ראש הממשלה בנימין נתניהו קורא לאזרחי ישראל לא לגרור ולא להיגרר לאנרכיה. הוא צודק. אנרכיה פוגעת ביסודות המשטר הדמוקרטי. נתניהו חוזר ותוקף בערוצי התקשורת הדיגיטליים את "האנרכיסטים".

הוא עושה זאת בשיטה מתוחכמת, וכך ממסגר גם את מפגיני השמאל שמשתתפים בהפגנות ככאלה. הוא עושה זאת, כי כך עiבד מנגנון תעמולה אפקטיבי. הוא שותל במהלך נאומיו מילים והגדרות שהוא יודע שעיתונאים ועיתונאיות לא יוכלו להתעלם מהן.

נתניהו חוזר ותוקף בערוצי התקשורת הדיגיטליים את "האנרכיסטים". כך הוא ממסגר באופן מתוחכם גם את מפגיני השמאל, כחלק ממנגנון תעמולה אפקטיבי

מאחר שבנימין נתניהו מבין היטב שהניסיונות שלו למחוק ציבורית את מערכת המשפט כשלו, הוא מנסה לבנות מחנה מדומיין של אנשי שמאל ואנרכיסטים שרוצים לפרק את הדמוקרטיה בישראל. בינתיים זה מצליח לו. כל מי שהפגין ומפגין לאחרונה, בין אם הוא עצמאי, עובד סוציאלי, אמן, אזרח שמאס בהתנהלות ראש הממשלה מבחינה אתית ומוסרית, או בכך שראש ממשלת ישראל יהיה ממוקד רובו ככולו בהתגוננות מפני כתב אישום על עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים – כולם נכנסים לקטגוריה הזו ללא אבחנה.

אצל ראש הממשלה שלנו, כל מי שחושב אחרת ממנו הוא יריב, יריב מסוכן. זו אסטרטגיה מוכרת של מסגור האויב שמקלה על המאבק. קל למכור כך להמונים את מאבק ההישרדות שלו כמאבק על דמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל. ראש הממשלה כמנהיג הימין הוא דמוקרט, שרוצה להחזיר לכנסת את כוחה הבלתי מעורער. המסר הזה נקלט היטב בקרב תומכיו שבטוחים שהוא זה שיגן עליהם מאימת השמאל שרוצה לתת כוח לבית המשפט.

אמנם תמיד חשבנו בישראל שהימין רוצה להחיל ריבונות על כל השטחים שנכבשו ב-1967 ואילו השמאל להחזיר הכל תמורת שלום – אך ההגדרות הללו נמחקו. הסיבה לכך שרבים מאנשי הימין כבר לא כל כך מאמינים בארץ ישראל השלמה ורבים מאנשי השמאל מכירים בקיומה של ישות ישראלית במתחמים כאלה ואחרים בשטחים אלה.

אצל נתניהו, כל מי שחושב אחרת ממנו הוא יריב מסוכן. אסטרטגיה מוכרת שמקלה על המאבק ב"אויב". קל למכור כך להמונים את מאבק ההישרדות שלו כמאבק על דמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל

אם כך נראה שבישראל, בה רק מעטים היו שמאל כלכלי או ימין כלכלי, יש נסיון לחזק את המגמה, אך ללא הצלחה יתרה, שכן משני הצדדים יש חששות ממעורבות מוחלטת של המדינה ומשליטה מוחלטת של בעלי הון. כחומר למחשבה שימו לב לתופעה, שלצד כתבי האישום על שוחד כנגד מנהיגים פוליטיים נחשפים בעלי הון במערומיהם. דוגמאות לכך לא חסרות.

רבים מתומכיו של ראש הממשלה הם אנשים המגדירים עצמם כימניים, ככאלה שרוצים לתת לחברי הכנסת למשול ולהצר את צעדי המערכת המשפטית שנתפשת בעיניהם כבעיה במשטר דמוקרטי.

רבים ביניהם הם שכירים או בעלי עסקים קטנים ובינוניים, שההגנה עליהם הלכה ופחתה עם החלשות ארגוני העובדים והארגונים המייצגים עצמאיים. רבים מהם, ראו זה פלא, לא מוצאים פתרונות בבית המחוקקים, שלא אחת מפליא מכותיו, בחקיקה שפוגעת באזרחים. הם עולים באמצעות נציגיהם בימי פעילות הכנסת כדי להשתדל עבורם, לא אחת כעניים בפתח.

אך התמונה מורכבת אצל אזרחים רבים מאוד, התומכים בכל מאודם בראש הממשלה וכועסים על השמאל, בטענה ששנאת ביבי היא מסווה לשנאת כל אנשי הימין, ולכן נשארים שם גם כשרע להם, גם כשהם חשים שראש הממשלה לא מספק את הסחורה.

רבים ממצביעי נתניהו הם שכירים או בעלי עסקים קטנים ובינוניים, שההגנה עליהם הלכה ופחתה עם החלשות ארגוני העובדים והארגונים המייצגים עצמאיים

חייבים להבין שרבים מהעצמאיים המוחים היום כנגד מדיניות הזיגזג הם אנשים מהמחנה שלו, של ראש הממשלה. כשהוא חובט במפגינים, אנשי שמאל ואנרכיסטים, הוא חובט גם בהם והם עדיין מאמינים שהוא צודק. הם חוששים שברגע שהוא ילך לא יהיה מי שיגן עליהם.

זוהי כאמור תמונת מצב מורכבת שחייבת לעורר גם אותנו האזרחים מימין, משמאל ורבים אחרים, שמאסו במשחקי המילים של הפוליטיקאים ובראשם בנימין נתניהו. נזכיר כאן שב-2005 גורשו אנשי גוש קטיף, ממחנה הימין, על ידי ממשלת ליכוד. הטיעונים שאריק שרון מעל בעקרונות המפלגה לא רלוונטיים. העובדה היא שהם גורשו על ידי ממשלה ימנית והארץ לא רעדה. אנשי הימין מיהודה ושומרון תמכו במאבקם של "האחים" וזהו זה.

כך קרה גם באירועי 2000 כששלושה עשר אזרחים ערביים נורו על ידי שוטרים בהפגנות הקשות. כך גם באירועי עמונה שוטרים חבטו במפגינים וכך גם ממשלת הימין, שתוך כדי מלחמת צוק איתן חיסלה את רשות השידור ב-2014.

בכל המקרים האלה אפשר לראות שידם של בית המחוקקים והרשות המבצעת יכולה להיות זדונית, תחת הכסות המכובסת של עקרונות ממשל תקין. בכוונה נתתי מקרים שאינם דומים זה לזה במהותם, אלא בדרך שבה המשטר בישראל רודה באזרחיו באירועים כאלה ואחרים.

ידם של בית המחוקקים והרשות המבצעת יכולה להיות זדונית. תחת הכסות המכובסת של עקרונות ממשל תקין – המשטר בישראל רודה לעתים באזרחיו

מכונות התזת המים של משטרת ישראל אינן עושות אבחנה בין מזרחי לאשכנזי, בין חילוני לבין דתי או חרדי וברור שלא עושות אבחנה בין ימין לבין שמאל. הן פועלות על פי הוראות חד משמעיות, שצירי התנועה יישארו פתוחים, שאזרחים שאינם מעורבים יוכלו להתנועע בחופשיות. סיבות ההפגנה אינן מעניינות את המשטרה, ולכן רואים תוצאות דומות בהפגנות שונות. נציין שאירועי אוקטובר 2000 היו סמן מסוכן להתנהלות המשטרה.

ובחזרה אל "האנרכיסטים" המפגינים מול בית ראש הממשלה. מדובר בצעירים שנפלו באחת אל עולם האבטלה. הם איבדו את עולמם ומצאו את עצמם מול מסיבות עיתונאים אינסופיות של ראש ממשלה, שמאשים את כולם בכישלון שלו כמנהל האירוע הנוכחי.

אלה ציפו למענה אמין של הממשל ונתקלו בסדרת הבטחות שהקשר ביניהן לבין המציאות מקרי בלבד. כפי שכבר ציינתי, ראש הממשלה ממסגר אותם כאנרכיסטים ומיד קהל מעריציו מהדהדים את ההגדרות ולא אחת אף מוסיפים הגדרות משלהם.

אז למה כל הסיפור הארוך הזה? כן, בסך הכל כדי להציע לנו, האזרחים, ריפוי ופיוס אזרחי. הכוונה היא שאנחנו ננסה בכוחות עצמנו לרפא את המחלוקות. זה לא אומר שנחשוב בצורה אחידה אלא שנוכל להכיל ולהקשיב מבלי להתקוטט.

ובחזרה ל"אנרכיסטים" המפגינים מול בית רה"מ. מדובר בצעירים שנפלו באחת אל עולם האבטלה. איבדו את עולמם ומצאו עצמם מול מסיבות עיתונאים אינסופיות של רה"מ, שמאשים את כולם בכישלונו

בדרך זו נוכל להציב מראה טובה יותר לחברי וחברות הכנסת שמבקשים לייצג אותנו. בדרך זו נוכל לקבל מהם שרות טוב יותר, בלי מסיכות ושקרים. יש מדינות בעולם שיזמו פיוס כזה, אבל בישראל כמו בישראל, הכעסים האזרחיים מנוצלים היטב על ידי ראש הממשלה שמשסע כך את החברה בישראל.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.