לפני כמה ימים קראנו כי הממשלה הולכת כעת לבנייה מסיבית חדשה בהתנחלויות. ובכן, אחרי הפייק סיפוח אנו מתקרבים לפייק התנחלויות, ספין שנועד, קרוב לודאי, להקים לתחייה את "בלוק הימין" לקראת הבחירות, והפייק הזה יתפוגג לו מייד אחריהם.

מדוע אנו חושבים כך? בגלל לבנון. המהלך הדרמטי שקורה כעת עם שכנתנו מצפון הוא ראשית תהליך רישום הגבולות. כעת, מדברים על גבולות הים, כדי לשרטט את הבלוקים לקידוח גז טבעי עבור לבנון, אבל העיתונות הלבנונית, כולל השיעית, מדברת גם על שרטוט גבולות היבשה.

פירוש הדבר שאחרי שקבענו את גבולותינו עם מצרים וירדן, אנו נשרטט את גבולנו עם לבנון, וישראל תהיה מדינה שיש לה גבולות מוכרים, כולל בידי חיזבאללה. כך יישמט מחזבאללה התירוץ להמשיך ב"מוקאוומה", ההתנגדות, שכביכול מגינה על לבנון מישראל. הכרה בגבולות עם ישראל היא הכרה בישראל, ובלבנון מדברים על כך במפורש.

בימים האחרונים קראנו כי הממשלה הולכת לבנייה מסיבית חדשה בהתנחלויות. ובכן, אחרי הפייק סיפוח הגענו לפייק התנחלויות, ספין שנועד, קרוב לודאי, להקים לתחייה את "בלוק הימין" לקראת הבחירות ויתפוגג מיד אחריהן

מה שנשאר אלה הגבולות עם הפלסטינים – אבל לא ממש. הנשיא טראמפ אמר, וראש הממשלה נתניהו לא סתר את דבריו, כי גם הגבולות של גושי ההתנחלויות כבר סוכמו בין ישראל לארה"ב.

הפלסטינים מתנגדים לגבולות האלה ולמתנחלים לא סיפרו, כי גם להם יש הסתייגויות רבות, אז אפשר לשחק משחק פוליטי על פייק התנחלויות, כאשר מבחינת ארה'ב הנושא הזה כבר מאחורינו.

אם אכן ייבחר הנשיא טראמפ מחדש, הרי הוא הביא לנו את הדבר החשוב ביותר: את הגבולות המוכרים של המדינה, בתנאים הנוחים לה ביותר, ואת ירושלים, אבל לגבי ירושלים יש הערת הסתייגות, ועליה אכתוב בפוסט הבא.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.