גבירותי ורבותי קבלו את בנימין נתניהו המועמד לראשות הממשלה.

ביום חמישי פרסם בנימין נתניהו את התוכנית הכלכלית החדשה שלו. מדבריו אפשר היה לרגע לחשוב כי בנימין נתניהו רק נבחר לתפקיד ראש הממשלה ושהוא עושה בתפקיד את צעדיו הראשונים.

ביום חמישי פרסם בנימין נתניהו את התוכנית הכלכלית החדשה שלו. מדבריו אפשר היה לרגע לחשוב כי בנימין נתניהו רק נבחר לתפקיד ראש הממשלה ושהוא עושה בתפקיד את צעדיו הראשונים

שימו לב לאחד ממשפטי הפתיחה שלו:

"עבדתי מסביב לשעון כדי להביא היום תוכנית סיוע כלכלי לאזרחי ישראל – לשנה הקרובה – שתביא לכם את הכסף כמה שיותר מהר".

ובהמשך: "בשבועות הקרובים נביא עוד תוכניות בכלכלה ובבריאות".

לכאורה אין כל דבר רע בהבטחות האלה, נתניהו עבד כדי להביא תוכנית סיוע ובהמשך הוא יביא עוד תוכניות. אלא שבכל נאום ה"אני מבין את מצוקתכם" – אין זכר לכך שנתניהו הוא כבר מעל עשר שנים בשלטון. אין זכר לכך שהוא הרעיב את מערכת הבריאות עד שהיא הגיעה למגפת הקורונה לא מוכנה ועל סף מוות. אין זכר לכך שכבר שלושה חודשים הממשלה לא עשתה דבר לטובת המשק והמובטלים: לא הכינה תוכניות ליציאה מהסגר, לא העבירה כסף לעצמאים, ולמעשה לא עשתה דבר מלבד רטוריקה. כן, אותה הרטוריקה בה מתיישב נתניהו באולפן ומדבר על תוכנית כלכלית חדשה במנותק מכל שנות שלטונו. רטוריקה בה נתניהו הופך עצמו מראש הממשלה למועמד לראשות הממשלה.

להיות מועמד לתפקיד כלשהו, וודאי אם זה תפקיד ששכר וכבוד בצדו, זה התפקיד הטוב ביותר בעולם. כשאתה מועמד אתה כל הזמן דואג לטפח את עצמך, אתה כל הזמן דואג להראות את הצדדים החיוביים שבך, אתה הבטחה.

כשאתה מועמד הזמן היחיד החשוב באמת הוא העתיד, העבר ועוולותיו לעולם יהיו שייכים לקודמים בתפקיד, וההווה הוא מסוג הזוטות שאינך עוסק בהן. אתה הרי עוסק רק בעתיד, איך אתה רואה אותו, מה תעשה כדי לתקן את העבר. מעצם זה שיש אחראים לעבר, וההווה פחות חשוב, אתה אינך נושא בשום סוג של אחריות.

ואם פעם, מזמן, בתקופה שלפני עידן נתניהו, חברי הכנסת היו נבחרים ובמשך תקופת הכהונה היו באים לעבודה, ממלאים את תפקידם ונותנים דין וחשבון לציבור – היום הם נותרים מועמדים לנצח. הם אינם עוסקים במילוי תפקידם, הם אינם נותנים דין וחשבון לציבור.

ואם פעם, מזמן, בתקופה שלפני עידן נתניהו, חברי הכנסת היו נבחרים ובמשך תקופת הכהונה היו באים לעבודה, ממלאים את תפקידם ונותנים דין וחשבון לציבור – היום הם נותרים מועמדים לנצח

הנה, רק לאחרונה מירי רגב סרבה לדווח לציבור על מה הוציאה מיליוני שקלים בחגיגות העצמאות כשרת התרבות – כאילו מדובר בכסף פרטי ובהוצאות פרטיות ולא בכסף ציבורי.

הם עוסקים אך ורק במועמדותם לקדנציה נוספת. בפעולות שיביאו להם קולות. בפעולות שיאפשרו להם לשפר את מעמדם בפריימריז. הם חלילה לא יסתכנו באף פעולה העלולה לא למצוא חן בעיני בוחריהם, גם אם היא לטובת רוב הציבור. הם חלילה לא יתבטאו באופן ברור בנושאים שנויים במחלוקת. הם יגידו כן ולא, מצד אחד ומצד שני, מחד גיסא ומאידך גיסא. הם עוסקים בעתידם הפוליטי והכלכלי בלבד, מועמדים לנצח.

כבר ארבעים שנה הליכוד בשלטון (עם הפסקות קלות), כמחצית מהשנים הללו נתניהו הוא ראש ממשלה או שר בכיר. והנה בכל השנים האלה נתניהו אינו נושא באחריות לדבר – הוא נותר מועמד לראשות הממשלה.

הוא אינו אחראי למצב הקשישים ולמצב ניצולי השואה. הוא אינו אחראי למערכת הבריאות ולכך שהמערכת כשלה כישלון קולוסלי בטיפול בקורונה. הוא אינו אחראי למערכת החינוך. הוא אינו אחראי לכך שמערכות הרווחה קורסות.

נתניהו אינו אחראי לדבר – הוא רק מועמד. ובכל שנה של מועמדות הוא משפר את מצבו בסקרים, ובכל שנה של מועמדות יש לו יותר מנדטים, ובכל שנה של מועמדות הוא מספר לנו כמה טוב פה וכמה יהיה עוד יותר טוב בעתיד. רק ניתן לו עוד כמה שנים והוא יתקן את כל מה שהמערך הרס – הוא הרי כל הזמן עוסק רק בלתקן את מה שהיה.

כבר ארבעים שנה הליכוד בשלטון (עם הפסקות קלות), כמחצית מהשנים הללו נתניהו הוא ראש ממשלה או שר בכיר. והנה בכל השנים האלה נתניהו אינו נושא באחריות לדבר – הוא נותר מועמד לראשות הממשלה

ואנחנו האזרחים, בשיתוף פעולה מלא של התקשורת, מאפשרים למי שנמצא בשלטון כל כך הרבה זמן לדפוק את האזרחים ולא לדפוק חשבון (אקסיוס מי פרנצ'). לשים על הציבור ועל כל שאר הנבחרים פס. להפוך את המדינה למעוז פרטי עם פטור ממיסים ויועצים משפטיים שיוציאו אותו מכל מצב בלתי אפשרי. עם הגנה משפטית שתמומן על ידי מי שיש להם אינטרסים בהישארות נתניהו בשלטון (בעברית צחה זה נקרא, במקרה הטוב, 'שלח לחמך על פני המים' ובמקרה הרע זה שוחד לכל דבר ועניין). עם פייק ניוז. והכי חשוב – ללא כל נשיאה באחריות.

מזה שנים נתניהו אינו נושא באחריות לדבר. גם לא למה שמתרחש בביתו הפרטי או במשרד שהוא עומד בראשו. הוא אינו אחראי להתעללות בעובדים בידי רעייתו. הוא אינו אחראי לכך שבנו הולך למועדונים שקונים ומוכרים נשים. הוא אינו אחראי להטרדות המיניות של נתן אשל. הוא אינו אחראי לכך שיו"ר הקואליציה לשעבר דוד ביטן חשוד בשוחד ובמרמה והפרת אמונים ורוצה לחזור לתפקיד מבלי לעמוד לדין. הוא אפילו אינו אחראי לכך שמדינת ישראל יצאה למלחמה מבלי לקיים דיון בקבינט.

נתניהו הביא אלינו את תרבות המועמד הנצחי, זה שדבר לא דבק בו. זה שיכול לעשות ככל העולה על רוחו ולא לשאת באחריות. זה שיכול להאשים את שלטון העבר, את השמאל, את מפלגת העבודה, את האליטות, גם לאחר עשרים שנים בשלטון.

זה שחברי מפלגתו שלו מיישמים את מה שלמדו מהמועמד. שרת התחבורה יכולה לפעול בניגוד להנחיות משרד הבריאות, לעלות לריאיון ולשקר בו במצח נחושה ולא לשאת באחריות לכך. שר הבריאות יכול לחגוג לרעייתו מסיבה בניגוד להנחיות שהוא עצמו פרסם ולא לשאת באחריות. השר לבטחון פנים יכול לחבק ולהצמד לאזרחים בדרום תל אביב ללא מסכה.

הטקטיקה הזו בה נוקט נתניהו היא הטקטיקה המלווה אותו במשך כל שנות שלטונו. טקטיקה שבה הוא אינו אחראי לדבר. טקטיקה בה האחראים הם לעולם השלטון הקודם והוא פה רק כדי לתקן. טקטיקה שבה הוא לעולם המועמד לתפקיד ראש הממשלה וכמועמד הוא אינו נושא באחריות. וכשאתה ראש ממשלה שצבר כוח חסר תקדים אבל אתה מתנהג כמועמד שאינו נושא באחריות לדבר והאשמה לעולם מוטלת על אחרים – מתקיים בך מה שאמר כבוד נשיא בית המשפט העליון בדימוס הפרופסור אהרון ברק בפסק הדין המפורסם העוסק בדיני חברות (אך מה שנאמר בו הולם לא רק מנכ"ל חברה מסחרית, אלא ראש ממשלה):

"המנהל מרכז בידו כוח רב. כוח זה נתון בידו למען החברה אך קיים חשש – וניסיון החיים מוכיח כי חשש זה מבוסס הוא – כי מי שבידו כוח ינצל אותו לרעה. הפיתוי לכך הוא רב. מכאן הצורך לגבש מערכת דינים, שיהא בה לרסן את הכוח, שכן 'כוח ללא אחריות משול להפקרות'" (ע"א 79/817 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ).

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.