על אף שהימים האחרונים של אוקטובר חמים באורח מקומם והגשם מסרב להגיע, אני חש במשב רוח קליל מלטף את הפנים. אפיק הנחל מתרחב, המים מתגעשים מעט מול חרטום הסירה, וגשם של רסיסים ניתך עלינו. קורמורנים חגים מעל ומתיישבים על צמרות האקליפטוסים שניצבים על הגדה, דג בורי מנתר מהמים וכמעט נוחת בתוך הסירה, ואחריו עוד אחד ועוד אחד. בפיתול הבא מתייצב מולנו רכס הכרמל במלוא הדרו, עם שכונותיה של חיפה, העיר שיש לה נחל, אבל מתעקשת להתעלם ממנו ולהדחיק את קיומו. ברוכים הבאים לקישון.

עשרות שנים חלפו מאז שמפעלי התעשייה הגדולים במפרץ חיפה הפכו את הקישון לתעלה של כימיקלים רעילים; 20 שנה עברו מאז שפרשת הצלילות של לוחמי השייטת בקישון התפוצצה ברעש גדול (הודות לתחקיר של ענת טלשיר וצדוק יחזקאלי) והפכה את הנחל לשם נרדף לטרגדיה סביבתית ובריאותית.

מאז, לכאורה, הופקו הלקחים: כדי לשקם את הנחל הוקם גוף מיוחד, רשות נחל הקישון; על המפעלים נאסר להזרים את השפכים הגולמיים לאפיקו; ואפילו הושק פרויקט הנדסי מורכב ויקר לטיהור הקרקעית, שבין שכבותיה נאגרו כמויות עצומות של פסולת מסוכנת. רק שכמקובל כאן, בעוד יד אחת מנסה לתקן, לשקם, לחבר מחדש את פסיפס הטבע העדין והנדיר הזה ולהנגיש אותו לציבור, השנייה ממשיכה להתייחס לנחל כחצר אחורית שמותר לנצל ולסגור עליה מכל הכיוונים.

אחסון מכולות קרוב לקישון. זה כבר מכוער והורס את הגדה, אך זה כלום לעומת מה שמתוכנן (צילום: אביב לביא)

שרון נסים רק בת 45, אבל כבר 14 שנה היא משמשת כמנכ"לית רשות נחל הקישון. עם תקציב שנתי מגוחך של 3-4 מיליון שקלים, היא מנסה לשמור על הנחל בציפורניים, גאה בכל בורי מנתר ובכל עוף מים שמקנן כאן.

כמקובל כאן, בעוד יד אחת מנסה לתקן, לשקם, לחבר מחדש את פסיפס הטבע העדין והנדיר הזה ולהנגיש אותו לציבור, השנייה ממשיכה להתייחס לנחל כחצר אחורית שמותר לנצל ולסגור עליה מכל הכיוונים

במהלך השנים רשמה לא מעט הישגים: איכות המים בנחל משתפרת בהתמדה, על הגדה באזור השפך הוקם פארק חמוד עם מדשאות שמזמינות השתרעות או פיקניק, וגם בחלקים הפנימיים יותר שלו יש כמה נקודות, למשל הטיילת בקרית ביאליק, שבהן אפשר ליהנות מהשהייה בקרבת הנחל ולהיזכר בגודל הפוטנציאל.

שרון נסים, מנכ"לית רשות נחל הקישון

רק שכנגד כל הצלחה שמושגת בעמל רב, מתחשר מקבץ עננים קודרים ומאיימים. כוחות כלכליים ופוליטיים חושקים במרחב שעוטף את הנחל, וקשה לעצור אותם. על הפרק עכשיו: חברת נמלי ישראל מתכננת להקים מתחם אחסון ענקי סמוך לגדה. מדובר במבנים שיתנשאו לגובה 35 מטר, במרחק של 55 מטר מקו המים.

בכל העולם כבר יודעים: נחל הוא לא רק המים שזורמים באפיק ונשפכים לים. הוא מערכת שלמה שכוללת את גוף המים ואת הגדות. כדי להבין את זה, אפשר לנסוע 100 קילומטר דרומה, ולהתבונן במודל של פארק הירקון: המים עדיין לא ראויים לשחייה, אבל זה לא הפריע לו להפוך, בניהול נכון, לאוצר בלום של טבע, פנאי ונופש, הפוגה ירוקה וחינמית להנאת תושבי האזור המיושב בארץ.

מי היה הולך לבלות בפארק הירקון, אם 50 מטר מקו המים היו מתנשאים מחסנים לגובה בניין של 8 קומות? שלא לדבר על כך שמתחם לוגיסטי ענק בא עם שלל תופעות לוואי: משאיות, עשן, שאון פריקה וטעינה ותאורה מסביב לשעון.

אחסון מכולות קרוב לקישון. זה כבר מכוער והורס את הגדה, אך זה כלום לעומת מה שמתוכנן (צילום: רשות נחל הקישון)

השבוע קיבלה הממשלה החלטה חשובה על הקמת ועדת מנכ"לים לבחינת עתיד מפרץ חיפה. זה עוד שלב במהלך הגדול להוצאת התעשייה הכימית הכבדה מהאזור, במסגרת חזון "מפרץ החדשנות" שמקדמת רשות מקרקעי ישראל.

רק שבאותה נשימה, מקדמים תכנית שסוגרת על פנינת הטבע העיקרית של מטרופולין חיפה. אפשר להבין את נמלי ישראל: הנמל הולך וגדל (במסגרת תכנית נמל המפרץ השאפתנית), צריך עוד ועוד שטחי אחסון, והכי נוח להצמידם למקום שבו האניות עוגנות. רק שאת הנחל אי אפשר להזיז; את המכולות והמחסנים כן.

דיג באזור הקישון, אוגוסט 1959 (צילום: PRIDAN MOSHE לע"מ)

לחיפה יש הזדמנות נדירה להפוך את הקישון לנחל שעליו מבוסס פארק מטרופוליני בנוסח פארק הירקון. בשביל זה לא מספיק לעקוב אחרי נתוני הניטור המשתפרים של המים; בשביל זה צריך לשקם ולטפח את הגדות. כרגע רובן מוזנחות למדי, ולהפוך אותן למתחם מחסנים זה עוד צעד בדרך לחיסול הנחל.

לחיפה יש הזדמנות נדירה להפוך את הקישון לנחל שעליו מבוסס פארק מטרופוליני בנוסח פארק הירקון. בשביל זה לא מספיק לעקוב אחרי נתוני הניטור המשתפרים של המים; בשביל זה צריך לשקם ולטפח את הגדות

למרבה האכזבה, תכנית המחסנים הלוגיסטיים כבר אושרה בוועדה המחוזית חיפה; בשבועות הקרובים, המועצה הארצית לתכנון ובנייה תתכנס להכריע בערר שהגישה רשות נחל הקישון. על חברי המועצה מוטלת אחריות כבדה. אחרי הכל, מדובר באזור שבמהלך השנים כבר ספג את כל הטעויות האפשריות.

שיט בנחל הקישון, אוקטובר 2020 (צילום: אביב לביא)