התגובה של חמאס להסכמי השלום עם האמירויות הייתה בעצם חזרה על התגובה לטקס העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, אז זה היה בעימותים של צועדים על גדר הרצועה, וכעת בשיגור טילים.

חמאס ביקשה וגם הצליחה לגנוב את את ההצגה, וגם להביך את הרשות ברמאללה, שלא הייתה מסוגלת לקיים את השביתה הכללית שהכריזה עליה, כולל בירושלים.

תגובת חמאס להסכמי השלום עם האמירויות הייתה חזרה על התגובה על טקס העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. אז זה היה בעימותים של צועדים על גדר הרצועה, וכעת בשיגור טילים

אבל הפעם הזאת הדברים מורכבים יותר. בעוד שבפרשת העברת השגרירות זה היה עניין מצומצם לישראל ולארה"ב, תוך הבכת הרשות ברמאללה, כעת מדובר על מהלך בין-ערבי מול ישראל, וזה מסכן עניינים מאוד יסודיים של מעצמות אזוריות כמו איראן ותורכיה.

על מנת להבין את השינויים במערך האזורי יש להציץ על לבנון. על חיזבאללה גוברים הלחצים להתנער מן המוקאוומה כדי לאפשר למדינות המערב להעניק למדינה הפגועה את הסיוע לצאת מן המצוקה הנוראה שבה היא שרויה. מה שעומד על הפרק כעת הוא עניין רישום הגבולות עם ישראל, על מנת לסמן את הבלוקים בים התיכון כדי שלבנון תוכל להפיק את הגז הטבעי שיציל את המדינה. הבעיה – ברגע שיסומן הגבול עם ישראל, נשמטה הקרקע מתחת למוקאוומה, וחיזבאללה מאבד את יומרתו להגן על לבנון. סימון הגבולות יכלול בהכרח גם את חוות שבעא.

חיזבאללה חייב להגן על עקרון המוקאוומה, גם אם יסומנו הגבולות. לפיכך הוזעק איסמאעיל הנייה לביירות כדי לסכם עם נסראללה איך להמשיך את המוקאוומה גם אחרי סימון הגבולות, והטילים שנפלו מעזה עכשיו עלולים להיות הריקושטים של הפגישות בביירות.

מה שיותר מטריד – הנייה נפגש במחנות הפליטים גם עם קבוצות אל-קאעידה, ויש לעקוב אחרי פגישות אלה.

הבעיה שנוצרה לתורכיה קשורה להר הבית. על פי ההסכמים, ועל פי ההכרזות המלווים את המהלכים בין ישראל למפרץ, ישראל מתבלטת כמעצמה האחראית על הר הבית. זה בא על חשבון מעמדה של ירדן כפטרון המסגדים, ועל חשבון יומרותיה של תורכיה כמעצמת אחים מוסלמים לקבל לידיה את האחריות על המסגדים, וגם אחרי היבט זה יש לעקוב מקרוב.

להבנת השינויים במערך האזורי יש להציץ על לבנון. חיזבאללה חייב להגן על עקרון ההתנגדות גם אם יסומנו הגבולות עם ישראל. הטילים מעזה עלולים להיות הריקושטים מהפגישות בביירות בין הנייה ונסראללה לשימור ההתנגדות

האחריות של ישראל כוללת לאפשר רק למבקרים "שוחרי שלום" לעלות על ההר, כלומר כל מי שדרש את שינוי הסטטוס קוו לטובת תפילות ובית מקדש צריך לקחת לתשומת לבו את הפייק סיפוח.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.