בשנת 2011 פגש ההיסטוריון דניאל לי את "ורוניקה", אישה צעירה שבמשך כמה עשורים עמדה בתוך מה שעמד להפוך למוקד ספרו החדש – "הכורסה של קצין האס אס: חשיפת חייו הסודיים של נאצי".

זמן קצר אחרי שהגיע לפירנצה, איטליה, בעקבות פרויקט מחקר, הוזמן לי על ידי ורוניקה לסייע לה בפתרון תעלומה. לי, מרצה בכיר להיסטוריה מודרנית בקווין מארי, אוניברסיטת לונדון, ומומחה להיסטוריה של היהודים בצרפת ובצפון אפריקה בתקופת מלחמת העולם השנייה, קיבל את ההצעה ברצון רב.

ורוניקה סיפרה לו כי רפד באמסטרדם גילה מצבור של מסמכים, חתומים בצלבי קרס, בתוך כורסה שעליה ישבה דרך קבע כדי לעשות את שיעורי הבית כשגדלה. אמא שלה, "ג'אנה", שלקחה את הכורסה לתיקון אצל הרפד, רכשה אותה בפראג ב-1968. למשפחה לא היה מושג שבתוך כרית המושב מסתתרים מסמכים מהרייך השלישי – ולא ידעו גם מי החביא אותם שם.

לי בחן את המסמכים: דרכונים, תעודות, מסמכים המעידים על רכישת מניות ומסמכים אישיים נוספים. בשלב ראשון הדבר היחיד שיכול היה להסיק לגביהם זה שהם שייכים למישהו בשם רוברט גריזינגר, גרמני שחי בפראג לקראת סוף המלחמה. אבל לי בילה שנים בהתחקות אחרי שביל הפירורים שהותיר גריזינגר אחריו, עד שהבין לבסוף שמדובר בחבר במפלגה הנאצית וקצין אס אס.

רוברט גריזינגר במדי הוורמאכט, 1939 לערך (צילום: Courtesy of Barbara and Fritz Schlegel)

המחקר של לי הוכיח כי גריזינגר היה עורך דין נאצי, שהוצב לשרת במה שכונה הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה, השלטון שנכפה על חלקים מצ'כיה אחרי הכיבוש הגרמני. אפילו ילדיו של גריזינגר ידעו עליו מעט מאוד, כולל הפרטים בנוגע לאופן מותו, בגיל 38, בכאוס ששרר בקרב על פראג ב-1945. הבחירה של לי להתמקד בגריזינגר מעבירה את אור הזרקורים מהמנהיג הנאצי אדולף היטלר, ומהמעגל הפנימי של אנשיו, להמוני המנהלנים שבלעדיהם לא יכול היה הרייך השלישי לתפקד.

לי מייחד את עורך הדין ובני משפחתו, והופך אותם ליותר מאשר בובות אצבע ברקע ההתרחשויות הגדולות – הוא מציג את האופן שבו בני אדם רגילים למראה יכולים להפוך מורעלים באמצעות שילוב של אידאולוגיה ואופורטוניזם מקצועי.

"מה שניסיתי לעשות כאן זה להחזיר קצת טקסטורה ויכולת פעולה עצמאית לבחור אחד, שמסוגל למלא את מקומם של כל אלפי הנאצים האנונימיים, הרגילים", הוא אומר לי בראיון טלפוני מדרום צרפת, שם הוא מתבודד במהלך תקופת הקורונה. לי מוכיח כי גריזינגר, עורך דין שמתמחה במשפט חקלאי וכלכלי, עשה ביודעין דברים איומים, השמיד משפחות ממקום מושבו ליד שולחן העבודה, וכמוהו פקידים רבים נוספים.

דניאל לי (צילום: Jules Annan)

כדי להתחיל במחקר, בדק לי בחנויות בעיר העתיקה של פראג כדי לגלות פרטים נוספים על הכורסה. מוכרי רהיטים מקומיים ויצרני כורסאות היו חלוקים בדעותיהם, האם מדובר בדגם מקורי שיוצר על ידי חברת רהיטים אופנתית בבעלות המעצב הצ'כי אמיל גרסטל, או סתם חיקוי. החברה של גרסטל הולאמה על ידי הנאצים בשנות ה-40. אך מרגע שביקר ההיסטוריון בארכיונים של פראג, עברה תשומת הלב שלו במהירות רבה מההיסטוריה של הכורסה – להיסטוריה של גריזינגר.

"הסיפור הזה תפס אותי ברגע שראיתי לראשונה את שמו ואת מספר האס אס שלו ברשימת קציני האס אס. היה לי ברור שהבחור הזה היה מחויב לפרויקט הנאצי. זה היה הרגע שבו החלטתי לגלות עליו פרטים נוספים", אומר לי.

"הסיפור הזה תפס אותי ברגע שראיתי לראשונה את שמו ואת מספר האס אס שלו ברשימת קציני האס אס. היה לי ברור שהבחור הזה היה מחויב לפרויקט הנאצי. זה היה הרגע שבו החלטתי לגלות עליו פרטים נוספים"

בהתחלה הוא נרתע מלאתר וליצור קשר עם בנותיו הקשישות של גריזינגר, ועם קרובי משפחה אחרים שלו. הוא הניח שבדומה לצאצאים רבים של הפושעים הנאצים, הם לא ירצו לשתף איתו פעולה. לשמחתו הרבה, בנותיו של גריזינגר, יוטה וברברה, היו להוטות לשמוע את הדברים שגילה על אביהם במחקר שלו.

"היה בינינו הסכם לא מדובר, שאני אוכל לשאול את השאלות שלי, וברגע שהן יענו לי, כמיטב יכולתן, הן יכולות לשאול אותי שאלות על חלק מהדברים שגיליתי על אבא שלהן בארכיונים", אומר לי.

גריזינגר (במרכז) אוחז את בתו יוטה בביקור אצל הוריו, 1939 לערך (צילום: Courtesy of Barbara and Fritz Schlegel)

הנאצי הרגיל, הלא רגיל

לי סרק את הארכיונים, ביצע ראיונות והלך פיזית בעקבותיו של גריזינגר במספר מדינות אירופאיות עד ששיחזר בקפידה רבה את חייו של הגרמני, שגדל בדרום מערב גרמניה למשפחה לאומנית ומיליטריסטית.

גריזינגר היה חבר בצעירי דור המלחמה, גרמנים שנולדו בין 1900 ו-1910, כך שהיו צעירים מכדי להילחם במלחמת העולם הראשונה, אבל כאבו את הפסד מדינתם. מכיוון שחששו מהשפעות קומוניסטיות, ולא היה להם שום אמון ברפובליקת ויימאר, הם היו פרי בשל לנאציזם.

לי הופתע לגלות שלגריזינגר לא היו שורשים גרמנים מצד אביו. "חשבתי שאני אכתוב סיפור עליז על נאצי רגיל לגמרי, שסבא וסבתא שלו היו עובדי אדמה והיו חלק מהקהילה הגרמנית ההיסטורית. ואז, פליאה ופלא, גיליתי בארכיונים שאבא שלו נולד בכלל בניו אורלינס. התחלתי לבנות את עץ המשפחה שלו, וגיליתי שהוא ממשיך עד 1720 בלואיזיאנה, ארצות הברית", מספר לי.

הכורסה שמככבת בספר (צילום: "Courtesy of "Jana)

ההיסטוריון שבו לא אפשר לו להתעלם מהממצא הזה. הוא חקר אותו עוד, ובחן כיצד יכלה ההיסטוריה של משפחת גריזינגר, שהחזיקה בעבדים, להשפיע על צורת החשיבה של רוברט גריזינגר על סוגיות כמו גזע ויחסים עם מיעוטים גם דורות אחר כך.

מבחינת לי, החלק המאתגר ביותר בפרויקט היה כנראה הגילוי שגריזינגר, ששירת בוורמאכט באוקראינה ב-1941, עבר בעיירה שממנה הגיעה משפחתו היהודית של לי (שם המשפחה המקורי של המחבר הוא ליברמן). "זאת הייתה נקודה שבה הרמתי את הראש ואמרתי, אלוהים, זה הרבה יותר קרוב אלי מכפי שיכולתי להעלות על הדעת", הוא אומר.

"חשבתי שאני אכתוב סיפור עליז על נאצי רגיל לגמרי, שסבא וסבתא שלו היו עובדי אדמה והיו חלק מהקהילה הגרמנית ההיסטורית. ואז, פליאה ופלא, גיליתי בארכיונים שאבא שלו נולד בכלל בניו אורלינס, ארצות הברית"

ייתכן שגריזינגר עצמו לא שירת ביחידות הרצח של הנאצים, שהשמידו חלקים שלמים של האוכלוסייה היהודית באזור, אבל לי מוכיח שהוא – ואחרים ביחידתו – היו מודעים לחלוטין למתרחש.

היסטוריה עממית לעם

"הכורסה של קצין האס אס", שיצא עד כה באנגלית וייצא במהלך השנה הבאה גם בעברית ובצרפתית, עשיר בתיאורים על הבתים שבהם חי הנאצי (הבית שבו גדל בשטוטגרט הוא היחיד בעיר עם עמודי פורטיקו, בדומה לבתי הבעלים במטעים אמריקאים) והשכנים שלו – בין היתר, זוג יהודי, הלן ופרנץ רוטשילד, ששרדו את המלחמה בזכות הקשרים והיכולות שלהם, שהיו חיוניים למאמץ הלחימה הנאצי.

הלן ופריץ רוטשילד, השכנים היהודים של משפחת גריזינגר, 1930 לערך (צילום: Courtesy of Helga, Andrew and Christine Rothschild)

לי מתאר בפרוטרוט את המאבק הביורוקרטי, המונע על ידי מדע הגזע, שבו נדרש איש האס אס לנווט כדי להינשא לאשתו ג'יזלה. הוא מתאר את המסע המסוכן והמפרך שנאלצת ג'יזלה לעשות עם ילדיה כדי לעבור בבטחה לשווייץ, לקראת סוף המלחמה.

לי חוקר אפילו את חייה של עוזרת הבית של המשפחה בפראג, בניסיון לקבוע את התפקיד שהיה לה בהסתרת המסמכים של קצין האס אס שאת חיוו חקר.

רוברט גריזינגר מת כבר שנים ארוכות, אך עדיין יש היבטים לא ידועים בנוגע לסיפור שלו. כך או כך, לי מראה את האופן שבו הדברים שעשה הביורוקרט הנאצי הזה בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת עדיין מהדהדים אצל צאצאיו ואצל צאצאי אינספור היהודים וקרבנותיו האחרים שהושפעו מההחלטות שקיבל כאשר שירת את הרייך השלישי.