המטרה של נתניהו פשוטה: חסינות ממשפט וכן חיסול עצמאות מערכת המשפט. אלו השיקולים היחידים שמנחים אותו. השיקולים הללו בלבד.

חסינות ממשפט אפשרית לפי מה שמכונה החוק הצרפתי. אך בפועל, לא מדובר בחוק אלא בסעיף חוקתי במסגרת חוקת צרפת שאוסר העמדה לדין פלילי של נשיא מכהן. הפרשנות המקובלת בצרפת לסעיף זה, היא שהוא אוסר על העמדה לדין פלילי בגין עבירת שוחד, אף שהדבר לא נכתב מפורשות במסגרת הסעיף.

ובכן, לגבי סעיף 58 לחוקת צרפת:

1

איסור העמדה לדין של נשיא מכהן בצרפת הוא חלק ממכלול חוקתי של בלמים ואיזונים, לרבות הגבלת כהונת הנשיא ל-2 קדנציות לכל היותר ולרבות סעיפים חוקתיים שמבטיחים עיגון זכויות יסוד חוקתיות שלא הוכרו מפורשות במסגרת חוקי מדינת ישראל אלא אך ורק באמצעות פרשנות שיפוטית של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

איסור העמדה לדין של נשיא מכהן בצרפת הוא חלק ממכלול חוקתי של בלמים ואיזונים, לרבות הגבלת כהונת הנשיא ל-2 קדנציות וסעיפים חוקתיים שמבטיחים עיגון זכויות יסוד חוקתיות שלא הוכרו מפורשות במסגרת חוקי מדינת ישראל

2

אני מתכוון לחופש הביטוי, חירות ההפגנה, חופש הדת והמצפון, עיקרון השוויון ועוד.

3

כמו כן מבטיחה חוקת צרפת הפרדה מוחלטת בין הדת לבין המדינה. אגב, הפרדה מבורכת זו (הן מנקודת מבט ליברל-דמוקרטית והן מנקודת מבט של כבוד הדת) הולידה בצרפת לעתים גם חקיקה בעייתית מנקודת מבט ליברל-דמוקרטית (כך למשל נאסר על נשים מוסלמיות לעטות כיסוי ראש במקומות פומביים. לכאורה, מדובר בהגנה חילונית מפני הכתבה דתית-שוביניסטית של הסתרת חלקים מפניה של האישה. אך בפועל, מדובר בפגיעה בזכותה של האישה המוסלמית להחליט כיצד ברצונה להתלבש. זוהי הערת משנה. היא חשובה אך כרגע נמקם אותה בפינה).

4

מדובר ברפובליקה דמוקרטית חילונית מובהקת שטומנת בחובה עיגון זכויות יסוד חוקתיות, מגוון בלמים ואיזונים ועצמאות שיפוטית מוחלטת.

5

סעיף 58 הוא אך ורק אחד הסעיפים בחוקה דמוקרטית זו. אך ורק רכיב אחד במסגרת מכלול מרכיבים.

6

לטעמי, אגב, זהו סעיף בעייתי מאד. אני מתנגד לו. אך מי שמבקש לחוקק סעיף זהה במדינת ישראל, חייב להבין שבלא חקיקתו במסגרת חוקה אזרחית-דמוקרטית שמגבילה את כהונת ראש הממשלה ל-2 קדנציות ומאפשרת את העמדתו לדין מיד לאחר 2 הקדנציות הללו וכן טומנת בחובה הבטחת עצמאות שיפוטית מוחלטת, עיגון זכויות יסוד כגון שוויון, חופש דת ומצפון וכן חופש ביטוי וחירות הפגנה – אנחנו נעניק לראש ממשלה מסית, מחריב ומשסה, כוח אנטי-דמוקרטי נוסף להשחית, וכן ננפץ לרסיסים את מה שנותר מעיקרון השוויון לפני החוק.

מדובר ברפובליקה דמוקרטית חילונית מובהקת שטומנת בחובה עיגון זכויות יסוד חוקתיות, מגוון בלמים ואיזונים ועצמאות שיפוטית מוחלטת. סעיף 58 הוא אך ורק אחד הסעיפים בחוקה דמוקרטית זו

7

בשילוב חקיקת פסקה חוקתית שמגבילה את הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת כפי ששב ודורש חבר הכנסת מיקי זוהר (בשמו של נתניהו שמתחבא מאחוריו כמובן), אנו נבטיח לנתניהו את מה שהוא חולם עליו בהשראת פוטין הרוסי, לוקשנקו הבלארוסי, אורבן ההונגרי שהוא ידידו האנטישמי, ארדואן הטורקי ואחרים:

דיקטטורה במדינת ישראל.

8

אין פלא אפוא שראש הממשלה צייץ שמדינת ישראל ואיחוד האמירויות הן 2 דמוקרטיות מתקדמות. איחוד האמירויות היא כמובן דיקטטורה מובהקת. לפחות הייתה בו ההכרה שיש למחוק מיד את הציוץ המביך. אגב, מחיקה זו הייתה דבר די חריג, בהתחשב בכך שהוא לא מפסיק לשטוף את מוחנו בשקרי תעמולה בלתי פוסקים.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.

אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא  פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.

למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.

מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)

מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".

בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.