גירסת מקור: בלדה עממית, מהמאה ה-16-18

לצד האקורדים הראשונים של "סטרווי טו הבן" והריף הידוע של "סמוק און דה ווטר", הפריטה של "בית השמש העולה" היא כנראה מהלך הגיטרה הכי נפוץ בחנויות לממכר כלי נגינה כבר חמישים שנה.

ההקלטה הידועה הראשונה של House Of The Rising Sun היא מ-1933, אבל לא ברור מתי השיר נכתב ועל ידי מי – יש מי שטוענים כי מקורו של השיר בבלדה שנכתבה במאה ה-18; יש מי שטוענים שהוא בכלל מהמאה ה-16. דבר אחד מוסכם – בעשורים האחרונים House of the Rising Sun שייך ללהקת Animals וכל ניסיון לכסות את השיר אחריהם נכשל בהשוואה לקאבר שלהם, הנחשב בעיני רבים ללהיט הרוק-פולק הראשון ולאחד השירים האייקונים של שנות ה-60. אריק ברדן זמר כל כך טוב, כל כך ייחודי, שכל מי שינסה לשיר את "בית השמש העולה" יצטרך להתמודד עם הנוסח שלו – וזה חתיכת אתגר.

גירסת מקור: ברטולד ברכט/קורט וייל בביצוע ג'ני קורלס (1927)

קשה לחשוב על יוצר אחר בארצות הברית של סוף שנות ה-60 שהיה מחפש השראה בקטלוג המפואר של ברכט ווייל חוץ מג'ים מוריסון. בצד השני של האוקיינוס, דיוויד בואי חיפש גם הוא השראה במקורות דומים, וזה לא מקרי שגם הוא הקליט בהמשך גרסה מוצלחת משלו לשיר הזה.

בכל מקרה, מתאים לסולן "הדלתות" להכיר את הצמד הגרמני – מוריסון, אולי יותר מכל בני דורו, הקשיב לאופרות וקרא שירה ופילוסופיה ממרכז אירופה, וכך הגיע אל Alabama Song מהאופרטות של ברכט ווייל – שיר שנכתב במקור באנגלית.

מוריסון שינה מעט את המילים, ושימר את מקצב הפוקסטרוט של השיר המקורי. אבל התוצאה היא שיר רוק פסיכדלי שלא מסגיר במאומה את שורשיו האופראיים. לא במקרה דווקא הקאבר הזה הוא אחד השירים המוכרים ביותר ברפרטואר שנקטע באיבו של "הדלתות".

גירסת מקור: ריי נובל (1932)

בינג קרוסבי היה הראשון שהפך את השיר הזה ללהיט, בגירסת הקאבר שלו לשיר מימי השפל הגדול. אחריו באו פרנק סינטרה, מל טורמה, ג'ימי דורנטה, רוד סטוארט, טינה טרנר, פרסי סלדג', נינה סימון ורבים אחרים. אבל יותר מכולם, השיר מזוהה עם אוטיס רדינג, שלקח את השיר ונתן לו את עיבוד ה-R&B הידוע, עם ההתחלה האיטית, הלוחשת, שמתעצמת לקראת הסיום המוחץ.

ב-1991, בגיל 16, כשהוא מופיע בסרטו של אלן פארקר, שהלך השנה לעולמו, The Commitments – אנדרו סטרונג היה בעצם הזוכה הראשון בהיסטוריה של כוכב נולד, עוד לפני שהפורמט הומצא. הוא התאים לעיבוד של רדינג את הקול הנכון – והעולם נחשף לזמר ענק, שהפציע ככוכב שביט.

סטרונג יצא לסיבובי הופעות בעולם – בין היתר כמופע פתיחה לאלטון ג'ון ולרולינג סטונס – אבל לא הצליח להגשים את הציפיות העצומות שתלו בו בגיל 16. הפציע בגיל צעיר, ונעלם באותה מהירות כמעט.

גירסת מקור: מזמור נוצרי (1933)

באופן מפתיע, מעטים השירים בפופ וברוק האנגלוסקסי שמקורם בספרי המזמור והבריתות הנוצריים. קניה ווסט מנסה לתקן את זה בשנים האחרונות בדרכו המטורללת. משעשע שדווקא השיר הזה, שהפך ללהיט עצום, בוצע דווקא על ידי מי שממש בקרוב יהפוך ליוסוף אסלאם וינטוש את הנצרות.

רגע לפני שהצטרף לדת מוחמד ומתנגדי ישראל, קט סטיבנס לקח את Morning Has Broken, מזמור שילדי הכנסיה בדרך כלל שרים בתחילת הטקס, והנחית אותו במקום הראשון בבילבורד של 1972. עם פתיח הפסנתר הדרמטי, שמוביל לגיטרה אקוסטית וקולו הכה מזוהה של סטיבנס, השיר הוא תמצית האופטימיות והנאיביות, ונשאר כזה גם יובל שנים אחרי שיצא.

באווירת הקאברים של הימים האלה, גם קט סטיבנס/יוסוף אסלאם מוציא ממש עכשיו אלבום שבו הוא מבצע מחדש את יצירת המופת שלו מהסבנטיז, בתקווה להגיע עם השירים הנהדרים ההם לקהל חדש. אנחנו בעד.

גירסת מקור: ג'ודי גארלנד (1939)

"מעבר לקשת" הוא מהשירים שבוצעו על ידי כל כך הרבה אמנים, שקשה לחשוב עליו בכלל כעל קאבר; זה שיר שהפך לנחלת הכלל, גם אם הוא נותר השיר המפורסם ביותר של ג'ודי גארלנד ומזוהה עימה יותר מאשר עם כל מבצע אחר.

עם זאת, גירסת היוקליילי של הזמר ההוואי עצום הממדים ישראל (איזי) קאמאקוויוולה קיבלה חיים משלה מאז יצאה ב-1993, והיא אולי הפרשנות המתוקה ביותר לשיר המקורי.

העובדה שהקאבר כיכב בפסקול של לא מעט סרטים וסדרות טלוויזיה (זוכרים את סצינת הפרידה מד"ר גרין ב-ER?) רק תרמה לפופולריות של גירסה זו, שמככבת עד היום ברשימת השירים הפופולריים ביותר לנגינה ביוקליילי, באפליקציות שמיועדות לכך. לווידאו הרשמי של הקאבר, אגב, יש כמיליארד צפיות.

קאמאקוויוולה מת בגיל 38 אחרי שסבל ממשקל יתר חמור – הוא שקל למעלה מ-350 ק"ג במותו. למרות זאת, הוא נודע בעיקר בשירה העדינה שלו וכנגן יוקליילי ענק. בהוואי, הוא נחשב עד היום לאחד המוזיקאים המשפיעים ביותר. Over The Rainbow שלו הוא עדות טובה מדוע הוא נערץ שם כל כך.

גירסת מקור: ג'וני קאש (1956)

אולי אחד המקרים הבודדים בהם לקח לשיר מצליח כמעט חמישים שנה עד שזכה לגירסת כיסוי בעיבוד כה שונה. I Walk The Line הוא אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם, אבל המלודיה שלו פשוטה וחותכת, וכוחו של השיר במילים האישיות כל כך של קאש עצמו, ולכן הוא מזוהה איתו זהות מוחלטת. כשקאש שר את השיר, הוא מספר סיפור. קשה לעשות לסיפור אישי של מישהו אחר קאבר מוצלח.

להקת "לייב" לקחה את השיר של קאש ב-2003 ועיבדה אותו מחדש תוך ניצול מצוין של יכולות השירה של אד קוולציק. I Walk The Line הוא שיר קשה לביצוע; הוא דורש מנעד קולי רחב. קוולציק עמד במשימה היטב. במילותיו שלו, "עשינו קאבר טוב לשיר מצוין". צודק.

גירסת מקור: ג'וני מאטיס (1957)

מעטים זוכרים היום את ג'וני מאטיס ואת קול הקטיפה שלו, למרות שמאטיס עדיין חי בינינו, ויחגוג בסוף החודש את יום הולדתו ה-85. בימי הזוהר האיש מכר יותר מ-350 מיליון אלבומים. על קירות ביתו תלויים עשרות אלבומי פלטינה.

מעטים גם זוכרים שמאטיס הוא הזמר שביצע במקור את השיר הנפלא שכתבו והלחינו דימיטרי טיומקין ונד וושינגטון לפס הקול של הסרט ששמו כשם השיר.

קיימות עשרות גירסאות לשיר הזה. שתיים מהן מזדהרות גבוה מעל כל האחרות. הגירסה הדרמטית של נינה סימון מ-1966 והגירסה של דיוויד בואי שהוקלטה עשר שנים מאוחר יותר, והיא מבחינות רבות קאבר לקאבר של נינה סימון. למי שזמנם בידם – כולנו, בימי הסגר – מומלץ להקשיב לשלוש הגירסאות הללו זו אחר זו. ממאטיס דרך סימון לבואי. שיעור מאלף בתולדות המוזיקה הפופולרית של המאה ה-20.

גירסת מקור: בן אי קינג (1961)

כשיצא סרטו של רוב ריינר Stand By Me ב-1986 והחייה מחדש את מחזור ההשמעות האינסופיות של הלהיט של בן אי קינג, כבר היה קצת קשה לשמוע את השיר שוב. דווקא הגירסה של ג'ון לנון מ-1975 מצליחה לשמור את הרעננות שאבדה לשיר כתוצאה מהשמעות יתר. 40 שנים אחרי שג'ון לנון נרצח, עם 100 מיליון צפיות ביטיוב – מותר להגיד שזו הגירסה המוצלחת יותר.

גירסת מקור: סיימון וגרפונקל  (1964)

איך מקליטים גירסת כיסוי לשיר מושלם, שהוא אחד השירים האהובים בהיסטוריה? בהרבה אהבה כמובן. אבל עוד לפני שנגיע לקאבר של "הכרומטיקס" שיצא רגע לפני שמסך הקורונה ירד על העולם, נישאר עוד קצת עם השיר המקורי. למעשה, הגירסה המוכרת והאהובה שלו, גם היא קאבר, לגירסה המקורית של "סיימון וגרפונקל".

הביצוע המקורי – בלי כניסת הלהקה בסוף – יצא ב-1965 והשאיר רושם מועט. למעשה, היום קשה להבין למה, הוא נחשב אז למגוחך. ישנן עדויות שכשהצמד שיר את השיר בהופעות אנשים התפוצצו מצחוק. פול סיימון המיואש עזב אז את ארה"ב ויצא להופיע במועדונים קטנים באירופה.

למזלו ולמזלנו, המפיק של אלבום הבכורה הכושל של "סיימון וגרפונקל", טום ווילסון, החליט על דעת עצמו, ובלי לבקש מהצמד רשות, להוסיף לביצוע הפולק המקורי כניסה של בס-תופים-גיטרה-חשמלית בחלק האחרון. העיבוד החדש, שיצא לרדיו בלי שפול סיימון ידע על כך בכלל, החל לצבור אוהדים בקולג'ים, הפך בהדרגה ללהיט, מה שהוביל לחידוש הפעילות של "סיימון וגרפונקל" ולהמראתם אל הצמרת הגבוהה של שנות השישים.

הכרומטיקס, הרכב האלקטרו-פופ מאורגון עם הסולנית רות רדלת, פעילים מתחילת שנות האלפיים. הקאבר הנהדר שלהם לסיימון וגרפונקל פתח את אלבום האולפן השביעי שלהם, שיצא באוקטובר 2019, מה שהופך אותו לקאבר הצעיר ביותר ברשימה שלנו. "כרומטיקס" היו אמורים ללוות את האלבום בסיבוב הופעות עולמי גדול, שכמובן בוטל עם פרוץ הקורונה.

גירסת מקור: גלוריה ג'ונס (1964)

מסכנה גלוריה ג'ונס. פעמיים היא הקליטה את Tainted Love – ב-1964 וב-1976 – ופעמיים השיר נחל כישלון חרוץ במצעדי הפזמונים. בכלל, כמה זוכרים אותה היום? ממילא כמעט כולם חושבים ש-Tainted Love  זה שיר מקורי של להקת Soft Cell.

במידה רבה, הביצוע של מארק אלמונד ולהקתו הוא אכן מקורי: הם לקחו שיר קטן ונתנו לו נפח עצום. עם פתיח סינטיסייזרים שהפך בפני עצמו לאייקוני, ועם הקול הרובוטי-משהו של אלמונד, Tainted Love של Soft Cell הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם שנות ה-80 ולקלאסיקה שעדיין, 40 שנה אחרי, נשמעת ברדיו ומככבת במיליארד פלייליסטים בערוצי הסטרימינג השונים.

ב-2015 הוא נבחר בבריטניה למקום הרביעי ברשימת שירי האייטיז האהובים (במשאל של רשת הטלוויזיה ITV). מהקאבר של מרילין מנסון נתעלם.

גירסת מקור: נינה סימון (1964) / (1965)  Animals

זה לא נדיר למצוא גירסאות כיסוי מוצלחות ללהיטים אמריקאיים בביצוע להקות לטיניות – הג'יפסי קינגז, כמו גם לוס לובוס, נחלו הצלחה עם קאבר לטיני ל"מלון קליפורניה", למשל. אבל המקרה של סנטה אזמרלדה שונה מעט: חברי הלהקה הם אמריקאים וצרפתים, ולא מדרום אמריקה, והם הקליטו בעיקר שירי דיסקו בסוף שנות ה-70.

בכל זאת, הלהיט הגדול ביותר שלהם היה גירסה לטינית ל-Don't Let Me Be Misunderstood – שיר שנינה סימון הקליטה במקור, אבל זכה לפרסום דווקא בקאבר של ה- Animals.

בביצוע של סנטה אזמרלדה, השיר סוחף – ומחיאות הכפיים הקצביות בתחילת השיר הפכו לאייקון מוזיקלי, בין השאר בזכות שילוב השיר בסצינת הסיום המכרעת של סרטו של קוונטין טרנטינו, Kill Bill Vol. 1. בכלל – צריך בהזדמנות זו להצדיע לתל-אביבי הנחמד טרנטינו, איש שיש לו אוזן קשובה לקאברים, שהוא בוחר בפינצטה לפסקולי סרטיו.

גירסת מקור: מריאן פיית'פול (1964) / הרולינג סטונס (1965)

האם זה נחשב קאבר אם המבצע החדש הוא גם המבצע המקורי? במקרה של As Tears Go By זו טענה שאפשר להגן עליה. מריאן פיית'פול מ-1964 וזו מ-1987 הן שתי זמרות שונות בעליל.

השיר היה אחד הראשונים שמיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס כתבו בעצמם – קודם לכן, הרולינג סטונס שרו בעיקר קאברים של שירי בלוז – ומנהל הלהקה באותה העת, אנדרו לוג אולדהם, נתן לשיר את הדובדבן שבקצפת, כששינה את שם השיר מ-As Time Goes By לשמו הנוכחי. אולדהם היה גם זה שהחליט לתת לפיית'פול את השיר, אולי כפיצוי על העובדה שהכיר לה את ג'אגר.

פיית'פול, בגיל 18, נראתה ונשמעה כמו מלאך. השיר הזה, שהפך ללהיט הראשון שלה, לא הסגיר במאומה את המציאות אליה נקלעה – ובמבט לאחור, ספק אם הבינה בעצמה מה היא עוברת, ובוודאי שלא הייתה לה את הבגרות והרטרוספקטיבה הנדרשת כדי לעשות עם השיר היפהפה הזה חסד. בכלל, סיפורי התקופה ההיא, שפרנסו היטב את עיתוני המוזיקה והביוגרפיות השונות, נראים עכשיו אחרת עם הפרספקטיבה של מהפכת מי-טו.

ב-1987, בגיל 41, אחרי מספר ביקורים בבתי חולים ומוסדות גמילה מסמים, ואחרי טרגדיות אישיות וגירושין, היה לפיית'פול את המטען הדרוש – ואת הקול המחוספס – כדי להגיש את השיר הזה כפרידה מהילדות ומדימוי המלאך של פעם.

גירסת מקור: אוטיס רדינג (1965)

משעשע (או מביך) לחשוב שהמנון התנועה הפמיניסטית נכתב בכלל על ידי גבר, ששר אותו כדרישה לקבל את הכבוד המגיע לו כאמן שחור באמצע שנות ה-60.

שנתיים אחרי אוטיס, ארת'ה פרנקלין זכתה בפרסי גראמי על הביצוע שלה, והשיר הפך לסימן הזיהוי של זמרת הנשמה הענקית הזו שמתה לפני שנתיים. בשורה התחתונה, לא חשובה הכוונה, חשוב הביצוע: ואי אפשר שלא להיסחף עם הזעקה של ארת'ה לקבל קצת R-E-S-P-E-C-T.

גירסת מקור: נינה סימון (1965)

זה שיר שחייב לככב בכל רשימה של השירים הכי סקסיים שנכתבו אי פעם. הוייב המיני נוטף מהשיר. אבל הוא לא נכתב על ידי אישה אחרי ליל אהבה מוצלח במיוחד אלא נכתב במקור ב-1964 למחזמר נשכח, ותודה לנינה סימון שהצילה אותו מאלמוניות והפכה אותו לאחד השירים המכוסים ביותר אי פעם.

נגן הג'אז ג'ון קולטריין נתן לשיר פרשנות אינסטרומנטלית; "הפוסיקאט דולס" ביצעו בשיר אקט מגונה; מייקל בובלה נחל הצלחה מסחרית עם הקאבר שלו; סמי דייוויס ג'וניור, בובי דארין, אוליביה ניוטון ג'ון ואפילו דיוויד האסלהוף – כולם העניקו לשיר הנפלא הזה פרשנות משלהם.

אבל הקאבר המוצלח ביותר הוקלט על ידי מיוז ב-2001. מת'יו בלאמי, סולן הלהקה המטורלל, הביא לשיר את הפלסאטו והויברטו המפורסמים שלו וחיבר אותם לשירה דרך מגפון, כשברקע הלהקה מתפוצצת במלוא כוחה. אם הגירסה של נינה סימון היא הבוקר שאחרי, זו של מיוז היא השאגה שבמהלך האורגזמה.

גירסת מקור: בובי הב (1966)

"סאני" מתחרה ב"יסטרדיי" של הביטלס כשיר עם הכי הרבה גירסאות בהיסטוריה. פרנק סינטרה, ג'יימס בראון, סטיבי וונדר, אלה פיצג'רלד, מארווין גיי, ג'וני מאתיס ואפילו ליאונרד נמוי (מיסטר ספוק) היו בין אלו שביצעו את השיר היפהפה הזה שבובי הב כתב והלחין למחרת היום הטראגי שבו הנשיא ג'ון קנדי נרצח בדאלאס, והארולד, אחיו של בובי הב, נדקר למוות בנאשוויל. גם בילי אייליש ואחיה פיניאס ביצעו את השיר (בביצוע יפהפה) באירוע ההתרמה הבינלאומי הגדול של סגר הקורונה הראשון בתחילת השנה.

אבל דווקא הרכב הדיסקו הגרמני "בוני אם" הצליח להעניק לו פרשנות שהיא בלי ספק המוכרת ביותר מאז 1976 ועד היום, עם התיפוף בפתיחה על ההיי-הט ואפקט האוטו-פילטר שנפתח ונסגר – פתיח אייקוני שצוטט מאז באינספור להיטי רחבות.

גירסת מקור: הביטלס (1967)

הקאבר החמוד הזה של אלטון ג'ון מ-1974 פחות מוצלח מהמקור, אבל יש מאחוריו סיפור נחמד.

אלטון ג'ון הוציא את Lucy In The Sky With Diamonds כסינגל כשג'ון לנון מנגן על גיטרה ושר קולות רקע תחת הפסבדונים ד"ר וינסטון או'בוגי – היו אז סמים טובים שעזרו להמציא שמות מצחיקים. אלטון ג'ון החזיר ללנון טובה על השתתפותו בסינגל, והשתתף בהקלטות של לנון לשיר Whatever Gets You Through The Night באותה עת. אלטון ג'ון היה משוכנע שהשיר החדש של לנון יהיה להיט; לנון עצמו היה פחות משוכנע. השניים התערבו על זה, ולנון הסכים להופיע עם אלטון בהופעה חיה אם השיר יגיע למקום הראשון במצעדים.

השיר אכן הגיע למקום הראשון, ובערב חג ההודיה ב-1974, לנון עלה על הבמה במדיסון סקוור גארדן בניו יורק – למעשה, ברני טאופין נאלץ לדחוף אותו לשם; לנון שקשק מפחד – ושר עם אלטון שלושה שירים, ביניהם את Lucy In The Sky With Diamonds. תראו את התיעוד של ההופעה ההיסטורית ההיא ביוטיוב. קסם.

גירסת מקור: הביטלס (1967)

פסטיבל וודסטוק. ג'ו קוקר בהתקף אפילפטי, שיער ספוג מגשם או זיעה או שניהם, עונה בצרחה ללהקה ששואלת, בקול פאלסטו, "Do you need anybody?".

קוקר לקח את השיר החביב של הביטלס שיצא רק שנתיים לפני כן באלבום "סרג'נט פפר" – אחד משירי הסולו הבודדים של רינגו סטאר בביטלס – והעיף אותו לשמיים. הכניס בו זעקה מרה לעזרה, ולתפילת גוספל של איש בודד הכמה לאהבה. אחד המקרים הבולטים שבהם הקאבר עושה לשיר חסד ועולה בהרבה על המקור.

גירסת מקור: בוב דילן (1967)

גם מי שלא סובלים את הקול המאנפף של חתן פרס נובל לספרות מר צימרמן, לא יוכלו להתכחש לגאוניות המוזיקלית והטקסטואלית שלו, למעמד שאין לו מתחרים בתולדות המוזיקה הפופולרית ולעובדה שאינספור זמרים ולהקות מהמובילים בעולם חוזרים שוב ושוב אל הרפרטואר העצום של דילן.

את All Along The Watchtower אפשר להזכיר ברשימת הקאברים הגדולים יותר מפעם אחת: ניל יאנג, פרל ג'אם, יו-2, הגרייטפול דד ודייב מת'יוס, היו בין אלו שהקליטו את השיר או ביצעו אותו בהופעה חיה, וכל אחד מהקאברים הללו מצוין. זה שיר כל כך טוב, שהוא מוציא מהמבצעים את מיטבם.

הגירסה של ג'ימי הנדריקס, היא לא רק הביצוע האולטימטיבי לשיר הזה של דילן: היא הקאבר האולטימטיבי ששינה את כללי המשחק של אמנות הקאברים. אם קודם לכן אמנים פשוט נצמדו למלודיה ולעיבוד המקורי, מאז הנדריקס, הציפייה מקאבר טוב היא שיביא פרשנות אחרת, מקצב אחר. שיהפוך את השיר לחדש לגמרי.

הנדריקס עצמו עבד על הקאבר במשך חודשים רבים, כשהוא חוזר ומקליט חלקים מהשיר שוב ושוב, בכל פעם לא מרוצה מהתוצאה. העבודה על השיר החלה בינואר 1968. השיר יצא תשעה חודשים אחר כך, והיה לשיר היחיד של הנדריקס שנכנס למצעד הבילבורד האמריקאי. יותר מיובל שנים אחרי, הוא עדיין נחשב לאחד משירי הרוק הטובים ביותר אי פעם. כלומר, בגירסה של הנדריקס. לא של דילן.

"אהבתי את הגירסה של ג'ימי הנדריקס כל כך", כתב פעם דילן. "מאז שמת, אני מופיע עם השיר בגירסה שלו. וזה מוזר, אבל כשאני שר את זה, אני תמיד מרגיש שאני עושה לו מחווה באופן כלשהו".

גירסת מקור: ניל דיאמונד (1967)

השיר שלעולם יהיה מזוהה עם אומה תורמן, שרקדה לצליליו בחושניות רגע לפני שהתמוטטה ממנת יתר וחטפה מזרק אדרנלין ישר ללב. 27 שנים אחרי שניל דיאמונד הקליט את השיר, הגיע קוונטין טרנטינו והעניק לו חיים חדשים כשכלל את גירסת הקאבר של Urge Overkill  בפסקול "ספרות זולה".

 גירסת מקור: ג'ון הולט והפאראגונס (1968)

 ג'ון הולט הג'מייקני ביצע את השיר במקור, כמה שנים לפני שהרגאיי התפוצץ במערב. היו לשיר הזה – שמספר על הבאסה לחיות בשכונת עוני לצד שכן שהוא כנראה עבריין אלים, והתחושה שאתה חייב לעזוב את הבית כדי להציל את עצמך ואת ילדיך – כמה גרסאות כיסוי, כולל אחת של UB40, אבל היה זה זמר ג'מייקני אחר, הוראס אנדי, שהעיף את השיר לשמיים, כששר אותו ב"מזאנין", אלבום המופת של "מאסיב אטאק" מ-1998, כולל סימפול התופים האייקוניים של לד זפלין מ"כשהסכר נפרץ".

גירסת מקור: הארי נילסון (1968)

הארי נילסון שר שירים שהיו אחר כך לאבני דרך בקריירה של אחרים. המוכר שבהם הוא Without You שהפך ללהיט הגדול ביותר של מריה קארי (אל דאגה, הוא לא ייכלל ברשימה הזו); וגם 'Everybody's Talkin – שיר הנושא מ"קאובוי של חצות" שהפך ללהיט הגדול ביותר של ה-Beautiful South.

נילסון היה זמר בחסד, ויוצר מוכשר שמת בגיל 53 ממחלת לב, אחרי שהתחנן בפני חברת התקליטים שתאפשר לו להקליט אלבום אחרון – ולפני שזכה לראות את האלבום, אותו סיים להקליט ביום בו מת, יוצא לאור.

מבין השירים שנילסון כתב, וכמו רבים מלהיטיו הגדולים, גם One זכה למספר חידושים – והמעניין במקרה של נילסן, שהקאברים של שיריו תמיד נשארים נאמנים לעיבוד המקורי. כך היה במקרה של Without You ו-Everybody's Talkin'; וכך גם במקרה של One, שזכה לקאבר ב-1969 על ידי להקת Three Dog Night, וב-1992 על ידי הזמרת איימי מאן. כנראה שלפעמים, לא צריך לגעת בשיר טוב – ואת One צריך פשוט לשיר כמו שהוא נכתב, ולהתענג על המילים החכמות והמלודיה הנהדרת.

גירסת מקור: ניל דיאמונד (1968)

מי בכלל זוכר ש-Red, Red Wine הוא שיר של ניל דיאמונד ולא שיר מקורי של UB40? קשה לחשוב על קאברים רבים שהעניקו לגירסה המחודשת חיים עצמאיים באופן כל כך מוחץ, עד שהמקור נמחק מהתודעה לחלוטין.

בעוד הגירסה של דיאמונד נאמנה לסגנונו – בלדה מלודרמטית – UB40 עטפו את השיר ב-1985 בביט רגאיי שאפיין את הלהקה, והפכו את השיר ללהיט הגדול ביותר שלהם ולאחד משירי הרגאיי המצליחים ביותר בכל הזמנים (עד כדי כך שיש מי שמשוכנע עד היום שהשיר בכלל נכתב על ידי בוב מארלי – שהרי האם יש קלאסיקת רגאיי שלא נכתבה על ידיו?).

ניל דיאמונד עצמו הודה שהגירסה של להקת הרגאיי הבריטית טובה בהרבה משלו, ועבר לבצע את השיר בהופעות עם פלייבק רגאיי כמו בקאבר. בצדק.

גירסת מקור: הביטלס (1968)

שתי עובדות לחובבי טריוויה על השיר Dear Prudence: ג'ון לנון כתב את השיר עבור פרודנס, אחותה של מיה פארו, כשסירבה לצאת מחדרה בזמן שהביטלס ביקרו את המהרישי יוגי בהודו; ופול מקרטני ניגן על התופים בהקלטת השיר הזה, כמו גם ב-Back To The USSR, כי רינגו סטאר בדיוק עזב את הלהקה (וחזר זמן קצר אחר כך).

מעבר לזה, השיר, שהופיע באלבום הלבן של הביטלס, לא היה אחד הלהיטים הגדולים של הלהקה, אבל הפך כ-15 שנה אחר כך ללהיט הגדול ביותר של סוזי והבאנשיז. בגירסת סוזי סו, השיר קיבל נופך אפלולי יותר, והיה פופולרי אפילו יותר מהמקור.

גירסת מקור: פליטווד מק (1968)

הפער בין הגירסה המקורית של פיטר גרין מ"פליטווד מק" לזו של קרלוס סנטנה, שהוקלטה רק שנתיים אחרי המקור, הוא לכאורה קטן: בשתי הגירסאות יש לגיטרה תפקיד מרכזי במהלך השיר; שתי הגירסאות נצמדות לאותו מקצב 4/4 ולאותה מלודיה.

ובכל זאת – וזה מתחבר יפה לסיפור חייו הפתלתל והכואב של פיטר גרין, שמת השנה – השיר מזוהה לחלוטין עם קרלוס סנטנה ולא עם הנער היהודי הלבן מלונדון שאלוהים לבדו יודע איך עלה בדעתו להזריק מוזיקה לטינית לתוך הבלוז השחור.

גירסת מקור: דילייני ובוני (1969)

בוני ודילייני בראמלט כתבו את השיר יחד עם ליאון ראסל ב-1969 וקראו לו גרופי (סופרסטאר). שיר על יחסים בין גרופית צעירה לכוכב רוק מבוגר, מהסוג שהיום – אחרי מהפיכת מי-טו – אנחנו כבר לא מתייחסים אליהם בסלחנות. השיר נכלל באלבום של בני הזוג בראמלט שיצא ב-1972, רגע לפני שהנישואים שלהם קרסו.

הגירסה שהפכה את השיר ללהיט עולמי נולדה אחרי שריצ'ארד קארפנטר שמע אותו במקרה כשבט מידלר שרה אותו בתוכנית הטלוויזיה של ג'וני קרסון. וכשקרן קארפנטר, אחותו של ריצ'ארד ושותפתו לצמד "הקארפנטרס" ביצעה את השיר, אי אפשר היה שלא להאמין לה, שהיא יודעת בדיוק על מה הוא מדבר. מותה הטראגי בגיל צעיר אחרי שנים של אנורקסיה, הטעינו את השיר בדיעבד במשמעויות נוספות.

חברי להקת האינדי הניו יורקית "סוניק יות'" הקליטו ב-1994 את הגירסה שלהם ל"סופרסטאר" עבור אלבום המחווה לשירי האחים קרפנטר, שנקרא "אם הייתי קארפנטר".

הגירסה של "סוניק יות'" טוענת את השיר באנרגיה אפלה. ופתאום, בעיבוד הזה, עם השירה הזו, ברור שהיחסים ההם, של הגרופית וכוכב הרוק, לא היו עניין רומנטי להתרפק עליו. כמעט אפשר לדמיין שם את מזרק ההרואין מונח על השולחן, כשהמעריצה שרה לאלילה בקול נואש "אתה לא זוכר שאמרת לי שאתה אוהב אותי, בייבי?"

גירסת מקור: (1969) Creedence Clearwater Revival

הקרדיט על אחד השירים המזוהים ביותר עם טינה טרנר, מגיע לאייק טרנר, בעלה דאז, שלקח ב-1971 את הלהיט של CCR ונתן לו את העיבוד המגניב של השיר: ההתחלה האיטית, עם קול הבס העמוק של אייק ברקע בעוד טינה טרנר מדברת – ואז עוברת לשירה, שהולכת ומאיצה עד למהירות בלתי אפשרית. התוצאה, אי אפשר לחמוק מזה, היא סקס מוזיקלי. לא פחות. עם אורגזמה שאי אפשר לזייף.

גירסת מקור: רוג'ר מילר (1969)

זה שיר שמהרגע שכריס כריסטופרסון כתב והלחין אותו היה ברור שהוא הולך להגיע רחוק. גורדון לייטפוט טען שהקליט את הגירסה הראשונה של השיר; "האחים סטאטלר" טענו שכריסטופרסון בכלל הבטיח להם את השיר; אבל רוג'ר מילר היה, לפחות רשמית, האמן הראשון שהצליח עם השיר במצעדים.

ואז הגיעה ג'ניס ג'ופלין, ומאז השורה הנפלאה על מהות החופש מזוהה לתמיד איתה. ג'ופלין הקליטה את השיר מבלי שחברה הטוב כריסטופרסון אפילו יידע על כך. זה היה – אנחנו יודעים היום – זמן קצר לפני מותה. למעשה, כריסטופרסון גילה שג'ופלין הקליטה את השיר – שהפך לסינגל היחיד שלה שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד – רק יום לאחר מותה.

במשך השנים התרוצצו שמועות שכריסטופרסון בכלל כתב את השיר עבור ג'ופלין, אבל הוא עצמו הבהיר שהשיר נכתב במקור עם "בובי" כשם של בת, ואילו ג'ופלין היא זו ששינתה את המילים ללשון זכר. אבל בדבר אחד הודה: שורה אחת בשיר המקורי, אכן נכתב בהשראת חברותו עם ג'ופלין: Somewhere near Salinas, Lord, I let her slip away.

שנים אחר כך שלמה ארצי הלחין את המכתב של החייל נמרוד גאון, והכניס את השורה "אני שומע שוב ברגעי הבדידות את ג'ניס ג'ופלין שרה שיר ישן על בובי מקגי" לפנתיאון שירי האבל הישראלי.

גירסת מקור: פרנק סינטרה (1969)

אין רשימה של שירי כיסוי בלי הקאבר הזה, יריקת פאנק רוק על השיר המלא שביעות רצון עצמית, שהיה במקור שיר צרפתי שפול אנקה תרגם עבור פרנק סינטרה. השיר ריגש גם כשאלביס פרסלי שר אותו, ספוג מזיעה בגוף שבור, שבועות ספורים לפני מותו – וגם כשסיד וישס ירק אותו, שנה אחר כך, לקול קריאות בוז מהקהל, קריאות שהופכות למחיאות כפיים סוערות ככל שווישס ממשיך לנעוץ את שיניו במלודיה הכל כך מוכרת.

בראיון מ-2007 סיפר פול אנקה ש"הביצוע של סיד וישס ערער אותי בהתחלה. זה היה מוזר. אבל הרגשתי שהוא בכל זאת הכניס לביצוע שלו כנות".

בסופו של דבר, באופן מעט משונה ואולי אף מפתיע, שלושת הגברים האלה – סינטרה, פרסלי ווישס – היו גברים שיכולים להעיד על עצמם "עשיתי את זה בדרכי שלי". גם אם כי הדרך של סיד וישס היתה קצרה במיוחד.

גירסת מקור: לד זפלין (1970)

השיר שפותח את האלבום השלישי של לד זפלין – המכונה "לד זפלין 3" – עם הגיטרה ההולמת בראש של ג'ימי פייג' והצרחה המקפיאה של רוברט פלנט, היה חריג בין שירי האלבום. זה האלבום האקוסטי ביותר של הלהקה. השיר נכתב במהלך סיבוב הופעות של הלהקה באיסלנד, וככה הסתננו לתוכו מיני רפרנסים לא מופשרים עד הסוף מהמיתולוגיה הנורדית.

"זה לא שהיינו פומפוזיים", הסביר רוברט פלנט בראיון, "באמת חזרנו אז מהארץ של הקרח והשלג. הגענו לשם כאורחים של הממשלה הפינית ונקלענו לשביתה של המגזר הציבורי וההופעה שלנו כמעט התבטלה, אבל התייחסו אלינו נפלא. השיר הוא התגובה שלנו לביקור הזה".

"מינימל קומפקט", האורחים הישראלים היחידים ברשימה הזאת, הקליטו גירסת פוסט-פאנק אייטיזית כבדה לשיר של זפלין, והוציאו אתה על תקליטון 12" שיצא לפני אלבום האולפן האחרון של הלהקה. הגירסה שלהם – עם סמי בירנבך שנוהם במקום הצווחות הגבוהות של רוברט פלנט – זכתה להצלחה בקולג'ים באמריקה, וכמעט הובילה לסיבוב הופעות של הלהקה בארצות הברית, שלא יצא לפועל בגלל בעיות ביורוקרטיות של אישורי עבודה.

וככה פורטיס וסחרוף החליטו לחזור הביתה ולהציל את המוזיקה הישראלית.

גירסת מקור: טים באקלי (1970)

אביו של ג'ף באקלי מת בגיל 28 אחרי קריירה מוזיקלית מבטיחה אבל קצרה מדי והותיר אחריו, בין היתר, שיר אהבה יפהפה, שלא זכה לתשומת הלב הראויה עד שב-1983 אליזבת פרייזר מ"תאומי קוקטו" הפכה את Song To The Siren – במסגרת פרויקט This Mortal Coil – לאחד הקלאסיקות של שנות הדארק אייטיז.

העיבוד של רובין גות'רי, שותפה של פרייזר ב"תאומי קוקטו" ואחד היוצרים המשפיעים של העשור ההוא באנגליה, טען את השיר באיכויות אוריינטליות – היא אשכרה מסלסלת שם, פרייזר – ונשאר נאמן לצליל של This Mortal Coil כפופ אוונגרד. אבל במבחן התוצאה, מה שנותר הוא קולה של פרייזר הנשמע כקריאה נואשת לאהוב אבוד מעבר לים. היא שירת הסירנה (ויסלחו לנו עירית לינור ויאיר לפיד).

גירסת מקור: דיוויד בואי (1970)

ב-1993 MTV היה ערוץ המוזיקה המשפיע בעולם , וסדרת המופעים MTV Unplugged היו הפסגה. התוכנית שצמרת המוזיקה העולמית – מברוס ספרינגסטין ועד רוד סטיוארט ואריק קלפטון – עמדה בתור כדי להופיע בה. התקליטים של ההופעות החיות בתוכנית הפכו להצלחה ולא פעם החיו קריירה (של סטיוארט, למשל).

ההופעה של נירוונה ב-1993 היא ההופעה הזכורה ביותר גם כי קורט קוביין התאבד כעבור כמה חודשים, וגם כי זו הייתה פשוט הופעה אדירה. מחשמלת. שוברת לב. ארסית. הביצוע הזה שיצא גם כסינגל הפך לאחד הלהיטים הגדולים של נירוונה, להקה שלא חסרו לה להיטי ענק באותה תקופה, והחזיר לחיים שיר מעט נשכח מהרפרטואר האינסופי של דיוויד בואי.

בואי עצמו התלונן שבהופעות שלו מאז, אחרי ששר את השיר, "כל פעם איזה ילד היה בא אלי אחר כך ואומר, 'זה ממש מדליק ששרת שיר של נירוונה'. ואני הייתי חושב לעצמי, 'לך תזדיין, יא טמבל'". זה שגם הוא כבר מת, זו שערורייה בפני עצמה.

גירסת מקור: הרולינג סטונס (1971)

השיר שמיק ג'אגר מכחיש כי נכתב בהשראת מריאן פיית'פול זכה לעשרות ביצועים מאז יצא ב-1971. בין הקאברים הבולטים: אלביס קוסטלו ולוסינדה וויליאמס, אלישיה קיז, שארלוט מרטין וליאון ראסל – שכל כך אהב את השיר, שהוא הקליט אותו פעמיים, ב-74' וב-98'. סוזן בויל החזירה אותו למצעד הבילבורד האמריקאי בפעם הראשונה מאז שהמקור בילה שם, ב-1971.

אבל מכל הגירסאות לשיר הנהדר הזה, הגירסה שהכי נכנסה לנו ללב היא של להקת האינדי הבריטית The Sundays מ-1992.

גירסת מקור: Crazy Horse (1971)

רוד סטיוארט הוא מלך הקאברים והצליח לנכס לעצמו בהצלחה המון שירים של אחרים. מבין השירים המזוהים עם הזמר הבריטי, I Don't Want to Talk About It הוא הבולט שבהם. מי שראה אותו בהופעה חיה יודע עד כמה הקהל מחכה ואוהב את השיר הזה. רבים מהם כנראה יופתעו לשמוע שהמדובר בקאבר.

"קרייזי הורס", אגב, לא רק איבדה את השיר בתודעה הציבורית – זמן קצר אחרי שהקליטו אותו, מת סולן הלהקה דני וויטן ממנת יתר של סמים, ובגלגולה המחודש, הלהקה התפרסמה כלהקת הליווי של ניל יאנג.

גירסת מקור: ג'ון לנון (1971)

כש"רוקסי מיוזיק" הוציאו את Jealous Guy כסינגל ב-1981, העולם נחלק לשניים: אלו שרקדו סלואו לצלילי השיר ובכלל לא ידעו שהוא שייך במקור לג'ון לנון, שנרצח כמוה חודשים קודם לכן; ואלו שהאשימו את "רוקסי מיוזיק" בניצול ציני של הרצח כדי לכבוש את המקום הראשון במצעדים.

המניעים של בריאן פרי וחבריו נשכחו מזמן. Jealous Guy בגירסת "רוקסי מיוזיק" הוא, גם 40 שנה אחרי, שיר שגורם לך לרצות להתנשק את הנשיקה הראשונה.

גירסת מקור: ברנדה לי / אלביס פרסלי (1972)

מאות רבות של אמנים הקליטו את Always On My Mind מאז יצא ב-1972. ברנדה לי שרה אותו בגירסת המקור כשיר קאנטרי; חודשים אחריה אלביס פרסלי קיבע את השיר בתודעה כאחד משירי האהבה היפים ביותר אי פעם. ווילי נלסון החזיר את השיר לשורשי הקאנטרי שלו ב-1982 עם גירסה שהצליחה במצעדי הפזמונים, וגרמה לרבים לחשוב מאז שנלסון הוא זה שכתב את השיר במקור (הוא לא; הקרדיט שייך לג'וני כריסטופר, מארק ג'יימס וויין קרטר תומפסון).

אבל עשר שנים אחרי שהמלך מת, ה"פט שופ בויז" שלטו במצעדי הפזמונים עם הגירסה האייטיזית שלהם לשיר. הסינתסייזרים והמקצב שכה היו מזוהים עם ההרכב התלבשו היטב על השיר, אך בלי לאבד דבר מהרומנטיות והעצב שבמילים. להיפך: הדיכוטומיה בין השירה מלאת הגעגועים לעיבוד הסינתטי והמרקיד שירתה את השיר היטב והופכת אותו לאפקטיבי לא פחות מגירסת הקאנטרי של נלסון או הבלדה של פרסלי.

גירסת מקור: לורי ליברמן (1972) / רוברטה פלאק (1973)

הרעיון עלה בראשה של הזמרת לורי ליברמן במהל הופעה של דון מקלין. כשהוא שר את שיריו, ליברמן הרגישה שהוא מצליח לקרוא את מחשבותיה ולבטא אותן טוב ממנה ו"הורג אותה ברכות עם השיר שלו". היא סיפרה על החוויה לתמלילן נורמן גימבל, שכתב את השיר יחד עם המוזיקאי צ'ארלס פוקס. בלי לדעת, הם סידרו את העתיד הכלכלי של ילדיהם ונכדיהם.

ליברמן עצמה הקליטה ראשונה את השיר, ב-1972, שרה אותו בקול פעמונים, בעיבוד מעט חסר מעוף. השיר לא זכה להצלחה ולא משך הרבה תשומת לב, אבל רוברטה פלאק התאהבה בשיר אחרי ששמעה אותו במקרה ברדיו הפנימי של טיסה מהחוף המערבי למזרחי.

פלאק הקליטה אותו מחדש בינואר 1973 וקלאסיקה מודרנית נולדה. השיר שהה חמישה שבועות בראש מצעד הבילבורד וזכה בגראמי באותה שנה. הוא נכלל מאז כמעט בכל רשימה של השירים הגדולים בכל הזמנים. פרנק סינטרה, מייקל ג'קסון הצעיר, פרי קומו ורבים אחרים הקליטו גירסאות שלו.

ב-1995 הפוג'יז חידשו אותו עם לוריין היל כסולנית, והכירו אותו לדור החדש של ההיפ הופ. השיר בביצוע של הפוג'יז היה אחד הלהיטים הגדולים של שנות התשעים.

כותבי השיר, פוקס וגימבל, ניסו לגמד את חלקה של ליברמן ביצירתו. גימבל אפילו איים על דון מקלין ב-2008 שיגיש נגדו תביעה, אם מקלין לא יסיר מאתר האינטרנט שלו את הטענה שהוא היווה השראה לכתיבת השיר. מקלין סירב והוכיח שגימבל עצמו אישר את הסיפור ב-1973.

ככה זה כששירים מצליחים יותר מדי: בהתחלה הם הורגים אותך ברכות, ואחר כך הם מתישים אותך למוות עם ויכוחים מיותרים על קרדיטים.

גירסת מקור: בוב מארלי (1973)

אריק קלפטון שר רגאיי, מי היה מאמין. היום זה לא עניין בכלל, אבל ב-1974 זו היתה הפתעה, כשקלפטון – אחד מיוצרי הרוק החשובים של שנות ה-60' – הקליט קאבר, ועוד של בוב מארלי. הרגאיי של ג'מייקה רק התחיל אז להיות עניין במערב.

קלפטון התחיל את קריירת הסולו שלו בתחילת שנות ה-70 ואחרי שנים של מאבק בהתמכרות להרואין, ואחרי שסוף סוף השיג את מושא התשוקה שלו פאטי בויד, שהיתה אשתו של ג'ורג' האריסון, הוא הוציא את אלבום הסולו השני שלו,  461 Ocean Boulevard.

האלבום סימן שינוי כיוון עבור קלפטון: הרבה פחות סולואים ארוכים של גיטרה, שירים יותר קצרים. והבחירה של קלפטון להוציא דווקא את הקאבר ל-I Shot The Sheriff כסינגל הראשון מהאלבום נראתה לכאורה תמוהה. במבחן הזמן, השיר הפך לאחד הלהיטים הגדולים של קלפטון – הלהיט היחיד מאותו אלבום – והייתה לו תרומה עצומה בחשיפת מארלי עצמו לעולם.

גירסת מקור: פול מקרטני וכנפיים (1973)

פול מקרטני כתב בתקופת "כנפיים" כתב כמה משירי הרוק הטובים ביותר שיצאו אי פעם, וגם בתוך הרפרטואר הבאמת בלתי נתפס של האיש הזה, שכל שיר בהופעה שלו יכול להיות הלהיט הכי גדול בהופעה של אמנים אחרים – לשיר המורכב הזה, עם כל שינויי המקצב המסחררים, שמור מקום מיוחד, כמו שזוכרים כל מי שראו את מקרתני בפארק הירקון. זה תמיד השיר של הזיקוקים, שמרים את ההופעה לקראת השיאים הגדולים של הסוף.

זה לא מובן מאליו ש"רובים ושושנים" הצליחו להתמודד עם האתגר שהשיר הזה מציב לכל מי שינסה לבצע אותו.

גירסת מקור: דולי פרטון (1974)

קיבלתם ברכה לשנה החדשה של וויטני יוסטון מתארחת אצל רבקה מיכאלי ב"סיבה למסיבה"? ברוכים הבאים לחגיגות הדיפ-פייק של המאה ה-21.

בשנות התשעים, וויטני חרכה את המצעדים עם הלהיט העצום הזה, שהיה שיר הנושא לסרט "שומר הראש" שבו היא כיכבה לצד קווין קוסטנר. השיר נותח פעם באחד האולפנים בישראל והמסקנה היתה שהוא מורכב מכ-50 טייקים שונים של שירה. מה שאומר שגם בעידן שקדם לדיפ-פייק ברשת, לא כל מה ששמעת באוזניים אכן בוצע כך במקור.

דולי פרטון הקליטה את השיר שכתבה על שותפה העסקי לשעבר לא פחות משלוש פעמים – ב-1974, ב-1982, וב-1995 – ובכל אחת מהפעמים השיר הגיע למקום הראשון במצעד שירי הקאנטרי. אבל כשוויטני יוסטון עצרה לרגע את נשימתה לפני ששרה את הפזמון בקול זעקה, השיר הפך לאחד הסינגלים המצליחים ביותר בכל הזמנים.

יוסטון חבה את הלהיט הגדול ביותר שלה לקוסטנר: שיר הנושא ל"שומר הראש" היה אמור להיות What Becomes Of The Broken-Hearted, אבל יוסטון סרבה להקליט אותו אחרי שהתברר שהוא שיר הנושא לסרט נוסף שיצא באותה שנה, "עגבניות ירוקות מטוגנות". קוסטנר הביא ליוסטון הקלטה של לינדה רונדסטט מבצעת את שירה של פרטון, והשאר היסטוריה.

גירסת מקור: אבבא (1975)

השיר העצום הזה של להקת אבבא היה הלהיט הראשון שלה אחרי הזכייה באירוויזיון עם "ווטרלו", ופילס את הדרך לשורת להיטי מחץ שהזניקו את הרביעייה השוודית לסטטוספרה דלילת החמצן שבה היא משייטת עד היום.

פרט טריווויה חמוד: אגנטה פלסקוג, שהיא הסולנית בשיר, הקליטה גירסה שלו בשוודית לאלבום סולו שלה שיצא לפני אלבום הפריצה של אבבא. כך שמבחינה טכנית לפחות, גם הגירסה המוכרת של אבבא היא למעשה קאבר. אבל לא נדקדק בקטנות כאלה.

אם אבבא שפכו על השיר נצנצים והלבישו אותו שמלת פאייטים, הביצוע הטריפ-הופי הכבד של פורטיסהד, שהוקלט ב-2015 לפסקול הסרט "גורד שחקים" של בן ויטאלי, מתייחס בכבוד לטקסט של השיר, שהוא קודר וכואב.

"מה קרה לאהבה שלנו? הלוואי שיכולתי להבין", שרה בת גיבונס, הסולנית של פורטיסהד, על מצע צלילי מאיים וביט איטי. ופתאום זה לא שיר לקפץ לצליליו במסיבת כיתה. יותר שיר לחתוך ורידים.

גירסת מקור: הארולד מלווין (1975) / תלמה יוסטון (1976)

הקומיונרדס היו הרכב מוזר: ג'ימי סאמרוויל הפצפון עזב את "ברונסקי ביט" והצטרף לפסנתרן הקלאסי ריצ'רד קולס, וביחד עם זמרת הג'אז שרה ג'יין מוריס הוציאו ב-1986 את אחד הקאברים המצליחים ביותר של שנות השמונים – שיר שכבר זכה להצלחה מסחרית בגירסת הדיסקו של תלמה יוסטון עשור קודם לכן.

עם קול הפלסטו המרשים של סאמרוויל, והבריטון העשיר של מוריס, הביצוע של הקומיונרדס ל-Don't Leave Me This Way הוא מופת מוזיקלי שעומד יפה במבחן הזמן. ספק אם התקיימה פעם מסיבת מחזור של בני דור האיקס בלי שהשיר הזה כיכב בפלייליסט.

גירסת מקור: הקומודורס  (1977) 

מייק פאטון שר ליונל ריצ'י, וזה נהדר. הקומודורס הוציאו את השיר ב-1977, הוא זכה להצלחה אדירה במצעדים ודחף קדימה את הקומודורס ומאוחר יותר גם את קריירת הסולו של ריצ'י.

הבחירה של "פיית נו מור" להוציא את הבלדה הזו כסינגל ב-1992, בשיא ימי הגרנג', הייתה מפתיעה והתגלתה כהימור מוצלח. בילי גולד, הבסיסט של פיית' נו מור, סיפר שהם לקחו סיכון (מול מעריציהם הקראחניסטים) וביצעו את הבלדה של ר'יצ'י בצורה די נאמנה למקור – עם תוספת של סולו גיטרה משונה ובלתי נשכח – כי "אהבנו את Easy בצורה כמעט כואבת. הוא הזכיר לנו את שנות ילדותנו".

ליונל ריצ'י אהב מאוד את הקאבר הזה. טוב, איך אפשר שלא?

גירסת מקור: גלוריה גיינור (1978)

צריך לא מעט אומץ וחוצפה כדי לקחת את אחד משירי הדיסקו הידועים ביותר אי פעם, ולעשות לו קאבר אינדי באווירת גראז'. הבס שומר על המקורי, הגיטרה מקרטעת והסולן נשמע כאילו הוא עושה טובה שהוא שר.

גלוריה גיינור אמרה שהיא שונאת את הגירסה הזו ש"קייק" הקליטו ב-1996 ללהיט הענק שלה – בעיקר משום שהחליפו את השורה "I should have changed that stupid lock" ל-"I should have changed my fucking lock".

אבל דווקא השינוי הזה כנראה עזר לקאבר לבלוט. לפחות לרגע, לפחות כשתוכנית האינדי "120 דקות" עוד היתה עניין ב-MTV. השיר של גיינור נשמע כמו קריאת עידוד קיטשית לבחורה שמסרבת להודות שהלב שלה נשבר. השיר של "קייק", לעומת זאת, נשמע כמו מרירות צרופה של בחור שנזרק.

בקרב על רחבות הריקודים גיינור ניצחה בלי לקחת שבויים. ספק אם היתה חתונה כלשהי בעשורים שחלפו מאז שהוא נעדר ממנה, עם כל תהפוכות הטעם מאז. קייק" עדיין פעילים, בשולי השוליים של הייקום האלטרנטיבי. הם לא הוציאו אלבום חדש מאז 2011.

גירסת מקור: הקורגיז (1980)

ג'יימס וורן, הסולן של "הקורגיז", מספר שהוא כתב את המאסטרפיס של חייו בפחות מרבע שעה. יצא לו שיר שקסמו ניכר מהאזנה ראשונה. השיר היה להיט ענק בכל העולם מיד אחרי צאתו וצבר עם השנים עשרות גירסאות כיסוי – כולל של "ביץ' האוס", "אווריטינג אווריטינג", בליקסה ברגלד מ"איינשטונצה נויבאוטן", אירייזר ואחרים.

אבל מעל כל גירסאות הכיסוי לשיר הנהדר הזה מזדהרת הגירסה של בק מ-2004 שזכורה מפס הקול של הסרט "שמש נצחית בראש צלול" של מישל גונדרי.

גירסת מקור: Tears For Fears (1982)

נתחיל בהמלצה חד-משמעית: אם לא ראיתם את הסרט "דוני דארקו", מהרו לוי-או-די הקרוב ללבכם והשלימו חוסרים. מאסטרפיס שתהילתו רק הולכת וגדלה ככל שחולפות השנים (הוא לא היה להיט גדול כשיצא. זה קרה רק בהמשך).

גארי ג'ולס ומייקל אנדרוז התבקשו לכתוב שיר נושא ל"דוני דארקו". זה סרט משעשע, מוזר, עצוב. בעיקר עצוב, גם אם לא מדכא. במקום לכתוב שיר חדש, ג'ולס ואנדרוז הקליטו גירסת פסנתר אקוסטית ללהיט של Tears For Fears שיצא כמעט 20 שנה קודם לכן. הקאבר של ג'ולס ואנדרוז בעיקר עצוב, גם אם לא מדכא. הגירסה שלהם מרגשת כמו הסרט, והשיר שיצרו מייצג את הסרט כמו שמעטים משירי הנושא מצליחים לעשות לסרטם.

לא בכדי, השיר הפך להצלחה מסחררת – שנתיים אחרי שיצא כחלק מפס-הקול של "דוני דארקו", ג'ולס הוציא את השיר כסינגל, וכבש את המקום הראשון במצעד הבריטי – הישג שאפילו Tears For Fears לא זכו לו עם השיר המקורי.

גירסת מקור: Yes (1983)

כשלהקת "יס" הוציאה את השיר ב-1983 רוב מעריציה עיקמו אף. "יס" היתה אחת מלהקות הפרוגרסיב הבולטות. הקהל שלה ציפה ממנה לאלבומי קונספט מורכבים, שירים שנמשכים לפחות רבע שעה, אם לא יותר, וכוללים קטעי נגינה מסובכים, להטוטנות הרמונית ווירטואוזיות קולית. ופתאום – זה.

להיט מצעדים, עם ריף שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב עד שאי אפשר יותר, ועם הפקת פופ מלוטשת. זה היה, איך לא, השיר היחיד של הלהקה שהגיע למקום הראשון בבילבורד. מבחינת הקהל הרחב זה פחות או יותר השיר היחיד של "יס", להקה שבאמתחתה רפרטואר מפואר של אלבומים עשירים ומגוונים, בהרכבים מתחלפים של נגנים וזמרים.

הקאבר של להקת האינדי גריזלי בר, מתוך EP שהיא הוציאה ב-2006, מפשיט את השיר מהמחלצות הפופיות שלו, וגם לא לוחץ – כמו הגירסה המקורית – על הריף ההיפנוטי החוזר, ככה שאפשר לשמוע את היופי המלודי העצוב שעוטף את משפט המפתח: "בעליו של לב בודד טוב בהרבה מבעליו של לב שבור".

גירסת מקור: מייקל ג'קסון (1983)

כריס קורנל, סולן להקת סאונדגרדן, שהתאבד בתלייה ב-2017, הקליט עשר שנים לפני מותו גרסה קודרת ושוברת-לב ללהיט הפופ הגדול של מייקל ג'קסון.

על פי אחת הביוגרפיות של ג'קסון, ההשראה לשיר באה ממכתבים שג'קסון קיבל ממעריצה שלטענתו הוא מעולם לא פגש, שבישרה לו שהוא אבי התאומים שלה. הוא התעלם ממכתביה והיא המשיכה לכתוב אותם, מאשימה אותו שהוא מזניח את ילדיו. ממה שאנחנו יודעים היום על התנהגותו של ג'קסון עם ילדים, אין להוציא מכלל אפשרות שילדיה של אותה אישה אלמונית ניצל מצרה גדולה.

השיר זכה לגרסאות רבות, כולל של איאן בראון מהסטון רוזס שהחזיר אותו לצמרת המצעד הבריטי, וגירסה של "וויזר" באלבום הקאברים שלהם ב-2019.

גירסת מקור: דיוויד בואי (1983)

אחת הדרכים להפיח בשיר מפורסם חיים חדשים, היא לשנות לחלוטין את ההפקה המוזיקלית סביבו, עד שכמעט לא נשאר דבר מהמקור חוץ מהמילים והמלודיה. זה מצליח במיוחד כשמדובר בשיר קצבי במקור, שהופך לאקוסטי בביצוע הקאבר שלו.

זה מה שלהקה אלמונית מניו יורק עשתה ב-2006 ללהיט של דיוויד בואי, "אהבה מודרנית", כשהפכה את השיר לאיטי, שקט, נוגה. שנים אחרי, גבע אלון הישראלי יוסיף גירסת כיסוי משלו, דומה מאוד לגירסת הכיסוי המקורית. מה שמוכיח שלשירים גדולים יש לפעמים גירסאות כיסוי אפילו לגירסאות הכיסוי.

גירסת מקור: לאונרד כהן (1984)

לאונרד כהן המנוח סיפר פעם, בראיון לסי-בי-אס, שנמאס לו לשמוע קאברים של "הללויה", ושלא יזיק לשיר לקבל קצת זמן על הספסל. אפשר להבין אותו. "הללויה" זכה למאות קאברים, החל מג'ון קייל ב-1991, פסקול הסרט "שרק" ב-2001, קיי. די. לאנג ב-2004 ועוד רבים. ב-2008 השיר עשה היסטוריה במצעד הבריטי, כששלוש גירסאות שונות שלו כיכבו במצעד חג המולד – והיה לשיר הראשון מזה חמישים שנה ששתי גרסאות שלו תפסו את המקום הראשון והשני בבת אחת.

כהן סיפר שהוא כתב לשיר 80 גירסאות שונות לפני שהיה מרוצה מהתוצאה הסופית. אנקדוטה שמוזיקאים אוהבים: השיר נכתב בסולם דו מאז'ור, והשורה "It goes like this, the forth, the fifth / the minor fall and the major lift" מתארת את מהלך האקורדים של השיר – דו מאז'ור, פה מאז'ור (האקורד הרביעי בסולם), סול מאז'ור (האקורד החמישי בסולם), לה מינור (שנופל) ופה מאז'ור (שמתרומם).

מכל מאות הגרסאות, בולט הביצוע המרגש של ג'ף באקלי מ-1994. בהשראה ברורה של העיבוד של ג'ון קייל, באקלי עטף את השיר בפגיעות ורכות שוברי לב.

גירסת מקור: פרינס (1985)

ספק אם השיר הזה היה זוכה להכרה כלשהי אלמלא הקליטה אותו שינייד אוקונור ב-1990. פרינס עצמו בכלל לא חשב לכלול את השיר באלבום שלו, ולא ניגן את השיר בהופעותיו עד שאוקונור הפכה את Nothing Compares 2 U  ללהיט הגדול ביותר של 1990.

תרמו להצלחה, כמובן, שתי דמעות בודדות שהתגלגלו על פניה של אוקונור בוידאו-קליפ לשיר – וידאו-קליפ שהפך לאחד המפורסמים והמצליחים אי פעם, וזכה ליותר זמן שידור ב-MTV מכל קליפ אחר בשנות ה-90'.

אבל מעבר לכל זה, Nothing Compares 2 U בגירסת אוקונור הוא פשוט שיר מרגש, שנשמע רענן גם 30 שנה אחרי שכבש כל מצעד בעולם. הכאב על הסבל הנורא שעובר בעשור האחרון על שינייד אוקונור – מתמודדת נפש, שמתקשה להשתלב בעולם – מתערבב עם כאבי הלב השבור של השיר הענק הזה.

גירסת מקור: פרינס (1986)

טום ג'ונס כבר מצא תנוחה נוחה בין כדורי הנפטלין כשלהקת Art of Noise הביאה אותו לאולפן לביצוע מחודש של אחד הלהיטים הגדולים של פרינס. עם ההיסטוריה של ג'ונס כאליל הבנות ועם צליל החצוצרות המרשים בעיבוד של הקאבר, השיר קיבל פרשנות קצת סליזית, קצת נועזת, ואיכשהו לא פחות סקסית מזו של פרינס המנוח.

גירסת מקור: סטינג (1993)

השיר שסטינג הוציא בתקופה שבה כבר השלים את המהלך מרוקר מבריק לזמר שמאלצי למדי, מזוהה בעיקר כשיר הנושא לסרטו של לוק בסון "ליאון" (סרט הבכורה של נטלי פורטמן). זה שיר טוב, שסטינג התעקש לעטוף בדבש נוטף. להקת הנשים הבריטית Sugababes הקליטה לו גירסת היפ-הופ חמודה ב-2002, כולל סימפול של סטינג עצמו בפזמון. במידה רבה, הן הצילו את סטינג מעצמו בקאבר הזה.

גירסת מקור: אואזיס (1995)

ליאם גאלאגר אמר לא פעם שהוא לא יכול לסבול את Wonderwall – אחד הלהיטים הגדולים ביותר של אואזיס ושל שנות ה-90 בכלל. פול אנקה, הביסטי בויז, ורובי ויליאמס ניסו אותו. אבל ריאן אדמס היה היחיד שהצליח להבין אותו באמת, בגירסה צנועה, עם שינויים מלודיים והרמוניים חכמים ומרגשים לאורך הבתים שהפכו את השיר להרבה יותר אינטימי מהמקור שלו.

אפילו נואל גאלאגר הודה פעם, בימים שאואזיס עוד הופיעו יחד, ש"ריאן אדמס הוא היחיד שביצע את השיר הזה נכון. הייתי מת לשיר את השיר בסגנון של אדמס. אבל מול 60,000 מעריצי אואזיס זה פשוט לא יהיה אפשרי".

אדאמס הגדיל לעשות כשב-2015 הקליט מחדש גרסאות משלו לכל האלבום "1989" של טיילור סוויפט. אלבום הקאברים הזה יכול היה בקלות להשתלב במלואו ברשימה הזו.

גירסת מקור: ניק קייב והזרעים הרעים  (1994)

ניק קייב אימץ את כותרת השיר מהפואמה "גן עדן האבוד" של ג'ון מילטון. השיר, שהופיע במקור באלבום "Let love in", הפך לאחד המשמעותיים בקריירה של קייב. שיר שהוא מבצע כמעט בכל הופעה, יותר מכל שיר אחר ברפרטואר העשיר שלו.

חוץ מהגרסה המעולה של "ארקטיק מאנקיז" שבחרנו כאן, הוקלטו לשיר הזה גם גירסאות של פי-ג'יי הארווי, סנופ דוג, ג'רוויס קוקר ואיגי פופ – כולן כיכבו בפסקול המעולה של סדרת הלהיט הבריטית "פיקי בליינדרז".

יוצרי הסדרה אימצו את שיר הנקמה הרושף של קייב כשיר הנושא שליווה את כל עונות הסדרה, שעוקבת אחרי המאפיה של ברמינגהם בתחילת המאה העשרים. עיניו הכחולות של טומי שלבי פקוחות מעל השיר גם כשאלכס טרנר עף עליו. אומרים שעונה חדשה של "פיקי בליינדרז" מעבר לסיבוב.

גירסת מקור: Nine Inch Nails (1995)

ג'וני קאש מת מספר חודשים אחרי שיצא הביצוע שלו, ב-2002, לשיר Hurt של להקת הרוק Nine Inch Nails, ובמידה רבה, השיר הזה הפך לנאום הפרידה של ענק הקאנטרי מחייו.

קשה לחשוב על הופעה מרגשת יותר מזו של קאש, ובמיוחד מהווידאו קליפ שהופק לשיר – קליפ הנחשב עד היום לאחד הטובים שיצאו אי פעם. עד היום, קשה לראות את הקליפ, גם בפעם המאה, ולא להתרגש עד דמעות, במעברים בין קאש בערוב ימיו באחוזה הדרומית לקאש הצעיר בדרכים, ברכבות, בבתי הסוהר של אמריקה בסיקסטיז.

"התחלתי לצפות בווידאו, ו… וואו", סיפר טרנט רנזור, מייסד הלהקה שכתב את השיר. "דמעות עולות, שקט, עור ברווז… וואו. הרגשתי כאילו איבדתי את החברה שלי, כי השיר הזה כבר לא שלי יותר".

גם ניק קייב אמר דברים דומים על הקאבר של קאש ל"כיסא הרחמים" שלו. בכלל, ג'וני קש היה מגדולי הקאבריסטים אי פעם. האלבומים שהוציא עם המפיק ריק רובין, ש-"Hurt" הוא מהבולטים בהם, היו יכולים למלא לבדם את הרשימה הזאת. אם אתם לא מכירים, מהרו לזירת הסטרימינג הקרובה לביתכם. לא תתאכזבו.

גירסת מקור: בוב דילן (1997)

השיר שהופיע באלבום האולפן ה-30 (!) של דילן בלט מיד כאחד משירי האהבה היפים ביותר שנכתבו אי פעם – ומהר מאוד זכה לעשרות ביצועים – כולל של בילי ג'ואל, גרת' ברוקס, ניל דיאמונד, בריאן פרי, קלי קלרקסון ואחרים.

ואז הגיעה אדל, עדיין זמרת חדשה עם אלבום בכורה בלבד, והפכה את השיר הזה לשלה.

גירסת מקור: סבליים (1997)

השיר הזה הוא בעצם קאבר לחצי קאבר, שהצליח לחלץ אותו מהקבר ולהפוך אותו ללהיט ענק. הגירסה המקורית, של הלהקה האמריקאית "סבליים", נשען בכבדות על סימפולים של "סאמרטיים" של ג'ורג' גרשווין (מהאופרה "פורגי ובס") בגירסה של חלילן הג'ז הארבי מאן. השיר גם מצטט את משפט הפתיחה המפורסם של השיר, שהוא אחד השירים הכי מבוצעים בהיסטוריה (כולל קאבר נפלא של ג'ניס ג'ופלין, שבהחלט היה לו מקום ברשימה הזאת).

לנה דל-ריי כללה את הגירסה שלה לשיר, באלבום "נורמן פאקינג רוקוול" שלה, שנבחר לאלבום השנה לשנת 2019 של אתר המוזיקה פיצ'פורק. דל-ריי הוציאה את השיר כסינגל ב-17 במאי 2019, ממש בשבוע שבו עלה סרט תיעודי על להקת "סבליים" בפסטיבל טרייבקה.

גירסת מקור: בריטני ספירס (1998)

לפעמים קאבר יכול לחשוף שיר לקהל שבחיים לא היה מוכן לשמוע את המקור. בריטני ספירס היא היום אגדת פופ, נערצת על כוכבות צעירות ממנה כמו מיילי סיירוס ובילי אייליש. אבל רגע לפני המילניום היא נחשבה זמרת טראשית לנערות מתבגרות. הסינגל הראשון שלה, להיט בת מצוות מ-1998, נכתב על ידי גאון הלהיטים השוודי מקס מרטין, וזכה לקאבר מתוק שעשתה לו להקת טראוויס.

טראוויס הפשיטו מהלהיט את המקצב הפופי ואת הסינתסייזרים הכבדים, ובליווי גיטרות אקוסטיות בלבד, הפכו אותו לאפל, עצוב משהו. פראנסיס הילי, סולן הלהקה, סיפר לימים: "עשינו את זה בפעם הראשונה כבדיחה. אבל ככל שניגנו יותר את השיר, החיוך נמחק לי. אין מה לעשות, זה שיר מצוין. יש לו את הדבר הקסום הזה".

גירסת מקור: (2004) Snow Patrol

לבי.בי.סי הייתה פינת רדיו קבועה המכונה על שם אולם הכניסה לתחנה, The Live Lounge. באולם הזה, אמנים מצליחים הופיעו בשידור חי עם קאבר שעיבדו לשיר שנבחר על ידי צוות התוכנית – בדרך כלל שיר מז'אנר שונה לחלוטין מזה שלהם. הפינה הזו היתה למבחן המוזיקלי האולטימטיבי עבור מבצעים.

אחד הקאברים המצליחים ביותר שיצאו מה-Live Lounge היה לשיר Run של להקת Snow Patrol, שהופקד ב-2007 בידיה של ליאונה לואיס – שהיתה אז בת הטיפוחים של סיימון קאוול. "אנשים בכו כשהיא שרה את השיר", סיפרה מנחת התוכנית ג'ו ויילי. המרכזיה של תחנת הרדיו הוצפה בפניות של מאזינים שביקשו לשמוע את הביצוע שוב – הבי.בי.סי. דיווח על למעלה מ-8,000 פניות בשתי דקות.

גירסת מקור: הזוטונז  (2006)

 "ולרי" הוקלט על ידי הלהקה הבריטית "הזוטונז" ויצא ב-19 ביוני 2006, כסינגל השני מתוך אלבומם השני Tired of Hanging Around. השיר הצליח והגיע למקום התשיעי במצעד הסינגלים הבריטי.

שנה מאוחר יותר, המפיק הבריטי מרק רונסון הזמין את איימי ווינהאוס לשיר את השיר באלבום קאברים שהוא הוציא, ולמרות שהוא לא נכלל באלבומיה של ווינהאוס עצמה, הוא הפך כה מזוהה איתה, שמעטים זוכרים את המקור, או את העובדה שהוא נכלל בעצם באלבומו של רונסון.

השיר עצמו משאיר את הרושם המוטעה שהוא בכלל מהסיקסטיז, מאזורי מוטאון השחורה, ולא שיר מקורי שנכתב על ידי להקת אינדי בבריטניה במאה ה-21.

גירסת מקור: Feist (2007)

 השיר הנהדר הזה הופיע באלבום האולפן השלישי של הזמרת הקנדית לזלי פייסט, שמופיעה רק תחת שם המשפחה שלה. היא כתבה והלחינה אותו עם המוזיקאי צ'ילי גונזלס. ג'יימס בלייק הקליט את הגירסה הממוטטת שלו לאלבום הבכורה שהוציא ב-2010. השיר כל כך מזוהה איתו – ועם התפרצות התדרים הנמוכים באמצע – ונשמע כל כך "ג'יימס בלייקי", שמעטים יודעים שמדובר בכלל בקאבר.