מאז הכנסת ה-20 שנבחרה ב-2015 המצב הפוליטי בישראל מתאפיין בשוויון בין גוש הימין לגוש השמאל. גוש הימין תומך בשליטה בשטחי ארץ ישראל על-פני חתירה לשלום וסיום הסכסוך עם שכנינו הערבים. גוש השמאל דוגל במיצוי האפשרות לסיום הסכסוך בארץ ישראל באמצעות הסכם שלנו עם הפלסטינים, במסגרתו נמסור להם שטחים אותם אנחנו מחזיקים היום ונכיר בזכותם למדינה משלהם – שתי מדינות לשני עמים.

המבנה הגושי הנוכחי הוא שמאפשר לנתניהו אחיזה בשלטון בכל הבחירות מאז 2015 – הבחירות האחרונות שהסתיימו עם אפשרות הכרעה ברורה – ובסדרה של שלוש מערכות בחירות שעברנו לאחרונה.

המבנה הגושי הנוכחי הוא שמאפשר לנתניהו אחיזה בשלטון בכל הבחירות מאז 2015 – הבחירות האחרונות שהסתיימו עם אפשרות הכרעה ברורה – ובסדרה של שלוש מערכות בחירות שעברנו לאחרונה

המבנה הגושי הנוכחי בו מתקיים שוויון בין הגושים, אינו טבעי, ואחראי לו במידה רבה יאיר לפיד. יותר מחצי מקולות החרדים אינם שייכים באופן טבעי לגוש הימין. הם מתמקמים בגוש הימין כי הם לא רוצים, ואולי אפילו לא יכולים, להיות בגוש שיאיר לפיד נמנה על מנהיגיו.

ליאיר לפיד יש בעיה שהיא יצירת כפיו. כשהקים מפלגה בעלת מאפייני מרכז ליברליים בערה בו תשוקה להגיע לשלטון. הוא בחר להתמקד בענייני חברה אותם ביטא בסיסמאות "איפה הכסף?" ו"פוליטיקה חדשה". עם כל היצירתיות של סיסמאות אלו – לא היה בהן כלום. מצע סדור בענייני שלום וביטחון, שבהם חלוק העם, לא היה לו.

הוא חיפש נושא בו יוכל לחדש וליצור התלהבות אצל האלקטורט שלו. הוא בחר להתמקד ב"שוויון בנטל", כשהוא מדבר נגד הקהילה החרדית שאינה משתתפת במשא נטל חיי המעשה בארץ ודורשת ומקבלת תקציבים גדולים מהמדינה.

השיח של יאיר לפיד שהתייחס לחרדים היה שיח של שנאה. אני עצמי נוכחתי בכך בשיחות שלי עם חברים תושבי צפון תל אביב ורעננה. התייחסותם לחרדים כמקור כל צרות המדינה הפתיעה, וגם קצת החליאה אותי.

יאיר לפיד אז הוציא מהנאורות "הצפונית" כלפי החרדים את מה שראש הממשלה בנימין נתניהו מוציא כשגרה מ"ישראל השנייה" כלפי "האליטה". החברים האלה שלי באמת הצביעו ליאיר לפיד בבחירות ב-2013 – הראשונות בהן השתתפה מפלגת יש עתיד.

בשיחותיי עם חברים מצפון ת"א ורעננה, נוכחתי בשינאה בה התייחסו לחרדים כמקור כל צרות המדינה. לפיד הוציא מהנאורות "הצפונית" כלפי החרדים את מה שנתניהו מוציא מ"ישראל השנייה" כלפי "האליטה"

למה אדם נבון כמו יאיר לפיד מטיח בשידור בטלוויזיה כלפי אריה דרעי שהוא פושע? אריה דרעי יצא חייב בדין וריצה את עונשו. הוא היה אז אדם צעיר, והתמודד בראש רשימת ש"ס. אסור לו? לַנֶּצַח הוא פסול? זו שאלה ערכית-פילוסופית כל עוד החוק לא מתייחס לכך, וגם אז זה לא מדאוריתא, אלא חוק יציר בשר ודם, עליו מותר להרהר ואף לערער. תלוי בנסיבות. זוהי שאלה מורכבת.

לפיד ראה רק את היום לפני הבחירות, וכאיש תקשורת המונים הבין שלהסתה נגד דרעי וּבִיוּשוֹ ברבים בשידור טלוויזיה יש אפקט טורבו לעידוד רגשות נמוכים בקרב פוטנציאל בוחריו (של לפיד) ועשה את המעשה. יתכן, שאריה דרעי לא יסלח לו לעולם על כך. מעבר לעניין הערכי שהוא עצמו חשוב מאוד: על יאיר לפיד היה לדעת שלאחר הבחירות הוא יזדקק לתמיכה ממפלגת ש"ס, וחרם שלה עליו יחליש, ואפילו ישלול ממנו, את הסיכוי להרכיב ממשלה. אנשים נבונים עושים טעויות.

בכהונתו כשר אוצר פעל לפיד בכוחנות למימוש הבטחות בחירות שלו לשינוי סידרי עולם של חיי החרדים, קיומם והשתלבותם במדינה. הרי גם אם נכון שרצוי לאפשר לדור הצעיר של החרדים לימוד ויכולת השתלבות בחיי המעשה של המדינה, אין זה נכון להחיל מיידית חוקים חדשים רק בגלל מבנה קואליציוני וכהונתו של שר מסויים במשרד האוצר.

יש שינויים שראוי לעשותם בשינוי מגמה ותהליך לאורך זמן, ולא כגזרות שמשמעותן לפי הערכת הביטוח הלאומי הוספה של 35,000 ילדים לקבוצת העוני. השינויים אותם חולל לפיד לא קיימים עוד ולא השיגו את מטרתם. פעולותיו של יאיר לפיד לא השפיעו לחיוב לשילוב החרדים במדינה, אך מיצבו את לפיד בציבור החרדי כעוין, אויב ומשית גזרות.

למה אדם נבון כמו יאיר לפיד מטיח בשידור בטלוויזיה כלפי אריה דרעי שהוא פושע? אריה דרעי יצא חייב בדין וריצה את עונשו. הוא היה אז אדם צעיר, והתמודד בראש רשימת ש"ס. אסור לו? לַנֶּצַח הוא פסול?

ללפיד אין בעיה רק בציבור החרדי. יש לו בעיה גם בהשגת תמיכה של המפלגות הערביות. התבטאויות של לפיד לאורך תקופת חייו הציבוריים כלפי הציבור הערבי ונבחריו פוגעים בסיכוי שיזכה לתמיכה שלהם בהרכבת ממשלה. כשמדובר בבנימין נתניהו מולו – כנראה שהמפלגות הערביות יתמכו בלפיד, אך אם בראש המפלגה הגדולה במערך הימין יעמוד מישהו אחר ולא נתניהו, הרי שהמפלגות הערביות ישקלו במי מהם לתמוך או להימנע מתמיכה באחד מהם.

בשנים האחרונות התייצבותו של יאיר לפיד בהנהגת מערך המפלגות שהתכוון לנצח בבחירות ולהחליף את נתניהו מנעה את האפשרות להשיג את השינוי בהנהגת המדינה.

המצב הוא כזה, שנראה כי שינוי במצב הפוליטי בישראל יכול להיות אם לפיד יצטרף להנהגת הליכוד. זה יביא למהפך. פתאום מפלגות החרדים לא יהיו בגוש הליכוד, וינהלו בלב פתוח ובנפש חפצה משא ומתן קואליציוני עם המפלגה הגדולה בגוש הימין ועם המפלגה הגדולה בגוש השמאל. זה כנראה לא יקרה.

כדי לעמוד בראש מפלגה שתתמודד בבחירות על מנת להחליף את השלטון יאיר לפיד חייב להגיע ליכולת לשיתוף פעולה עם החרדים והערבים. עלי לשנות מן היסוד את יחסו לחרדים ולערבים, למפלגותיהם ולמנהיגיהן.

לפיד חייב לבצע מהלך לפיוס עם הציבור החרדי. התעטפות בטלית והליכה לכותל מגוחכים, ואינם מקרבים אליו אפילו אדם אחד בישראל. הוא צריך לשנות את השיח. עליו להודות ששגה כשניסה להשיג בזמן קצר שינוי אורחות החיים של הציבור החרדי, ועליו להתקרב למנהיגי המפלגות החרדיות.

כדי לעמוד בראש מפלגה שתתמודד בבחירות על מנת להחליף את השלטון יאיר לפיד חייב להגיע ליכולת לשיתוף פעולה עם החרדים והערבים. עלי לשנות מן היסוד את יחסו לחרדים ולערבים, למפלגותיהם ולמנהיגיהן

גם בהתייחסות לציבור הערבי, למנהיגיו ולמפלגותיו ראוי שלפיד יהיה יותר מכיל, מבין ומתחשב. לאחרונה שמעתי את יאיר לפיד מתבטא בראיון ברדיו בכיוון של קירוב הציבור הערבי. עליו להיות עוד יותר פתוח ונכון לשיתוף פעולה אמיתי עם המפלגות הערביות ומנהיגיהן.

יאיר לפיד אדם חכם. כנראה שהוא באמת רוצה לעשות טוב. הוא כבר קרוב לעשר שנים בתוך החיים הפוליטיים. הוא היה שר בכיר וחבר בקבינט. אי-אפשר להגיד עליו שאין לו ניסיון. אולם מצבו הפוליטי לא טוב בגלל שהרחיק מעליו את המפלגות שבמשקלן וכוחן לקבוע מי מבין שני ראשי הגושים יעמוד בראש הממשלה.

על יאיר לפיד לבצע בהקדם בדיקות והערכה משלו לגבי היכולת שלו להשיג שיתוף פעולה לאחר הבחירות עם מפלגות החרדים והמפלגות הערביות בהרכבת הממשלה. אם הערכתו תהיה שיוכל לזכות בתמיכת החרדים והערבים לאחר הבחירות, טוב הדבר, ועליו להמשיך לעמוד בראש מפלגתו בבחירות הקרובות ולהתמודד על ראשות הממשלה. אם הערכתו תהיה שלא יוכל לזכות לאחר הבחירות בתמיכת המפלגות של החרדים והערבים, עליו להסיק מסקנות.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים".

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים, ששבת-בשבתו נדחית אצלה מפני ספק-פיקוח-נפש בהבהלת חולים ויולדות לבית החולים, שהקימה את "יד שרה", "עזר מציון", "עזרא למרפא" (הרב פירר) ועוד עשרות מפעלים מצילי-חיים לטובת הכלל, הידרדרה להפקרות ולהפקרה של חייהם וחיי זולתם?

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים הידרדרה להפקרת חייהם וחיי זולתם?

המשבר הזה מוביל בהכרח לדיון רחב יותר על אחריותם של אדמו"רים ורבנים ולשאלות כגון:

• מהי מהותה של חסידות בזמננו ומהן מטרותיה?
• מי שומעים ל"דעת תורה" ומי אינם שומעים?
• למי יש "אמונת חכמים" ולמי היא חסרה?
• האם משמעותן התעוותה ואבדה ממשקלן ההלכתי והמוסרי?

מתחילת התפשטות המגפה יצאו פוסקים גדולים והודיעו ברבים הלכה פשוטה ומובנת מאליה:

"חמירא סכנתא מאיסורא" – חמורה סכנה שאדם מסכן עצמו ואחרים יותר מעבירה על איסור-תורה.

התורה ציותה על שמירת החיים:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". המצוות נתנו "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" ולא שימות בהם.

חובה הלכתית להימנע מקיום המצווה, חשובה ככל שתהיה, על מנת שלא להידבק או להדביק אחרים. חייבים להישמר, להימנע מהתקהלויות, לעטות מסכה ולשמור על מרחק והיגיינה. יש להתפלל ביחידות או במניין מצומצם תוך הקפדה על הזהירות הנדרשת, לסגור בתי כנסת ובתי מדרש, לקיים שמחות בצמצום וכו'.

גם כמה אדמו"רים נתנו דוגמא אישית, סגרו את החצר והורו לקהילתם להישמר. לכאורה דברים פשוטים וידועים, כמו לומר לציבור החרדי: שמרו שבת, כשרות וטהרת המשפחה. מסתבר שלא. רבים עברו על הנחיות הרבנים.

אדמו"רים לא מעטים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה ומיניה וביה חזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל והולך של חולים ונפטרים כמעט ולא שינה דבר. זילות של חיי אדם.

אדמו"רים רבים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה וחזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל של חולים ונפטרים כמעט לא שינה דבר. זילות של חיי אדם

האחריות לחולים ולמתים מוטלת על כל פרט שלא נשמר ולא שמר. יסוד בשמירת המצוות הוא שאין אדם בר-דעת שיוכל להפיל את האחריות על הרב או האדמו"ר שלו. הפרט נכשל בכך ששמע לרבותיו ועבר עבירה בשמירת הנפש. אחריותם של האדמו"רים והפוסקים נוגעת להכשלת הציבור.

א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב (משלי ז', כ"ו): כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ?

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – זה תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה.
וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ – זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה (סוטה כ"ב ע"א).

ועצומים – לשון עֹצֵם עֵינָיו (ישעיהו ל"ג, ט"ו) – שסוגרים פיהם ואינם מורים לצורכי הוראה (רש"י).

תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה – עליו נאמר: כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – יכול להיות באמת ידען גדול, מנהיג רוחני של קהילה או אדמו"ר של חצר חשובה. אלא שהוראותיו אינם מתוך הדיון ההלכתי אלא משיקולים אחרים. הוא בבחינת:

מְּגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (אבות ג', י"א).

ועל זה הזהיר אבטליון במשנה (שם, א', י"א):

וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

אך גם על מי שהגיעו להוראה ומצויים יום-יום בתהליך הפסיקה אמרו חז"ל שהם עלולים לסטות ולא להורות בדרך ההלכה. כך מסביר רש"י: הפוסקים הללו, גדולים ככל שהם, עוצמים עיניהם למציאות, דבר שאסור לפוסק לעשות. אם היו שותקים ולא אומרים דבר, ניחא. אבל הם סוגרים פיהם לדיון ההלכתי "ואינם מורים לצורכי הוראה" אלא לצרכים אחרים.

חלק מה"הוראות" האלה הוצגו בווידאו לציבור הרחב. מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. אין מרבותינו ז"ל מי שיחשיב תופעה כזו ל"דעת תורה" ואת הנענים לה לבעלי "אמונת חכמים". מכאן ואילך ישלוט הכאוס. פוליטיקאים ינסו ולעתים יצליחו לחלץ הוראות הפוכות. הרב מורה לסגור. חלק גדול מהמוסדות אינם נשמעים לו יותר. הורים אחראיים משאירים את הילדים בבית. אבדן-הדרך נגלה לעין-כל.

מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. מכאן ואילך ישלוט הכאוס

בחודשים האחרונים, כשנדמה שבני-ברק ניצחה את התחלואה וכי גל המתים נעצר, עוד הלעיטו דוברים חרדים את הציבור הרחב בהסברים סוציולוגים כמו צפיפות וחוסר-מודעות, אך לא הסבירו איך ייתכן שה"גדולים" אינם מודעים לכך.

היו שדברו על ה"סכנה הרוחנית" הגוברת על סכנת המוות והעזו להשוות את המצב לגזירות השמד תוך חילול זכרו של רבי עקיבא. ההצטדקות כללה גם השוואות מקוממות בין זלזול בשמירת הבריאות בריכוזים חרדיים לבין הצפיפות בהפגנות ומסיבות בתל-אביב, ואף טענות על אכיפת-יתר אצל חרדים והתעלמות מהערבים.

האם שומרי תורה ומצוות זקוקים להוראות המדינה כדי לשמור מצוות-יסוד כמו שמירת הנפש? זה לא מובן מאליו? האם לא היו חייבים להחמיר במצווה זו מלכתחילה, לשמש דוגמה חיה ליהדות שמקדשת את החיים ולהראות לכולם כיצד שמירה קפדנית על הלכות פיקוח-נפש יכולה לנצח את המגפה?

הסכנה עוד קיימת. שערי תשובה לא ננעלו ועדיין ניתן להציל חיים אם ינהג כל אדם באחריות המחויבת מדין תורה.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.