משפט אחד של ראש הממשלה בנימין נתניהו בראיון אתמול (ראשון) לגלי צה"ל סיפר את הסיפור העגום והלא משתנה שלנו.

נתניהו רוצה להשאיר את הממשלה והכנסת הזו על הולד, במצב של מתח מתמיד, בהיכון לבחירות ברגע שהדבר יהיה נוח לו, אולי אפילו בעוד שבוע. גם כחול-לבן, האשמה הקבועה, נמצאת תמיד בשטח, משופדת על הגריל ועליה תוטל האחריות לבחירות מוקדמות, שיגיעו בעיתוי המתאים לנתניהו.

"אני רוצה פתרון", ענה נתניהו בתשובה לשאלה של המראיינים ירון וילנסקי ויעקב ברדוגו על הסדר אפשרי עם כחול-לבן. "זו לא ממשלה אידיאלית. יש ממשלה בתוך ממשלה שפועלת נגד הממשלה. אם לא הייתה הקורונה, זה היה מתפרק. אבל יש קורונה".

"אני רוצה פתרון", ענה נתניהו בתשובה לשאלה על הסדר אפשרי עם כחול-לבן. "זו לא ממשלה אידיאלית. יש ממשלה בתוך ממשלה שפועלת נגד הממשלה. אם לא הייתה הקורונה, זה היה מתפרק. אבל יש קורונה"

במלים אחרות, במציאות המדומה של נתניהו לא קיימים שותף פריטטי, כחול-לבן, בני גנץ וגבי אשכנזי, שני פרטנרים שהוא הפך לעפר ואפר. נתניהו מפר בריש גלי את ההסכם הקואליציוני שחתם איתם במאי; ממדר אותם מכל החלטה חשובה, כולל ההסכם עם איחוד האמירויות; בולם את גנץ בכל הזדמנות ("שידבר אחר-כך"); וברגעים אלה ממש מנסה לקחת לעצמו את היכולת לקבוע מי יהיה המפכ"ל, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה.

אבל מבחינת נתניהו "יש ממשלה בתוך ממשלה שפועלת נגד הממשלה", ולא ראש ממשלה שפועל נגד השותפים בממשלה שהקים. ואם כל זה לא מספיק. כולם יודעים שנתניהו מחפש את נקודת היציאה שנוחה לו, המועד האידיאלי שמתאים גם כדי לפרק את הרוטציה עם גנץ וגם לצורך חיסול/דחייה/השהייה של המשפט שהחל.

נתניהו כמובן יוצר את הרושם שהוא מחזיק את הממשלה הזו בכוחותיו האחרונים, רק כדי שתילחם בקורונה, כי אחרת זה היה כבר מתפרק. כלומר, השיקול הלאומי שלו עולה על הכול. על השאלה האם השיקול המשפטי והאישי לא גובר אצלו ענה נתניהו: "עשיתי רפורמות כשר אוצר ונשארתי עם 12 מנדטים. זה גם אישי? תמיד יטילו דופי".

ומה עם הבחירות? "הפתרון די קל", אמר נתניהו. אבל במשא ומתן שהתקיים אמש ובכלל הוא רק מקשה. הדבר העיקרי והיחיד שמעניין אותו הוא נקודת היציאה לבחירות, מינוי הבכירים ודרכי ההגנה עליו מפני פסילה בבג"ץ. לכן פותחים את ההסכם מחדש.

במשא ומתן שהתקיים אמש ובכלל, נתניהו רק מקשה. הדבר העיקרי והיחיד שמעניין אותו הוא נקודת היציאה לבחירות, מינוי הבכירים ודרכי ההגנה עליו מפני פסילה בבג"ץ

הסכם השלום עם איחוד האמירויות יכולים להעמיד את נתניהו בנקודת זינוק טובה לבחירות. בסקרים שפורסמו אמש (ראשון) הליכוד קיבל 33 מנדטים (ערוץ 13) ו-30 מנדטים (ערוץ 12). נתניהו יכול עדיין לפזר את הכנסת כבר בשבוע הבא. זו הייתה התוכנית. האם הוא נמלך בדעתו?

הסקרים ברגע זה טובים לנתניהו ולגוש הימין, אבל בעיקר לנפתלי בנט וימינה. זה לא בא בחשבון מבחינתו של נתניהו. המתנחלים רותחים עליו בעקבות הוויתור על הריבונות, מתבטאים נגדו באופן חסר תקדים, והם גם יודעים להרים הפגנות יעילות מול בלפור, שעליהן נתניהו לא יעז לומר שהן אנרכיסטיות וכדומה.

לשם השוואה, בנובמבר 2017  קיים יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, שביתת רעב מתחת לביתו של נתניהו בבלפור. כל ראשי הליכוד ביקרו במאהל של דגן, ונתניהו זימן אותו בסוף לשיחה וענה על כל דרישותיו. דגן קיבל 800 מיליון שקל לכבישים עוקפים בשומרון. "זה יום היסטורי", הכריז אז ראש המועצה.

מאהל המחאה של יוסי דגן (שלישי משמאל) מול מעון ראש הממשלה בבלפור, ב-5 בנובמבר 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

היום תבוא להצבעה בקריאה ראשונה הצעת החוק של חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל, שדוחה את פיזור הכנסת בעוד 100 יום, אם לא יעבור תקציב. ההצעה תעבור.

לפי המסתמן, נתניהו יאמץ את הדחייה גם כי הציבור מתנגד לבחירות וגם כי הציבור שלו בימין מתנגד כרגע לבחירה בו. אז נתניהו קונה זמן, במהלכו יעשה הכול כדי לשכנע את הימין שהריבונות עוד תקום לתחייה.