במרחק של זמן קצר אנו רואים כי אבו מאזן נשם לרווחה עם הידיעות על כשלונו של הנשיא טראמפ, אבל לא יצא במחולות עם נצחונו של ביידן.

מדוע? מצד אחד רווח לו כי הוא נפטר מן הצורך להתמודד מול ההכרה בלגיטימיות של ההתנחלויות, כי למפלגה הדמוקרטית עמדה נחרצת נגדם. מצד שני הוא ידע כי העולם הערבי הסוני, שהוא חלק ממנו, מעדיף את טראמפ על ביידן, כי המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית התחברה עם האחים המוסלמים, והיא מעדיפה את איראן על הערבים הסונים.

במרחק של זמן קצר אנו רואים כי אבו מאזן נשם לרווחה עם הידיעות על כשלונו של הנשיא טראמפ, אבל לא יצא במחולות עם נצחונו של ביידן. מדוע?

הבחירה של אבו מאזן היא בין הסולידריות עם העולם הערבי הסוני לבין האינטרסים הפרטיים של הפלסטינים, אשר בנקודת זמן זאת אינם עולים בקנה אחד עם אלה של העולם הערבי.

גרוע יותר מבחינתו, העולם הערבי הסוני נמצא בתהליך של הסכמי שלום רשמיים עם ישראל בלי להתחשב בפלסטינים. המסר של העולם הערבי לפלסטינים הוא: לכם לא אכפת מאיתנו – לנו לא אכפת מכם.

אילו היה אבו מאזן משוכנע כי ביידן, כמו אובמה, ישים את הבעיה הפלסטינית בעדיפות גבוהה, ומיד ייכנס לתהליך שלום בין ישראל לפלסטינים, הוא היה יכול לדחות את הבחירה שלו בין הערבים לביידן, אבל ברגע שהוא רואה שג'ון קרי, שר החוץ של אובמה, הולך לטפל בענייני האקלים, הוא מבין שהבעיה הפלסטינית נמצאת איפשהו בין יערות הגשם לבין הפשרת הקרחונים בקוטב.

אז הוא חייב לחזור אל העולם הערבי, ולקבל את השלום של הערבים עם ישראל. ואם זה יקרה הוא יופתע לשמוע את הדרישה של הערבים להפסיק לרדוף את ישראל בטריבונלים של האו"ם. כי נושא זכויות האדם החביב על הדמוקרטים הוא הכלי ששימש את אובמה להביא לשלטון את האחים המוסלמים, האוייב המשותף שלהם ושל ישראל.

כשאבו מאזן רואה שג'ון קרי, שר החוץ של אובמה, הולך לטפל בענייני האקלים, הוא מבין שהבעיה הפלסטינית נמצאת איפשהו בין יערות הגשם לבין הפשרת הקרחונים בקוטב

בקיצור, חיים לא קלים, ובחירה לא קלה, ונראה איך הפלסטינים יתמודדו עם המציאות שלא מאירה להם פנים.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

בהקשר של כוונת ממשלת ישראל להשיג "ניצחון מוחלט" וסירובה לדון על "היום שאחרי" במלחמת המבול בחמאס ובעזה, אולי ראוי להיזכר בדברים שכתב זאב ז'בוטינסקי לפני כמאה שנים בספרו "שמשון". ז'בוטינסקי הביא את דבריו של הקשיש החכם משעלבים, שלח בן-יובל, לשמשון, לאחר שזה נקט פעולה צבאית כדי להחזיר לאנשי שעלבים את כל ראשי העדר שגנבו מהם אנשי הכפר חרש שבשבט בנימין. השיח נפתח בהערה ובעקיצה של שלח, הקשיש החכם, לשמשון, שהוא (=שלח) לא זכה לראות, וכנראה גם לא יראה, איש שהוא גם רב-כוח וגם חכם.

שמשון, הידוע בכך שהוא רב-כוח, חוקר את שלח החכם: "ומה היה עושה חכם?"

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.

רב בישראל הוא מינוי פוליטי. ספק אם נותרו רבנים שהם במעמדם רק מכוח גדולתם בתורה. אמור לי מי אתה ואומר לך מיהו פטרונך. מי שאחראי לחלוקת הכוח הברוטלית הזאת הן המפלגות החרדיות והדתיות, שחילקו ביניהן לאחרונה את עוגת הרבנות ובתי הדין הרבניים.

מדובר במערכת משומנת של ג'ובים בשכר שערורייתי, שעלתה על גדותיה עד שלא נותר בה מקום לאלוהים. הדת אינה ערובה מפני משחיתיה. משרה רבנית היא תוצאה של יחצנות ואינה בהכרח תוצאת בקיאות במוסר ובהלכה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.