בתגובה לקול קורא משותף של קבוצת אישים, שפנו לצאת "לדרך ישראלית שונה לגמרי מכל הדרכים שהביאו אותנו עד הנה. שותפות מהותית, עמוקה ומשמעותית, המחויבת לשלום בין העמים ומדינותיהם, מדינה לצד מדינה. סוף לכיבוש, לאיבה לאדנות ולזכויות היתר", ענתה "קבוצת  ברית" בחיוב להצעה.

המרכיבים הפוליטיים לתפיסתה שורטטו כלהלן:

1. התחדשות אזרחית אמיצה המבוססת על זהות וערכים היסטוריים כמו גם על ראייה נועזת של העתיד.
2. ביחס ל"שנת השחרור שלכם (ש)היתה לנו לשנת הטרגדיה, התשובה הינה – לא נשכח אבל נחיה עם הסליחה".
3. הגוף הפוליטי נתפס כמרחב דמוקרטי אזרחי "המאפשר לכל צד לשמור על ייחודו ועם זאת לפעול עם האחרים למען הטוב הכללי המשותף".

הטוב הכללי המשותף בימינו מגדיר את המדינות המתוקנות כרפובליקות. ישראל חסרה כליל עקרון זה. לכאורה עולה מהסעיף הזה צידוד ברפובליקה ישראלית, העולה עם תביעת עמותת "אני ישראלי" להכיר בלאום הישראלי, אחת דתו או מוצאו האתני של האזרח (באשר בין העותרים היו אזרחים שבסעיף הלאום שלהם נרשם : ערבי, דרוזי, רוסי, ועוד). אך מתברר מהמשך הקול הקורא, שחברי הקבוצה אחוזים במיתוסי העבר, מעצם התייחסותם לצורך לפתוח סוגיה כמו "האיזון בין מדינה יהודית לבין מדינה דמוקרטית".

לא ניתן למצוא איזון בין המושגים באשר המדינה היהודית אינה מהווה מדינה מודרנית, כמו גם דמוקרטית, ולא יכולה להתקיים מדינה דמוקרטית ליברלית שאינה של כלל אזרחיה, שהם גם הלאום כמו גם הריבון בה.

לא ניתן למצוא איזון בין המושגים באשר המדינה היהודית אינה מהווה מדינה מודרנית, כמו גם דמוקרטית, ולא יכולה להתקיים מדינה דמוקרטית ליברלית שאינה של כלל אזרחיה, שהם גם הלאום כמו גם הריבון בה

על הלהטוטים המשפטיים סביב המדינה "היהודית הדמוקרטית" כתב אנטון שמאס את הדברים החדים והביקורתיים הבאים לפני יותר מדור, והם עדיין בתוקף:

"רק כאשר יחליט הרוב שבתעודת הזהות שלי ושלכם יהיה כתוב ישראלי (הכוונה ללאום כמו גם לאזרחות – י.ב.), רק אז תישמע יריית הפתיחה של חזון הדור הבא".

אך הקריאה האופטימית ביותר של המפה הישראלית כיום תוכיח לנו, שקריאת הכיוון איננה בכיוון הזה. כך שמדינת ישראל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהכרזת העצמאות, חייבת לעבור רוויזיה (הכוונה להקדמת ההכרזה הנסבה על העם היהודי ומדינה יהודית – מתוך המקראה, ישראל לקראת המאה ה-21).

למרות  ביקורתי על אי צידוד מפורש בישראל כרפובליקה ישראלית של לאום אזרחי פתוח ומכיל, אחת דתו או מוצאו האתני של האזרח – מצויים בקול הקורא מספר עקרונות ראויים כמו: ערך שווה לבני האדם, מאבק בלאומנות היהודית והבדלנות הערבית תוך הצגת דרך שלישית (שאינה מפורטת מספיק ודומה שגם לא מספיק קוהרנטית). כמו גםשאיפה לשלום פנים ישראלי המתכתב עם הפיוס, כלומר – יצירת מנגנון של  איחוי קרעים.

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.