הקורונה מסוכנת בעיקר לאוכלוסייה המבוגרת ולקבוצות הסיכון, והחשש הבריאותי ממנה הוא מן העומס שהיא עלולה להטיל על מערכת הבריאות אם זאת תוצף בשיטפון של חולים קשים.

במקום להטיל גזרות על כלל הצבור, יש  להתרכז באוכלוסייה שבסיכון, אותה יש להדיר מהתקהלויות וממגע פיזי קרוב, ולהבטיח שכל המטפלים באוכלוסיית הסיכון לא ישאו את הנגיף.

פרופ' צבי בנטואיץ' הוא רופא, אימונולוג וחוקר. חבר מועצת החירום למשבר הקורונה, פרופ' מן המניין (אמריטוס) ברפואה באוניברסיטה העברית, פרופ' מן המניין נלווה פעיל במיקרוביולוגיה ואימונולוגיה, ראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן גוריון ונשיא עמותת נאלא הפועלת באתיופיה למיגור המחלות הטרופיות המוזנחות. הוא גם חבר הנהלת רופאים לזכויות אדם, והרופא/חוקר הראשון שטיפל באיידס בישראל ומי שהקים את מרכז האיידס הראשון ואת קבוצת המחקר הראשונה לנושא בארץ.

מעולם לא בגדתי בחניה אשתי.

אני יודע שזו הצהרה שעשויה להישמע קצת מוזר, אבל במציאות הישראלית בה אני חי ואותה הכרתי במהלך שנות נישואיי לחניה זוגתי-לחיים-ארוכים, יש בהצהרה הזו משהו מתבקש. זאת מאחר שנאמנות בחיי הנישואים מבלי "להתפרפר מהצד", כפי שהדבר קרוי בלשון עממית, אינה דבר מובן מאליו.

סדרת הטלוויזיה התיעודית "המו"לים", ששודרה בערוץ כאן 11 נחתמה השבוע בהבעת ספק בנוגע לעתידה של עיתונות הדפוס, ובקינת עיתונאים ותיקים על איכויות מקצועיות שהיו – ואבדו.

"אני לא מסתכל היום על 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב', עיתונים שאינם מנסים לפנות אל קוראים כמוני", אמר יוסי קליין, האיש שהקים וערך את "כל העיר", מקומון הדגל הירושלמי של מקומוני רשת שוקן. קליין הקים וערך בהמשך את העיתון היומי "חדשות". כיום הוא מפרסם טורי דעה ב"הארץ". "בעיתונות של פעם היו אידיאלים, הייתה רוח גבית לכותבים", קוננה עמליה ארגמן-ברנע, אקסית "ידיעות אחרונות".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.