לפני כמה ימים קראנו כי הממשלה הולכת כעת לבנייה מסיבית חדשה בהתנחלויות. ובכן, אחרי הפייק סיפוח אנו מתקרבים לפייק התנחלויות, ספין שנועד, קרוב לודאי, להקים לתחייה את "בלוק הימין" לקראת הבחירות, והפייק הזה יתפוגג לו מייד אחריהם.

מדוע אנו חושבים כך? בגלל לבנון. המהלך הדרמטי שקורה כעת עם שכנתנו מצפון הוא ראשית תהליך רישום הגבולות. כעת, מדברים על גבולות הים, כדי לשרטט את הבלוקים לקידוח גז טבעי עבור לבנון, אבל העיתונות הלבנונית, כולל השיעית, מדברת גם על שרטוט גבולות היבשה.

פירוש הדבר שאחרי שקבענו את גבולותינו עם מצרים וירדן, אנו נשרטט את גבולנו עם לבנון, וישראל תהיה מדינה שיש לה גבולות מוכרים, כולל בידי חיזבאללה. כך יישמט מחזבאללה התירוץ להמשיך ב"מוקאוומה", ההתנגדות, שכביכול מגינה על לבנון מישראל. הכרה בגבולות עם ישראל היא הכרה בישראל, ובלבנון מדברים על כך במפורש.

בימים האחרונים קראנו כי הממשלה הולכת לבנייה מסיבית חדשה בהתנחלויות. ובכן, אחרי הפייק סיפוח הגענו לפייק התנחלויות, ספין שנועד, קרוב לודאי, להקים לתחייה את "בלוק הימין" לקראת הבחירות ויתפוגג מיד אחריהן

מה שנשאר אלה הגבולות עם הפלסטינים – אבל לא ממש. הנשיא טראמפ אמר, וראש הממשלה נתניהו לא סתר את דבריו, כי גם הגבולות של גושי ההתנחלויות כבר סוכמו בין ישראל לארה"ב.

הפלסטינים מתנגדים לגבולות האלה ולמתנחלים לא סיפרו, כי גם להם יש הסתייגויות רבות, אז אפשר לשחק משחק פוליטי על פייק התנחלויות, כאשר מבחינת ארה'ב הנושא הזה כבר מאחורינו.

אם אכן ייבחר הנשיא טראמפ מחדש, הרי הוא הביא לנו את הדבר החשוב ביותר: את הגבולות המוכרים של המדינה, בתנאים הנוחים לה ביותר, ואת ירושלים, אבל לגבי ירושלים יש הערת הסתייגות, ועליה אכתוב בפוסט הבא.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

לפני כמה ימים צדה את עיני ידיעה על האישה היפנית הזקנה ביותר בעולם, שהלכה לעולמה בגיל 116.

נזכרתי מיד בסבתי שהלכה לעולמה בגיל 101 ובסבי שנפטר בגיל 99, הכול בזכות הגנים האפגנים שלהם ובזכות אורח החיים הפעיל והנכון שניהלו כול חייהם.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.

בשעה טובה שלוש חטופות בבית, ונחזיק אצבעות להשלמת העסקה, אבל יש לשים לב לכמה סימנים שלא מבשרים טוב לקראת ההמשך, ודווקא מן הצד הישראלי.

חמאס הצליח לכפות תמונת ניצחון – הוא הראה כיצד מחבלי הנוח'בה בלב עזה, בכיכר א-סראיא, סמל השלטון ברצועה, מגוננים על שלוש המשוחררות  מפני האספסוף. והשאלה היא אם פניו של חמאס לסבב המלחמה הבא, או לסימון טריטוריה מול הרשות הפלסטינית ומול מדינות ערב. סימון שחמאס לבדו, הוא הכתובת לשיקום עזה ביום שאחרי.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

כבר נותנים לזה שמות – ברית המצורעות, ציר הרשע החדש ועוד. השמות לא חשובים. העובדה – שיתוף הפעולה המתהדק בין מוסקבה לטהראן הוא איום ענק על העולם, לא פחות. איום ענק.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ומקבילו האיראני, מסעוד פזשכיאן, חתמו ביום שישי על הסכם שותפות אסטרטגי מקיף במוסקבה. כך לפי איראן אינטרנשיונל, האתר המופעל מלונדון על ידי האופוזיציה למשטר בטהראן.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.