"לבנון עוברת משלב המוקאוומה לשלב השיקום", את הדברים האלה אמר לא אחר משיח' מרכזי של השיעים בלבנון, שיח' סובחי טופיילי, בן לדור המייסדים של חזבאללה, ומי ששימש כמזכיר הראשון של האירגון, לא פחות.

בנאום כואב מאוד על אסון נמל ביירות האשים שיח' טופיילי את חזבאללה, האירגון שהוא היה בין מייסדיו, כאמור, וקבע כי חזבאללה איננו אירגון לבנוני אלא משרת את האינטרסים של איראן, שרק רוצה להחריב את לבנון. הוא קבע בנאום מה שאף אישיות לבנונית לא קבעה עד היום – שעקרון המוקאוומה, ההתנגדות, רק גורם נזק ללבנון, וחוסם את דרכה לשיקום, וכי שלב השיקום הוא הכרחי אחרי האסון, ואינו עולה בקנה אחד עם המשך המוקאוומה.

בנאום כואב מאוד על אסון נמל ביירות האשים שיח' סובחי את חזבאללה, האירגון שהיה בין מייסדיו, וקבע כי חזבאללה איננו אירגון לבנוני אלא משרת את האינטרסים של איראן, שרק רוצה להחריב את לבנון

שיח' טופיילי יודע על מה הוא מדבר. את חינוכו הוא עשה בעיר הקדושה נג'ף בעיראק, ואחר כך עבר לאיראן. לפיכך הוא יודע היטב מדוע איראן מטפחת את רעיון המוקאוומה ומפיצה אותו בקרב הערבים.

אומנם הוא לא אמר את מה שאני הולך לפרט עוד מעט, אבל איש כמוהו יודע היטב איך האיראנים חושבים. את רעיון המוקאוומה טיפחו האיראנים מיד אחרי סיומה של מלחמה עיראק-איראן. מדוע הם עשו זאת? על מנת להסיח את דעתם של הערבים מהמשך המלחמה נגד איראן, ולהסיט אותם לכיוון ההפוך – ל"שחרור ירושלים".

בדת השיעית אין שום חשיבות לירושלים בכלל, ולמסגד אל-אקסא במיוחד. על פי הדת השיעית מסגד אל-אקסא האמיתי נמצא בשמים מול הכעבה. לפיכך, כל טיפוח שחרור ירושלים בידי האיאתולות נועד רק למנוע את זה שהערבים יתאחדו שוב נגד איראן, ובאותה הזדמנות חגיגית איפשר להם להרוס את המדינות הערביות מבפנים. בינתיים זה מצליח לאיראן מאוד. כל הממלכתיות הערבית נהרסה בגלל המוקאוומה.

בסעודיה, יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, הכניס לתוכנית הלימודים החדשה את "ההתנגדות להתנגדות". בני הדור הצעיר בסעודיה ילמדו מעתה מדוע  המוקאוומה פסולה ומסוכנת, ובכך סעודיה ושיח' טופיילי מדברים באותה שפה.

סמל המוקאוומה זה מסגד אל-אקסא. לפיכך, הוא מעטר את סמלי כל תנועות המוקאוומה – האירגונים הפלסטיניים, אשף, חמאס והג'יהאד האסלאמי כאחד, וחזבאללה.

לפיכך, שיח' טופיילי נושא את דרשותיו, כשמאחוריו לא תמונת מסגד אל-אקסא (כיפת הסלע, ליתר דיוק), אלא הכעבה במכה. רוצה לומר: המקום הקדוש האמיתי הוא הכעבה, ולא ירושלים, והכעבה היא נכס ערבי, רחוקה ממגע ידם של האיראנים.

בדת השיעית אין שום חשיבות לירושלים ולמסגד אל-אקסא. עפ"י הדת השיעית מסגד אל-אקסא האמיתי נמצא בשמים מול הכעבה. לפיכך, טיפוח שחרור ירושלים בידי האיאתולות נועד רק למניעת התאחדות הערבים נגד איראן

יש להתייחס לתופעת שיח' טופיילי בזהירות. זאת רק ההתחלה. איראן לא הולכת לשום מקום, ולחזבאללה אין תוכניות להתקפל. עוד נכונו ללבנון ימים קשים. אבל כל דרך ארוכה מתחילה בצעד ראשון.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

סדרת הטלוויזיה התיעודית "המו"לים", ששודרה בערוץ כאן 11 נחתמה השבוע בהבעת ספק בנוגע לעתידה של עיתונות הדפוס, ובקינת עיתונאים ותיקים על איכויות מקצועיות שהיו – ואבדו.

"אני לא מסתכל היום על 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב', עיתונים שאינם מנסים לפנות אל קוראים כמוני", אמר יוסי קליין, האיש שהקים וערך את "כל העיר", מקומון הדגל הירושלמי של מקומוני רשת שוקן. קליין הקים וערך בהמשך את העיתון היומי "חדשות". כיום הוא מפרסם טורי דעה ב"הארץ". "בעיתונות של פעם היו אידיאלים, הייתה רוח גבית לכותבים", קוננה עמליה ארגמן-ברנע, אקסית "ידיעות אחרונות".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

לא מזמן, לאחר שבוע של מתיחות באמסטרדם, מועצת העיר קיבלה הצעת החלטה הקוראת לממשלת הולנד לפעול בהתאם לחוק הבינלאומי ולהביע עמדה ברורה נגד האלימות בעזה.

ההצעה התייחסה ל"ג'נוסייד הממשי והמאיים" בעזה, בהתבסס על החלטת ביניים של בית המשפט הבינלאומי (ICJ). אישור ההצעה, באמצע התלקחות האירועים, אותת לקהילות השונות בעיר שלקול שלהן יש חשיבות ושהן מוגנות תחת החוק הבינלאומי. כיהודייה ישראלית יש לכך חשיבות גדולה לביטחוני האישי כאן, עכשיו ובעתיד.

מיכל גרינבאום. מתגוררת באמסטרדם משנת 2016. אדריכלית שעובדת בשיתופי פעולה עם דגש על מבני ציבור ובנייה בת-קיימא. בשנים האחרונות פעילה בקידום יוזמות חברתיות לדיור בר-השגה. חולמת יום אחד לחזור לגור במרחב שמושלים בו צדק, חופש וביטחון לכולם בין הנהר לים.