבר דיור חמור, שהחריף בשנים האחרונות ועלה שוב לכותרות בימים אלה. לפני שש שנים בערך עלה במוחי רעיון, לפיו הדרך הנכונה להתמודד עם בועת הנדל"ן היא על ידי צעדים אקטיביים מול מחוללי הבועה, משקיעי הנדל"ן הכבדים.

אמנם לא הייתי תמים וניחשתי שהדבר יעורר הדים, אבל את עוצמת ההתנגדות חוצת המגזרים והמפלגות לא שיערתי. להפתעתי, שר האוצר משה כחלון אימץ  את הרעיון לחוקק חוק למיסוי  דירות של משקיעי הנדל"ן מהדירה השלישית וצפונה בדיוק כפי שהצעתי.

אף שהחוק כפי שחוקק בכנסת היה מאד מתון באחוז המס ביחס לדרוש באמת, משה כחלון החליט ללכת על העניין בכל הכוח, מתוך הבנה שזה  יהיה צעד שובר שוויון וכי מרגע שיחוקק החוק לא תהיה בעיה לבצע בו התאמות לאחוז המס בהמשך.

אמנם לא הייתי תמים וניחשתי שהדבר יעורר הדים, אבל את עוצמת ההתנגדות חוצת המגזרים והמפלגות לא שיערתי. להפתעתי, שר האוצר דאז כחלון אימץ את הרעיון למיסוי דירות משקיעי הנדל"ן מדירה שלישית ואילך

באותה תקופה, משה כחלון חשב עדיין על עתידו הפוליטי והבין שזה המסלול שיבנה אותו להמשך. אם רק יוכל להראות ירידת מחירים משמעותית במחירי הנדל"ן עתידו הפוליטי מובטח.

את עוצמת ההתנגדות הוא לא צפה. הוא ואחרים נדהמו לראות איך מפלגת הפועלים, מפלגת העבודה, דווקא היא רצה לבג"ץ בטענה "מנהלית" לפסילת החוק. הוא גם לא הבין מדוע בג"ץ, שאינו ממהר לפסול חוקים של כנסת ישראל, החזיר את החוק לחקיקה מחודשת.

אבל באותם הימים הוא היה בטוח שזה מה שצריך לעשות, ולכן הכריז באופן ברור שהחוק יובא לחקיקה מחודשת. חודשיים עברו והתברר שגם הוא נכנע. החוק אופסן בארכיון. כחלון שם את יהבו על תכנית הדיור לזוגות הצעירים, שנתנה פתרון ביניים בלבד, וסיים בכך את דרכו הפוליטית.

הנה שר האוצר של מדינת ישראל דאז אומר בקולו מה צריך לעשות.

מעולם לא התקבלה החלטת ממשלה להורדת מחירי הנדל"ן

לאחר מחאת 2011 החל שיח רצוף של שרי האוצר והשיכון על מחירי הנדל"ן הנושא הפך להיות הנושא המרכזי בכלכלה הישראלית. השיח נגע בעיקר לבעיית ההיצע המתעתעת, שדינה להיחשב כחצי אמת שגרועה משקר. חצי אמת – מכיוון שזו לא השאלה הנכונה. השאלה היא היצע למי. האם למשתכנים חדשים או למשקיעי נדל"ן כבדים?

מאז, כיהנו בישראל ארבע ממשלות. כולן בראשות ראש הממשלה היוצא. ממשלות אלה קיבלו אלפי החלטות כלכליות ואחרות. רק החלטה אחת הן לא קיבלו. הן לא החליטו להוריד את מחירי הנדל"ן.

מאז, כיהנו בישראל ארבע ממשלות. כולן בראשות ראש הממשלה היוצא. ממשלות אלה קיבלו אלפי החלטות כלכליות ואחרות. רק החלטה אחת הן לא קיבלו. הן לא החליטו להוריד את מחירי הנדל"ן

הזכות לקורת גג היא זכות יסוד

בן אדם ומשפחה ללא קורת גג לא יכולים לחיות בעולם המודרני. אין מצב שאוסף אזרחים שהקימו לעצמם מדינה יתעלמו מזכות יסוד זו, רק כדי לקדש זכות קטנה אחרת שתומכת בהתעשרות מעטים על חשבון הרבים.

הגידול העצום בכמות המשקיעים יצר בעיה אקוטית לאזרחי המדינה ולחברה במדינה. הפתרון חייב לעבור דרכם. אין אפשרות אחרת. אפילו שר האוצר המשמעותי הקודם משה כחלון הבין לרגע את העניין כאשר פנה אליהם בקריאה נרגשת: "אין שום סיבה לקנות 4 דירות ולגזול אותן מהזוגות הצעירים".

הוא אמר זאת כשנכנס לתפקידו, אמר ולא ביצע שום פעולה מעשית לגיבוי אותה אמירה. כמות משקיעי הנדל"ן הכבדים עלתה מאד בתקופת ניפוח בועת הנדל"ן. הנתונים פורסמו לאחרונה שוב והם מעידים על לב הבעיה. הביקוש הספקולטיבי שלא מאפשר למחירי הנדל"ן לרדת.

שר השיכון @zeev_elkin מתריע אצל @KerenMarc ו-@usegal: "משבר הדיור יהיה הרבה יותר גרוע בשנה הקרובה – יכולים להגיע גם לעלייה של 10%-15%, על פי הנתונים שאני רואה כרגע"
(צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש90) pic.twitter.com/28qwWI5oao

— גלצ (@GLZRadio) June 17, 2021

מנתוני רשות המסים עולה כי מספר בעלי הדירות המרובות נמצא בעלייה מתמדת וזינק ב-50% מאז 2015. מעל 3800 ישראלים מחזיקים בבעלות על 6 דירות ומעלה. ל-511 מהם יש מעל 10 דירות.

מנתוני רשות המסים עולה כי מספר בעלי הדירות המרובות נמצא בעלייה מתמדת וזינק ב-50% מאז 2015. מעל 3800 ישראלים מחזיקים בבעלות על 6 דירות ומעלה. ל-511 מהם יש מעל 10 דירות

לאחר צמצום תכנית הדיור לזוגות הצעירים "מחיר למשתכן", נוסף הביקוש של אלה על הביקוש של משקיעי הנדל"ן, ומחירי הדיור החלו לעלות שוב. זו עובדה שאין להכחישה.

העיר הריקה

לפני שנתיים פרסם מרכז המידע והמחקר של  כנסת ישראל את המסמך הזה. כותרתו "דירות רפאים". לפי מסמך זה היו בשנת 2019 163,000 דירות ריקות, מהן 73,000 הן דירות רפאים. עיר בגודל בינוני ריקה מאדם. מי שמבין את המספר הזה מבין שאין שום בסיס לטענת ההיצע. אין בעיית היצע בשוק הדיור. יש אפילו עודף מטורף. כל שדרוש הוא רצון לתעל את העודף הזה לשוק.

כדי להתמודד עם בעיה  צריכים להבין את מקורה. לאחר שמבינים את מקורה צריכים לקבל החלטה האם רוצים להתמודד מולה ולתקן את הדרוש תיקון. נכון לימים אלה וגם לעבר, התשובה לשתי שאלות אלה היא שלילית.

אין רצון להבין ואין רצון לתקן ולשנות את מסלול בועת הנדל"ן. הרצון היחיד הקיים הוא הרצון להתנהל עם הבועה, לנסות לשלוט על יכולת ההחזר והקניה של רוכשי החובות הענקיים, ולגלגל את הבעיה עוד כמה שנים קדימה.

לפני שבוע קמה בישראל ממשלה חדשה. ממשלת שינוי הם קראו לה. שינוי אכן נדרש כאן. שינוי מהיסוד, שינוי ברצון לתקן. האם השינוי יביא למעשים? האם יבינו מקימי הממשלה את הצורך המידי לתקן את שוק הנדל"ן? ימים יגידו.

אזרח ישראל נשוי 'שני ילדים ושני נכדים. מלווה את התפתחות בועת הנדל"ן הישראלית מראשיתה בשנת 2010 ועד ימינו. אחד מכותבי האתר שנסגר "בועת נדל"ן בישראל". חלק ממאמריו פורסמו לאורך השנים באתר הכלכלה אמיתית. בשנים האחרונות הבין שהמערכת הכלכלית שלטונית עושה הכל כדי למנוע את ירידת מחירי הדיור ולכן הוריד פרופיל בתחום זה אבל האמת תמיד תהיה שם עם קירות האתרים ולצערנו היא לא תשתנה. להבנתו, לאחר שהוחלפה הממשלה וכוחות רעננים נכנסו לעמדות הביצוע יש הכרח להציף את הנושא שנית כדי להבהיר למקבלי ההחלטות מה העם רוצה מהם לבצע. ז"א רוב העם.

בהסכם הקואליציוני בין המפלגות "ימינה" ו"יש עתיד" נכתב כך:

"השר לשירותי דת והסיעות השותפות להסכם זה יתמכו בחקיקה… שינוי הגוף הבוחר ברב הראשי לישראל שתכליתו בחירת רב ראשי ציוני…".

הבחירות לרבנות הראשית לישראל כמו גם לעתים קרובות לרבני הערים, היוו במהלך עשרות שנים זירה למאבקים פוליטיים סביב קרבתם של המועמדים למגזר זה או אחר.

הבחירות לרבנות הראשית לישראל, לעתים קרובות כמו לרבני הערים, היוו במהלך עשרות שנים זירה למאבקים פוליטיים סביב קרבתם של המועמדים למגזר זה או אחר

ההישגים הקואליציוניים של המפלגות החרדיות הביאו, מטבע הדברים, לרוב לנציגיהם ב"גוף הבוחר" ולבחירת מועמדים מתוך הציבור ששלח אותם ומקובלים על רבניהם.

למרות זאת, המועמדים בעלי הרקע החרדי שנבחרו היו בדרך כלל בעלי ניסיון בשירותן של קהילות מגוונות, בעיקר מחוץ למסגרות החרדיות. הם היו מקובלים על כלל הציבור, התקבלו בישיבות ההסדר ובקהילות ציוניות, השתתפו באירועים הלאומיים, והמשיכו את הקו ההלכתי הממלכתי המקובל במוסד מקדמת דנא.

למרות שלא התחנכו במסגרות של הציונות הדתית, היו הרבנים הללו "ציונים" ואף "לאומיים" בהנהגתם, עוד קודם שנבחרו לתפקידם. בניגוד לדימוי הציבורי הרווח, השוואה בין פסיקות של רבנים בעלי רקע חרדי לרבנים בעלי רקע ציוני-דתי אינה מלמדת על כך שהאחרונים "פתוחים" יותר או מקילים יותר בפסקי הלכה או מעורים יותר בציבור הכללי.

רבנות ראשית איננה מן התורה או מדרבנן: מדובר בבחירה למוסד ה"חכם באשי", שהוקם על-ידי האימפריה העות'מאנית לפי שיטת ה"מילט", שופץ על-ידי ממשלת הוד מלכותו בתקופת האימפריה הבריטית, שהוסיפה רב ראשי אשכנזי, ואומץ עם קום המדינה על-ידי ראש הממשלה דוד בן גוריון, אשר רצה שהממשלה תשלוט בממסד הדתי.

האמירה ש"הרב קוק ייסד את הרבנות הראשית" אינה מדויקת, ומתעלמת כמובן מהרבנים הספרדים ששמשו בתפקיד ה"חכם באשי" בירושלים עוד משנת 1841 וכונו בתואר: "הראשון לציון".

למרות שלא התחנכו במסגרות הציונות הדתית, היו הרבנים מהרקע החרדי "ציונים" ואף "לאומיים" בהנהגתם. בניגוד לדימוי הציבורי הרווח, רבנים מרקע ציוני-דתי אינם "פתוחים" או מקלים מהם

כל הקהילות החרדיות ורוב הקהילות החרד"ליות והציוניות-דתיות אינן מקבלות את הסמכות ההלכתית של הרבנים הראשיים ככאלה. יש להם רבנים משלהם. ישנם רבנים ראשיים שסמכותם הוכרה או מוכרת – בזכות אישיותם ולא בשל משרתם. כל רב (כבודו במקומו מונח), אם יבחר, יהיה מקובל אם בכלל על פלח מאוד קטן באוכלוסייה.

האם לא ברור כבר לציבור הרחב ש"רב ציוני" אינו בהכרח מחויב יותר ל"כלל ישראל" מרבנים ספרדים או אשכנזים שלא היו חברי מפד"ל וגלגוליה הפוליטיים ולא שלחו את ילדיהם ל"בני עקיבא", אך היו מחויבים בכל מאודם לכלל הציבור בישראל? יש לחדול מהניסיון ליצור אשליה כאילו ההלכה של "רבנים ציוניים" היא יותר "מתחשבת" ויותר "פתוחה"  כלפי נשים, חילונים, עגונות או גרים.

איך בכלל ניתן להבחין בין "רב ציוני" ל"רב לא-ציוני":

• למד בישיבה ליטאית, שירת בצה"ל ומשמש רב בקהילה מסורתית-דתית. ציוני?
• למד בישיבת "מרכז הרב" (הציונית), לא שרת בצה"ל, לומד בכולל ובקושי פגש בחייו חילוני. ציוני?
• למד בישיבת הסדר, שירת בצה"ל, המשיך בישיבה ליטאית, הוסמך ומשמש כדיין. ציוני?

או אולי הכוונה ב"רב ציוני":

• מי שמסית נגד מיעוטים?
• מי שמורה "הלכה" לחיילי צה"ל לסרב פקודה?
• מי שבניגוד לדעת רוב הפוסקים מעודד עליית יהודים להר הבית?

הקריאה למנות "רב ציוני"  פותחת מסע מסוכן של דה-לגיטימציה והסתה לא רק כלפי רבנים. האם לא די בהיותו של אדם אזרח שומר חוק במדינת הלאום הדמוקרטית כדי להכשירו למשרה בשירות הציבורי? האם נתחיל לפשפש בציציותיו הציוניות של כל מחנך, פקיד ממשלתי, קצין בצה"ל? האם נפרסם מדדים ל"ציוניותו" של המועמד?

יש לחדול מיצירת אשליה שהלכת "רבנים ציוניים" יותר "מתחשבת" ו"פתוחה" כלפי נשים, חילונים, עגונות או גרים. הקריאה למנות "רב ציוני" פותחת מסע מסוכן של דה-לגיטימציה והסתה, לא רק כלפי רבנים

מייחסים עוצמה מוגזמת ליכולתו של אחד הרבנים הראשיים לחולל מהפכה כוללת בשירותי הדת לאזרחים היהודים. יכולתו של רב ראשי להשפיע תלויה ביחסיו עם עמיתו, ביכולתו ליצור איזון עדין, להוביל הסכמות, לקבל גיבוי ולבסוף להשפיע גם בזכות יוקרתו האישית. החלטות אלה רחוקות מהשירות היום-יומי לאזרחים הניתן על-ידי רבנות מקומית עצמאית. הרבנות המקומית אינה "מנוהלת" על-ידי הרבנות הראשית. השפעתו של המשרד לשרותי דת משמעותית יותר.

 גדולה זכותם של העוסקים בצרכי ציבור ונהנים מאמון הציבור. הרבנים המשרתים את כלל הציבור בערים, בישובים ובשכונות הינם בני מזל שנתנה להם הזדמנות להעניק אהבה, לסייע, לעזור, לחזק, ללמוד וללמד. אני מאמין, שבניגוד לדימויים הרווחים – הרבנות במדינת ישראל מצליחה בדרך-כלל לעמוד במשימותיה.

מאבקי הכוח שאנו עדים להם סביב הבחירות לרבנות הראשית מקלקלים את השורה. אין מקום לפסילה אישית ואוי למי שנכשל בה. דה-לגיטימציה של מגזרים וקהילות היא עיוות חמור. גם בתהליך הבחירות חייבים להימנע מכל מה שאינו קידוש שם שמים.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.