אביחי גרין הוא בחור חמוד. בן 31. גר בת"א. שירת מספר שנים כקצין בצה"ל. אפילו הצטיין בתפקידו. השתחרר כי רצה להיות אזרח. לא סתם אזרח. אזרח מעורב שמפגין למען הדמוקרטיה, שלטון החוק, טוהר המידות, עיקרון השוויון לפני החוק וזכויות האדם והאזרח.

אה, ועוד משהו: הוא גם רצה להפגין כדי שמצוקתו הכלכלית המחרידה של הדור האבוד שאליו הוא שייך, תתחיל להיות מטופלת. מצוקה שכל-כולה פועל יוצא של מדיניות כלכלית צינית שנמשכת יותר מעשור והגיעה לשיאה בעקבות קריסת המשק בעטיו של משבר הקורונה.

אביחי גרין הוא בחור חמוד. בן 31. גר בת"א. הוא מפגין למען הדמוקרטיה, וגם כדי שמצוקתו הכלכלית המחרידה של הדור האבוד שאליו הוא שייך, תטופל. מצוקה שכל-כולה פועל יוצא של מדיניות כלכלית צינית

אביחי הוא לקוח שלי. בלית ברירה. הוא בטח לא חלם מעולם לשכור סנגור פלילי. בחור צעיר ומקסים. אבל גם בחור שהוכה במהלך הפגנת מוצאי השבת הקודמת במתחם בלפור בידי סגן ניצב גואטה, כפי שתועד בסרטון מפורסם שהוצג בכלי התקשורת.

ניסו גואטה לא ראוי ללבוש מחר בבוקר מדים. אף אחד לא נגע בו, הוא לא כשיר לתפקד כקצין משטרה. pic.twitter.com/cfl5PO1oMj

— Itai Leshem (@Itai_Leshem) August 22, 2020

מהלך הדברים טמן בחובו התפתחות מדהימה ומטרידה. סברתי – ואני עדיין סובר – שמהלך דברים זה טמן בחובו הן התנהלות פלילית לכאורה מטעם גורמים מסוימים במשטרת מחוז ירושלים והן ביטוי רקוב לתפיסה טוטליטרית שממוקדת בהפחדת האזרח ובשלילת זכויותיו ולא בתפיסה דמוקרטית שממוקדת בהגנה על המשטר הדמוקרטי וזכויות האדם והאזרח.

הנה השתלשלות הדברים:

1

כבר אמרנו: גרין הוא צעיר נבון בן 31. אזרח מעורב וכואב. לכן נסע מת"א לירושלים. אזרח נורמטיבי הפגין אפוא במוצאי השבת נגד ראש הממשלה.

מהלך הדברים טמן בחובו התפתחות מדהימה ומטרידה. לסברתי – הן התנהלות פלילית לכאורה מטעם גורמים מסוימים במשטרת מחוז ירושלים והן ביטוי רקוב לתפיסה שממוקדת בהפחדת האזרח ובשלילת זכויותיו

2

בתקווה שתבליעו את הפיהוק, אשוב על המובן מאליו: זכות ההפגנה היא מימוש של חופש הביטוי. זכות יסוד חוקתית. אביחי הפגין בצורה חוקית. ולפתע זה קרה. בלי שום התראה.

3

אביחי הוכה במכת אגרוף איומה בידי קצין משטרה. הסרטון שתיעד את התקיפה, מראה בבירור שגרין לא תקף, איים או ביצע עבירה אחרת בטרם הותקף בפראות בידי הקצין הבכיר. איש מטעם המשטרה גם לא עיכב את גרין או עצר אותו בשלב זה בחשד שתקף או איים חלילה.

4

יום לאחר מכן התראיין גרין. הוא סיפר על תקיפתו בידי הקצין הבכיר בכלי התקשורת. האמת שהוא חשש להתראיין. חשש זה הוא דבר נורא. הוא צריך להטריד כל אחד מאיתנו. זהו חשש מפני נקמת המערכת. מדהים: במדינה דמוקרטית אמורה המשטרה להגן על זכויות האדם והאזרח ולהעניק לאזרח הנורמטיבי תחושת הגנה וביטחון. רק בדיקטטורות משקשק האזרח בטרם ראיון בשל החשש מנקמת האח הגדול והשרירי. ובכן, גרין רעד. אבל הוא בחור אמיץ ולכן סיפר בפשטות על מה שהתחולל בהפגנה.

5

מה שמדהים, מטריד וחמור, הוא שחששו התגלה כמוצדק. בבוקר שלאחר הראיון, הוא קיבל שיחת טלפון ממספר חסום. שימו לב: צעיר נורמטיבי בן 31 נדרש בידי פקודיו של קצין שהיכה אותו בהפגנה, להתייצב מיד לחקירה במשטרת מחוז ירושלים כחשוד. מיד. עכשיו. לא נמסר לו תוכן החשד. הקורבן הפך לחשוד מבלי לדעת מהו תוכן החשד. קפקאי? האמת שחמור מכך. גיבור המשפט של קפקא לפחות לא הוכה בטרם הוחלט לרמוס אותו בידי מערכת אטומה.

גרין חשש להתראיין. חשש זה מפני נקמת המערכת צריך להטריד את כולנו. מדהים: במדינה דמוקרטית אמורה המשטרה להעניק לאזרח הנורמטיבי תחושת הגנה וביטחון. רק בדיקטטורות משקשק האזרח בטרם ראיון

6

גרין פנה אליי. אני נשמע עכשיו כמו בנימין נתניהו, אבל אין מכך מנוס: בהנחייתי, הבהיר גרין למשטרה שיתייצב לחקירה יום לאחר מכן בצורה מתואמת וראויה. אזרח נורמטיבי צריך לציית לחוק ולהגיע למשטרה. אך אין מקום שייכנע לניסיון הפחדה. עוד בהנחייתי, הוא גם בחר להתלונן בו ביום במח"ש. כפי שציינתי במכלול ראיונות וכתבות זה מכבר, בתמימות ובהגינות של בחור ישר באמת, התלונן גרין אך ורק בגין תקיפתו ולא בגין הזימון המופרך לחקירה. הוא אפילו לא העלה בדעתו שאפשר להתלונן גם על זה.

7

מכאן ואילך הדברים פורסמו שוב ושוב. לכן אתמצת: למחרת התייצב אביחי ב-11:00 לחקירה כפי שתיאם עם משטרת מחוז ירושלים. הוא הוכנס לחדר החקירות אך ורק ב-15:00. נו, הרי אין צורך למהר. בסך הכל מדובר בזמנו הלא יקר של אזרח.

8

לתדהמתו, נחקר בחשד להפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. לא היה לו מושג על מה החוקרת מדברת. לכן שאל אותה: איני מבין למי הפרעתי וכיצד הפרעתי. הוא ביקש להציג לפניו ראיה כלשהי לחשד המופרך. זהו המינימום של המינימום המתבקש. החוקרת הבהירה לו שעצם עמידתו במקום הייתה הפרעה לשוטר. היא הציגה לפניו סרטון ערוך שלא צולם בידי אנשי משטרה אלא הועתק מאתר ימין קיקיוני. גרין נדהם. הוא אמר לחוקרת: זהו סרטון ערוך שאינו מטעמכם. אבל גם בסרטון זה רואים שאיני עובר שום עבירה. רואים אותי רק מדבר עם שוטר. כיצד הפרעתי לו?

9

אין לכך מענה מפי החוקרת. ברור שאין בפיה מענה. כי ברור שגרין לא הפריע לאיש. הוא עמד, הפגין ושוחח עם שוטר. לא הפריע לשום שוטר בשעת מילוי תפקידו. מופרך? לגמרי. אבל זו רק ההתחלה. החוקרת הבהירה לו שהוא חשוד גם בתקיפת שוטר. גרין ההמום שאל: אבל איך תקפתי ואת מי תקפתי? החוקרת: סגן ניצב גואטה אמר שתקפת אותו.

גרין לא הפריע לשום שוטר בשעת מילוי תפקידו. מופרך? זו רק ההתחלה. החוקרת הבהירה שהוא חשוד גם בתקיפת שוטר. גרין ההמום שאל: אבל איך תקפתי ואת מי? החוקרת: סגן ניצב גואטה אמר שתקפת אותו

הנקודה היא שלא קיים שום תיעוד לגבי תקיפה דמיונית זו, בעוד שקיים תיעוד בדבר תקיפת אביחי בידי סגן ניצב גואטה. האם ייתכן שסגן ניצב גואטה ראה בסרטון שהוא תועד בעודו מכה את אביחי וכן ראה שאביחי התראיין על כך ולכן החליט לטעון שאביחי תקף אותו? כפי שכתבתי במקום אחר, לאל הטוב הפתרונים.

10

אני עורך דין. אני מכבד את מלאכתה של משטרת ישראל בתחום מדינת ישראל הריבונית. אני מודע לקושי העצום שטמון במלאכת השיטור. יש לי חברים וחברות במשטרת ישראל. חלקם תובעים פליליים. אחרים ואחרות הם קצינים בכירים בתפקידים שונים. את חלקם אני מעריך מאד ואף מחבב.

11

לכן אני מחויב להתנסח בנימוס ובזהירות: המקרה הזה נראה כמו תפירת תיק מופרך נגד קורבן אלימות מטעם התוקף לכאורה. תפירה גסה. שום ראיה בדבר תקיפת סגן ניצב גואטה אינה מצויה בידי המשטרה. שום ראיה לכך לא קיימת בשום מקום. הנימוק לכך פשוט: אביחי לא תקף איש.

12

ועכשיו נמשיך. עוד נטען באוזני גרין הנורמטיבי מפי החוקרת, שהוא חשוד גם בהעלבת עובד ציבור. הניסיון להציג מספר סעיפי חשד יחדיו מוכר לי היטב כסנגור פלילי. מדובר בניסיון הפחדה. אבל אביחי לא נבהל. הוא לא העליב איש. הוא רק שאל: כיצד טוען גואטה שהעלבתי אותו? עכשיו החוקרת מסבירה: גואטה טוען שקראת לו אפס. אביחי הבהיר שאינו נוהג לדבר כך. אבל גם לו היה אומר מילה נפסדת זו (מילה שאין מקום לומר אותה), ברור שבמדינה דמוקרטית יש להימנע ככל הניתן מהגשת כתבי אישום בגין עבירת העלבת עובד ציבור. וזו אכן הנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

13

כפי שאוהבים לכתוב המשפטנים – לא זו אף זו: בית המשפט העליון קבע בעבר שגם אמירות לא נעימות נגד שוטרים, אינן אמורות להניח תשתית להגשת כתבי אישום בשל החשש מיצירת אפקט מצנן על חופש הביטוי, בשל חשיבותו העצומה של חופש הביטוי ובשל הצורך שהשוטרים יגלו כושר ספיגה. עד גבול כמובן. ראוי לכבדם ולהימנע ככל הניתן מהעלבת איש. אבל חשד בגין העלבת עובד ציבור בגין מילה שלא נפלטה בכלל מפיו של אביחי? לא היה ולא נברא.

החוקרת מסבירה: גואטה טוען שקראת לו אפס. אביחי הבהיר שאינו נוהג לדבר כך. אבל גם לו היה אומר, ברור שבמדינה דמוקרטית רצוי להימנע מהגשת כתבי אישום בגין העלבת עובד ציבור. וזו אכן הנחיית היועמ"ש

14

בואו נתקדם: אביחי נחקר גם כחשוד בהפרת הסדר הציבורי. מדובר אפוא בחקירה פלילית שמוקדה ב-4 סעיפי חשד שלא היו ולא נבראו. איך הפרתי את הסדר הציבורי, שאל אביחי. לא חסמתי כביש חלילה. החוקרת טענה שעצם עמידתו במקום טמנה בחובה הפרת סדר ציבורי. על כך אפילו לא ראוי לענות. זה מביש.

15

אפשר להתחיל לסכם. כמעט סיכום: מדובר בחקירה מופרכת בגין חשד בדיוני שבוצעה בידי פקודיו של קצין שתקף את הנחקר. לטעמי, זהו ריקבון מוחלט. אבל שיא רודף שיא. ואולי שפל רודף שפל. נמסר לאביחי שישוחרר בתנאי שיורחק ל-14 יום ממתחם בלפור. אביחי סירב לחתום על תנאי כה מופרך שטומן בחובו פגיעה בחירות ההפגנה ובחופש הביטוי הפוליטי בלא כל צידוק לכך.

16

בלית ברירה נמסר לו שיחתום על הסכמה להרחקה עד ליום שלאחר מכן, תוך שלמחרת יהיה עליו להתייצב בבית המשפט שם תבקש המשטרה להרחיקו ל-13 יום נוספים. בהסכמתי ובהסכמת עורכת הדין גבי לסקי, חתם על כך אביחי. הרחקה עד ליום שלמחרת. ממילא הוא גר בת"א.

17

למחרת נסעתי לעיר הקודש הנצחית כדי לייצג אותו בבית משפט השלום בירושלים מול נציגי המשטרה שאמורים היו לבקש להרחיקו ממתחם ההפגנות למשך שבועיים על לא עוול בכפו. תכננתי להציג לעיני בית המשפט את סרטון תקיפתו של אביחי, את תלונתו במח"ש, את מכלול הדברים ואת ההשתלשלות המופרכת דלעיל. היה ברור שבית המשפט ינזוף במשטרה וידחה את בקשתה המופרכת ב-2 ידיו.

18

אלא שלא היה בכך צורך. התייצבנו למחרת בבוקר בבית משפט השלום בירושלים. ואז התקבלה שיחת טלפון מקצינת החקירות. עורך הדין חקלאי, כך בישרה לי ברשמיות, החלטנו לחזור בנו מבקשת הרחקת מרשך ממתחם ההפגנות.

19

לא אתעייף מלהזכיר שוב ושוב: תפקיד משטרת ישראל הוא לשמור על המשטר הדמוקרטי וזכויות האדם והאזרח. תקיפת אזרח ותפירת תיק כדי להפחידו הם ההפך מכך. מדובר בשילוב חמור ומופרך. שילוב זה לא יצלח. אנחנו נדאג שבמסגרת המאבק בין הדמוקרטיה לדיקטטורה, הדמוקרטיה היא שתנצח. כעת נדרוש את גניזת תיק החקירה המופרך שנפתח נגד אביחי וכן נדרוש את מיצוי חקירת מח"ש. הסרטונים בידיה. גם עדותו של אביחי. אי אפשר לטייח זאת.

אביחי נחקר גם כחשוד בהפרת הסדר הציבורי. מדובר בחקירה פלילית שמוקדה ב-4 סעיפי חשד שלא היו ולא נבראו. איך הפרתי את הסדר הציבורי, שאל אביחי. לא חסמתי כביש חלילה. החוקרת טענה שבעצם עמידתו שם

20

משטרת ישראל תצטרך להכריע: משטרה ששומרת על זכויות האדם והאזרח ולוחמת בפשע או שמא משטרה טוטליטרית שמפחידה אזרחים ורומסת את זכויות היסוד שלהם. קיימים במשטרה חלקים רקובים מאד. קיימים בה גם חלקים מעולים, אנושיים ומעמיקים. הגיע הזמן שהם ישתלטו על החלקים הרקובים. זה לא יקרה ללא מינוי מפכ"ל רציני ועצמאי שיפעל ללא מורא. למען משטרת ישראל. למען הדמוקרטיה הישראלית. למען האזרחים. למען כולנו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

את יום רביעי ההוא בערב לא תכננו להעביר בצפייה בחדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום שנשא מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, אחד מתומכיו הגדולים והעיקשים של טראמפ, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך כדי לצפות בו ובצ'אק שומר, מנהיג המיעוט (לעוד מספר ימים), מנסים להביא את הקונגרס האמריקאי לאחדות שלא נראתה מאז נובמבר 2016.

את יום רביעי בערב ההוא לא תכננו להעביר מול החדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, מתומכי טראמפ הגדולים והעיקשים, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך

כמה שניות לאחר מכן צפינו בשידור חי בהמון אדם דוחף כמה שוטרים ומתפרץ לבניין הקפיטול דרך הדלת הענקית בחזיתו. פיד השידור מהסנאט ומבית הנבחרים הופסק בפתאומיות, ובמקומו התחילו הערוצים לשדר תמונות ששלחו אנשים ששוהים בתוך המבנה – מתפרעים שנכנסו לליבו של בניין הקפיטול, חלקם מחזיקים בנשק, בזמן שסגן הנשיא וראשי שני הבתים מוברחים למקום מוגן. לא ישנו כל כך טוב באותו לילה.

בשעות ובימים מאז אפשר להבחין בשני מחנות שמתחלקים כמעט לפי הקו המפלגתי: מחנה אחד רוצה לנהל משפט נגד טראמפ בימיו האחרונים כנשיא ולוודא שכל מי שלקח חלק בהסתה שהובילה לכך, פוליטיקאי או אזרח, ישלם מחיר כבד.

המחנה השני, לעומתו, טוען שהדחתו של טראמפ בימים האחרונים של כהונתו, הליכים משמעתיים נגד מחוקקים שתמכו בניסיון ההפיכה האלים הזה והעמדה לדין של המתפרעים (שלא התביישו להצטלם ולספק עדויות קבילות לבתי המשפט), רק יעודדו את השסע ויפגעו בממשל הנכנס וביכולתו לתפקד. הם טוענים של"מפגינים" לא הייתה כוונה לפגוע באיש והם רק הביעו את זעמם ה"מוצדק" על "הבחירות שנגנבו מהם".

ובארצנו הקטנטונת? ראש הממשלה, שעומד לצידו של טראמפ בכל דבר ועניין, ניצל את ההזדמנות כדי לייצר את הקשר הלא קיים בין פורעים שפורצים לפרלמנט ובין הפגנות רועשות וכועסות נגדו, נגד התנהלותו ונגד מדיניותו (היי, גם להחליט לפי האינטרס האישי שלך זאת מדיניות!). מסביבתו יצאה ידיעה אודות הסכנה שנשקפה לחייהם של הזוג נתניהו ממפגינים כועסים שרצו לעבר מחסום שנמצא הרחק מהמעון והיא שודרה כעובדה מבלי לתהות מדוע המידע הזה שוחרר באיחור, ובמקביל להתרחשויות בארצות הברית.

שופרותיו של בלפור טענו שלמפגינים יש כוונה לרצוח את נתניהו, ומחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תסתכלו, תסתכלו איך מי שמפגינים בבלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות של "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות".

מחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תראו איך מפגיני בלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות"

אבל האמת, שאנחנו לא צריכים להשוות את ניסיון ההפיכה בוושינגטון להפגנות בבלפור. ההתפרעויות שראינו בשידור חי השבוע בדמוקרטיה החזקה בעולם הן קו שבר שמקביל, כנראה, לקו השבר הכואב ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רצח רבין.

ממרחק של 25 שנים, קל לאישי ציבור ועיתונאים להכחיש את כל האירועים שקדמו לרצח רבין – הם ינסו לטפול אותם על "קומץ" של "עשבים שוטים", או להגיד שלפוליטיקאים לא הייתה יד בדבר. עמית סגל, שהיה חלק מפאנל נוער שהתראיין ב"ערב חדש" יום לאחר הרצח, ממשיך לטעון שהרצח תפס אותו בהפתעה. שאף אחד בציבור אליו הוא משתייך, ציבור שממנו יצא הרוצח ומשתפי הפעולה שלו, לא ידע מה הולך לקרות.

זה נורא מוזר, כי סגל ואני חולקים לא רק שם פרטי וגיל, אלא שנינו היינו נערים עם תודעה פוליטית מפותחת.

בניגוד לדבריו, אני זוכר את החשמל הזה באוויר, כמו שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת והברומטר מראה על ירידה חדה בלחץ האוויר. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך.

אז קרתה הטעות הגדולה. הדור שלי טעה, כולנו טעינו. חשבנו שהדבר הנכון הוא להקשיב לדמעות התנין של סגל הילד וחבריו, לקריאות "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" של גווארדיית המתנחלים. שכחנו פתאום את ההפגנות שבהן קראו "בדם ואש את רבין נגרש" או את בן-גביר שאמר למצלמת הטלוויזיה "הגענו אל הרכב שלו, נגיע גם לרבין". באמת שהכוונה שלנו הייתה טובה – רצינו לאחות את הקרע העצום הזה ופחדנו מכך שהוא יעמיק עד שלא יהיה אפשר לאחות אותו והוא יביא לסופה של מדינת ישראל.

אבל במבט לאחור – טעינו. טעינו בכך שבשם האחדות המזוייפת נתנו למסיתים להמשיך להסית, נתנו להם לקבוע את הכללים, לדרוש מאיתנו שנקבל את חוסר הסובלנות שלהם בשם הסובלנות ולהתעלם מכל מה שהביא את יגאל עמיר לירות שלושה כדורים בגב של ראש הממשלה ומהאנשים שעמדו מאחוריו ולחשו באוזנו (מטאפורית): "תלחץ על ההדק!".

בניגוד לדברי סגל, אני זוכר את החשמל באוויר, שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך

25 שנה אחרי, אנחנו רואים את פירותיה של הטעות הזאת בדמות ראש ממשלה שמסית נגד מתנגדיו הפוליטיים באמצעות שקרים ומביא לאלימות פיזית ומילולית של תומכיו נגד מתנגדיו. 25 שנה אחרי, החשמל הזה, של אסון שעומד להתרחש, נמצא שוב באוויר.

ברור לי שהנשיא הנבחר ביידן לא יקרא את דברי, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לו דבר חשוב: כבוד הנשיא, הפיוס לא יגיע באמצעות ויתור על עקרונות של שיוויון, לא באמצעות הכלה של חוסר סובלנות ושנאה ולא באמצעות התכופפות וכניעה לאלימות. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ב-1995, כי אחרת בעוד ארבע שנים טראמפ או אחד ממשתפי הפעולה שלו ישובו לבית הלבן, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30

משבר הקורונה הציף מספר סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך אם נתעלם מהתהליכים הפוליטיים המתקיימים בצילן, אנחנו עתידים לחזות בשינוי מהותי של המערכת, שאינו זוכה לדיון הציבורי הראוי לו. סוגיות אלו נוגעות לא רק לתפקידה הקריטי של המערכת בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל.

משבר הקורונה הציף סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך לא רק לתפקידה הקריטי בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל

השבתתה של מערכת החינוך בעקבות משבר הקורונה לא רק פגעה במסלול החינוכי, בתחושת הביטחון וביכולת הלמידה של תלמידי המערכת, אלא גם ביכולתם של הורים רבים לשוב אל מקום עבודתם במהלך אסטרטגיית היציאה, כל עוד אין לילדיהם האפשרות לחזור אל בתי הספר.

בנוסף, הרצון העז של גורמים שונים, ובראשם השלטון המקומי וועדי ההורים, להוציא את השליטה בחינוך ילדיהם ממערכת ממשלתית מרכזית ולהעבירה לניהול הרשויות המקומיות – גרם לניצול משבר הקורונה כדי לשנות את מערכת החינוך מהיסוד.

בהשוואה שעשה פורום ארלוזורוב בין התנהלות ממשלת ישראל אל מול התנהלותן של ממשלות במדינות אחרות בעולם, עולה כי אחד הכשלים המרכזיים בניהול המשבר במערכת החינוך נשען על חוסר היכולת לייצר קונצנזוס בנוגע לממדי התחלואה בקרב ילדים. מגמה זו העמיקה בשבועות האחרונים, כאשר שר החינוך מציג נתונים הפוכים מאלו המוצגים מטעם משרד הבריאות.

כך, למרות הסגירה המהירה מאוד של המערכת שבוצעה בזמן הסגר הראשון, ישראל התעכבה בצורה משמעותית ביישום המגבלות אל מול נתוני התחלואה, והפעילה את מערכת החינוך למשך כמעט חודשיים (לא רצופים) במהלך שיאו של גל התחלואה השני. כעת, בשיאו של גל התחלואה השלישי (או הרביעי, תלוי איך סופרים), מעמיקים עוד יותר השסעים ואי ההסכמה בין משרדי החינוך והבריאות בכל בנוגע לפתיחתה או סגירתה של המערכת. חשוב לזכור כי בכל רגע בו מקבלי ההחלטות מתווכחים על המתווה הנכון, מיליוני תלמידי ותלמידות ישראל נמצאים במצב של אי ודאות בלתי נסבל.

המורכבות של מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל בחודשים האחרונים בכל הנוגע להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח הם התגשמות חלום למנהלי בתי ספר רבים בישראל.

מורכבות מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל באשר להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח, קורצים למנהלי בתיה"ס רבים

למרות זאת, דווקא התקופה המורכבת הזו הדגישה את מרכזיותה של מערכת החינוך בחיינו, ועל כן עלינו ללמוד מהשנה הזו ולייעל את המערכת, לא להפריט אותה. למרות שאין יחסי ציבור טובים למונח הריכוזיות, המצב ההיברידי בו נמצאת המערכת, בו חלקה מופרט וחלקה ריכוזי, רק פוגע בה.

הדרישה לעצמאות ניהולית, תקציבית ופדגוגית של בתי ספר בישראל אינה דרישה חדשה, אך משבר הקורונה, מסתבר, ליבה את האש מתחת לרגליהם של מנהלי בתי ספר והוליד מאבק מחודש לביזור סמכויות.

הרציונל נשען על ההנחה כי "השטח" (יהיה מונח מופשט זה אשר יהיה) מבין ויודע את כלל צרכיו ואין צורך במנגנון ריכוזי, איטי וביורוקרטי בכדי להוליד חינוך טוב ואיכותי לילדי ישראל. גם אם הנחה זו נכונה, והיא לא, הרי שהרצון לנצל את משבר הקורונה כדי לשנות מהיסוד את מערכת החינוך הוא בעייתי.  המהלך הנכון יותר הוא שיפור ערוצי התקשורת בין השטח לבין משרד החינוך, ולא הפקעת סמכויות מידי המדינה.

במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתי ספר, אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו.

טוב יעשה משרד החינוך כולו אם יכניס לתוך תהליכי קבלת ההחלטות גם אנשי שטח. באופן זה, המדיניות תייצג נאמנה יותר את האינטרסים המקומיים, ובה בעת תיקח בחשבון סוגיות רחבות יותר אשר לא פעם מתעלמים מהן מתוך הרצון להתמקד במצוינות לימודית גרידא. המהירות בה מקבלי ההחלטות שוקלים הפרטה של שירותי החינוך במדינה מעידה יותר מכל על פזיזות מקבלי ההחלטות בהקשר זה.

השורה התחתונה אם כן, ברורה למדי. משרד החינוך צריך רפורמה, אך הפרטה, ביזור ואוטונומיה אינן הנחלה אליה הוא משווע. ריכוזיות הפכה למילת גנאי בשנים האחרונות, אז ריכוז נכון, אשר משלב אנשי מקצוע רלוונטיים ומייצר מדיניות הוליסטית יותר, היא היא הרפורמה אותה משרד החינוך צריך.

במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתיה"ס אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו

הדרישות למתן סמכויות רחבות לבתי ספר צריכה להיענות בפריסת ידיים רחבה של משרד החינוך ובקריאת "ברוכים הבאים". רק ככה, משרד החינוך צריך להשתנות לאור המשבר הנוכחי.

טל חסדאי-ריפא הוא חוקר בכיר בפורום ארלוזרוב. טל הוא דוקטורנט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בן 31, נשוי, אבא טרי. נע על התפר שבין אופטימיות להרמת ידיים, אבל מאמין גדול שראוי שיהיה כאן יותר טוב.