דבר מוזר קורה בהפגנות מול בית ראש הממשלה בבלפור ובמקומות אחרים. השיח על האלימות משתלט על סדר היום של המחאה ומסיט את הפוקוס משורה של טענות כבדות משקל שהעלו המפגינים עד היום.

כולם באזור בלפור עסקו אתמול (חמישי) באלימות שהתפתחה כאן בימים האחרונים, ושכחו קצת את המסרים האחרים והסיבות שהוציאו אותם לרחובות: השחיתות השלטונית, כתב האישום נגד בנימין נתניהו, הטיפול הכושל במשבר הקורונה על כל היבטיו, האיום הטוטליטרי שמרחף כאן. האלימות היא תוצר נלווה של  האירועים, אבל היא לא עיקר הבעיה ברגע זה.

שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון הגיע אתמול להפגנה בבלפור. יעלון הוא הפוליטיקאי הראשון שמגיע להפגנה בירושלים. גם הוא נגרר לשיח על האלימות ולוויכוח שמתפתח בכל מקום על הסימטריה של ההסתה.

"באתי להגן על המפגינים", אמר יעלון לזמן ישראל. "האלימות שמופעלת כלפיהם היא לא הדדית. המותקפים הם אלה שמבקרים את נתניהו, והתוקפים הם אלה שתומכים בו. אין פה הדדיות, ורואים מי נפצע. היום נתניהו כבר הפליג בדמיונו: מה שקרה בתל אביב הוצג כקטטה בין אוהדי קבוצות כדורגל. נו, באמת, כמה אפשר לשקר?"

יעלון דיבר איתנו ליד מיצג, שמשך תשומת לב רבה. למרגלות מנזר טרה-סנטה שכב צעיר מכוסה בסדין לבן ובמרכזו כתם אדום. "אני הנרצח הראשון", זעקה הכתובת מעליו. על הרצפה הוא הניח טקסט מעניין, שתיאר איך הוא מדליק משואה אחרי מותו לתפארת כולם – מראש הממשלה, דרך שר המשפטים ועד לשוטרים ולאנשים שדקרו אותו למוות. לכאורה.

מיצג בהפגנה בירושלים, "אני הנרצח הראשון", 30 ביולי 2020 (צילום: שלום ירושלמי)

גם הדוברים על הבמה בהפגנה, שהייתה בעצם משאית, לא בררו מלים ואולי רק הרתיעו יותר.

"השיטה של נתניהו היא צרור, רימון ואחר כך מטען", אמר עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון. "נתניה מפחיד, נתניהו משקר, השנאה שהוא מפיץ מביאה לאלימות בתל אביב, של השוטרים כאן בבלפור וגם ברשתות החברתיות".

העסק הפך להיות מפחיד. אני מגיע לכל ההפגנות בבלפור, ואתמול היו הרבה פחות מפגינים. אלף בסך הכול. יש לי תחושה שאנשים פוחדים לא רק מהדבקות, אלא גם מאבנים, מקלות ושברי בקבוקים. מפגינים מוכנים לחטוף סילוני מים חזקים ממתכ"זית אבל לא לשלם בחייהם מסכין חדה.

משהו קורה כאן. האם זו שיטת פעולה שנועדה להעביר את הבעיות המרכזיות לסמטה צדדית ואפלה? לגרש את הפעילים מההפגנות בבלפור?

נתניהו יודע היטב להשתלט על מסרים ולהפוך אותם לאפקטיביים. "הפוליטיקה אינה סובלת חלל ריק", הוא כתב בספרו "מקום מתחת לשמש" (עמ' 385). "אם צד אחד מפעיל לחץ פוליטי ותעמולתי בעוד הצד השני יושב בחיבוק ידיים, ייאלץ בסופו של דבר הצד הסביל להיכנע ללחץ".

"הפוליטיקה אינה סובלת חלל ריק", נתניהו כתב בספרו "מקום מתחת לשמש". "אם צד אחד מפעיל לחץ פוליטי ותעמולתי בעוד הצד השני יושב בחיבוק ידיים, ייאלץ בסופו של דבר הצד הסביל להיכנע ללחץ"

נתניהו לא רוצה להיות בצד הסביל. הלחץ עליו עצום. רואים את זה בכל פינה בחברה הישראלית. צעירים מבינים כי מעבר לטענות על הסכנה לדמוקרטיה, הממשלה המנופחת שמזלזלת בהם, השחיתות והרס התרבות – המדינה משעבדת את הדורות הבאים לחובות העצומים שהיא נוטלת על עצמה עכשיו.

הצעירים חסרי עבודה ותקווה לעתיד, גם אם הם מקבלים פיצוי ברגע זה. נתניהו כבר לא יכול להפחיד אותם עם איראן, חזבאללה, גי'האד או התקשורת והשמאל. הקורונה מתעתעת בו והוא לא יכול להציג אותה כאויב ולצבור עליה אהדה פוליטית. הקטע הזה נכשל.

האלימות היא נוראית, השלטון מסתייג ממנה, אבל היא משחקת לטובתו. האלימות מפחידה מפגינים, גם אם הם צועקים בהפגנות בבלפור לא מ-פ-ח-ד-י-ם, והיא תופסת את סדר היום ומנציחה ויכוח ומריבה בין כל הצדדים. "הם מסיתים ומאיימים ברצח על ראש הממשלה כי הם לא יכולים להפיל אותו בקלפי", זעם נועם מועלם-יוסף, מפגין ימני שהגיע אמש לבלפור עם מנורה גדולה.

האלימות היא נוראית, השלטון מסתייג ממנה, אבל היא משחקת לטובתו. האלימות מפחידה מפגינים, גם אם הם צועקים בהפגנות בבלפור לא מ-פ-ח-ד-י-ם, והיא תופסת את סדר היום ומנציחה ויכוח ומריבה בין כל הצדדים

הנה הדרך לברוח מהזעם הציבורי באמצעות סכסוך והסחת דעת. צריך לגנות את האלימות ולקעקע אותה. אסור להיכנע לה, אבל להיזהר, לא ליפול למלכודת ולא להרפות בעטיה של האלימות מנושאים אחרים, חשובים לא פחות לדמותה של המדינה.