אפשר לדבר, בצדק, על הזדהות של קבוצות סוציולוגיות מסוימות עם מנהיג פלוני מתוך מכלול סיבות. זוהי טענה עובדתית נכונה במידה מסוימת.

אך הקפיצה מטענה זו לטענה המופרכת כאילו מדובר במנהיג שאכן מייצג היטב את הקבוצות הסוציולוגיות הללו, דואג לאינטרס של השכבות המוחלשות, משפר את מצבם של הישראלים המוחלשים ומעניק להם רווחה, היא קפיצה שנגזרת מעיוורון, משטיפת מוח או מחשיבה רומנטית ובדיונית ("עיירת פיתוח מזרחית קסומה").

הקפיצה מהזדהות קבוצה סוציולוגית עם מנהיג – לטענה המופרכת שמדובר במנהיג שאכן מייצג את הקבוצה – היא קפיצה שנגזרת מעיוורון, שטיפת מוח או חשיבה רומנטית ("עיירת פיתוח מזרחית קסומה")

הקפיצה המופרכת הזו מבקשת להנציח מציאות כלכלית בלתי נסבלת בשם איזו זהות תרבותית דמיונית. בניגוד לדימוי העצמי של מחוללי הקפיצה הבלתי אפשרית הזו, הם אינם איזה אוונגרד מעמיק אלא סתם שמרנים שמסייעים למנהיג נרקיסיסט, מסית וכושל להתבצר בכיסאו.

הטענה כאילו מדובר במנהיג שמעניק רווחה לשכבות המוחלשות, היא כל כך מקוממת וכל כך הפוכה מהמציאות שמתחוללת כבר למעלה מעשור במדינת ישראל.

הנה המציאות. לא הדמיון. הנה המצוקות האמיתיות. לא הפנטזיות הרומנטיות:

1

כמויות של אנשים שצמצמו את כמות המזון שהם קונים. כמויות של אנשים שאינם יכולים אפילו לשכור דירה. הם גרים אצל ההורים בגיל 30 ו-40(!!!). כמויות של אנשים שלעולם לא יוכלו לקנות דירות. כמויות של אנשים שחיים שנים רבות במשיכת יתר ובגלגול הלוואות מהבנק.

כמויות של לחץ כלכלי ונפשי.

2

מורות, עובדות סוציאליות, אחיות, עובדות סיעוד, עובדות קבלן, מטפלות, מנקות, פקידות, בעלי מכולת, בעלי עסקים קטנים, אמנים, עיתונאים, שכירים במפעלים, פועלים ופועלות, מזכירות, שכירים במשרדי עורכי דין, מתמחות ברפואה, גימלאים, מתמחים בעריכת דין ובראיית חשבון, רואי חשבון ועורכי דין שכירים ועצמאים קטנים במכלול מקצועות, בעלי חנויות, מסעדנים, שוטרים, מצילים בבריכות, עובדי מדינה בדרגים נמוכים ובינוניים, כמויות עצומות של עובדים זמניים וכעת גם המון מובטלים.

3

כמויות של משפחות שמתקשות לשלם שכר דירה (סכומי שכר הדירה מופרכים ומופרזים לאורך עשור וגוזלים כמות עצומה מהשכר המועט שאנשים משתכרים. אנשים עובדים, משתכרים מעט ונאלצים להעביר סכומי עתק למי שהתמזל מזלם לרשת דירות).

אף אחד לא יכול לקנות דירה. אף אחד. אלא אם ירש סכום גבוה או ירש דירה.

המעמד הכלכלי והאפשרויות הכלכליות בישראל הן בעיקר פועל יוצא של השאלה למי נולדת או עם מי התחתנת.

4

תשלומי מס עצומים על עבודה ו-0 מס ירושה. גם כשהירושה היא בגובה מיליארדי שקלים.

5

ישראל היא המדינה עם הפערים הכי גבוהים בקרב המדינות המתועשות.

6

המדינה עם אחוז הקשישים העניים בקרב המדינות המתועשות.

7

מדינה בפער עצום מממוצע המדינות המתועשות במספר מיטות בבתי חולים, מספר רופאים ורופאות ומספר אחים ואחיות.

8

המדינה עם נסיקת מחירי הדיור הגבוהה בעולם המתועש בעשור האחרון.

9

המדינה עם ההשקעה הכי נמוכה בקרב המדינות המתועשות בגיל הרך.

10

המדינה עם היקף השקעה בחינוך בכלל, בבריאות בכלל ובהוצאה אזרחית בכלל – מהנמוכות בקרב המדינות המתועשות.

הטענה כאילו מדובר במנהיג שמעניק רווחה לשכבות המוחלשות, היא כל כך מקוממת וכל כך הפוכה מהמציאות שמתחוללת כבר למעלה מעשור במדינת ישראל

אוכל להמשיך, אבל נדמה שמול הנתונים הכואבים והפקרתם המקוממת של מרבית הישראלים ובראשם הישראלים מהשכבות המוחלשות – התשובה של הרומנטיקנים תהיה אוטומטית, שטוחה, מסולפת והפוכה מהמציאות.

זה מצער, כי חלק מהרומנטיקנים הללו הם אנשים רציניים שבוחרים להתמכר לטיפוח הערצת המנהיג שכשל מבחינות כה רבות, נהג בהפקרות חסרת אחריות באזרחי המדינה והנחיל לרבים מהם סבל עמוק. מנהיג שממוקד אך ורק בעצמו, במשפטו הפלילי ובניסיון לחמוק מאימת הדין, גם אם בדרך לשם הוא יסית, ישסה, ידרדר את מצבנו הכלכלית וכמובן ימוטט את המוסדות הדמוקרטיים שנותרו ושמניחים תשתית לקיום אזרחי משותף.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

רבות נכתב על אוכלוסיות שעברו את מתקפות הטילים ללא מרחב מוגן ונאלצו לאלתר פתרונות, בהם השתרעות בתעלות או שהות מתחת לגשרים. על קבוצה אחת, שמתגוררת סמוך לנתב"ג (יעד מועדף למשגרי הטילים) ללא יכולת לחפש פתרון מיגון ובלי אפשרות לעזוב למקום אחר, לא ראיתי שכתבו.

הכוונה לאלפי האסירים במתחם הגדול של שירות בתי הסוהר שמצוי במפגש בין לוד ורמלה, ובו בית המעצר ניצן, כלא הנשים נווה תרצה, כלא איילון, בית הסוהר גבעון, וכלא מעשיהו על אגפיו. גם מי שביצע פשע הוא בן אדם שזכאי להגנה, בוודאי לשמירה על חייו.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

אחת השאלות הגדולות של קיומנו במזרח התיכון היא איך לנצח מלחמות, אם הצד השני חי בנרניה (סוג של), ובמציאות שלו לא יכולה להיות תבוסה.

העניין הוא, שתמיד ידענו לנצח – לא שהייתה לנו ברירה אחרת – אבל האויבים שלנו איכשהו לא הפכו למנוצחים. מנהיגי מדינות מובסות ומפקדי צבאות מרוסקים היו יוצאים למרפסת מעל אחת הכיכרות בדמשק, בעמאן או בקהיר, ומכריזים שבעצם הכל בסדר.

היסטוריון, מורה דרך ואיש חינוך. מחבר הספר "חומת סואץ" – ההיסטוריה המדינית של העימות בין ישראל לברית המועצות ב-1970. מתמקד במעורבות הסובייטית והרוסית במזרח התיכון ובהשפעתה על מדינת ישראל. במקביל, עוסק בעמיות יהודית וחוקר את "הכתמים הלבנים" בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של עם ישראל.