היכולת המופלאה של ראש הממשלה לטעון שלא יהיה מנוס מהחמרת הסגר מחד, ולבקש פטור מחובת בידוד לאחר ששהה בוושינגטון במחיצת עשרות אנשים, ובהם נדבקים מאומתים, בצפיפות רבה לאורך שעות ובלא לעטות מסיכות, היא זו שעומדת בליבת הריקבון:

יש אתם ויש אני, עולה מדברי הראיס. יש דרג ויש…מממ…דרג פחות נחשב.

זה לא רק היעדר דוגמה אישית. זהו זלזול מוחלט. זו צביעות בלתי נסבלת. זהו ביטוי נוסף לנרקיסיזם מוחלט.

הכל גם יודעים שהמדיניות אינה שיטתית, אינה עניינית, אינה מושתתת על עובדות בלבד, אינה נסמכת אך ורק על שיקולים ענייניים, אינה ממוקדת אך ורק בשיקולים רפואיים, מדעיים וכלכליים, ואינה סופרת את מצוקותינו העצומות והקיומיות.

טענת רה"מ שלא יהיה מנוס מהחמרת הסגר מחד, ומאידך בקשת פטור מבידוד לאחר ששהה בוושינגטון במחיצת עשרות אנשים, ובהם נדבקים מאומתים, בצפיפות רבה לאורך שעות ובלא מסיכות, עומדת בליבת הריקבון

זיגזוג קבוע. שיקולים זרים. לחץ פוליטי. כיפופי ידיים מצד קבוצות לחץ. התמקדות בצרכים פוליטיים ואלקטורליים בלבד. הסתה נבזית וכוזבת נגד יריבים פוליטיים ואזרחים מפגינים שמבטאים מצוקה אדירה.

ברוכים הבאים לדיסטופיה שהחלה ב-2009, התעצמה לאורך שנים, הגיעה לשיא חלקי בשנות החקירה וההעמדה לדין ונוסקת כעת לשיאים חדשים.

בעצם, זה הפוך:

לא נסיקה לשיאים חדשים. אלא צלילה לתחתיות חדשות. ובכל פעם שבה נדמה שהגענו לתחתית, מתברר שיש תחתית נמוכה ממנה. מעניין מתי ניגע כבר במרכז גרעין כדור הארץ. או שבכלל נצא פתאום החוצה בקצהו השני של הכדור.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

ההתפתחות המעניינת והדרמטית יותר, במהלך ביקור דונלד טראמפ בסעודיה, נוגעת להחלטתו להסיר את הסנקציות מעל סוריה, ולמעשה להעניק "חותמת כשרות" לממשל החדש בדמשק.

אמנם נכונו לממשל החדש בסוריה אתגרים ומהמורות לרוב, אולם הסרת הסנקציות פותחת בפניו את הדרך לסיוע כלכלי בינלאומי, ומדגישה כי נטל ההוכחה הינו על אחמד א-שרע (מוחמד אל-ג'ולאני).

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

"כל הזין במלחמה פוליטית"
אז אתה לא חוזר לצו 8?
"ברור שחוזר"
–
"בשביל הצוות. אם מישהו מהצוות שלי ייפגע, לא אוכל לחיות עם עצמי".
אבל אתה יודע שהמלחמה הנוכחית תהרוג חטופים ולא תציל אותם? שזו מלחמה פוליטית?
"יודע. אבל הצוות. הם יעשו הכל בשבילי, וגם אני בשבילם".
הם גם יעשו הכל אם תיפול בשבי?
–
–
"אמא, תפסיקי".

אבל אתה יודע שהמלחמה הנוכחית תהרוג חטופים ולא תציל אותם? שזו מלחמה פוליטית? "יודע. אבל הצוות. הם יעשו הכל בשבילי, וגם אני בשבילם". הם גם יעשו הכל אם תיפול בשבי? "אמא, תפסיקי"

ד"ר רתם סיון הופמן היא רופאה מומחית לרדיולוגיה אבחנתית. מצנתרת מוח ומנהלת מכון הדימות בבית החולים מאיר. אמא ללוחם בחטיבת הקומנדו (במיל.), לצוער בקורס חובלים ולמתבגרת. ממובילות תנועת "אמא ערה" וחברה בחוג להנעה מדינית של מפלגת הדמוקרטים.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

אחת לשבוע, בערך, אני מאנפרנד מישהו מחברי הפייסבוק שלי. זה מתחיל הרבה קודם, בהחלטה אם לאשר למישהו שפנה אליי בבקשת חברות בפייסבוק את החברות.

העיקרון המנחה אותי בהחלטה אם לאשר למישהו חברות או לא הוא זה: האם יש פוטנציאל שדברים שהוא כותב או מעלה לדף הפייסבוק שלו יעצבנו וירגיזו אותי. התרגזות והתעצבנות אינן טובות לבריאות, כך קראתי, ובמקרה זה לא מדובר בבריאות תיאורטית אלא ממש בבריאות שלי.