לפני כמה ימים קראנו כי הממשלה הולכת כעת לבנייה מסיבית חדשה בהתנחלויות. ובכן, אחרי הפייק סיפוח אנו מתקרבים לפייק התנחלויות, ספין שנועד, קרוב לודאי, להקים לתחייה את "בלוק הימין" לקראת הבחירות, והפייק הזה יתפוגג לו מייד אחריהם.

מדוע אנו חושבים כך? בגלל לבנון. המהלך הדרמטי שקורה כעת עם שכנתנו מצפון הוא ראשית תהליך רישום הגבולות. כעת, מדברים על גבולות הים, כדי לשרטט את הבלוקים לקידוח גז טבעי עבור לבנון, אבל העיתונות הלבנונית, כולל השיעית, מדברת גם על שרטוט גבולות היבשה.

פירוש הדבר שאחרי שקבענו את גבולותינו עם מצרים וירדן, אנו נשרטט את גבולנו עם לבנון, וישראל תהיה מדינה שיש לה גבולות מוכרים, כולל בידי חיזבאללה. כך יישמט מחזבאללה התירוץ להמשיך ב"מוקאוומה", ההתנגדות, שכביכול מגינה על לבנון מישראל. הכרה בגבולות עם ישראל היא הכרה בישראל, ובלבנון מדברים על כך במפורש.

בימים האחרונים קראנו כי הממשלה הולכת לבנייה מסיבית חדשה בהתנחלויות. ובכן, אחרי הפייק סיפוח הגענו לפייק התנחלויות, ספין שנועד, קרוב לודאי, להקים לתחייה את "בלוק הימין" לקראת הבחירות ויתפוגג מיד אחריהן

מה שנשאר אלה הגבולות עם הפלסטינים – אבל לא ממש. הנשיא טראמפ אמר, וראש הממשלה נתניהו לא סתר את דבריו, כי גם הגבולות של גושי ההתנחלויות כבר סוכמו בין ישראל לארה"ב.

הפלסטינים מתנגדים לגבולות האלה ולמתנחלים לא סיפרו, כי גם להם יש הסתייגויות רבות, אז אפשר לשחק משחק פוליטי על פייק התנחלויות, כאשר מבחינת ארה'ב הנושא הזה כבר מאחורינו.

אם אכן ייבחר הנשיא טראמפ מחדש, הרי הוא הביא לנו את הדבר החשוב ביותר: את הגבולות המוכרים של המדינה, בתנאים הנוחים לה ביותר, ואת ירושלים, אבל לגבי ירושלים יש הערת הסתייגות, ועליה אכתוב בפוסט הבא.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

השבוע רצו ברשתות החברתיות ציטוטים מתוך דבריו של העיתונאי אמנון אברמוביץ':

"הדבר הכי חשוב שיצא מהמלחמה הזאת (הוא) שהפוליטיקה תחדל להיות קריירה. אי אפשר להפקיד את גורלנו בידי יריב לוין, ומירי רגב, ושמחה רוטמן, ובצלאל סמוטריץ', ואיתמר בן גביר, ועמיחי שיקלי, ואריאל קלנר ועמית הלוי. אני חושב שאנשים שכבר עשו לביתם מתחומי המשק, הניהול, הכלכלה, האקדמיה, פעילים חברתיים וממערכות שונות חייבים להיכנס לפוליטיקה כשליחות, ולא כקריירה".

עמירם גיל הוא משפטן, יועץ ומרצה. עומד בראש המיזם מוסדות, הפועל לחיזוק המוסדות הדמוקרטיים בישראל. לשעבר מנהל תכנית קלינית ומרצה למשפטים באוניברסיטת רייכמן, עורך דין בפירמות בישראל ובארצות הברית, וחבר ועד מנהל ואחראי על מדיניות בארגוני חברה אזרחית.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

את מקור הנוהג להתאבל על המתים ניתן למצוא בתיעודים המוקדמים ביותר של חיי קהילה. נדמה לנו לעתים כי המוות ושלל המנהגים העוטפים אותו מוחלטים וקבועים, אך כמו כל תופעה חברתית עברו מנהגי הקבורה תהליך של שינוי לאורך ההיסטוריה.

הסמלים המאפיינים את מנהגי הקבורה משתנים בין קהילות, ובסימבוליזם זה ניתן למצוא רמזים לאופן בו מפרשות תרבויות שונות את חוויות החיים והמוות.

מתעניינת מאוד בזירה הפוליטית ומרגישה שיש לה מה לכתוב, בעיקר על האופן שבו היא נדונה בתקשורת.