איחוד האמירויות זה לא מצרים שלפני 1979 ולא ירדן לפני 1994. ההשוואה שעשה ראש הממשלה בנימין נתניהו בין ההסכם הצפוי עם האיחוד ובין שני ההסכמים הגדולים שחתמו מנחם בגין יצחק רבין מופרכת.

מצרים הייתה המדינה הערבית החשובה ביותר, מי שניהלה עם ישראל חמש מלחמות קטלניות בשלושה עשורים שקדמו לביקור הנשיא אנואר סאדאת בישראל – מלחמות שגבו את חייהם של אלפי חיילים.

ירדן לחמה בישראל במלחמת העצמאות ובששת הימים. הגבול שלה עם ישראל הוא הארוך ביותר, וגם אם המלך חוסיין הסתובב בתחפושות ברחובות תל אביב, בפומבי שמרו שתי המדינות על יחסים עוינים למראה, עד שהיחסים יצאו לאור.

יצחק רבין וחוסיין מלך ירדן בעקבה לפני החתימה על הסכם השלום, ב-26 באוקטובר 1994 (צילום: יעקב סער/לע"מ)

האמירויות זה סיפור אחר. מדובר בנסיכויות מאוחדות מרוחקות וחשובות, שלא החמיצו הזדמנות להפגין ידידות עם ישראל. שר החוץ לשעבר ישראל כ"ץ ביקר באבו דאבי לפני שנה, התקבל שם בטקס גדול, ולא מפסיק מאז להתפעל מהחוויה. כך לא מתנהגת מדינת אויב.

אבל לא רק כ"ץ היה שם. אנשי עסקים ודיפלומטים באים ויוצאים מאיחוד האמירויות, שלא לדבר על אנשי ביטחון. אני בטוח שאילו היה נעשה כאן סקר לפני הדרמה הגדולה של טראמפ ונתניהו, רבים היו קובעים שיש כבר שלום או לפחות נורמליזציה עם הפדרציה המוסלמית, לפני הדרמה הגדולה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש הממשלה נתניהו.

בעוד מספר שנים נוכל לגלות כי הידידה הגדולה של ישראל בימים האלה לא הייתה איחוד האמירויות, אלא דווקא סעודיה, שלא רצה לחתום איתנו על הסכמי נורמליזציה. סעודיה היא השותפה  הסודית, האינטימית והפיננסית האמיתית מול איראן. אבל זה סיפור אחר.

בינתיים, טראמפ ונתניהו נחלצים לסייע זה לזה בימים קשים, שאולי יתגלגלו לבחירות גם כאן. נתניהו מזכיר את בגין ורבין, אז טראמפ לא יתקשה להיצמד לנשיאים ג'ימי קרטר וביל קלינטון, ויזמין כמוהם את נתניהו ואת הנסיך מוחמד בן זאיד לטקס שלום מרשים על מדשאות הבית הלבן.

טקס החתימה על הסכמי אוסלו בבית הלבן, 13 בספטמבר 1993 (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

נתניהו מקבל כאן סדר יום מדיני ואופטימי בימים של קורונה משתוללת, שאותו הוא הופך בכישרונו הרטורי לאירוע היסטורי שווה-ערך לשלום עם מצרים, שחישמל בשעתו את כל העולם.

שלוש פעמים חזר נתניהו אתמול בנאומו על המונח "היסטורי". אפילו פעם אחת הוא לא דיבר על הריבונות שעליה הוא מוותר ביהודה ושומרון. הוא התייחס לסוגייה הזו רק כאשר נשאל על כך, משל הדבר חשוב פחות, אבל אז קרא מהכתב טקסט אפולוגטי לתפארת, ואמר שמדובר רק בהשהייה זמנית של הסיפוח.

במחוזות הימין, מנפתלי בנט וצפונה, רתחו מזעם. הם התייחסו אל נתניהו כמו אל בוגד שנטש את משמרתו ואת הבטחותיו ברגע ההיסטורי המכריע, וסגר סופית את חלון ההזדמנויות של הריבונות ביהודה ושומרון.

המתנחלים טענו למעשה הונאה מצד נתניהו. לדבריהם, ראש הממשלה מעולם לא רצה להחיל ריבונות, והכל היה הסוואה. הבית הלבן פירסם הודעה שבכלל הופכת את נתניהו לאדריכל של המדינה הפלסטינית. "כל תוכנית המאה הייתה תוכנית להקמת המדינה הפלסטינית, ונתניהו שתל בה את הריבונות ולא ההיפך", אמר אתמול לזמן ישראל שלמה נאמן, ראש המועצה האזורית גוש עציון.

"כל תוכנית המאה הייתה תוכנית להקמת המדינה הפלסטינית, ונתניהו שתל בה את הריבונות ולא ההיפך", אמר אתמול לזמן ישראל שלמה נאמן, ראש המועצה גוש עציון

בעניין הזה אני חולק על נאמן וחבריו. נתניהו באמת רצה להחיל ריבונות על בקעת הירדן ויישובים ביו"ש. מבחינתו זה היה המעשה ההיסטורי, הלאומי והאמוני האולטימטיבי, שראוי למנהיג בסדר הגודל שהוא מייחס לעצמו. נתניהו נע בכיוון הזה מתוך תחושת שליחות מיסטית, שרק מי ששהה בקרבתו בשעות הגורליות בוושינגטון בסוף ינואר הרגיש היטב.

בנימין נתניהו ודולנד טראמפ בבית הלבן, ב-25 במרץ 2019, כשטראמפ חתם על הצהרה המכירה בריבונות ישראל ברמן הגולן (צילום: AP Photo/Susan Walsh)

איך הדברים יבואו לידי ביטוי פוליטי? בליכוד נשמעים בעיקר דברי תמיכה בנתניהו בעקבות הסכם השלום עם איחוד האמירויות. ההתנגדות היא רק בשוליים.

המתנחלים ואנשי הימין הדתי-לאומי יגבירו כמובן את התמיכה שלהם בבנט ומפלגתו ימינה, שטענו אתמול כי נתניהו "נכשל בקורונה וניכשל בריבונות". אבל אין להם אופציה אחרת. נאמן דיבר אתמול על מנהיגות חדשה בליכוד שהוא מעודד ומחכה לה, וקיווה כי בנט יתפוס תאוצה מול נתניהו.

אתמול הסתבר עוד כי נתניהו לא מתייחס גם אל השותפים הפריטטיים שלו.

מנחם בגין שלח את שר החוץ משה דיין לפגישות חשאיות במרוקו כדי לבנות את ההסכם עם מצרים; שר החוץ שמעון פרס הוביל את הסכמי אוסלו וגם את השלום עם ירדן בנסיעה היסטורית מקדימה לעמאן בנובמבר 1993. נתניהו, לעומת זאת, אפיו לא טרח ליידע את שרי הביטחון והחוץ שלו.

אבל בני גנץ וגבי אשכנזי הם בכל זאת השושבינים השקופים של החתונה הזו, בין ישראל והמפרץ. העבודה השקטה שלהם, יחד עם ההתנגדות הרועשת של המתנחלים, הצליחו להמאיס את הסיפוח בעיני האמריקאים ולטרפד את הריבונות. הציר גנץ-אשכנזי-קושנר גבר על החיבור בין השגרירים דיוויד פרידמן ורון דרמר.

גנץ ואשכנזי הם השושבינים השקופים של החתונה בין ישראל והמפרץ. העבודה השקטה שלהם, יחד עם ההתנגדות הרועשת של המתנחלים, הצליחו להמאיס את הסיפוח בעיני האמריקאים ולטרפד את הריבונות

נתניהו נשמע אתמול מתון מול האפשרות של הבחירות ומפויס כלפי כחול-לבן. שר בליכוד הציע לי בשעת לילה מאוחרת לא להתרשם מדי. הצוותים משני הצדדים אמנם מתכנסים, אבל האינטרס המהותי של נתניהו לא השתנה. הוא עדיין רוצה להרוס את הרוטציה עם גנץ ואת המשפט הפלילי שלו, וזה מה שחשוב.

נתניהו אולי ויתר על הריבונות, אבל לא על נקודת היציאה לבחירות חדשות – אם לא בנובמבר הקרוב, אז במרץ 2021. והפעם עם "הסכם שלום היסטורי" ביד.