במאמרה "מידת הכאב שאנו זקוקים לה" (16.10.20) מתייחסת קרולינה לנדסמן לאוטו-אנטישמיות ומזכירה בהקשר זה את אוטו ויינינגר. אבל דומה שהוא ראוי להתייחסות כיום דווקא ביחסו לציונות, מה שבהחלט ניתן לקשור להמשך הדיון במאמר, בו היא כותבת על הקללה האוטו-אנטישמית ומעלה תמיהה:

"אולי לזה בדיוק התכוונו מי שאמרו שהיהודים אינם מסוגלים לריבונות?".

בספרו  הידוע "מין ואופי: מחקר עקרוני", התייחס ויינינגר בביקורתיות לציונות המדינית של הרצל. הוא הסביר את כישלונה מחויב המציאות במילים הבאות:

"היהדות, אשר לפי האידיאה שלה היא צריכה להתפשט בכל רחבי העולם, בעוד שמושג האזרח הוא טרנסצנדנטי ליהודי, לכן מדינה יהודית במובן העצמי של המילה לא הייתה קיימת מעולם, וכן לעולם לא תהא כזו. באידיאה של המדינה טבועה הודאה חיובית, היא העיצום של מטרות בין אינדיבידואליות, החלטה לציית מתוך בחירה למשטר חוקי עצמאי, אשר הסמל שלו (ורק הוא בלבד) הוא ראש המדינה".

מול החזון הציוני בדמות הצהרת בלפור, החלטת האו"ם 181 על הקמת שתי מדינות דמוקרטיות תחוקתיות, כמו גם הכרזת העצמאות, שחפנה גם כינוסה של אסיפה מכוננת – נוצר מיסוד שיותר ויותר השכיח את עבריות הישוב העברי בדרך למדינה, תוך קבלת חוק השבות (1950) המוזיל את האזרחות הישראלית מעצם הענקתה אוטומטית וללא דרישת ידע בשפה העברית או שבועת אמונים למדינה.

זאת ועוד, אותו ארגון יהודי – הסוכנות היהודית, ששימש כממשלה בדרך למדינה, המשיך לפעול גם לאחר השגת הריבונות. כך גם מוסדות אקסטריטוריאליים כמו: קק"ל, קרן היסוד, וכן ההסתדרות הציונית על כינוסי הקונגרס שלה, כאילו הבריטים טרם עזבו את הארץ.

למוסדות הללו היה תפקיד חשוב ב"ישרא–בלוף" מדיניותי בהעדפת היהודים על פני מי שאינם, מעשה שלא יכול היה להתרחש במדינת חוק דמוקרטית כמו גם ב"משטר חוקי עצמאי" אליבא דויינינגר.

למוסדות הללו היה תפקיד חשוב ב"ישרא–בלוף" מדיניותי, בהעדפת היהודים על פני מי שאינם, מעשה שלא יכול היה להתרחש במדינת חוק דמוקרטית כמו גם ב"משטר חוקי עצמאי" אליבא דויינינגר

לא רק שלא התקבלה חוקה בישראל, אלא שנחקק חוק השבות, שאת הצדקתו עיגן רה"מ בן גוריון בזכות היהודים בעולם לעלות לארץ כקודמת לאינטרסים שלה. בשלב מסוים, בעת המהפכה החוקתית הלא מהוללת (חוק חופש העיסוק וחוק כבוד האדם וחירותו) נקבעה ישראל כמדינה "יהודית דמוקרטית". מישוג מוזר, מאחר שהיהדות התאפשרה משך רוב שנותיה בשל קיומה חסר הריבונות במדינות שאפשרו לה אוטונומיה, מה עוד שהיא חסרת "ארגז כלים" לכינונה של מדינה לאום דמוקרטית מודרנית בעלת אזרחים.

זאת ועוד, מדינה דמוקרטית היא בהכרח מדינה של כל אזרחיה, ולכן לא יכולה להיות מדינה רק של יהודים. התנועה הציונית הייתה בגדר מהפכה ביהדות, והולידה את עובר העבריות, שכבר כתינוק הפכה ליהודי, ובהמשך התברר אף שהוא ראקציונר יהודי, מה שמתכתב עם דברי בני פלד שסבר כי יהודים יכולים להקים מדינה וטעה, לעומת ויינינגר שהצביע על חוסר אפשרותם כבר בתקופת פעילותו הציונית של הרצל.

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.

מאמינים שהיה מפץ גדול. ליקום יש תאריך לידה, לפני בערך כ-13.819 מיליארד שנים, ותהליך התפתחות היקום מרגע המפץ הגדול ועד היום ברור וידוע. אבל כאשר התגלה איזו חוסר התאמה ניסיונית וצריך היה להוסיף איזה טלאי לתיאוריה, הוסיפו.

מאמינים שהיה מפץ גדול. ליקום יש תאריך לידה, לפני בערך כ-13.819 מיליארד שנים, ותהליך התפתחותו מרגע המפץ הגדול ועד היום ברור וידוע. אבל כשהתגלה איזה חוסר התאמה וצריך היה להוסיף איזה טלאי לתיאוריה, הוסיפו

למשל, גיל היקום כפי שהתקבל מהתצפיות הראשונות של אדווין האבל הוערך בכמיליארד שנה, בעוד שההערכות לגבי גיל כדור הארץ עמדו כבר באותה תקופה על כ-3.4 מיליארד שנה וכיום מעריכים את גיל היקום ב-13.8 מיליארד שנים.

טלאי נוסף היתה תיאוריית התפיחה הגדולה שהוספה ב-1981 על ידי אלן גות' כדי להסביר את המימדים האסטרונומיים של היקום, ואת העובדה שהיקום נראה שטוח והומוגני ולא עקמומי כפי שהיה אפשר לצפות אם התפשט מנקודה אחת כבלון. ליאונרד סוסקינד מסביר שאין יכולת ניסיונית לדעת מה היו תנאי ההתחלה של המפץ הגדול, כי התפיחה הגדולה שארעה שברירי שניות לפני המפץ מסתירה לגמרי את תנאי ההתחלה.

סוסקינד מאמין שהיתה תפיחה גדולה, אבל מציב סימן שאלה לגבי מה קרה לפני המפץ הגדול, ולשיטתו איננו יודעים. בניגוד לסוסקינד, רוג'ר פנרוז, זוכה פרס הנובל בפיזיקה בשנת 2020, לא מאמין שהיתה תפיחה גדולה וגם לא מאמין שהמפץ הגדול היה יחיד, ושארע בנקודה אחת במרחב. פנרוז מאמין ביקום נצחי, אינסופי ומחזורי.

טלאים נוספים לתיאוריה הם החומר והאנרגיה האפלה, שאמורים להסביר את אי ההתאמות בין תיאוריית המפץ הגדול לתצפיות הקוסמולוגיות של יקום מתפשט באופן מואץ, שמכיל הרבה יותר חומר (אפל) ואנרגיה (אפלה) מהצפוי. לא ברור אם היה או לא היה מפץ גדול ומה היה לפניו. היקום מתפשט, איזוטרופי והומוגני, אבל בניגוד לתיאוריית המפץ הגדול הוא גם צומח.

ההיסטוריה של התיאוריות הקוסמולוגיות

אריסטו האמין ביקום נצחי, אין-סופי וקבוע. הפרדוקס של אולברס מערער את ההנחה הזו בטענה שאם היקום אכן היה קבוע ואינסופי, שמי הלילה היו אמורים לזהור במלואם מאור אינסוף הכוכבים הממלאים את שמי הלילה, ולא היינו רואים שמים אפלים.

תיאוריית המפץ הגדול הוצעה לראשונה כרעיון במאמר "יוריקה" של הסופר אדגר אלן פו ב-1848, שהציע כי מקור היקום הוא מנקודה אחת. איינשטיין ב-1917 מצא שמשוואת השדה של תורת היחסות הכללית מנבאת שהיקום יקרוס בשל כוחות המשיכה הגרוויטציוניים, והציע להוסיף את הקבוע הקוסמולוגי למשוואת השדה, שמאפשר פיתרון של יקום נצחי וקבוע.

לא ברור אם היה או לא היה מפץ גדול ומה היה לפניו. היקום מתפשט, איזוטרופי והומוגני, אבל בניגוד לתיאוריית המפץ הגדול הוא גם צומח

בשנת 1922 אלכסנדר פרידמן הראה שיתכן שהיקום מתפשט. ב-1927 הפיזיקאי והכומר הבלגי, ז'ורז' למטר, תיאר את התפתחות היקום מנקודה שקרא לה האטום הקדמוני.

איינשטיין, שניסח את המשוואות עליהן התבססו פרידמן ולמטר, דחה בתחילה את הרעיון של יקום מתפשט. ב-1929 אדווין האבל גילה את ההסטה לאדום של הגלקסיות וניסח את החוק הקרוי על שמו, לפיו הגלקסיות מתרחקות אחת מהשנייה במהירות הפרופורציונית למרחקים ביניהן. שנתיים לאחר מכן, ב-1931, איינשטיין קיבל את רעיון היקום המתפשט, וכינה את הוספת הקבוע הקוסמולוגי למשוואתו כדי לאפשר יקום קבוע – הטעות המדעית הגדולה של חייו.

ב-1949 פותחה תיאורית המצב היציב על ידי פרד הויל, הרמן בונדי ותומס גולד. על פי התיאוריה של הויל היקום נצחי ומתפשט וחומר נוצר ביקום כל הזמן, כך שצפיפות החומר תישמר בקירוב הומוגנית ואיזוטרופית במרחב.

הויכוח בין התומכים בשתי התיאוריות הסותרות נגע בתפיסת הבריאה עצמה. תיאוריית המפץ הגדול עם האטום הקדמוני של הפיזיקאי והכומר הבלגי, ז'ורז' למטר, אומצה על ידי הכנסיה הקתולית כהוכחה לבריאת העולם. לעומת זאת, תיאורית המצב היציב של פרד הויל ושותפיו גרסה שהיקום נצחי ומתפשט, ושחומר נוצר ביקום כל הזמן כדי לשמור על צפיפותו הקבועה.

בשנת 1964 התגלתה קרינת גלי המיקרו האחידה ביקום, שהתאימה לקרינת גוף שחור בטמפרטורה של 2.7 מעלות קלוין. גילויה נתפס על ידי תומכי המפץ הגדול כהוכחה מכרעת לנכונות התיאוריה. הוכחה המעידה שהיקום היה דחוס וחם בעברו, בניגוד לתיאורית המצב היציב שהניחה צפיפות קבועה ובלתי משתנה של היקום.

סטפן הוקינג טען שקרינת גלי המיקרו האחידה היא המסמר האחרון בארון הקבורה של תיאורית המצב היציב. תיאורית המפץ ניצחה בגדול והפכה לעובדה מדעית מוגמרת. באופן אירוני דווקא פרד הויל, שפיתח את התיאוריה המתחרה נתן לתיאורית המפץ הגדול את שמה בראיון רדיו ל-BBC ב1949 כשהוא קרא לה במעט זלזול  The Big Bang.

הויכוח בין התומכים בשתי התיאוריות הסותרות נגע בתפיסת הבריאה עצמה. תיאוריית המפץ הגדול עם האטום הקדמוני של הפיזיקאי והכומר הבלגי, ז'ורז' למטר, אומצה ע"י הכנסיה הקתולית כהוכחה לבריאת העולם

ביקורת על קוסמולוגיית המפץ הגדול (לרניקר):

תיאוריית המצב הקווזי יציב – המפצים הקטנים

תיאוריית המצב היציב של הויל, בונדי וגולד, מסבירה את התפשטות היקום על ידי יצירת חומר נוסף ביקום, כך שצפיפות היקום נשארת קבועה ונשמר העיקרון הקוסמולוגי, והמרחב הומוגני ואיזוטרופי. הויל הוסיף למשוואת איינשטיין שדה המייצג יצירת חומר ביקום. מודל המצב היציב של הויל לא הסביר את המנגנון הפיזיקלי ליצירת החומר הנוסף, והניח שהוא נוצר בכל המרחב.

על פי המבקרים של התיאוריה, המודל של הויל לא הסביר באופן משכנע את קרינת גלי המיקרו האחידה של קרינת גוף שחור וגם לא את יצירת היסודות הכבדים יותר ממימן. מודל המצב היציב ננטש על ידי רוב הפיזיקאים בתחילת שנות השבעים.

ב-1993 הויל, בורבריג' ונרליקר פירסמו תיאוריה קוסמולוגית חדשה, מודל קוסמולוגי של המצב הקווזי יציב עם יצירת חומר. גם בתיאוריה החדשה, המתארת יצירת חומר על ידי מפצים קטנים, היקום נצחי ומתפשט וחומר ממשיך להיווצר, אבל החידוש היה שהחומר הנוסף ביקום נוצר באיזורים בהם יש חומר דחוס ושדה גרוויטציה מסיבי. הויל נותן דוגמה במאמר את המרכז הגלקטי הפעיל M87, שהסילונים שלו יצרו גלקסיה סמוכה חדשה M84. המרכז הגלקטי הפעיל של M87 מכיל את החור השחור המסיבי הראשון ובינתיים גם היחיד שצולם ב2019.

תמונת החור השחור של גלקסית M87 (צילום:מויקיפדיה, Event Horizon Telescope – https://www.eso.org/public/images/eso1907a/; JPG saved from full size TIFF and converted with maximum quality level 12 in Photoshop 2019).

הויל נתן הסבר אלטרנטיבי לקרינת גלי המיקרו האחידה ולשכיחויות של היסודות הכבדים ביקום בתיאוריה המתוקנת שלו ב1993. הויל ושותפיו כתבו שבניגוד לתיאוריית המצב היציב מ-1948, התיאוריה החדשה טוענת שהחומר נוצר במקומות ספציפיים בהם שדה הגרוויטציה גדול, בקרבת משטח האופק, וכן שקצב התפשטות היקום תלויה במספר ובמסה של המרכזים הפעילים בהם נוצר החומר. הויל טוען שתיתכן אי-הומוגניות קלה בצפיפות היקום בשל המפצים הקטנים ושניתן יהיה לזהות את אי ההומגניות הזו בחלל בתצפיות.

גם בתיאוריה החדשה, המתארת יצירת חומר על ידי מפצים קטנים, היקום נצחי ומתפשט וחומר ממשיך להיווצר, אבל החידוש היה שהחומר הנוסף ביקום נוצר באיזורים בהם יש חומר דחוס ושדה גרוויטציה מסיבי

התיאוריה החדשה של הויל מניחה שהיו מפצים קטנים מפולגים במרחב ובזמן, שאינם מסמנים את תחילת היקום שהוא נצחי ומתפשט. הויל מגדיר את המקומות הדחוסים בעלי שדה גרוויטציה מסיבי כמו חורים שחורים – כגורם ליצירת המפצים הקטנים, שמייצרים חלקיקי פלאנק שקיימים זמן מזערי של 10^-43 שניות ומתפרקים לכמויות אסטרונומיות של חלקיקי חומר.

התיאוריה של הויל עושה צעד מעבר לתיאוריית המפץ הגדול שאינה אומרת דבר לגבי מיקום ומנגנון יצירת האטום הקדמוני. תיאורית המפץ הגדול לא מובנת בהקשר הזה ואף "קסומה", במובן של יצירת כמויות אדירות של חומר ואנרגיה של כל היקום, יש מאין, מאטום קדמוני, ללא מתן הסבר פיזיקלי ודרך לאמת או להפריך את התיאוריה.

ביקורת על תיאוריית המפץ הגדול 

לפני המפץ הגדול לא היה מרחב, לא היה זמן, לא היה כלום, האין המוחלט. שברירי שניות לפני המפץ הגדול החלה התפיחה הגדולה שהביאה בפחות מ-10-32 שניות את היקום מאטום קדמוני נקודתי למרחב בעל מימדים אסטרונומיים (אלן גות' 1981) בקצב אקספוננציאלי בלתי נתפס ולא פיזיקלי, על ידי שדה האינפלטון שגם קיומו לא הוכח.

אחרי התפיחה הגדולה של היקום נוצרה פלסמה דחוסה ורותחת של קווארקים וגלואונים של כטריליוני מעלות, שלאחר כ-1 מיקרו שניה הפכה לפרוטונים וניוטרונים בטמפרטורות ולחצים גבוהים מאוד, שאיפשרו היתוך גרעיני בו נוצרו גרעינים כבדים יותר של דיוטריום, הליום וליתיום במשך כ-3 דקות מרגע המפץ. במשך כ-380 אלף שנים התקיימה הפלסמה החמה והדחוסה של גרעינים, אלקטרונים וקרינה אלקטרומגנטית כלואה. רק לאחר כ-380 אלף שנים, האלקטרונים והגרעינים יצרו אטומים נייטרליים שאיפשרו לקרינה להשתחרר ליקום. כוכבים וגלקסיות נוצרו ביקום החשוך על ידי קריסה בשדה הגרוויטציה של ענני האטומים הנייטרלים, והקרינה התפשטה והתקררה, והיא זו שתתגלה לאחר כ-13.8  מיליארד שנים כקרינת גלי המיקרו האחידה ביקום.

לפני המפץ הגדול לא היה מרחב, לא היה זמן, לא היה כלום, האין המוחלט. שברירי שניות לפני המפץ הגדול החלה התפיחה הגדולה שהביאה בפחות מ-10-32 שניות את היקום מאטום קדמוני נקודתי למרחב בעל מימדים אסטרונומיים

אין הוכחה חד משמעית לקיום המפץ הגדול וגם לא לתפיחה הגדולה. רוב המדענים מאמינים שכך היה אבל על פי הויל התיאוריה לא ניתנת לאימות או להפרכה. פרד הויל בפיסקת הסיום של מאמרו מודל קוסמולוגי של המצב הקווזי יציב עם יצירת חומר, כותב בחריפות:

"שלא כמו בקוסמולוגיה של המפץ הגדול, שבו כל הארוע הראשוני של יצירת החומר אינו נראה ואינו ניתן לאימות (וגם לא חוזר על עצמו), ארועי יצירת החומר המוצעים כאן מקיימים את הקריטריונים הסטנדרטיים של תיאוריות פיזיקליות על ידי ניבוי תוצאות הניתנות לאימות".

פרד הויל על תיאוריית המפץ הגדול, 1993

אז איך נוצר החומר ביקום?

בונדי וגולד, שותפיו למאמר של פרד הויל מ-1948, טענו שאין הוכחה שהמרחב באמת היה דחוס יותר בעבר. לדעתם צפיפות החומר ביקום קבועה ונשמרת על ידי יצירת חומר נוסף ביקום המתפשט. תיאוריית המצב הקווזי יציב מסבירה שחומר ממשיך להיווצר בקרבת משטח האופק של גופים מסיביים בפרצי אנרגיה אדירים במקומות שונים במרחב ובזמן, ושההעדפה לחומר על האנטי חומר קיימת בחלקיקי פלאנק המסיביים הנוצרים במפצים הקטנים (קיומם של חלקיקי פלאנק לא הוכח). לעומת זאת, תיאורית המפץ הגדול מניחה שהחומר נוצר בעודף על האנטי-חומר בשבירת סימטריה, שארעה בשבריר שניה לאחר סיום התפיחה הגדולה, הבריונג'נסיס. 

יתכן שאדגר אלן פו וז'ורז' למטר טעו והיקום לא נוצר מאטום קדמוני. מנגנון יצירת החומר בשבירת הסימטריה של סחרוב לא הוכח. חומר ואנטי-חומר נוצרים בכמויות שוות, והפרדתם נעשית בקירבת משטח האופק של חורים שחורים. על פי תיאוריית המפץ הגדול – לא היה חור שחור ולא היתה דיסקה של חומר מסביב לאטום הקדמוני וגם לא סילונים אדירים. לא היה כלום לפני המפץ, לא מרחב, לא זמן. יתכן שגם לא היה מפץ. יתכן שהיקום נצחי, הומוגני, איזוטרופי, מתפשט באופן מואץ ושומר על צפיפות קבועה בקירוב תוך יצירת חומר נוסף.

התצפיות מראות שחומר נוצר על ידי מרכזים גלקטיים פעילים ומוזרק למרחב בסילונים אדירים של חומר וקרינה, וזה מתאים יותר לקוסמולוגיית המצב הקווזי יציב וסותר את קוסמולוגיית המפץ הגדול. יתכן שאין צורך בחומר ואנרגיה אפלים כדי להסביר את ההתפשטות המואצת של היקום. החומר והקרינה שמוזרקים על ידי הסילונים של המרכזים הגלקטיים גורמים ליצירת גלקסיות חדשות, להתפשטות היקום ולצמיחתו. המרכזים הגלקטיים הפעילים הם מנועי הצמיחה של היקום. 

יתכן שאין צורך בחומר ואנרגיה אפלים כדי להסביר את ההתפשטות המואצת של היקום. החומר והקרינה שמוזרקים ע"י סילוני המרכזים הגלקטיים גורמים ליצירת גלקסיות חדשות, להתפשטות היקום ולצמיחתו

זוכה פרס הנובל לפיזיקה לשנת 2020 רוג'ר פנרוז חושב אחרת. לדעתו קרינת הרקע הכמעט אחידה מכילה אותות לארועים שקרו לפני המפץ הגדול. הוא לא מאמין שהיתה תפיחה גדולה וגם לא מאמין שהמפץ הגדול קרה בנקודה יחידה במרחב. לדעתו היקום נצחי, אינסופי ומחזורי. המפץ הגדול מתרחש בתחילתו של המחזור, שיסתיים ביקום אינסופי ריק, חשוך, קר, קרוב לאפס המוחלט, חסר מסה וכמעט ללא קרינה. חורים שחורים יבלעו את כל המסה של היקום ולאחר מכן יתאדו על פי המנגנון של קרינת הוקינג.

במודל של פנרוז יש סתירה לוגית, כי על פי הוקינג באיוד של חורים שחורים נפלט חומר ליקום במידה שוה למסה של החור השחור ועל פי פנרוז היקום אמור להיות חסר חומר בסיום המחזור ולפני המפץ הבא.

המחקר נמשך, טלסקופים אוספים מידע על המרכזים הגלקטיים הפעילים ועל החומר והקרינה של הסילונים, ונראה שלא נאמרה המילה האחרונה בויכוח בין התיאוריות הקוסמולוגיות, המפץ הגדול, המצב הקווזי יציב והיקום המחזורי של פנרוז.

איור אומן המתאר חור שחור בעל מיליון או מיליארד מסות שמש (באדיבות teachastronomy)

רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf

בשבועות האחרונים עוסק נתניהו בהתקרבות לערבים, התקרבות שהגיעה לשיאה אתמול בביקורו בנצרת. אלא שהעיסוק של המערכת הפוליטית והתקשורת בפיקנטריה, בציניות של נתניהו, בתזכורת של כל מופעי ההסתה שלו נגד הערבים בכל מערכות הבחירות האחרונות מעיד על כך שהם לא מבינים לחלוטין את גודל המהלך הפוליטי שנתניהו מבצע, מהלך שספק אם יש ממנו דרך חזרה.

עיסוק המערכת הפוליטית והתקשורת בפיקנטריה, בציניות של נתניהו, באיזכור  מופעי ההסתה שלו נגד הערבים – מעיד על חוסר הבנת גודל המהלך הפוליטי שנתניהו מבצע. מהלך שספק אם יש ממנו דרך חזרה

ראשית, הרשו לי לנחש שהערבים שיתמכו בנתניהו – ואין לי ספק שעל אף כל מה שאמר עליהם, על אף ההסתה, על אף החוקים הלאומניים, תהיה לו תמיכה רחבה בקרבם – יהיו ערבים המעוניינים בג׳ובים מטעם מרכז הליכוד. ערבים, שבדומה לתומכי נתניהו היהודים בליכוד, יהיו מוכנים לשכב עבורו על הגדר ולהצדיק כל החלטה שלו. כולל החלטות הפוגעות באוכלוסייה הערבית ממנה באו, בדומה להחלטות הפוגעות בעניים ובמסכנים המוצדקות על ידי רגב וזוהר.

אלה יהיו ערבים חפים מכל אידיאולוגיה, שתמיכתם בו תהיה תלויה אולי בטובת הנאה, בג'וב עם שכר נאה, בכיבודים. אולי תוקם בידי נתניהו מינהלת ערבית-יהודית שתספק ג'ובים. אולי יוקם משרד אחד או יותר לענייני ערבים, שיוכל לספק שפע של משרות. והרי כשנתניהו רוצה לייצר ג'ובים למטרותיו – אין מגבלת תקציב שתעמוד בפניו.

שנית, המהלך של נתניהו להתקרבות לערבים הוא מהלך שלמעשה מפסיק את ההפרדה המקובלת על פי דת, ונועד לבצע הפרדה אך ורק על פי תמיכה בנתניהו ובנורמות השחיתות. כלומר, מי שיתמוך בו ובנורמות השחיתות שלו יקבל חותמת כשרות ללא כל קשר לדת או להשתייכות פוליטית או רעיונית. כל מי שמתנגד לנתניהו, ובפרט מי שבעד שלטון החוק ובעד שוויון בפני החוק יהיה פסול.

החלוקה היא מאוד ברורה ואינה תלויה כלל בדעה פוליטית או במשנה חברתית כלכלית. זה פרופר כן או לא נתניהו. זה למעשה הדבר היחיד העומד על הפרק. כל מי שנגדו יוגדר בהכרח שמאלני. מבחינת נתניהו אין סתירה והוא ממילא כבר מזמן גרם לכך שדעה שמאלנית תהפוך דעה לא לגיטימית, אם לא למטה מזה.

המהלך הזה הוא מהלך מתוחכם מאוד, הוא נועד בראש ובראשונה לתקוע טריז בליבה של החברה הערבית ולפרק אותה מהאחדות היחסית בהתנגדותה לנתניהו. אבל הוא נועד לתקוע טריז גם בלב השמאל ולפרק אותו מהנשק היחיד שיש לו. הנה אני, בנימין נתניהו, מקדם ערבים הרבה יותר מכם בשמאל (וברור שלשמאל לא תהיה תשובה לכך).  והחשוב מכל – הוא מפורר את מוקדי ההתנגדות העיקריים לו בקרב מי שאינו ימין, ומונע למעשה הקמת כל ממשלה שאיננה ממשלת ימין.

המהלך של נתניהו להתקרבות לערבים למעשה מפסיק את ההפרדה המקובלת לפי דת או שיוך פוליטי ורעיוני, ונועד לבצע הפרדה אך ורק עפ"י תמיכה בנתניהו ובנורמות השחיתות. מי שתומך בו יקבל חותמת כשרות, ולהיפך

המהלך נועד, כמובן, להבטיח את עתידו הפוליטי האישי. לא באמצעות מפלגות או קבוצות לחץ סחטניות, אלא באמצעות טובות אישיות שיהיו חייבים לו אנשים מרכזיים בחברה הערבית. והחברה הערבית משוועת להשתלבות ולהכרה, משוועת לג'ובים. זה מה שיכריע את הכף. במובן הזה נתניהו כבר ניצח.

את המהלך הזה, המהלך המבריק הזה, עוד ילמדו בקורסים להיסטוריה פוליטית ולממשל. נתניהו מפרק את הפוליטיקה הישראלית, אבן אחר אבן, מפלגה אחר מפלגה – תוך העברת כל הסמכויות לרשות המבצעת, כלומר אליו. מדובר בשינוי המשטר במדינת ישראל.

בעוד שכולם מדברים על נתניהו והערבים כעל מהלך ציני, ומזכירים את ההסתה נגד הערבים, הוא עושה מהלך כולל שימנע קיום של אופוזיציה כלשהי. הפרד ומשול במובן הכי בסיסי, אבל גם הכי מסוכן.

למעשה, מאז הודיע נתניהו על פיזור הכנסת, בעקבות החלטת היועמ״ש להגיש כתבי אישום נגדו, ובמשך שלוש מערכות הבחירות האחרונות, נתניהו נתון כולו במאה אחוז לביטול משפטו.  אך הוא אינו מסתפק בביטול המשפט – הוא מעוניין להמשיך בשלטון – שלטון שהביא את עושרו לשיא.

במהלכים ערמומיים, מסוכנים, ובואו נודה על האמת – נכלוליים ברובם, רצופי שקרים והבטחות שווא – הוא הצליח עד כה לפרק את כל המערכת הפוליטית ולהכפיפה לרצונותיו. על פיו יקום וייפול דבר. הוא שולט בשיח, הוא שולט במדינה, הוא עריץ במלוא מובן המילה – נותרה רק הרשימה המשותפת.

על אף כיסי ההתנגדות בדמותם של סער ובנט – המערכת הפוליטית נתונה כולה בכיסו. וכעת הוא פועל כדי להבטיח שלא תהיה יותר רשימה משותפת. גם הערבים יהיו בכיס שלו.

נתניהו הכריע את הדמוקרטיה ללא קרב. המהלך שמתרחש כעת הוא לא התקרבות לערבים. המהלך הוא הפיכת הבחירות ל"כן או לא נתניהו" בלא תלות בדעה פוליטית, בלא תלות בימין או שמאל. ומכיוון שבמשך עשור הוא רישת את המדינה באנשיו, באנשים המקבלים ג'ובים חלומיים בשכר חלומי – נותר לו לרתום רק את הערבים לעגלת הג'ובים ובכך להבטיח את שלטונו.

נתניהו הכריע את הדמוקרטיה ללא קרב. המהלך שמתרחש כעת הוא לא התקרבות לערבים. המהלך הוא הפיכת הבחירות ל"כן או לא נתניהו" בלא תלות בדעה פוליטית, בלא תלות בימין או שמאל

לאחר הבחירות הקרובות, ישראל תיפרד מסימני הדמוקרטיה שעוד נותרו בה. מי בכלל צריך לעלות על גבעת הקפיטול הישראלית כשלא נשאר ממנה דבר?

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית, שימשה כעוזרת המחקר של הפרופ׳ אהרן ברק, במקור מחצור הגלילית.