אבא שלי נהג לומר "שכל הדברים הטובים בחיים הם או לא בריאים, או לא חוקיים או לא מוסריים", בטח לא הוא המציא את המשפט, אבל מבחינתי המשפט רשום עליו. במאמר זה אגע בסוגיה כאובת במדינת ישראל – הזנות.

זנות, כפי שידוע לכולנו היא אחד המקצועות העתיקים בעולם, בדיוק כמו המנהג לשתות אלכוהול או להמר. שתיית אלכוהול הינה צורך של האדם לא פחות מזנות והימורים. למה דווקא הימורים וזנות אינם חוקיים במדינת ישראל ואילו האלכוהול כן? הסיבה היא שאלכוהול יותר חזק מזנות והימורים, הצורך באלכוהול יותר חזק, וכמובן הניסיון של ארה"ב לאסור אלכוהול, שיצר את הפושעים הגדולים ביותר בהסטוריה האמריקאית. זנות והימורים אינם חוקיים בישראל וקיים מאבק מתמיד של רשויות אכיפת החוק נגד העוסקים בתחומים אלו ונגד הצרכנים של שרותים אלו.

לפי דעתי מלחמה זו נידונה לכישלון. בכל חברה בעולם, ללא יוצא מן הכלל, קיימים בצידי החברה תחומים אפורים ולא מוסריים, אשר המדינה מתנגדת להם.  המובילים את העיסוק בתחומים אלה מגיעים מעולם הפשע, וכמובן כל הקודים של ההתנהגות בתחומים אלו נגזרים מעולם הפשע.

בכל חברה בעולם, קיימים בצידי החברה תחומים אפורים ולא מוסריים, שהמדינה מתנגדת להם. המובילים את העיסוק בתחומים אלה מגיעים מעולם הפשע, וקודי ההתנהגות בתחומים אלו נגזרים מעולם הפשע

כיוון שהחברה לא מוכנה לקבל את התחומים הנ"ל כחלק מהחיים החברתיים, שלא כמו עם אלכוהול – תחומים אלו נותרו פרוצים, ללא הסדרה, ללא חקיקה, ללא הגנת רשויות החוק והמשטרה בראשן, והדבר החשוב ביותר – ללא יכולת למסות את התחומים הנ"ל שמגלגלים מיליארדי שקלים בשנה וכך להשתמש בכסף שמגיע ממקור שלילי לכאורה לטובת מטרות חיוביות.

אפשר למשל לקחת את כספי המיסים מענף הזנות ולהשתמש בהם לטובת קרן ממשלתית, שלא תהיה תלויה במשרד האוצר, ותשתמש בכסף לטובת הקמת ותפעול מקלטים לנשים מוכות, מקלטים שכיום קורסים ונמצאים במצב תמידי של גרעונות וחוסר תקציב. אפשר להשתמש בכסף לטובת מרכזי גמילה לסמים וכמובן לטובת הסדרת תחום הזנות ושמירה על העוסקות והעוסקים במקצוע. מקצוע שלעולם לא יעלם מהחברה האנושית כיוון שמין הוא כוח שלא ניתן להתנגד לו.

לגבי הימורים, תמונת המצב מאד דומה. התחום היה קיים מלפני אלפי שנים, קיים בימינו וימשיך להתקיים כל עוד המין האנושי קיים. כי הרי מה זה הימורים, זה הריגוש והאדרנלין שבסכנה. שוב, מדובר כאן בכוח פסיכולוגי עמוק ששום משטר ושום חברה לא תצליח להתגבר עליו.

גם בתחום זה המדינה לא מוכנה להתערב, ובעצם משאירה אותו פתוח לעולם הפשע. וכך שוב נוצר מעגל של פשע על גבי פשע, בתחום שמגלגל מתחת לידיו מיליארדי שקלים בשנה. בכספי המסים מתחום זה ניתן להשתמש לקרן לפיתוח הפריפריה.

את בית הקזינו ניתן לפתוח באילת, בתל אביב ובאזורים מגודרים בפריפריה. לאס וגאס לדוגמא הוקמה באמצע שום מקום והיום היא אבן שואבת למליוני תיירים בנוסף למאות אלפי המהמרים עצמם. כאשר המדינה משקיעה בפיקוח ורגולציה העבריינים נסוגים, לא נעלמים אבל מורידים את יכולותיהם להשליט את הקודים העברייניים בתחומים אלו.

המדינה לא מוכנה להתערב, ובעצם משאירה אותו פתוח לעולם הפשע. וכך שוב נוצר מעגל של פשע על גבי פשע, בתחום שמגלגל מתחת לידיו מיליארדי שקלים בשנה

למה מדינת ישראל לא עושה את כל הדברים הנ"ל? התשובה היא פחדנות וצביעות. פחד מפני המצקצקים בלשונם והטהרנים למיניהם. פחד מהדתיים שיגלגלו עיניים לשמים כאילו שהמוסר הוא תחום בבלעדיות הדת. וכמובן צביעות והכחשה כאילו רק אנשים משולי החברה צורכים זנות והימורים ( כנ"ל כמובן לשימוש במריחואנה, "סם מסוכן" ).

אולי הגיע הזמן שנבין שיש כל כך הרבה דברים "לא מוסריים" שפוגעים במדינה ובחברה והם הרבה יותר בעייתיים מזנות והימורים, שחיתות לדוגמא, הורסת את החברה והמדינה הרבה יותר מזנות והימורים, ולצערנו אי אפשר למסות אותה, תארו לכם כמה כסף היה מגיע לרשות המיסים אליו היה ניתן למסות כל איש ציבור מושחת ב25% על הרווחים שצבר משחיתות כזו או אחרת..

יונתן אורון, בן 43, גר בכפר ורדים בגליל. נשוי ואב לשלושה. בשנים האחרונות עובד כמורה להסטוריה. בעל תואר ראשון במדע המדינה מהאונ' העברית ותואר שני במנהל ציבורי מאונ' תל אביב. כותב וכותב בזמנו הפנוי. לאחרונה כתב ספר פרוזה שמחפש עדיין בית לצאת לאור. אוהב להיות בים ומחכה נואשות שיפתחו השמים לטיסות לחו"ל. חושב שאנו בעיצומה של מלחמה על דמותה של מדינת ישראל בדורות הבאים.

את יום רביעי ההוא בערב לא תכננו להעביר בצפייה בחדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום שנשא מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, אחד מתומכיו הגדולים והעיקשים של טראמפ, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך כדי לצפות בו ובצ'אק שומר, מנהיג המיעוט (לעוד מספר ימים), מנסים להביא את הקונגרס האמריקאי לאחדות שלא נראתה מאז נובמבר 2016.

את יום רביעי בערב ההוא לא תכננו להעביר מול החדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, מתומכי טראמפ הגדולים והעיקשים, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך

כמה שניות לאחר מכן צפינו בשידור חי בהמון אדם דוחף כמה שוטרים ומתפרץ לבניין הקפיטול דרך הדלת הענקית בחזיתו. פיד השידור מהסנאט ומבית הנבחרים הופסק בפתאומיות, ובמקומו התחילו הערוצים לשדר תמונות ששלחו אנשים ששוהים בתוך המבנה – מתפרעים שנכנסו לליבו של בניין הקפיטול, חלקם מחזיקים בנשק, בזמן שסגן הנשיא וראשי שני הבתים מוברחים למקום מוגן. לא ישנו כל כך טוב באותו לילה.

בשעות ובימים מאז אפשר להבחין בשני מחנות שמתחלקים כמעט לפי הקו המפלגתי: מחנה אחד רוצה לנהל משפט נגד טראמפ בימיו האחרונים כנשיא ולוודא שכל מי שלקח חלק בהסתה שהובילה לכך, פוליטיקאי או אזרח, ישלם מחיר כבד.

המחנה השני, לעומתו, טוען שהדחתו של טראמפ בימים האחרונים של כהונתו, הליכים משמעתיים נגד מחוקקים שתמכו בניסיון ההפיכה האלים הזה והעמדה לדין של המתפרעים (שלא התביישו להצטלם ולספק עדויות קבילות לבתי המשפט), רק יעודדו את השסע ויפגעו בממשל הנכנס וביכולתו לתפקד. הם טוענים של"מפגינים" לא הייתה כוונה לפגוע באיש והם רק הביעו את זעמם ה"מוצדק" על "הבחירות שנגנבו מהם".

ובארצנו הקטנטונת? ראש הממשלה, שעומד לצידו של טראמפ בכל דבר ועניין, ניצל את ההזדמנות כדי לייצר את הקשר הלא קיים בין פורעים שפורצים לפרלמנט ובין הפגנות רועשות וכועסות נגדו, נגד התנהלותו ונגד מדיניותו (היי, גם להחליט לפי האינטרס האישי שלך זאת מדיניות!). מסביבתו יצאה ידיעה אודות הסכנה שנשקפה לחייהם של הזוג נתניהו ממפגינים כועסים שרצו לעבר מחסום שנמצא הרחק מהמעון והיא שודרה כעובדה מבלי לתהות מדוע המידע הזה שוחרר באיחור, ובמקביל להתרחשויות בארצות הברית.

שופרותיו של בלפור טענו שלמפגינים יש כוונה לרצוח את נתניהו, ומחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תסתכלו, תסתכלו איך מי שמפגינים בבלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות של "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות".

מחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תראו איך מפגיני בלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות"

אבל האמת, שאנחנו לא צריכים להשוות את ניסיון ההפיכה בוושינגטון להפגנות בבלפור. ההתפרעויות שראינו בשידור חי השבוע בדמוקרטיה החזקה בעולם הן קו שבר שמקביל, כנראה, לקו השבר הכואב ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רצח רבין.

ממרחק של 25 שנים, קל לאישי ציבור ועיתונאים להכחיש את כל האירועים שקדמו לרצח רבין – הם ינסו לטפול אותם על "קומץ" של "עשבים שוטים", או להגיד שלפוליטיקאים לא הייתה יד בדבר. עמית סגל, שהיה חלק מפאנל נוער שהתראיין ב"ערב חדש" יום לאחר הרצח, ממשיך לטעון שהרצח תפס אותו בהפתעה. שאף אחד בציבור אליו הוא משתייך, ציבור שממנו יצא הרוצח ומשתפי הפעולה שלו, לא ידע מה הולך לקרות.

זה נורא מוזר, כי סגל ואני חולקים לא רק שם פרטי וגיל, אלא שנינו היינו נערים עם תודעה פוליטית מפותחת.

בניגוד לדבריו, אני זוכר את החשמל הזה באוויר, כמו שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת והברומטר מראה על ירידה חדה בלחץ האוויר. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך.

אז קרתה הטעות הגדולה. הדור שלי טעה, כולנו טעינו. חשבנו שהדבר הנכון הוא להקשיב לדמעות התנין של סגל הילד וחבריו, לקריאות "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" של גווארדיית המתנחלים. שכחנו פתאום את ההפגנות שבהן קראו "בדם ואש את רבין נגרש" או את בן-גביר שאמר למצלמת הטלוויזיה "הגענו אל הרכב שלו, נגיע גם לרבין". באמת שהכוונה שלנו הייתה טובה – רצינו לאחות את הקרע העצום הזה ופחדנו מכך שהוא יעמיק עד שלא יהיה אפשר לאחות אותו והוא יביא לסופה של מדינת ישראל.

אבל במבט לאחור – טעינו. טעינו בכך שבשם האחדות המזוייפת נתנו למסיתים להמשיך להסית, נתנו להם לקבוע את הכללים, לדרוש מאיתנו שנקבל את חוסר הסובלנות שלהם בשם הסובלנות ולהתעלם מכל מה שהביא את יגאל עמיר לירות שלושה כדורים בגב של ראש הממשלה ומהאנשים שעמדו מאחוריו ולחשו באוזנו (מטאפורית): "תלחץ על ההדק!".

בניגוד לדברי סגל, אני זוכר את החשמל באוויר, שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך

25 שנה אחרי, אנחנו רואים את פירותיה של הטעות הזאת בדמות ראש ממשלה שמסית נגד מתנגדיו הפוליטיים באמצעות שקרים ומביא לאלימות פיזית ומילולית של תומכיו נגד מתנגדיו. 25 שנה אחרי, החשמל הזה, של אסון שעומד להתרחש, נמצא שוב באוויר.

ברור לי שהנשיא הנבחר ביידן לא יקרא את דברי, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לו דבר חשוב: כבוד הנשיא, הפיוס לא יגיע באמצעות ויתור על עקרונות של שיוויון, לא באמצעות הכלה של חוסר סובלנות ושנאה ולא באמצעות התכופפות וכניעה לאלימות. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ב-1995, כי אחרת בעוד ארבע שנים טראמפ או אחד ממשתפי הפעולה שלו ישובו לבית הלבן, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30