הימים ימי קורונה, מערכת החינוך תחת זכוכית מגדלת של כלל האוכלוסיה בארץ – תלמידים, הורים, מחנכים, מנהלים וכמובן שגם פוליטיקאים. כולם מציעים, ממליצים וקובעים, מה צריך לשנות וכיצד צריך לשפר. כאיש חינוך, גם אני עוסק בימים אלה בשאלה חשובה ומורכבת זו, ומה שמסייע בידי לקבוע מה חשוב ומה פחות אלה דווקא זכרונותי האישים.

32 שנים עברו ואני עדיין זוכר בבירור את עדנה, המחנכת שלי מכיתה ה' ואת האדם שהייתה עבורי. החיבור שלי אליה נבע מראייתה אותנו, תלמידיה, כבני אדם שווים. היא התייחסה אלינו בגובה העיניים, השקיעה בנו ופגשה אותנו גם מחוץ לשעות הלימודים.

32 שנים עברו ואני עדיין זוכר בבירור את עדנה, המחנכת שלי מכיתה ה' ואת האדם שהייתה עבורי. החיבור שלי אליה נבע מראייתה אותנו, תלמידיה, כבני אדם שווים

בתור ילד, ובכלל, כאדם, כשאתה פוגש את מי שמתייחס אליך באופן אישי ואנושי – גם אצלך מתעוררת אמפתיה, הערכה וזכרונות שנשמרים לשנים רבות. רבות עולה השאלה האם הלמידה מרחוק מאפשרת לתלמידים באמת להיקשר למורה? האם המסך לא מרחיק את התמיכה והליווי לו תלמיד והורה מצפים ממחנכת?

ימי הקורונה הפכו את תפקידם של מחנכות הכיתה למורכב ומשמעותי הרבה יותר והן ניצבות מול לחצים מכיוונים שונים. הן עדיין מהוות דמות מרכזית ודומיננטית, אך במקביל הן מגשרות על פערים טכנולוגיים ומשקיעות שעות רבות בבניית שיעורים מקוונים, החזקת המעטפת החברתית בכיתה, תוך מתן יחס אישי לכל ילד וילדה ושמירה על קשר רציף ואינטנסיבי מול הורי הילדים בכיתה. על אף הלחצים הרבים, יש גם יתרונות שהתגלו בתקופה זו:

• העמדת חוסן התלמידים וה-WELL BEING שלהם במרכז העשייה החינוכית והקטנה משמעותית של תחום הלמידה והמרדף אחר הצורך "להספיק את החומר" – דבר שאיפשר שיח חדש במערכת.
• שימוש במגוון ומנעד רחב של מתודות מתחומים שונים, חיבור בין העולם החיצון לבי"ס – הגדילו מאוד את חדוות הלמידה, את מידת ההשתתפות ואת חיבור התלמידים לתכנים.
• נוצרו רשתות תמיכה למחנכות שלא התקיימו בעבר, שתורמות מאוד לחשיבה, להתמודדות רגשית ובפיתוח מתודות ומענים לצרכים חדשים.
• במרבית המקרים נוצר חוזה חדש עם ההורים ועם הקהילה – יחסים של הכרת תודה, הכרה בערך, שקיפות ושותפות.

חשוב שכחברה ניטע במחנכות ובמחנכים את תחושת הביטחון בכך שאנו מאמינים בהם וסומכים עליהם גם כשהם טועים. לפני כל מתודות ההוראה ואסטרטגיות הלימוד, איש חינוך צריך להסתכל לתלמידיו בגובה העיניים ולהיות קשוב וער למצוקות שמתגלעות אצל תלמידיו. החלק החשוב והקשה ביותר בדרך הלימוד הוא לפתח אצל הילדים את יכולת המחשבה והיצירתיות ולעודד בהם את הביקורתיות.

רבות עולה השאלה האם הלמידה מרחוק מאפשרת לתלמידים באמת להיקשר למורה? האם המסך לא מרחיק את התמיכה והליווי לו תלמיד והורה מצפים ממחנכת?

על מנת שמחנכות כיתה תוכלנה לממש את האני מאמין החינוכי שלהן, למקסם את הפוטנציאל הגלום בתפקיד ולהשפיע משמעותית על צמצום פערים – עליהן לזכות במעטפת ראויה. אם יקבלו אותה אני מאמין כי ימשיכו למקסם את היתרונות שנוצרו בעקבות הלמידה מרחוק וליישם אותם גם בכיתה ובכך להשפיע על תלמידיהן – ילדינו.

רועי בן-מנחם הוא ד"ר לחינוך ומנהל את תכנית ראשית קהילות מחנכות של מכון מופ"ת, משרד החינוך וקרן משפחת ליאון (צילום: ערן ניר)