דמוקרטיה נכה, מוטלת בצד הדרך. מפרפרת נשימות אחרונות. מחכה ל…בחירות.

נדמה שרק עיקרון דמוקרטי אחד נותר בישראל. רק עליו מתעקש הנאשם נתניהו שוב ושוב ושוב. רק על העיקרון הזה מתעקשים ועובדים חברי הקואליציה, נשענים עליו ומנפנפים בו השכם והערב – בחירות.
וואלה בחירות.

לכאורה הדמוקרטיה שלנו ניצבת רק על רגל אחת – בחירות. בחירות בבוקר, בערב, השנה, בעוד חצי שנה או בעוד 3 חודשים. לפוליטיקאים שלנו זה לא משנה. העיקר בחירות.

לכאורה הדמוקרטיה שלנו ניצבת רק על רגל אחת – בחירות. בחירות בבוקר, בערב, השנה, בעוד חצי שנה או בעוד 3 חודשים. לפוליטיקאים שלנו זה לא משנה. העיקר בחירות

לכאורה, ברגע שנערכו בחירות, הדמוקרטיה שלנו חיה נושמת ומתפקדת ולהם יש כרטיס פתוח לכל רעיון חקיקה הזוי, כל גחמה מטורללת ושקרית.

אבל, המציאות הפוכה לחלוטין.

דמוקרטיה שאין בה שום ערך אחר היא לא דמוקרטיה. אם אין שוויון ואין שמירה על זכויות אדם אין דמוקרטיה. אם כלי התקשורת נשלטים בידי אוליגרכים ואין למתווכי המידע עצמאות, אין דמןקרטיה. אם הרשויות מבוהלות מהסתה פרועה ואין הפרדת רשויות אין דמוקרטיה. אם נבחרי ציבור מתכחשים להבטחותיהם לבוחרים ונוהגים ההיפך, אין דמוקרטיה. אם הכנסת משנה בהבל פה חוקי יסוד ושיטות משטר, אין דמוקרטיה. אם חברי הכנסת כנועים וצייתנים למוצא פיו של אדם אחד, זה לא משנה אם היו או לא היו בחירות. אין כאן דמוקרטיה.

נתניהו וגנץ יכולים להוביל כיום חוק לבחירות שבועיות. יומיומיות או שעתיות. באיצטלה של "טובת ישראל" ושמירה על "הדמוקרטיה". הם יכולים גם לבטל את הבחירות ולערוך אותן בזמנם הנוח הפנוי. אישית או פוליטית.

אבל מה כל הבחירות הללו עושות למצב דמוקרטיה שלנו?

השניים שינו את חוקי המשחק כדי להקים ממשלה מעוותת, מסורבלת, בזבזנית, שלא מסוגלת להתמודד עם כלום. אבל מה? "היו בחירות". ועכשיו הם עושים מה שבא להם כי "היו בחירות".

גנץ ואשכנזי גונבים את קולות בוחריהם ותומכים בהיפך המוחלט ממה שהבטיחו. אבל היו בחירות.

עמיר פרץ ואורלי לוי גם הם. משקרים, גונבים קולות, מועלים בהבטחות הבחירות, אבל היו בחירות.

נתניהו וגנץ יכולים להוביל כיום חוק לבחירות שבועיות. יומיומיות או שעתיות. באיצטלה של "טובת ישראל" ושמירה על "הדמוקרטיה". הם יכולים גם לבטל את הבחירות ולערוך אותן בזמנם הנוח הפנוי. אישית או פוליטית

נתניהו משתמש בגניבות הללו כדי לומר שהוא נבחר כי – "היו בחירות". כלומר כל צעד שהוא יעשה מעתה, יש לו לכאורה גיבוי חוקי ודמוקרטי כי "היו בחירות".
הבחירות הפכו לכיסוי תחת. לעלה תאנה. למסיכה על פרצופה של הדמוקרטיה.

תקציב המדינה נמרח כבר חודשים ונדחה לסוף שנה? אבל היו בחירות. מערכות המדינה מתמוטטות בהיעדר תקציב, אבל היי רה"מ והחליפי נבחרו ב"בחירות".
אין מפכ"ל, אין פרקליט מדינה, אין ראש שב"ס, המינויים בכל שרשרת הבכירים מוקפאים, אבל "היו בחירות". אז הפוליטיקאים שנבחרו יכולים לדעתם לשבש את כל מערכות השלטון והדמוקרטיה. כי היו בחירות.

יו"ר הכנסת מסרב לבצע את פסיקת בג"צ. שר האוצר רוצה לחלק מיליארדים בלי אישור ועדות הכנסת. קבינט הקורונה סוגר עסקים, דוחה החלטות, לא מדווח לציבור, לא מתכנס, כן מתכנס, כאוס מוחלט במאבק בקורונה. אבל היי, היו בחירות וכעת לנבחרים מותר להשתולל כאוות נפשם.

הדמוקרטיה שעומדת על רגל אחת בלבד, היא נכה. משותקת, אבסורדית ופושעת. .
ראש הממשלה וקבוצת שרים נכנסים לבית המשפט ותוקפים משם את מערכת המשפט. כלומר הרשות המבצעת והרשות המחוקקת עומדים ומקללים את הרשות השופטת במקדשה. אבל היי, אנחנו דמוקרטיה והיו בחירות.

הנאשם בשוחד דורש ובג"צ מאשר לו להקים ממשלה ולכהן עם 3 כתבי אישום. כי "היו בחירות וזה רצון העם". לא?

חוק הלאום מחסל את השוויון, השוויון כערך מרכזי בדמוקרטיה, אבל היו בחירות. הנאשם מנסה לבטל את הוועדה למינויים בכירים ולהכתיב מי יהיה מפכ"ל, יועמ"ש פרקליט מדינה, אבל הרי – היו בחירות, אז מה הבעיה שלכם? ניגוד עניינים? מה פתאום. בחירות מבטלות כל ערך. מוחקות כל דרישה בחוק או בנוהל או במסורת הדמוקרטית של ישראל.

הנאשם מנסה לבטל את הוועדה למינויים בכירים ולהכתיב מי יהיה מפכ"ל, יועמ"ש פרקליט מדינה, אבל הרי – היו בחירות, אז מה הבעיה שלכם? ניגוד עניינים? מה פתאום. בחירות מבטלות כל ערך

ככה יומיום עולים לשידור חברי כנסת ושרים ומסבירים כל דבר וכל עניין המערער את יסודות הדמוקרטיה, בכך ש – היו בחירות ו"נתניהו נבחר".

אלימות משטרה בהפגנות? הממשלה האחראית שותקת והשר הממונה תומך באלימות, כי הרי הוא נבחר והיו בחירות.

איך שמאלנים מפגינים נגד הממשלה שנבחרה? הרי היו בחירות.

הממשלה לא מתכנסת, רה"מ מאיים שוב בבחירות? אבל היו בחירות ולכן הוא יכול ורשאי לערוך בחירות מתי שבא לו. ואתם סתמו. ישראל היא דמוקרטיה והלכתם לבחירות. אם צריך תלכו יומיום בשמאל ימין לבחירות ובלבד שתזכרו – יש לנו בחירות ואנחנו דמוקרטיה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.