גאי, מאמר מצויין! מסכים עם כל מילה. היות ולא יכולנו להכנס לשלום מהדלת, אנחנו נכנסים מהחלון. ריבוי "החלונות" בסופו של דבר יגרום לדלת להיפתח מהלחץ של המדינות הלוויניות שיוציאו את העוקץ מהפלונטר הפלסטיני ויגרמו לשלום לקרות דב-פקטו! מהלך מבריק!! שנה טובה, ועוד יותר עם הסכמי שלום נוספים בפתח…
גיא, אני נהנה מכישרון הכתיבה שלך. הסיפור נחמד ומשהו עצוב. בימים האחרונים, במסגרת עבודתי (בהתנדבות) למען בית הלוחם (הארגון היחידי שתומך ביוצר מ-50 אלף נכי צה"ל) נדהמתי מתגובות עוינות ואנטישמיות בצורה קיצונית לפוסט של בית הלוחם ארגנטינה ברשתות החברתיות. העוינות והבורות פשוט מפחידים!
גורם בלשכת ראש הממשלה אמר לזמן ישראל, על רקע המתיחות עם איראן, שראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ "מתואמים לחלוטין".
"ראש הממשלה והנשיא משוחחים מדי יומיים, לפעמים בכל יום, ומתואמים לחלוטין", אומר הגורם.
שני המנהיגים נראו חלוקים בדעותיהם מוקדם יותר השבוע, כשטראמפ דחק בנתניהו שלא להסלים את המצב לאחר שאיראן שיגרה טילים בליסטיים, אך בכל זאת ישראל תקפה. טראמפ אימץ מאז עמדה קשוחה יותר כלפי טהרן בעקבות הפלת המסוק האמריקני על ידי איראן מעל מצר הורמוז, אם כי הוא לא זנח את המאמצים להשגת הסכם דיפלומטי, שלדבריו היום "סוכם במלואו".
גורם ישראלי הביע תסכול נדיר מהממשל של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, על רקע התנהלותו במשבר המתמשך עם איראן.
בשיחה עם זמן ישראל הצביע אותו גורם על מה שהוא מכנה התחושה ה"מוצדקת" של ארצות הברית כי עליה להגיב על הפלת המסוק האמריקאי בידי איראן ביום שני בלילה.
"בארצות הברית הרגישו, ובצדק, שהיעדר תגובה היה מציג אותם כחלשים, אבל כשאנחנו אמרנו את אותו הדבר בעקבות התקפות מאיראן ומחזבאללה, הממשל אמר לנו לגלות איפוק", אומר אותו גורם.
בעוד שגורמים אמריקאים בכירים הביעו בשבועות ובחודשים האחרונים באופן קבוע תסכול מראש הממשלה בנימין נתניהו בשיחות אנונימיות עם כתבים, זעם כזה כמעט שלא נשמע מהצד הישראלי, בשעה שירושלים מבקשת להשאיר את טראמפ לצידה.
החלטתו של הגורם הישראלי להתבטא, גם אם בעילום שם, מצביעה על חרדה גוברת בירושלים מהתנהלות ממשל טראמפ בנוגע לסכסוך עם איראן.
אותו גורם הודה כי אף שטראמפ אכן הביע תסכול, גם בשיחות סגורות וגם בפומבי, מהחלטות ישראל להגיב בתקיפות להתקפות מאיראן ומחזבאללה, הוא לא דרש במפורש מראש מנתניהו שלא לבצע את התקיפות האלה.
בהתאם לכך, המשמעות המעשית של האזהרות האמריקאיות לישראל שלא להגיב לאיראן ולחזבאללה הייתה מוגבלת, הודה.
הממשל האמריקאי הטיל סבב חדש של סנקציות, הקשורות לאיראן, המכוונות נגד שישה בני אדם וארבעה גופים, בהם כאלה הקשורים לסין, לפי הודעה שפורסמה היום באתר משרד האוצר של ארצות הברית.
שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר הערב בטקס הענקת פרס ביטחון ישראל: "המערכה מול איראן רחוקה מלהסתיים. אם איראן תתקוף את ישראל, היא תספוג מהלומה קשה כפי שעשינו לפני מספר ימים. צה"ל ערוך לתקוף בעוצמה רבה באיראן".
כ"ץ אמר שישראל שוללת על הסף את הניסיון של טהרן לקשור בין המתרחש באיראן למתרחש בלבנון.
בהתייחס למערכה בלבנון אמר ש"צה"ל פינה אתמול שכונה נוצרית בצור ותקף את מחבלי החזבאללה שמצאו שם מחסה. כמובן שכעת התושבים ישובו לבתיהם".
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שיבח את נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בתשובה לשאלה על האיומים האחרונים שהפנה האחרון לישראל.
כתב בחדר הסגלגל הזכיר את קריאתו האחרונה של ארדואן למדינות להתעמת עם ישראל בשל מה שתיאר כפעילותה המערערת את היציבות באזור, ושאל את טראמפ אם הוא מודאג מעימות בין ירושלים לאנקרה, ואם הוא עדיין מתכנן למכור לטורקיה מטוסי קרב מסוג אף־35.
"כפי שאתם יודעים, הוא חבר טוב מאוד שלי, ועבדנו יחד טוב מאוד. אני מחבב אותו מאוד", השיב טראמפ, תוך שהוא נמנע מכל התייחסות לאיומיו של ארדואן על ישראל.
טראמפ אמר לכתבים כי לא שמע על הביקורת האחרונה של ארדואן על ישראל, אך אם ישמע עליה, יתקשר למנהיג הטורקי ויוודא ש"שום דבר לא יקרה עם טורקיה".
מוקדם יותר היום אמר ארדואן כי תקיפות ישראל בסוריה ובלבנון הגיעו לנקודה שבה הן מאיימות גם על טורקיה, והוסיף כי "התוקפנות" של ישראל מהווה איום על העולם כולו וחייבת להיעצר. נתניהו השיב לו בחריפות וכינה את ארדואן "דיקטטור אנטישמי".
טראמפ הרבה לשבח את ארדואן בעבר, אך העובדה שהיה מוכן לעשות זאת שוב בהקשר של איומי המנהיג הטורקי על ישראל עשויה להיות אינדיקציה נוספת לחוסר הנוחות הגוברת של נשיא ארצות הברית מנתניהו. לפי דיווחים, טראמפ נזף בו בשיחות טלפון אחרונות וגם, במידה מסוימת, בתקשורת, כשהצהיר כי ראש הממשלה יעשה כל מה שיאמר לו לעשות בכל הנוגע לאיראן וללבנון.
הפופוליזם הימני תמיד טוען שהוא מדבר בשם "העם". אבל האינסטינקט העמוק ביותר שלו הוא בדרך כלל זלזול בעם – או לפחות בזכותם של אזרחים מן השורה למוסדות שהם ישרים, מקצועיים, עצמאיים ומנוהלים לפי כללים ולא לפי נאמנות אישית למנהיג. מנהיגיו מציגים את עצמם כטריבונים של הדמוקרטיה, בזמן שהם בעצם שוחקים אותה בהתמדה.
שני אירועים בשבוע שעבר המחישו את הפתולוגיה הזאת בבהירות יוצאת דופן. אחד התרחש בארצות הברית, השני בישראל – שתי מדינות שלא רק סובלות באופן חריף מן המחלה הזאת, אלא גם מתקרבות לשתי מערכות הבחירות החשובות ביותר בעולם הדמוקרטי בסתיו הקרוב.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
האויבים האמיתיים של העם הם העם עצמו. זה שבוחר בקקיסטוקרטים האלה, משל מדובר על משחק כדורגל שצריך לנצח בו ויהי מה.
מה לעשות שיש לנו עם של בבונים, משיחיים, טפילים מגודלי זקן וגנבים? מה לעשות?
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
חמאס הצליח להדהים את ישראל בשבעה באוקטובר, אך הלם איננו שליטה אסטרטגית. זהו ההבדל המרכזי בין פעולה שמצליחה לשבור שגרה, תודעה ומערך ביטחוני, לבין מהלך שמצליח לעצב סדר פוליטי חדש ובר־קיימא.
מתקפת השבעה באוקטובר נועדה לפרוץ סדר אזורי ופוליטי שהלך והתגבש לפני המלחמה: ישראל האמינה כי ניתן להכיל את רצועת עזה, להרתיע את חמאס, לנהל את הסכסוך במקום לפתור אותו, ולהמשיך לקדם נורמליזציה אזורית בלי להציב את הסוגיה הפלסטינית במרכז סדר היום המזרח־תיכוני.
ד״ר עופר ישראלי הוא אסטרטג גאו־פוליטי ותיאורטיקן של מורכבות, המתמחה ביחסים בינלאומיים כמומחה למזרח התיכון ולקבלת החלטות במדיניות חוץ, הוא מרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון. ד״ר ישראלי הוא מחברם של ארבעה ספרים העוסקים במלחמה, בתוצאות בלתי מכוונות ובמורכבות ביחסים הבינלאומיים, ובהם לאחרונה: ״השפעות מורכבות בסכסוכים במזרח התיכון״ (מאגנס, 2026: https://links.responder.co.il/?, id=41670461&sid=669772601&k=1de5285fb5cf1937de2b01598d27ef79).
בהפגנות המחאה בעקבות השבעה באוקטובר נשמעת לעתים הסיסמה "מהנהר לים פלסטין תהיה חופשית". רבים בישראל רואים בסיסמה הזאת ביטוי לאנטישמיות, שכן מבחינתם מדובר בקריאה להשמדתה של המדינה היהודית היחידה בעולם.
אני בטוח שבין הקוראים את הסיסמה הזאת ישנם כאלו שאכן היו שמחים על חיסולה הפיזי של ישראל, אבל יש כאלו שבעד חיסולה של ישראל כיישות מדינית, וביניהם גם יהודים לא מעטים – מחברי הארגון היהודי האנטי ציוני Jewish Voices For Peace ועד חסידי חסידות סאטמר שברור כי אינם אנטישמים, גם אם הם נגד התפיסה הציונית.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
מאמרו של נדב תמיר מייצג נאמנה את הגישה המבקשת למצוא נקודות אחיזה של מתינות במציאות סבוכה. ניתוח מעמיק של מורכבות העובדות בשטח, של ההיסטוריה ושל העמדות הפלסטיניות, חושף כי המאמר לוקה בנאיביות מסוכנת, בהתעלמות מנתונים אמפיריים, ובניסיון מאולץ לייצר סימטריה מוסרית במקום שבו היא אינה קיימת.
אינני נוהג להגיב אך מדי פעם הייצר גובר עלי…
להלן מספר כשלים בפוסט:
1. האשליה הבלשנית: אין שתי פרשנויות לסיסמה "מהנהר ועד הים"
תמיר מנסה להכשיר חלק מקוראי הסיסמה "From the river to the sea", בטענה שיש להם מניעים אוטופיים של "מדינה אחת דמוקרטית". מדובר בכשל לוגי וגיאוגרפי חמור.
המשמעות הגיאוגרפית החד-משמעית: השטח שבין נהר הירדן לים התיכון מכיל את מדינת ישראל כולה. קריאה להקמת "פלסטין" על כל השטח הזה פירושה המיידי הוא מחיקתה הטוטאלית של מדינת ישראל כיישות יהודית וריבונית.
סוגיית האוטואנטישמיות: תמיר נאחז בארגונים יהודיים קיצוניים (כמו JVP) כדי להוכיח שאין מדובר באנטישמיות. אולם, היותו של אדם יהודי אינה מחסנת אותו מפני אוטואנטישמיות (אנטישמיות עצמית) או עיוורון אידיאולוגי.
במבחן המציאות – יודנריין: המשמעות הפרקטית של ריבונות פלסטינית מהנהר ועד הים אינה דו-קיום, אלא טיהור אתני – מדינה שהיא "יודנריין" (נקייה מיהודים), כפי שהוכח באופן המזעזע ביותר בטבח ה-7 באוקטובר.
2. חמאס ופתח: הבדל בתזמון ובטקטיקה בלבד
תמיר יוצר, ולא בפעם הראשונה, הפרדה מוחלטת בין חמאס לבין הנהגת הפתח והרשות הפלסטינית. זוהי שגיאה אסטרטגית המבוססת על אי-הבנת המחשבה המדינית-דתית הפלסטינית.
האנלוגיה ההיסטורית: ההבדל בין חמאס לפתח אינו בייעד הסופי, אלא בתזמון ובטקטיקה, בדומה לדינמיקות המוכרות מן ההיסטוריה המוקדמת של האסלאם. ניתן להשוות זאת להבדלים בגישות הטקטיות מול קורייש (לרבות הסכמים זמניים כמו הסכם חודייביה שנועדו לצבור כוח), משלחת רג'יע (אירוע שבו נעשה שימוש בהטעיה פוליטית), או הטיפול בשבט בנו קורייזה.
והאנאלוגיה –
תוכנית השלבים של אש"ף: בעוד שחמאס פועל באלימות ג'יהאדיסטית מיידית, הפתח מיישם מאז 1974 את "תוכנית השלבים" – שימוש בכלים דיפלומטיים, הסכמים זמניים והכרה בינלאומית כדי להחליש את ישראל צעד אחר צעד, עד למימוש המטרה הסופית. בכירים בפתח (כמו ג'יבריל רג'וב) הצדיקו במפורש את טבח ה-7 באוקטובר, והרשות הפלסטינית מסרבת בעקביות לגנותו.
3. אשליית ה"פירוז" והעיוורון שנותר לאחר ה-7 באוקטובר
המאמר/פוסט מוכיח כי ישנם גורמים שלא למדו דבר מהשבר הגדול ביותר בתולדות המדינה, וממשיכים להחזיק בקונספציה הישנה. אכן קשה להתמודד עם המציאות גם כשהיא טופחת על פנינו.
כישלון מודל המדינה המפורזת: הקונספציה הליברלית נשענה מאז ומתמיד על התנאי של מדינה פלסטינית מפורזת או מפורזת חלקית. המציאות הוכיחה שמושג ה"פירוז" במזרח התיכון הוא אשליה על הנייר בלבד.
נשק קל שניתן למנגנוני הביטחון הפלסטיניים באוסלו הפך במהירות לרובים שהופנו נגד ישראלים. עזה, שהייתה מודל מוקטן של ריבונות פלסטינית ללא נוכחות ישראלית מאז 2005, הוכיחה שגם ללא צבא רשמי עם טנקים ומטוסים, ישות פלסטינית עצמאית יכולה לייצר מפלצת טרור תת-קרקעית באמצעות הברחות (ציר פילדלפי) וייצור עצמי של רקטות וכטב"מים מחומרי גלם אזרחיים. זאת בשילוב של דור חדש ש"איטבח אל יאהוד" היא משאלת נפשו מגיל הגן מביאה לקריסה מוחלטת של הרעיון. הניסיונות הנוכחיים לייצר רקטות ביהודה ושומרון מוכיחים כי ללא חופש פעולה מבצעי של צה"ל – ה"פירוז" יקרוס תוך שבועות.
4. מחלת הוואטסאבוטיזם (Whataboutism) והאובססיה לסימטריה –
בפוסט זה ולא רק בו, בולט צורך כמעט שיטתי לייצר משוואה סימטרית שבה "גם ישראל לא בסדר". תמיר משתמש בביטוי "טול קורה מבין עיניך" כדי להשוות בין ממשלת ישראל לסרבנות הפלסטינית.
אין טעות גדולה מזו!
מלכוד הסימטריה הפסיכולוגי:
כדי שאדם יוכל להמשיך להאמין בפתרון של פשרה וחלוקה, הוא חייב להניח שהסכסוך הוא סימטרי. אם צד אחד מונע מאידיאולוגיה ג'יהאדיסטית טוטאלית, ואילו הצד השני מוכן לפשרות – הרי שהמודל הליברלי נכשל. כדי להימנע מהמסקנה הזו, מייצרים וואטסאבוטיזם מלאכותי: מול הקיצוניות הפלסטינית מציבים את "המשיחיסטים היהודים", ומול הסיסמה האנטישמית "מהנהר ועד הים" מציבים את ריבונות ישראל. זהו עיוורון מתוך בחירה המנקה את הצד הפלסטיני מאחריותו הבלעדית לטרור.
5. לשלום צריך פרטנר: ההיסטוריה של הסרבנות הערבית –
אנו מבקשים שלום ותמיד נבקש שלום. זו דרכנו וכך חונכנו. אך לשלום צריך פרטנר שרוצה בו. כרגע אין כזה, ואין צורך לנחש – יש פשוט להקשיב למה שהפלסטינים אומרים בשפתם, בערבית, בכלי התקשורת ועל במות המסגדים שלהם.
הסרבנות הקבועה: מאז ומתמיד היהודים/ישראלים שאפו לשלום והסכימו לחלוקת הארץ (ועדת פיל ב-1937, תוכנית החלוקה ב-1947, קמפ דיוויד ב-2000, אנאפוליס ב-2008 וההתנתקות ב-2005). הצד השני תמיד אמר וממשיך לומר בקול צלול: "הכל או לא כלום" ועובר לאלימות. המצב לא השתנה לטובה – הוא הקצין לרעה.
נתונים אמפיריים: סקרי דעת קהל רשמיים של המרכז הפלסטיני למחקר (PCPSR) מראים בעקביות כי רוב מוחלט של הציבור הפלסטיני ביו"ש ובעזה תומך באופן אקטיבי בטבח ה-7 באוקטובר. מדיניות "Pay for Slay" (משכורות למחבלים) של הרשות הפלסטינית והנסיונות המתמשכים לעקוף את המגבלות והסנקציות שמוטלות על שיטה זו – מוכיחים שהטרור הוא חלק ממוסד מהאסטרטגיה שלהם.
6. מתן פרס לטרור והשלכותיו הגלובליות
המלצתו הדחופה של תמיר לקדם הכרה בינלאומית חד-צדדית במדינה פלסטינית דרך מועצת הביטחון מהווה את הסכנה האסטרטגית הגדולה ביותר.
הכרה כזו בעיתוי הנוכחי תתפרש על ידי ציר הרשע העולמי כפרס אולטימטיבי לטרור. המסר שיישלח לעולם הוא שרצח עם, אונס המוני וחטיפת אזרחים הם הכלים היעילים ביותר להשגת הישגים מדיניים. מהלך כזה לא יביא שלום, אלא יבטיח את גל המלחמה הבא.
לסיכום: המציאות הוכיחה שגם אלו שבאו בעבר מתוך אמונה עמוקה ושותפות למחשבה ש"יש עם מי לדבר", נאלצו להתפכח מול הריאליזם האכזרי של המזרח התיכון. מאמרו של נדב תמיר מבוסס על משאלות לב ומנותק מהמנטליות המקומית. ביטחון ישראל מחייב סירוב מוחלט להיכנע לאשליות עבר שגבו מאיתנו מחיר דמים בל יתואר.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
נתניהו הוא גמד מדיני, שלא הביא שום הישג מדיני משמעותי בכל 20 שנות שלטונו. לא, הסכמי אברהם הם לא הישג של נתניהו – הוא לא עשה כלום לגיבוש ההסכמים. נתניהו באותם ימים של "תוכנית טראמפ" בכלל קשקש והודיע על סיפוח הביקעה – ונדחה ע"י טראמפ. האמריקאים יזמו את הסכמי אברהם והביאו לביבי לחתימה. הוא כל כך פחד מזה, שלא שיתף אף אחד בממשלתו, או את מערכת הביטחון ועשה הכל מאחורי הקלעים כמו איזה שליט אפריקאי.
זו השיטה המדינית של נתניהו – תן לאמריקאים להביא תוכנית / הסכמים, ואז תחליט אם לחתום או לא. אם זה מצליח אז הוא מנפנף בזה כ"הישג" שלו, אם נכשל, אז האמריקאים נכשלו. לא צריך להסביר כלום לנתינים, והשרים הם מממילא בובות.
אפס מאופס.
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו