היכולת המופלאה של ראש הממשלה לטעון שלא יהיה מנוס מהחמרת הסגר מחד, ולבקש פטור מחובת בידוד לאחר ששהה בוושינגטון במחיצת עשרות אנשים, ובהם נדבקים מאומתים, בצפיפות רבה לאורך שעות ובלא לעטות מסיכות, היא זו שעומדת בליבת הריקבון:

יש אתם ויש אני, עולה מדברי הראיס. יש דרג ויש…מממ…דרג פחות נחשב.

זה לא רק היעדר דוגמה אישית. זהו זלזול מוחלט. זו צביעות בלתי נסבלת. זהו ביטוי נוסף לנרקיסיזם מוחלט.

הכל גם יודעים שהמדיניות אינה שיטתית, אינה עניינית, אינה מושתתת על עובדות בלבד, אינה נסמכת אך ורק על שיקולים ענייניים, אינה ממוקדת אך ורק בשיקולים רפואיים, מדעיים וכלכליים, ואינה סופרת את מצוקותינו העצומות והקיומיות.

טענת רה"מ שלא יהיה מנוס מהחמרת הסגר מחד, ומאידך בקשת פטור מבידוד לאחר ששהה בוושינגטון במחיצת עשרות אנשים, ובהם נדבקים מאומתים, בצפיפות רבה לאורך שעות ובלא מסיכות, עומדת בליבת הריקבון

זיגזוג קבוע. שיקולים זרים. לחץ פוליטי. כיפופי ידיים מצד קבוצות לחץ. התמקדות בצרכים פוליטיים ואלקטורליים בלבד. הסתה נבזית וכוזבת נגד יריבים פוליטיים ואזרחים מפגינים שמבטאים מצוקה אדירה.

ברוכים הבאים לדיסטופיה שהחלה ב-2009, התעצמה לאורך שנים, הגיעה לשיא חלקי בשנות החקירה וההעמדה לדין ונוסקת כעת לשיאים חדשים.

בעצם, זה הפוך:

לא נסיקה לשיאים חדשים. אלא צלילה לתחתיות חדשות. ובכל פעם שבה נדמה שהגענו לתחתית, מתברר שיש תחתית נמוכה ממנה. מעניין מתי ניגע כבר במרכז גרעין כדור הארץ. או שבכלל נצא פתאום החוצה בקצהו השני של הכדור.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.