בימים רחוקים, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, הייתי מנהל מחוז הסטטיסטיקה במנהל האזרחי שזה עתה הוקם ביהודה ושומרון, ובחרתי צוות של פוקדים פלסטינים מוכשרים לערוך את הסקרים השונים בישובים הערביים ביהודה ושומרון.

יום אחד בא אליי אחד העובדים ואמר לי:

אני מעריץ את הדמוקרטיה הישראלית.

שאלתי אותו:

מה מביא אותך להעריץ את הדמוקרטיה שלנו?

הוא ענה:

אני יכול לעמוד באמצע הכביש ולצעוק: אשכול חמור, ואף אחד לא יעשה לי כלום.

אשכול היה אז ראש הממשלה מטעם מפלגת העבודה שחוללה את הניצחון הגדול במלחמה ההיא.

מיד אחרי מלחמת ששת הימים הייתי מנהל מחוז הסטטיסטיקה במנהל האזרחי ביו"ש, ובחרתי צוות פוקדים פלסטינים מוכשרים לערוך את הסקרים בישובים הערביים שם. יום אחד אמר לי אחד מהם: אני מעריץ את הדמוקרטיה הישראלית

אמרתי לו:

זאת לא דמוקרטיה.

העובד התפלא ושאל:

אז מה זה דמוקרטיה?

עניתי לו שדמוקרטיה היא שאתה יכול לעמוד באמצע הכביש ולצעוק: "אשכול חמור" – אבל אתה לא תעשה זאת.

כאמור: אלה היו ימים אחרים.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

מספרים על אחד מגופי התקשורת, שהיה לו מנהל שניהל את ממלכתו ביד רמה ובזרוע נטויה. היה המוציא והמביא, השותל והעוקר, הבוחש והמשליך מטעמו, ומטעמם של שולחיו. אפילו עד חצרו של ראש הממשלה הגיע.

כמובן שפוזיציה שכזו דרשה כישורים ברמה גבוהה. בכל זאת, חצרו של ראש הממשלה, מוציא ומביא, שותל ועוקר וכיוצא בזה. לא ממש הבנתי לאיזה סוג של כישורים נדרשו, אך אין ספק שנדרש להיות מה שלימים כונה "ליגה אחרת".

בתכונה אחת, בה היה כרוך תפקידו, אין עוררין שניחן, על פי הפרסומים: סבלנות. סבלנות היתה לו בהחלט. לא פעם ולא פעמים נאלץ לגייס את חדוות העשיה והביצוע שלו ולהמתין למועד הנכון. גם אם סבר שעיכוב עלול לפגוע בטובת העניין, במערכת כולה, חלילה בראש הממשלה או משפחתו, גם כשגמלה בליבו ההחלטה שעל אדם זה או אחר לסיים את תפקידו לאלתר. גם אז התאזר בכל הסבלנות שהצליח לשים עליה את ידו וחיכה עד ליום ההולדת של אותו אדם, ורק אז זימן אותו למשרדו כעומד לשפותו במתנה או ברכה לבבית, רק כדי להודיע לו את שידע משכבר.

לעתים גייס את חדוות העשיה והביצוע והמתין למועד הנכון. גם כשגמלה בליבו ההחלטה לפטר אדם כזה או אחר. חיכה ליום הולדתו של האיש, ורק אז זימנו, כעומד לכבדו במתנה או ברכה לבבית, ובישר על פיטוריו

בימים אלה עוזב את חיינו מפטר גחמני ידוע. דונלד טראמפ הגיח לעולמנו בסדרת הריאליטי "המתמחה", מצויד במשפט שהפך מזוהה איתו, איתו נפרד מהמתחרים בלווית ניפנוף אצבע מבטל: "אתה מפוטר".

עדות מעניינת נוספת חושפת עוד טפח מהתנהלות ירון דקל בגל"צ, וגם את השיטה שבה פיטר שלושה עובדים: ביום ההולדת שלהם, עם שוקולד
https://t.co/uGsyu1hRp2

— Nati Tucker נתי טוקר (@nati_tucker) June 14, 2019

נדמה שהקריירה החדשה שלו לא סיפקה לו את הריגוש שחווה בטלוויזיה. עם כניסתו לתפקיד, שכר הנשיא ה-45 שחקן שחור כדי שיגלם את קודמו, הנשיא ברק אובמה. השחקן התיצב בחדר הסגלגל למשחק תפקידים שכלל טקס פיטורין שצולם לשימוש אישי.

!some weird shit indeed

מנהיגי העולם החופשי הם לא כל אחד. לא תמיד אנחנו יכולים להבין אותם.
אבל אנחנו עדיין יכולים לבחור. אמנם מלאכת היישום הופכת קשה מיום ליום. אך עדיין עומדת לנו הזכות לסלוד מן המפטרים ברינה, ולהנות מאנחה קטנה של הקלה כשמדי פעם הסדר הישן והטוב קורץ לנו מעל ראשיהם של רשעים ובועט להם בתחת.

מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב