במאמרה "מידת הכאב שאנו זקוקים לה" (16.10.20) מתייחסת קרולינה לנדסמן לאוטו-אנטישמיות ומזכירה בהקשר זה את אוטו ויינינגר. אבל דומה שהוא ראוי להתייחסות כיום דווקא ביחסו לציונות, מה שבהחלט ניתן לקשור להמשך הדיון במאמר, בו היא כותבת על הקללה האוטו-אנטישמית ומעלה תמיהה:

"אולי לזה בדיוק התכוונו מי שאמרו שהיהודים אינם מסוגלים לריבונות?".

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בספרו  הידוע "מין ואופי: מחקר עקרוני", התייחס ויינינגר בביקורתיות לציונות המדינית של הרצל. הוא הסביר את כישלונה מחויב המציאות במילים הבאות:

"היהדות, אשר לפי האידיאה שלה היא צריכה להתפשט בכל רחבי העולם, בעוד שמושג האזרח הוא טרנסצנדנטי ליהודי, לכן מדינה יהודית במובן העצמי של המילה לא הייתה קיימת מעולם, וכן לעולם לא תהא כזו. באידיאה של המדינה טבועה הודאה חיובית, היא העיצום של מטרות בין אינדיבידואליות, החלטה לציית מתוך בחירה למשטר חוקי עצמאי, אשר הסמל שלו (ורק הוא בלבד) הוא ראש המדינה".

מול החזון הציוני בדמות הצהרת בלפור, החלטת האו"ם 181 על הקמת שתי מדינות דמוקרטיות תחוקתיות, כמו גם הכרזת העצמאות, שחפנה גם כינוסה של אסיפה מכוננת – נוצר מיסוד שיותר ויותר השכיח את עבריות הישוב העברי בדרך למדינה, תוך קבלת חוק השבות (1950) המוזיל את האזרחות הישראלית מעצם הענקתה אוטומטית וללא דרישת ידע בשפה העברית או שבועת אמונים למדינה.

זאת ועוד, אותו ארגון יהודי – הסוכנות היהודית, ששימש כממשלה בדרך למדינה, המשיך לפעול גם לאחר השגת הריבונות. כך גם מוסדות אקסטריטוריאליים כמו: קק"ל, קרן היסוד, וכן ההסתדרות הציונית על כינוסי הקונגרס שלה, כאילו הבריטים טרם עזבו את הארץ.

למוסדות הללו היה תפקיד חשוב ב"ישרא–בלוף" מדיניותי בהעדפת היהודים על פני מי שאינם, מעשה שלא יכול היה להתרחש במדינת חוק דמוקרטית כמו גם ב"משטר חוקי עצמאי" אליבא דויינינגר.

למוסדות הללו היה תפקיד חשוב ב"ישרא–בלוף" מדיניותי, בהעדפת היהודים על פני מי שאינם, מעשה שלא יכול היה להתרחש במדינת חוק דמוקרטית כמו גם ב"משטר חוקי עצמאי" אליבא דויינינגר

לא רק שלא התקבלה חוקה בישראל, אלא שנחקק חוק השבות, שאת הצדקתו עיגן רה"מ בן גוריון בזכות היהודים בעולם לעלות לארץ כקודמת לאינטרסים שלה. בשלב מסוים, בעת המהפכה החוקתית הלא מהוללת (חוק חופש העיסוק וחוק כבוד האדם וחירותו) נקבעה ישראל כמדינה "יהודית דמוקרטית". מישוג מוזר, מאחר שהיהדות התאפשרה משך רוב שנותיה בשל קיומה חסר הריבונות במדינות שאפשרו לה אוטונומיה, מה עוד שהיא חסרת "ארגז כלים" לכינונה של מדינה לאום דמוקרטית מודרנית בעלת אזרחים.

זאת ועוד, מדינה דמוקרטית היא בהכרח מדינה של כל אזרחיה, ולכן לא יכולה להיות מדינה רק של יהודים. התנועה הציונית הייתה בגדר מהפכה ביהדות, והולידה את עובר העבריות, שכבר כתינוק הפכה ליהודי, ובהמשך התברר אף שהוא ראקציונר יהודי, מה שמתכתב עם דברי בני פלד שסבר כי יהודים יכולים להקים מדינה וטעה, לעומת ויינינגר שהצביע על חוסר אפשרותם כבר בתקופת פעילותו הציונית של הרצל.

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.

רוברט אופנהיימר, ראש פרוייקט מנהטן, נחשב לאבי הפצצה האטומית שהוטלה בסיום מלחמת העולם השנייה על הירושימה ואחר כך על נגסקי. אופנהיימר חש רגשי אשמה ופעל אחרי המלחמה למען הקמת פיקוח בינלאומי על המשך פיתוח הנשק הגרעיני.

אופנהיימר המשיך לעסוק עד שנות השישים במחקר מדעי של מבנה גרעין האטום. יחד עם שאר המדענים הוא הופתע לגלות שהפרוטונים והניוטרונים בגרעין, שאותו פוצצו בסוף מלחמת העולם השנייה, אינם חלקיקי יסוד ויש עשרות חלקיקים לא מוכרים שהתקבלו בניסויים של מאיצי חלקיקים אשר נעשו לאחר המלחמה. בשנות השישים עדיין לא היה ברור מי הם החלקיקים הנוספים, גן חיות של חלקיקים קוונטיים.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.

יום ראשון בבוקר, נכנס ללמד בכיתה שהיא לא לגמרי כיתה, אלא אולם אכסניה שהוסב לכיתת לימוד. שולחנות מתקפלים מסודרים ב-ח', עטופים מפות לבנות חד פעמיות. סביב השולחנות תלמידות ותלמידי י"ב מתיכון "נופי הבשור", שהתאספו מחדש, ביוזמתם, לסיים יחד את שנת הלימודים האחרונה שלהם – בתנאי פנימייה בעין גדי.

"אמרו לך כבר שאנחנו מהעוטף?", שואל אחד התלמידים, במבט מעט מעורר רחמים.

דניאל טופז הוא מנחה בכיר במכון החינוך דרך כפר, שפעיל בלמעלה מ-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית של ישראל.