האלימות המשטרתית בהפגנה אמש, בין רחוב בלפור לבין משכן הכנסת, היא תוצאת ההתנגשות בין מחאה מסוג חדש, המחאה המבוזרת, לבין ארגון היררכי.

בניגוד למחאת 2011, שאותה התחילה דפני ליף, אליה הצטרפו סתיו שפיר, איציק שמולי ואחרים, את המחאה הזאת התחיל אמיר השכל, אליו הצטרפו עשרות ארגוני מחאה אזרחית ועשרות אלפי צעירים. אבל בניגוד למנהיגי המחאה של 2011, אמיר השכל הוא איש מחאת היחידים, הוא לא מעוניין או מתיימר להנהיג את המחאה הזאת, הוא רק שמח בהצטרפות רבים ורבות אליו.

האלימות המשטרתית בהפגנה אמש, בין רחוב בלפור לבין משכן הכנסת, היא תוצאת ההתנגשות בין מחאה מסוג חדש, המחאה המבוזרת, לבין ארגון היררכי

מפקד מחוז ירושלים, ניצב דורון ידיד, גדל בירושלים. אביו דוד היה קצין משטרה שסיים את שירותו בדרגת תת ניצב. מאז גיל 22 עשה דורון ידיד שורת תפקידים במשטרה, כבלש, קצין יחידת סיור, סגן מפקד ראש מחלק סמים בימ"ר ירושלים, מפקד יס"מ בירושלים, קצין אג"ם וקצין תנועה במחוז. אחרי כן שימש כמפקד מרחב דוד ומרחב מוריה, ראש מחלקת ההדרכה וקצין חינוך ראשי של המשטרה וכסגן מפקד מחוז צפון. בספטמבר 2016 הועלה לדרגת ניצב ומונה לראש אגף התנועה במשטרה, ובפברואר 2019 מונה למפקד מחוז ירושלים. כעת הוא מועמד מוביל למשרת מפכ"ל המשטרה.

ידיד גדל במשפחה ובארגון היררכיים. ולכן, אף על פי שהוא מחזיק בתואר במדעי החברה ובתואר במנהל עסקים, אני מניח שההתמודדות עם המחאה החדשה אינה פשוטה לו כלל ועיקר. זאת, מפני שהמחאה של 2020 מנוהלת, מפומפמת, משודרת ומתועדת ברשתות החברתיות, המצלמות האישיות של כול שוטר עומדות מול המצלמות שפותחים עיתונאים מן העיתונות החופשית, כמו אור-לי ברלב הנפלאה, ומצלמות המפגינים.

המחאה הזאת היא מחאה מבוזרת. הפנים שלה הם אמיר השכל, אבל לידו שורה ארוכה של צעירים וצעירות, המתבלטים בפעילותם, כמו קוסטא בלאק, גיל ברדה ורבים אחרים.

אף אחד לא שולט בה, אף אחד לא יכול לקבוע את מסריה ואיש אינו יכול ליטול לעצמו את הנהגתה או לדבר בשמה, מפני שכך עובדים הצעירים. צעירי ישראל 2020 בזים להיררכיה, למאבקי אגו, למלחמות כוח ולכבוד. הם בעד שוויון, צדק חברתי, הידברות ושלום. זה כוחם הגדול. איש אינו יכול לקנות אותם, כמו שעשה ביבי במחאת 2011, עם מינוי ועדת טרכנברג וחוק חינוך חינם, וכעת עם ניכוס איציק שמולי לקואליציה שהקים.

זו הסיבה, שהמחאה הזאת בלתי ניתנת לעצירה, לשליטה או לניתוב.

איש לא שולט במחאה הזו או יכול לקבוע את מסריה, ואיש אינו יכול ליטול לעצמו את הנהגתה או לדבר בשמה, מפני שכך עובדים הצעירים. צעירי ישראל 2020 בזים להיררכיה, למאבקי אגו, למלחמות כוח ולכבוד

בנימין נתניהו, הנאשם וצוות עוזריו ושופריו, מנסים להדביק למחאה הזאת תווית של אנרכיה. הם עושים זאת כדי להשמיט את הלגיטימיות הציבורית מתחתיה, כדי להצדיק את האמצעים האלימים שבהם הם משתמשים לדיכוי המחאה, וכדי לפרק אותה, ביודעם שהיא תביא, בהכרח, לנפילת הממשלה ולסיום שלטונו של הנאשם. הם נעזרים בניצב ידיד, המעוניין להתמנות למפכ"ל המשטרה, ועל כן מחויב, על פי דרכו, להביא תוצאות לשר הממונה עליו.

עובדה זו ניכרת בהתנהלות המשטרה כלפי המחאה, ובאלימות המשטרה כלפי המפגינים. לקראת ההפגנה אמש ניסתה המשטרה בתחילה לעצור את הצעדה בין בלפור לכנסת, בתואנה שהיא לא בטיחותית.

משראתה שהדברים אינם מחזיקים מים התאפקה ואפשרה למפגינים לצעוד. מאוחר יותר, כאשר שבו המפגינים מן הכנסת אל בלפור, פרצו השוטרים לתוך ציבור המפגינים שוחר השלום, החרימו תופים ועצרו את מתופפיהם וחטפו זמבורות מידי המפגינים. אחרי כן התפרצו כוחות יס"מ אל המפגינים וגררו מתוכם א/נשים למעצר, ולבסוף הפעילו את הפרשים ואת המכת"זיות.

כול הדברים האלה הועברו בשידור חי לאלפי צופים וצופות בארץ ובעולם, והכריחו גם את כתבי החדשות בכול הערוצים לדווח על אלימות המשטרה כלפי המפגינים. אלימות, שעמדה בניגוד גמור להודעות דוברות המשטרה, שהודיעו על מאסר מפגינים שתקפו שוטרים.

נתניהו וצוות עוזריו ושופריו מנסים להדביק למחאה הזאת תווית של אנרכיה, כדי להשמיט מתחתיה את הלגיטימיות הציבורית, להצדיק את השימוש באמצעים אלימים לדיכוייה ולפרקה, ביודעם שהיא תביא לנפילת הממשלה

המשטרה עושה משגה גדול בהתנהלותה עם מחאת 2020. ניצב ידיד אולי מאמין, שביחס הקשוח הזה כלפי המוחים והמוחות הוא ישיג את מפכ"לות המשטרה. אבל הוא טועה. אם יזכה במינוי הנכסף, הוא יהפוך מיד למשת"פ של דיקטטורה, וזה יהיה ניכר ביחס האזרחים אליו ואל כפיפיו.

אם הוא רוצה להגיע לתפקידו נקי כפיים ובר לבב, עליו לנהוג בדיוק ההפך ממה שהוא נוהג כעת – לעשות כפי שעשו השוטרים בארה"ב. לכרוע ברך בפני המפגינים, לסמן להם לב, לאפשר להם להפגין עד כלות הכוחות או עד אור הבוקר.

כי המפגינים האלה אינם באים בשום פנים ואופן לקעקע את מוסדות השלטון או לערער על החוק. הם זועקים את כאבם של אזרחים, שקולותיהם נגזלו מהם על ידי קבוצת גנבי קולות פוליטיים, הם זועקים את האימה ואי הוודאות שלהם למול מצבם הכלכלי המחמיר ושבירת מטה לחמם ותמונת העתיד שלהם. והם לא יחדלו מזה.

ולבסוף, מילה לגבי דגל פלסטין והציצי. במחאה מבוזרת, כול מפגין ומפגינה באים להפגנה עם עולמם, עם ערכיהם, עם דעותיהם ואמונותיהם, ועם האבזרים המסמלים אותם. מי שמאמין באיחוד מחאות, בהכלת עקרון השוויון על הכול, מי שנלחם גם נגד הדיקטטורה וגם נגד הכיבוש, יבוא עם דגל פלסטין. מי שמאמינה, כמו הצעירה שהתפשטה ועלתה בחזה חשוף על סמל המנורה, שהגוף שלה אינו פוגע באיש, עושה מעשה. ועל כך אמרה:

"זה הגוף שלי, אנשים משלמים בגופם למען המדינה הזאת. להגיד שגופי, שאיתו נולדתי, פוגע במישהו? זה בעיני מאוד צבוע, כי עובדת סוציאלית חוטפות מכות, ילד בן 9 נאנס השבוע ולא הייתה עובדת סוציאלית שתהיה לגבות עדות כי שר בלי תיק מקבל 50,000 שקל ועובדת סוציאלית עם 500 תיקים מקבלת 5,500 שקל".

אתם/ן יכולים לקבל את צורת המחאה הזאת או לא, להזדעזע ממנה או לא, זה לא משנה לאיש מבין המפגינים והמפגינות, וגם אי אפשר להגיד להם לא לעשות את זה, לתרבת או לתבנת את האופן שבו הם והן מבטאים את מחאתם.

המפגינים האלה אינם באים בשום פנים ואופן לקעקע את מוסדות השלטון או לערער על החוק. הם זועקים את כאב האזרחים, שקולותיהם נגזלו מהם על ידי קבוצת גנבי קולות פוליטיים

כאיש יחסי ציבור המזוהה עם המחאה, הייתי מעדיף לראות יותר תמונות של בחור נושא דגל ישראל תחת סילון של מכת"זית, מאשר צעירה המנופפת בדגל פלסטין או צעירה חשופת חזה על מנורת ישראל. זאת, משום שאני יודע איך הימין מיד יעשה שימוש באלה כדי לצבוע את המחאה כאנרכיסטית.

דקות אחרי שהתפשטה הצעירה יצא תום ניסני, רכז הפעילים הארצי של תנועת 'אם תרצו', בהודעה לעיתונות, לפיה:

"מפגינים אנרכיסיטים ביזו הערב (ג') את סמל מדינת ישראל, המנורה, המוצב ברחבי הכנסת". בהודעה נכתב: "האנרכיסטים שמחוללים שמות ברחובות ירושלים בימים האחרונים עלו על סמל המדינה וביזו אותו תוך הנפת דגלים אדומים של ארגון אנטיפה. הגדילה לעשות אחת המפגינות ועלתה חשופה ללא בגד עליון על סמל המדינה. מישהו חייב לעצור את טרור האנרכיסטיים. לא יעלה על הדעת שיבזו כך את סמלי המדינה והכל יעבור על מקומו בשלום. יש חוק – אין דיין. אנו מצפים מהמשטרה לנקוט ביד קשה נגד הפורעים".

דקות אחריו יצא יו״ר הכנסת, יריב לוין, בתגובה כדלקמן:

״בושה. אני עומד על זכותו של כל אדם למחות, להפגין ולהביע את דעתו, אך יש הבדל בין מחאה לגיטימית ובין ביזוי סמלי המדינה. אף מדינה בעולם לא מאפשרת לבזות כך את סמליה. אני מצפה מרשויות אכיפת החוק לפעול באופן מיידי להעמדתה לדין של המפגינה, לא רק לשם הענישה אלא בעיקר לשם המסר החינוכי והאזרחי שחייב להיות חד וברור״.

ההתנהלות הזאת של 'אם תרצו' ושל יו"ר הכנסת היא חלק ממסע ההסתה של הימין הפוליטי נגד המחאה, המכוונת להורדת הנאשם ועוזריו מכס השלטון. היא חלק ממנגנון הדיכוי שמפעיל הימין, במטרה לשמור על כוחו בממשלה ובכנסת.

אבל זה לא ילך להם. זה לא יעבוד. המפגינים והמפגינות של מחאת 2020 אינם מונהגים, גם לא על ידי אהוד ברק, כביכול, וגם לא על ידי קבוצת 'הדמוקרטים,' שאני חלק ממנה. הם אנשים ונשים צעירים וצעירות, אמיצים ואמיצות, מלאי אהבת אדם ושואפי שוויון, צדק חברתי וחירות. ואיש לא יסיט אותם מדרכם/ן.
ולכן הם התקווה שלנו.

אבל זה לא ילך להם. זה לא יעבוד. המפגינים והמפגינות של מחאת 2020 אינם מונהגים, גם לא על ידי אהוד ברק, כביכול, וגם לא על ידי קבוצת 'הדמוקרטים,' שאני חלק ממנה

זו גם הסיבה, מדוע יאיר גולן שוגה חמורות, בשעה שהוא ואנשיו מנסים לנכס לעצמם את מחאת 2020. השבוע קיבלתי, בקבוצת הווטסאפ של תובל, הישוב הקהילתי שאני מתגורר בו, את ההודעה הבאה:

"היי חברים, אני אלון הוטר מהלשכה של יאיר גולן! אחרי שבוע מלא הפגנות החלטנו לצאות לשטח ולקחת חלק בהובלת המחאה! החל מהשבוע נצא יחד לפעילויות שטח עם שלטים, חולצות ודגלים. מי שמעוניין להצטרף נא ללחוץ על הלינק בכדי לקבל את המידע למקום המפגש בהפגנות הקרובות. בואו נעמד יחד בגשרים, בהפגנות שיהיו השבוע ובשבת בהפגנה הגדולה איפה שתהיה, עדכונים בקבוצה! הצטרפו לצוות גולן עכשיו – https://chat.whatsapp.com/Gi5VXempiwfB3OOUQ2Zlgi".

המעשה הזה, הניסיון של יאיר גולן ואנשיו לנכס לעצמם את המחאה המבוזרת של צעירי 2020, הוא לא רק נואל, אלא גם מטופש. הוא מראה עד כמה יאיר גולן אינו מבין את רוח הדור הזה, ואת ערכי המחאה הזאת, ואינו מסוגל להובילה.

אכן, חייבת לקום אלטרנטיבה שלטונית חדשה כתוצאה ממחאת 2020, כדי שתוכל להחליף את שלטון הנאשם עם הורדתו מכיסאו. אבל מי שינהיג את האלטרנטיבה החדשה לא יהיה גנרל, ודאי שלא יאיר גולן. זו תהיה נבחרת של א/נשים, שייבחרו בפריימריז פתוחים מתוך רשימה ארוכה של א/נשים טובים, מכול חלקי החברה בישראל, מכול המגזרים והקהילות המרכיבים אותה, ולגנרלים יהיה בה מקום רק בתחום התמחותם.

שתפו והפיצו. תודה.

אילן שיינפלד (1960) הוא סופר ועורך, לשעבר עורך ספרותי ב"על המשמר" ודובר "הקאמרי," כיום עורך ומורה לכתיבה, ואב יחידני גאה לתאומים שנולדו בפונדקאות בהודו. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים (1990, 2015), ותושב הגליל המערבי. ממייסדי וחברי המפלגה הדמוקרטית. מרגיש שהדמוקרטיה היא מה שלוקחים לך כשאתה עסוק בגידול ילדים.

במאי 2017, הלכתי עם אחותי וגיסתי לערב בלתי נשכח שבו יחד עם 50,000 צופים וצופות, זכינו לראות את גיבורת הילדות שלנו מפזזת על במה עם השירים האהובים שגדלנו עליהם. היא חדרה לתודעה הציבורית כשהיתה רק בת 16, אבל הקריירה שלה החלה כבר עשור קודם לכן.

היא בת גילי, היא מוכשרת בעולמות השירה והריקוד, מאחוריה שלושה עשורים של עשייה עשירה, אבל שלא כמוני, היא אינה שולטת בנעשה בחייה. היא כלואה במערכת יחסים רקובה ורעילה עם אביה ואינה רשאית לקבל החלטות על היבטים טריוויאליים ביומיום שלה.

היא בת גילי, מאחוריה 3 עשורים של עשייה, אבל שלא כמוני, היא אינה שולטת בנעשה בחייה, כלואה במערכת יחסים רקובה ורעילה עם אביה ואינה רשאית לקבל החלטות על היבטים טריוויאליים ביומיום שלה

השבוע יצא ספר הביכורים שלי "כלואות", שעוסק בשתלטנות קיצונית בזוגיות ומבוסס על המחקר שלי בו ראיינתי עשרות נשים שחיות בזוגיות כזו. אך הדברים בספר רלוונטיים לא רק לזוגיות אלא למערכות יחסים נוספות.

עטיפת הספר "כלואות" של ד"ר אילנה קוורטין

כמי שעוקבת במשך שנים אחרי סיפורה הטרגי על בריטני ספירס, גיליתי שהנושא רלוונטי שבעתיים גם למתרחש בחייה של הכוכבת והאומללה.

בסרט FRAMING BRITNEY SPEARS שיצא בפברואר 2021, נפתח לעיני הצופים והצופות צוהר מטלטל אל תוך חייה של אחת מכוכבות הפופ הגדולות בדורנו. בריטני לא השתתפה בהכנת הסרט (היא אינה מורשית להיחשף לתקשורת ללא אישור או הכוונה), ונקודת המבט שמוצגת בו כוללת מרואיינים ומרואיינות שהסכימו לשוחח עם הכתבים והעורכים של הניו יורק טיימס על הסיפור שמזעזע את כל תומכיה ואוהדיה של בריטני בעולם.

החל משנת 2008 חיה בריטני את חייה תחת צו משפטי מסוג "קונסרבטורשיפ" שמשמעו שליטה בחיים של אחר או אחרת. בישראל הדבר דומה לצו אפוטרופסות, אך גם בישראל וגם בארה"ב, זהו צו שמוענק על בסיס גיל וחוסר מסוגלות או תפקוד.

בניגוד לכך, הצו שניתן לאביה של בריטני הוא יחיד מסוגו ומאז ועד היום לא הוענק צו דומה לשליטה על חייה של אישה צעירה, מתפקדת, שפויה ועובדת. הצו אף ייחודי בכך שהוא כולל שני חלקים – חלק אחד של אפוטרופסות על כל נכסיה וחלק נוסף של אפוטרופסות עליה כבנאדם.

הצו שניתן לאביה של בריטני יחיד מסוגו. מאז ועד היום לא הוענק צו דומה לשליטה על חיי אישה צעירה, מתפקדת, שפויה ועובדת. הצו ייחודי אף בכך שהוא כולל 2 חלקים – אפוטרופסות על כל נכסיה ועליה כאדם

כמי שעוקבת אחרי חשבון האינסטגרם של בריטני, וגם אחרי זה של תומכיה ואוהדיה בעולם שפעילים מסביב לשעון כדי להציל אותה (חפשו את #FREEBRITNEY), אני נחשפת, כמו מיליוני עוקבים אחרים, לגוונים מסויימים בחייה. הודעותיה רצופות האימוג'י, סרטונים יומיומיים של ריקודים שהיא רוקדת עם עצמה, ושלל פוסטים תמוהים, מציגים תמונה של אישה שכלואה בתוך ביתה ונשלטת על ידי אחרים שמתחזים כרוצי טובתה.

View this post on Instagram

A post shared by Britney Spears (@britneyspears)

בריטני היא פרפורמרית רצינית. בכל הופעותיה היא טוטאלית – היא רוקדת, שרה, ולרוב היא אף הבימאית והמפיקה של הקליפים ושל ההופעות שלה. היא מכוונת מבחינה אומנותית את כל מה שהיא עושה – היא יוצרת ומובילה ועושה הכל במקצוענות ששמורה למעטות. אין ויכוח כי היא אחת מזמרות הפופ המשפיעות בדורנו.

על רקע זה צורמת ובלתי נתפסת העובדה שכל הכסף שהרוויחה בריטני בקריירה עתירת התהילה שלה, נשלל ממנה והיא מתקיימת על קצבה זעומה. את בניה האהובים היא רואה לעיתים רחוקות. אביה שולט במי היא תראה, מי יקיף אותה, עם מי תדבר, והאם תיחשף לתקשורת. גם בבגדיה ובסדרי העבודה שלה. בהוראתו, היא מטופלת בכדורים פסיכיאטריים שמשבשים את שיקול הדעת שלה ומחבלים בשפיותה. היא חיה בתעתוע גדול, בבלבול עצום, ובבידוד עמוק.

הודעותיה רצופות האימוג'י, סרטונים יומיומיים של ריקודים שהיא רוקדת עם עצמה, ושלל פוסטים תמוהים, מציגים תמונה של אישה שכלואה בתוך ביתה ונשלטת על ידי אחרים שמתחזים כרוצי טובתה

בריטני ביקשה בדיון בבית המשפט, שהתקיים ב-24.6.2021, שישחררו אותה מהצו החונק הזה. היא מבקשת ומתחננת לשחרורה כבר כמעט עשור ואין שומע. היא מבקשת שיעניקו לה את הזכות לבחור את עורכי הדין שלה בעצמה.

בהקלטה מתוך אולם בית המשפט, בטלפון הנייד של אחד האקטיביסטיים שפועלים לשחרורה, היא עלתה מול בית המשפט באמצעות זום וגוללה בצורה בוגרת ושקולה כיצד היא אולצה לחתום על מסמכים משפטיים, כיצד היא אולצה לעבוד ולהופיע, וכי היא רוצה את חייה בחזרה.

ההקלטה שוחררה, על אף שהיא קטועה באמצע ועל אף שבית המשפט קוטע את דבריה מספר פעמים כדי לאפשר לקלדנית להספיק לתמלל את דבריה, ולראשונה קולה של בריטני נשמע והעולם כולו נחשף לקולה הרועד של הזמרת.

בריטני תהיה בת ארבעים בעוד מספר חודשים אבל הצו הזה מנהל את חייה כאילו היתה בת 85 וחולה בדימנציה. היא חיה בצורה חשופה ואין לה פרטיות בביתה שלה. אין בחדרה דלת, והיא פרוצה לצפיה גם כשהיא מתלבשת ומתפשטת. ישנו מעקב מתמיד על כל צעדיה.

"עבדתי שבעה ימים בשבוע. אתם יודעים למה זה דומה? לסחר בנשים", היא אומרת בבית המשפט. ומסבירה כי עד כה קולה לא נשמע, אך לכבוד הדיון הנוכחי היא כתבה הכל על דפים ומבקשת להקריא. "הוא אוהב לשלוט בכל היבט בחיים שלי. הוא מת על זה שהוא שולט 100% בבת שלו".

היא ממשיכה ומתארת את המצב בחסות אביה. אמה ושאר בני משפחתה אינם בתמונה. היחידה שתמכה בה וליוותה אותה ובולטת מאוד בסרט, היא אישה שטיפלה בה כשהיתה צעירה ונשכרה עבורה כבת לוויה.

בריטני תהיה בת 40 בעוד מספר חודשים, אבל הצו הזה מנהל את חייה כאילו היתה בת 85 וחולה בדימנציה. היא חיה בצורה חשופה ואין לה פרטיות בביתה שלה, גם כשהיא מתלבשת ומתפשטת. ישנו מעקב מתמיד על צעדיה

"כל דבר שקשור בי, צריך להיות מאושר על ידי אבא שלי", כך מסבירה בריטני בעדותה. כאישה עצמאית ואוטונומית, זה בלתי נתפס שעליה לדווח על כל מעשיה ולקבל רשות לפעולות קטנות. השליטה הפטריארכלית של אביה נועדה להגדיל את כבודו בעיני עצמו ובעיני אחרים, על חשבון השפלתה של בריטני ושליטה בה. בריטני מפחדת מאבא שלה, ואחרי שנים של שליטה מרגישה משותקת ואפילו לא מסוגלת להופיע כל עוד הוא בתמונה.

בריטני מספרת:

"הוא אמר לי שאם לא אעבוד עשר שעות ביום, לא אוכל לראות את הילדים שלי או את החבר שלי".

זהו תיאור של שתלטנות מסוג הגבלה. אחת הדרכים המתוחכמות של גברים שתלטנים להגדיל את השליטה היא באמצעות בידוד מחברים ומבני משפחה.

"הם לא נתנו לי לצאת במשך חודש מהבית".

היא נכלאה בכליאה של ממש, ולא בכליאה מטאפורית. ושמרו עליה כאילו היתה מאושפזת שרוצה לברוח. וכל זה בביתה שלה.

היא מספרת איך היא נשלטת בכל היבט כלכלי בחייה. אין לה מושג כמה כסף יש בחשבון ואין לה יכולת לנהל את ענייניה הפיננסיים או לחוות דיעה לגביהם. זוהי שתלטנות כלכלית.

"הוא אמר שאם לא אעבוד 10 שעות ביום, לא אוכל לראות את ילדיי או את החבר שלי". זהו תיאור של שתלטנות מסוג הגבלה. אחת הדרכים המתוחכמות של גברים שתלטנים להגדלת השליטה, באמצעות בידוד ממקורבים

היא מגוללת כיצד היא לא מכירה את הפסיכולוג שלה, היא לא בחרה אותו, קצב הטיפול האינטנסיבי והטיפול התרופתי הקיצוני נכפו עליה, ובכל השנים שטופלה זה נעשה בצורה ציבורית. היא לא זכתה לפרטיות מינימלית, על אף שכמובן עליה לקבל פרטיות בזמן טיפול נפשי. כשיצאה מהטיפול בוכה, נתקלה בצלמי פפרצי שחיכו לקבל את פניה, מגחכים למראה בכייה ומרוויחים כסף על חשבון מצבה.

צי שלם של בני לוויה, רופאים, אחיות, פסיכיאטרים, מנהלים מוזיקליים, רקדנים, כוריאוגרפים, נהגים ואחרים חיות וחיים על חשבונה, כמי שמתפקדת כעסק רווחי ומניב, ואיש מהם לא טרח לשמור שם על זכותה לפרטיות.

היא סיפרה כיצד היא רוצה להיפגש עם חברה הכי טובה שלה שגרה במרחק 8 דקות ממנה, וכי היא רוצה שיאפשרו לחבר שלה יסיע אותה ברכב שלו. היא רוצה להתחתן וללדת ילדים. היא רוצה להוציא את ההתקן התוך רחמי שאילצו אותה בכפייה להחדיר לגופה, אך מונעים ממנה גישה לרופא לשם כך.

אלו דברים שאסור לה לעשות במסגרת הצו המשפטי. קראתןם נכון – היא לא מורשית לשלוט על גופה, ביתה, כספה, ילדיה, האוויר שהיא נושמת.

"אני עייפה מלהרגיש לבד. זכותי לקבל זכויות כמו כל אחד אחר בעולם. אני רוצה להמשיך לדבר איתכם עוד הרבה זמן כי אני יודעת שברגע שארד מהקו, אשמע 'לא לא לא' מכל עבר".

כך היא מסכמת בטון נואש, כמו שבויה שמצאה לרגע חיבור לעולם, ובעוד רגע תיתפס שוב על ידי שוביה, תיאזק ותורד בחזרה למרתף. הבקשות הטריוויאליות והברורות שלה חושפות עד כמה המצב שבו היא נמצאת מעוות וחמור.

ושוב, בניגוד למקרים של שתלטנות קיצונית בזוגיות שחקרתי, שבהם אין נגיעה משפטית כיוון שהנושא רחוק עדיין מהשיח המשפטי, במקרה של בריטני הכפייה והשליטה מעוגנים משפטית. וכך היא מתארת בכאב:

"מדינת קליפורניה איפשרה בצורה משפטית וחוקית לאבא שלי לשלוט בי ולעשות לי את כל זה. אני בטראומה קשה".

זה כמעט בלתי נתפס שבאיבחה של חותמת משפטית נהרסו חייה של בריטני ללא היכר. השחיקה של הבטחון העצמי שלה והמחיקה השיטתית של העצמי שלה הותירו אותה במצב שבו היא לא יכולה להילחם על הזכויות הבסיסיות שלה. מה שלנו נתפס כטריוויאלי ורגיל – כמו ללכת לטייל בפארק, או אפילו לקבל פרטיות בחדר השירותים, הפך להיות למאבק שאי אפשר לנצח בו עבורה.

שתלטנות קיצונית הנה מערך התנהגויות דכאניות שאינו כולל אלימות פיזית. בדרך כלל בן הזוג כופה על האישה פרקטיקות שונות בכל מיני תחומים – בתחום הכלכלי, המיני, המילולי והרגשי, בתחום התעסוקה וההשכלה, בתחום ההתחברות למשפחה וחברים ועוד. תכליתן של שלל ההתנהגויות היא לאפשר שליטה של בן הזוג באישה ובכך לבסס, לחזק ולהגדיל את מעמדו ואת כבודו.

בניגוד למקרים של שתלטנות קיצונית בזוגיות שחקרתי, שבהם אין נגיעה משפטית כיוון שהנושא רחוק עדיין מהשיח המשפטי, במקרה של בריטני הכפייה והשליטה מעוגנים משפטית

אך שתלטנות קיצונית מתרחשת לא רק בזוגיות, אלא במערכות יחסים משפחתיות נוספות. המקרה של בריטני הוא מהחמורים ביותר, לא רק בגלל הצו המשפטי שלמעשה מעגן את השתלטנות של אביה בצורה חוקית, אלא גם בגלל כמות בעלי המקצוע השונים שמעורבים בסיפור שלה בשתיקה.

רופאים, פסיכיאטרים, עורכי דין, מנהלים וסוכנים, צלמים ורקדנים, כולם חשופים כל השנים למה שקורה לה, אך אינם מושיטים יד. הם לא מדווחים או תוהים על הפתולוגיה של המתרחש סביבם או על שלומה של בריטני. כך נוצר מצב של מעגל שמזין את עצמו כל פעם מחדש. שתלטנות היא דבר חודרני ומחלחל, ויתכן שאימתו של האב שורה גם על האנשים שהעסיק בשמה ובכספה.

ולנו הצופים והצופות נדמה שמדובר בזמרת פופ מצליחה, עם קריירה משגשגת וחיי כוכבת שיש לקנא בה. מעבר לאפיזודות של מצבים נפשיים שנחשפנו אליהם בתקשורת, בעיקר סביב הפרדה מבן הזוג וקבלת המשמורת על הבנים שלה, נראתה בריטני עד לא מזמן כמי שנהנית מחיי זוהר ומרוויחה מיליונים.

אבל הפער בין מה שנראה מבחוץ לבין הבריונות שבריטני חווה, ההתעללות והתעמרות בכל היבט בחייה, הוא שמונע מהסביבה לזהות את גודל העוול שנעשה לה או להתערב לטובתה.

המקרה של בריטני הוא מהחמורים ביותר, לא רק בגלל הצו המשפטי שלמעשה מעגן את השתלטנות של אביה בצורה חוקית, אלא גם בגלל כמות בעלי המקצוע השונים שמעורבים בסיפור שלה בשתיקה

ומהצד השני, היכולת של בריטני להילחם או אפילו לזהות את מה שעובר עליה כעוול, הולכת ונשחקת. התעתוע שמציף אותה, חוסר היכולת שלה לדבר עם אחרים ולהדהד את שעובר עליה כדי לקבל פרספקטיבה, הבידוד שלה מהעולם החיצוני והשליטה בכל תחום בחייה, גורמים להימשכות המצב.

אם לא נעזור לבריטני מהר, כבר לא יהיה למי לעזור.

אם את חווה שתלטנות דומה, מוזמנת לפנות לעזרה במוקד משרד הרווחה. לחייג 118.

ד״ר אילנה קוורטין היא מחברת הספר "כלואות: שתלטנות קיצונית בזוגיות". היא אקטיביסטית פמיניסטית בתחום בריאות נשים וזכויות נשים בעבודה ובעולם המשפחה. שותפה לחקיקה בתחומים אלה ומתמחה באלימות נטולת היבטים פיזיים כלפי נשים. כיום מתגוררת עם משפחתה בלוס אנג׳לס, שם היא שליחה של הסוכנות היהודית ומנהלת את פעילות הסוכנות באזור מערב ארה״ב. אילנה היא ד״ר למגדר ועורכת דין מומחית לזכויות נשים (צילום: ליפז בראל)

אחד הטיעונים שממשיכים להישמע עד היום נגד להט"בים, ובייחוד נגד הומואים – הוא האיסור על משכב זכר בתורה, שדינו מוות. אבל בתורה יש גם איסור על חילול שבת, שדינו מוות. אז למה כל החכמים והסגנים של אלוהים יוצאים נגד הומואים, אבל לא נגד חילונים מחללי שבת? התשובה פשוטה: צביעות

איילת שקד ממפלגת ימינה שיתפה בעבר תמונות שלה מחללת שבת בפרהסיה, כשהיא מצלמת את עצמה בטיול כזה או אחר בשבת או בחג, למקומות שמצריכים נסיעה ברכב; אבל אותה מחללת שבת שדינה מוות, מרשה לעצמה לצאת בהפגנתיות נגד הומואים (ועל הדרך גם לא מאפשרת תחבורה ציבורית בשבת). לעסקנים החרדים אין בעיה לשבת בכנסת עם מחללי שבת שדינם מוות ואף עם אוכלי טריפה, אבל הומואים הם הבעיה האמיתית בעולם.

איילת שקד שיתפה בעבר תמונות שלה מחללת שבת בפרהסיה, כשהיא מצטלמת מטיילת במקומות שמצריכים נסיעה ברכב בשבת; אבל אותה מחללת שבת שדינה מוות, מרשה לעצמה לצאת בהפגנתיות נגד הומואים

יש הרבה סיבות לשנאת חינם בעולמנו. יש אנשים שהשנאה היא מקור האנרגיה שלהם, או לחילופין יש כאלה שמתחבאים מאחורי השנאה – כדי לא להכיר באמת אודות עצמם או אחרים. לעיתים קרובות מאוד זה מקבל חיזוק באמצעות ציטוטים מהתורה, שכביכול סוגרים את הנושא ומעבר לכך אין טעם להמשיך.

האיסור על משכב זכר מופיע בספר ויקרא י"ח, כ"ב – לצד העונש על מי שעובר עבירה זו מצוינת בספר ויקרא כ', י"ג:

"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם".

לא נתחיל לעסוק כאן בפרשנויות של מה בדיוק נחשב משכב זכר ומה לא (נראה לי שזה די ברור), אבל דינם של העוברים עבירה זו הוא מוות.

אין כמעט דיון או ויכוח בנושא הומואים, מבלי שלפחות אדם אחד ישתמש באותו איסור כדי להבהיר עד כמה זה נורא. בפייסבוק, בשיחות בין אנשים, בכתבות ועוד. "אלוהים לא אוהב מה שאתם עושים", ועוד מיני טיעונים ידענים שכאלה – הם בדיוק בין הגורמים לכך שלהט"בים רבים מהציבור הדתי או החרדי חיים בפחד, ומתפתים לטיפולי המרה שאין בהם שום תועלת מלבד פגיעה נפשית חמורה יותר. לא תראו אף הומו חילוני שרוצה לעבור טיפול המרה, כי חילונים אי אפשר להפחיד עם טיעוני "אלוהים שונא אותך".

אבל יש עוד איסור אחד בתורה שדינו מוות – חילול שבת. כפי שכתוב בספר שמות, ל"א, י"ד:

"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ".

נכון ל-2007 רק 27% בישראל מקיימים את מצוות השבת, מה שמשאיר קצת מעל 5 מיליון יהודים שמחללים שבת באופן קבוע (שלא לדבר על יהודים חילונים בעולם). נכון לדצמבר 2018 מספר שומרי השבת ירד ל-25%.

למה אנחנו כמעט לא שומעים שום טרוניה על מחללי שבת שדינם מוות? הרי מספרם גדול פי 5 בערך ממספר הלהט"בים.

נכון ל-2007 רק 27% בישראל קיימו מצוות שבת, מה שמשאיר קצת מעל 5 מיליון יהודים שמחללים שבת בקביעות. בסוף 2018 מספר שומרי השבת ירד ל-25%. אז למה כמעט לא שומעים טרוניות על מחללי שבת שדינם מוות?

לפי הסטטיסטיקות המקובלות כיום, יש ככל הנראה כמה אחוזים בודדים של להט"בים באוכלוסייה – בערך 6% בממוצע (אם כי בדיקה שנעשתה בישראל ב-2012 מעידה שמדובר ב-13% להט"בים בממוצע).

אם נעשה ממוצע של הממוצעים ונגיד שיש בערך 10% להט"בים בישראל, הרי מדובר ב-930,000 איש בערך. מתוכם רק חלק קטן הם הומואים שדינם מוות, וזאת בהשוואה ליותר מ-5 מיליון ישראלים שמחללים שבת.

אז למה 900,000 להט"בים אשמים בכל צרות המדינה והעולם – ויותר מ-5 מיליון מחללי שבת שדינם מוות יוצאים נקיים וחפים מכל רבב? התשובה, כפי שכתבתי כבר בהתחלה, פשוטה מאוד: צביעות.

הרבה יותר קל לצאת בהפגנתיות נגד מיעוט מאשר נגד רוב. יותר קל לתקוף מיעוט שזכויותיו תלויות בדעת קהל, על חוט השערה – מאשר לתקוף רוב שזכויותיו ניתנות לו כמובן מאליו, ואין ממש עם מה לאיים עליו.

מעבר לכך, כל אחד בישראל עושה לו דת כבקשתו – מה שמאפשר לחרדים לשבת עם מחללי שבת בכנסת, ומאפשר למחללי שבת לתקוף הומואים כאילו הם עצמם אינם בני מיתה.

וזוהי, חברים, כל התורה כולה על רגל אחת.

עמית אדלר הוא איש דיגיטל, גרפומן בלתי נלאה, בעל תואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדע