מתק השפתיים של השר לענייני יולי אדלשטיין היה מרשים: הוא דיבר בראיון רדיופוני על ממלאת מקום היועץ המשפטי של הכנסת (נכון, שוב ממלאת מקום. שוב דמות בלתי עצמאית שתלויה בחסדי הדרג הפוליטי. הפעם היא תלויה ביריב לוין).

אדלשטיין הסביר שחוות דעתה המשפטית מגבה את החלטת יושב ראש הכנסת לבטל את תוצאות ההצבעה על כינון ועדת חקירה פרלמנטרית בפרשת הצוללות-מניות, לאחר שזו הסתיימה בהפסד צורב לקואליציה והפתיעה את ראש הממשלה (אפשר רק לדמיין את הצרחות שבקעו מפי הראיס וחדרו את עור התוף של יריב לוין ומיקי זוהר המבועתים).

העתירה לבגץ בדרך: ממ יועמשית הכנסת שגית אפיק קבעה כי ביטול ההצבעה על ועדת חקירה בפרשת הצוללות תקין

— aviad glickman (@aviadglickman) October 21, 2020

ומאחר שחוות דעת משפטית זו נופקה בידי ממלאת מקום היועץ המשפטי של הכנסת, כך אדלשטיין, יש לכבד אותה ולנהוג לפיה, ממש

"כפי שאני נהגתי כשהייתי בתפקיד יושב ראש הכנסת".

באמת, יולי? באמת כך נהגת? כמו נתניהו ושות', גם אתה משוכנע שבוחריך מטומטמים? ובכן, הארכיון זוכר.

אדלשטיין הסביר שיש לכבד את חוו"ד המשפטית לביטול תוצאות ההצבעה על כינון ועדת החקירה בפרשת הצוללות-מניות, שהסתיימה בהפסד לקואליציה, "כפי שנהגתי כשהייתי יו"ר הכנסת". האמנם, יולי?

והפעם זהו ארכיון מהחודשים האחרונים, ערב כינוס ממשלת הבלהות בראשות נוכל מושחת שחתם על הסכם רוטציה אותו מעולם לא התכוון לקיים, בהשתתפות מפלגות חרדיות שבהן תלוי נתניהו באופן מוחלט ולכן עושה כפי שהן דורשות (ובכך ממיט אסון עצום ממדים על הציבור החרדי מוכה הקורונה) ובהשתתפות גנבי קולות בזויים: השרה לענייני אורלי לוי-אבוקסיס היא המקוממת שבהם מפני שהיא באמת משתינה מהמקפצה. אך לצדה ממוקמים עמיר פרץ ויצחק שמולי שחתומים על קבורת החמור של מפלגת העבודה. ובראש גנבי הקולות: בני גנץ וגבי אשכנזי שהתחייבו מאות פעמים לא לשבת עם נתניהו ואז החליטו לחתום על הסכם עם הנוכל חסר הגבולות ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית ולקבור את האפשרות להחליפו, באדיבות צמד מגלגלי העיניים, יועז הנדל וצבי האוזר. מאז ועד היום הם רודפים אחריו כדי שיועבר תקציב למדינת ישראל בשיא המשבר הכלכלי החמור בתולדותיה ובתום שנתיים ללא תקציב. הם בסך הכל מבקשים שיקיים את ההסכם עליו חתם ליצירת תקציב דו שנתי. ולכל הפחות מבקשים תקציב מיידי לשנת 2021. נתניהו, מטעמיו הפוליטיים, המשפטיים והנרקיסיסטיים הבלתי נסבלים, מותיר אותם ואותנו ללא תקציב. הכל כדי לא לקיים את הסכם הרוטציה ולהישאר על כס ראש הממשלה כשיפזר את הכנסת וירוץ לבחירות הבאות במועד שיבחר.

ומה מספר לנו ארכיון זה על מה שהתחולל בכנסת בימים שקדמו לכינון ממשלת הבלהות הכושלת בראשות נתניהו? ובכן, הוא מספר לנו מהי האמת. האמת היא שלאחר פסק דינו של בג"ץ, שהורה ליושב הראש הזמני של הכנסת דאז (יושב ראש שכיהן מתוקף עיקרון המעבר, מאחר שנבחר לתפקידו לפני לא פחות מ-3 כנסות) לקיים מיד הצבעה על החלפתו, סירב אדלשטיין למלא את הוראת בג"ץ.

אדלשטיין משיב בשלילה להחלטת בג"צ שביקשה ממנו לכנס את מליאת הכנסת עד יום רביעי כדי לאפשר את בחירת יו"ר הכנסת.

מצב חדש בישראל.

— Yanir Cozin – יניר קוזין (@yanircozin) March 23, 2020

הוא לא רק מעל בחובתו כנאמן הציבור לכבד את דרישת רוב חברי הפרלמנט הנבחרים לקיים הצבעה על בחירת יושב ראש חדש ונבחר במקומו. הוא לא רק השתמש בכהונתו הטכנית כיושב ראש מעבר של הכנסת שמעולם לא זכה באמון רוב חברי הכנסת הנבחרת הנוכחית, כדי לסכל את רצון הרוב הפרלמנטרי שאמור לבטא את רצון רוב הבוחרים. הוא גם סירב למלא אחר פסיקת בג"ץ. הנימוק הרשמי: צו מצפוני אינו מאפשר לי. הנימוק האמיתי: צו ראש הממשלה אינו מאפשר לי. צו החרדה מפני אובדן שליטת נתניהו בכנסת אינו מאפשר לי. זו האמת ואין בלתה.

הוא מעל בחובתו כנאמן הציבור לכבד את דרישת רוב הח"כים לקיים הצבעה על בחירת יו"ר חדש במקומו. השתמש בכהונתו הטכנית כיו"ר מעבר שלא זכה באמון הח"כים לסיכול רצון רובם, וסירב למלא פסיקת בג"ץ

היועץ המשפטי דאז של הכנסת, עורך הדין אייל ינון, הבהיר לאדלשטיין שעליו לקיים את פסיקת בג"ץ ככתבה וכלשונה ולקיים מיד בחירות לתפקיד מחליפו. אך אדלשטיין הבהיר לו שלא יעשה כן.

לכן, גבירותיי ורבותיי, טענתו של שר הבריאות הכושל (זה שמפריח טענות בלתי מגובות בנתונים גם על התפשטות נגיף הקורונה), כאילו הוא נהג לפעול כיושב ראש הכנסת כפי חוות הדעת של הייעוץ המשפטי של הכנסת, היא פשוט שקר גס.

נכון, אדלשטיין אינו סוחט באיומים כמו מיקי זוהר. הוא אינו חנפן מביך וכוחני כמו מירי רגב. הוא אינו צייתן עילג ומביך כמו אסנת מארק. והוא כנראה אינו ממוקם במתחם החושך בו מצויים שלמה קרעי ואריאל קלנר. הוא גם לא נבחר אך ורק מפני שהסית נגד מבקשי המקלט כמו מאי גולן.

אבל בכל מה שקשור באמירת אמת, בציות לפסיקת בג"ץ, בנכונות לפעול כפי חוות דעת הייעוץ המשפטי של הכנסת, ובנכונות לכבד את הכרעת הרוב הפרלמנטרי הנבחר – מדובר במי שבחר להתמקם בצד הלא נכון והבלתי מוסרי והבלתי דמוקרטי. זה עגום. זה עגום שבעתיים לראות כיצד הפך אסיר ציון אמיץ לאחד מראשי מחנה הכזבים האנטי דמוקרטי (לרבות תמיכתו במשטר בעל סממני אפרטהייד בגדה).

ובמעבר חד ליושב ראש הכנסת הנוכחי, יריב לוין: כאשר סירב אדלשטיין לכבד את הכרעת הרוב הפרלמנטרי הנבחר ואת דרישת הרוב לקיים הצבעה להחלפתו, נאלץ כאמור בג"ץ להורות לו לעשות כן. יריב לוין צידד בעמדתו המסוכנת של אדלשטיין לסרב לקיים את פסיקת בג"צ ואף קרא בהתרסה לנשיאת העליון, השופטת חיות, לשלוח את משמר בתי המשפט לצורך כפיית פסק הדין.

אפשר לשער מה יקרה אם בג"צ יחליט לפסוק שביטול ההצבעה על ידי יריב לוין היה לא חוקי. לוין אמר בעבר שאם אסתר חיות רוצה לקיים את הישיבה שיו"ר הכנסת אדלשטיין סרב לקיים, היא מוזמנת להביא את משמר בתי המשפט ולכנס את הישיבה בעצמה.

— Raviv Drucker (@RavivDrucker) October 21, 2020

הפרס על עמדתו הבלתי נסבלת של לוין, כזכור, היה הסכמת כחול-לבן למנותו לתפקיד יושב ראש הכנסת. כי אין כמו התנהלות כזו לכהונה באחד התפקידים הכי חשובים, הכי ממלכתיים והכי סמליים של הדמוקרטיה.

הפרס על עמדתו הבלתי נסבלת של לוין, כזכור, היה הסכמת כחול-לבן למנותו לתפקיד יו"ר הכנסת. כי אין כמו התנהלות כזו לכהונה באחד התפקידים הכי חשובים, הכי ממלכתיים והכי סמליים של הדמוקרטיה

איננו יודעים כיצד יפסוק בג"ץ בעתירת חברת הכנסת זנדברג נגד החלטת לוין לבטל את תוצאות ההצבעה על כינון ועדת חקירה פרלמנטרית בפרשת הצוללות-מניות ולקיים הצבעה שמית חדשה. ייתכן מאד שהעתירה תידחה. אך אם היא תתקבל, יהיה מעניין לראות כיצד יפעל יריב לוין.

בימים המחרידים הללו, אין לדעת אם עושה דברו של ראש הממשלה המופקר, יקיים בכלל את פסק דינו של בג"ץ.

אין ספק, אלו ימים חשוכים. אבל אין מצב שנוותר. הדמוקרטיה הישראלית תנצח.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.