תחושת הרתיעה והמחנק מההסתה השיטתית והשיסוי הקבוע, מולידה אצל רבים במרכז העדפה של בנט או סער על פני נתניהו.

שניהם נחמדים יותר, מסיתים פחות נגד המרכז והשמאל, אינם משתיתים את דרכם הפוליטית על שיסוי קבוע, משקרים פחות ומייצרים פחות רעל במסגרת השיח הפוליטי הפנים-יהודי. סער חבר של העיתונאים הנכונים ונשוי למגישה הנכונה. ובנט? בנט הוא אח. חמוד כזה. עם כיפה קטנה, אקזיט מענג ועבר בסיירת.

בנט וסער נחמדים יותר, מסיתים ומשקרים פחות, ומייצרים פחות רעל בשיח הפנים-יהודי. סער חבר של העיתונאים הנכונים ונשוי למגישה הנכונה. ובנט? בנט הוא אח. חמוד כזה. עם כיפה קטנה, אקזיט ועבר בסיירת

הם גם מקפידים על טון דיבור ממלכתי. ייתכן שהם נחמדים באמת. לא מכיר אותם. הכרתי רק את אחיו של סער. בחור נחמד מאד.

אבל מי שהמשטר הדמוקרטי וזכויות האדם חשובים לו, מי שסבור שרדיפת פליטים ומבקשי מקלט היא דבר נורא, מי שמתנגד למשטר אפרטהייד בגדה, מי שסבור שקריסת מדינת הרווחה מחוללת סבל נורא בקרב ישראלים, ובתמצית – מי שתפיסת עולמו סוציאל-דמוקרטית או ליברל-דמוקרטית, יתקשה מאד למקם את עצמו לצד שני האישים הללו.

שר הפנים סער רדף את מבקשי המקלט והפליטים והתגולל על בג"צ כשבג"צ ביטל את החוק האכזרי שמחייב לקצץ לטובת פיקדון את שכר הרעב של מבקשי המקלט. שר החינוך סער אחראי לאינדוקרינציה לאומנית במיוחד. הוא יזם את טיולי התלמידים לחברון. לא חברון בעלת ההיסטוריה היהודית והפלסטינית העשירה. לא חברון שכל תושביה נהנים מאזרחות ריבונית, משטר דמוקרטי, זכויות אדם ושוויון לפני החוק. אלא חברון שהיא ביטוי עגום למשטר בעל סממני אפרטהייד, לדאבון הלב. בנט המשיך בקו הלאומני והגזעני ואסר על הכנסת מרצים מארגוני זכויות אדם לבתי הספר.

תפיסת עולמם של סער ובנט היא תפיסת עולם של ימין קיצוני ולאומני. דרכם היא דרך שמולידה משטר אפרטהייד. אין ספק ששניהם נעימי ביטוי מנתניהו ונמנעים משיסוי שיטתי כמוהו. אבל תפיסת עולמם פירושה חורבן האפשרות שמערכת המשפט הישראלית תגן על זכויות אדם כראוי (גם כיום מאשררת מערכת המשפט הישראלית הפרות זכויות אדם רבות. בעיקר בגדה. אך היא גם רשמה פרקים מפוארים של הגנה על זכויות אדם בתחומים מסוימים במדינת ישראל הריבונית).

נקודה מטרידה נוספת היא הפרסונליזציה המוחלטת של התחום הפוליטי: הסוקרים וגם המצביעים מתמקדים באופן בלעדי בזהות ראש המפלגה. איש אינו יודע עדיין מה יהיה מצע מפלגתו של סער. הוא הרי טרם הקים מפלגה. ואיש אינו יודע מי יהיו חבריה למעט הנדל, האוזר וכנראה שרן השכל ומיכל שיר.

אבל מי שהמשטר הדמוקרטי וזכויות האדם חשובים לו, מי שסבור שרדיפת פליטים ומבקשי מקלט היא דבר נורא, מי שמתנגד למשטר אפרטהייד בגדה, מי שסבור שקריסת מדינת הרווחה מחוללת סבל נורא, יתקשה למקם עצמו לצד שני אלה

ולגבי בנט: הוא מחביא היטב את סמוטריץ'. אבל סמוטריץ' ושקד שם. נושפים בעורפו. והם אנשי ימין קיצוני מאד כמו מתן כהנא נעים ההליכות. והאם אתם יודעים מי מספר 8 ברשימתו? מספר 12? מספר 18? מדוע לתת את קולך למפלגה מסוימת מבלי ידיעה מי הם חברי וחברות הרשימה?

הסקרים הנוכחיים מצלמים תמונת מצב ספציפית. נקודתית. ברור שהדברים דינמיים. ברור שישתנו. אבל בסופו של דבר מדובר במספר גוונים של ימין: 25-28 מנדטים לליכוד בראשות נתניהו (ימין לאומני של פולחן אישיות למנהיג שקרן ומושחת). 16-19 מנדטים בסקרים לימינה (ימין לאומני-קיצוני וכן ימין כלכלי-קיצוני). 15-18 מנדטים בסקרים לסער (טרם ידוע בכלל מי יהיו במפלגתו. אבל סער כאמור הוא איש ימין לאומני-קיצוני וגם איש ימין כלכלי-קיצוני). כלומר: 60-61 מנדטים ל-3 מפלגות הימין הלאומני הללו. על כך יש להוסיף את ש"ס עם 8-9 מנדטים בסקרים וכן את יהדות התורה עם 7-8 מנדטים בסקרים. מדובר אפוא ב-16 מנדטים נוספים של 2 המפלגות החרדיות.

אז יש לנו 76-77 מנדטים של ימין מובהק (ש"ס ויהדות התורה יבכרו את נתניהו אך ילכו בלית ברירה גם עם בנט או סער). רוב מוחלט לימין דתי-לאומני. מוחלט. חוץ מזה, ישראל ביתנו היא מפלגת ימין לאומנית למעט אלי אבידר הדמוקרט, על אף התבטאויות מתונות יותר לאחרונה מפי ליברמן וחרף הגינותו של עודד פורר. מפלגה זו רושמת 6-8 מנדטים בסקרים. הגענו אפוא ל-82 עד 85 מנדטים של ימין בעל מכלול גוונים, אף שאין סיכוי שכל המפלגות הללו ישבו יחדיו מטעמי איבה פרסונלית כזו או אחרת (בעיקר כלפי נתניהו).

נעבור מרכזה: כחול לבן קורסת ל-6 עד 7 מנדטים בסקרים של היום. ספק אם היא תעבור את אחוז החסימה. בכל מקרה, זו אינה מפלגת שמאל, אף שחלק מחבריה בעלי תפיסת עולם ליברל-דמוקרטית מתונה. יש-עתיד מקבלת בסקרי היום 14-15 מנדטים. יעלון הוא איש ימין שמתנגד לשחיתות. לפיד הוא איש מרכז-ימין. הוא חולם על ממשלה בראשותו שבה מצויים יעלון, סער, בנט, גנץ וליברמן. בלי חירות ומק"י, אה, בלי מרצ והרשימה המשותפת. עם זאת, נכון שנמצא ביש עתיד גם אישים כמו עופר שלח ורם בן-ברק שתפיסת עולמם ליברל-דמוקרטית בצורה מובהקת.

אז יש עתיד וכחול-לבן המתרסקת מניבות יחדיו 20-22 מנדטים בסקרי היום. כאמור, 82-85 מנדטים מניבות המפלגות מימין ומהציבור החרדי. מדובר אפוא ב-102 עד 107 מנדטים שאינם שמאל בשום מובן.

אז יש עתיד וכחול-לבן המתרסקת מניבות יחדיו 20-22 מנדטים בסקרי היום. כאמור, 82-85 מנדטים מניבות המפלגות מימין ומהציבור החרדי. מדובר אפוא ב-102 עד 107 מנדטים שאינם שמאל בשום מובן

שמאלה: מרצ עם 5-6 מנדטים בסקרי היום. הרשימה המשותפת עם 9-11 מנדטים. ביחד: 14-17 מנדטים. קשה לומר שכל מרכיבי הרשימה המשותפת הם שמאל הומניסטי. עבאס מנסור אמר דברי בלע על להט"ב. במובן זה, הוא ממוקם במקום חשוך מאד.

גם מרצ של היום אינה בשורה גדולה: יאיר גולן הוא גנרל שאחראי גם לנוהל שכן בגדה והוא מתנגד לשותפות יהודית-ערבית מובהקת במפלגתו אף שגם היו לו התבטאויות אמיצות ומעשים ראויים. זנדברג והורוביץ מבטאים לא אחת עמדות הומניסטיות, אך אני נרתע מהתבטאויות מכלילות של הורוביץ נגד הציבור החרדי, ומהעובדה שלא קיים במפלגה שמאל מזרחי (ואף להפך: היו ביטויי דחייה במרצ מהניסיונות לעצב שמאל שמתמקד בצורך להצביע על מתאם שעדיין קיים בין חתך סוציו-אקונומי לחתך עדתי).

אין לי מושג למי אצביע. מה שבטוח הוא שלא קיימת כיום במדינת ישראל מפלגה שחרתה על דגלה תפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית, אזרחית והומניסטית מובהקת למעט גוונים ברשימה המשותפת ובמרצ. מספר אישים ביש עתיד. אולי אלי אבידר. אבל דבר אחד בטוח: במדינת ישראל יש היום 50 גוונים של ימין.

קריסת המשא ומתן המדיני בין מדינת ישראל לאש"פ, עיבוי התנחלויות מאסיבי, פיגועי תופת פלסטינים, העמקת משטר הכיבוש בגדה, המטרת רקטות מעזה, דה לגיטימציה שיטתית נגד השמאל וארגוני זכויות האדם לאורך 12 שנות נתניהו, שיסוי עצום ממדים מטעם נתניהו, קריצה אינסופית של אנשי מרכז ושמאל לימין, הצטרפות עקבית של מנהיגים ממרכז ומשמאל לממשלות נתניהו (ברק, מופז, לבני, לפיד, עמיר פרץ ובני גנץ), 4 שנות שלטון טראמפ שהעניק לנתניהו מתנות רבות, עידוד חינוך לאומני ונבער במוקדים לא מעטים במדינת ישראל, הוצאת ארגוני זכויות אדם מחוץ לגדר (סער ובנט היו מהמובילים של תופעה נפסדת וחמורה זו), הסכמים מדיניים עם מדינות ערביות רחוקות בלא לסגת מהגדה, ומכלול סיבות נוספות – כולם הולידו את קריסת המחנה הליברל-דמוקרטי והסוציאל-דמוקרטי במדינת ישראל.

במדינת ישראל, כאמור, ישנם 50 גוונים של ימין עם הבלחות ליברל-דמוקרטיות.

אין לי מושג למי אצביע. לא קיימת כיום בישראל מפלגה שחרתה על דגלה תפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית, אזרחית והומניסטית מובהקת, למעט כמה גוונים ואישים. אבל במדינת ישראל יש היום 50 גוונים של ימין

אבל סער ובנט, חשוב להזכיר שוב ושוב, הם אנשי ימין קיצוני. ימין של אפרטהייד ודיכוי. עצוב שאנשי מרכז שמבינים את עוצמת החורבן שממיט נתניהו על המשטר הדמוקרטי ולכן הצביעו כחול-לבן ויש עתיד בעבר, מתכוונים להצביע כעת לסער וימינה. עצוב, אבל זו המציאות.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

את יום רביעי ההוא בערב לא תכננו להעביר בצפייה בחדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום שנשא מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, אחד מתומכיו הגדולים והעיקשים של טראמפ, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך כדי לצפות בו ובצ'אק שומר, מנהיג המיעוט (לעוד מספר ימים), מנסים להביא את הקונגרס האמריקאי לאחדות שלא נראתה מאז נובמבר 2016.

את יום רביעי בערב ההוא לא תכננו להעביר מול החדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, מתומכי טראמפ הגדולים והעיקשים, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך

כמה שניות לאחר מכן צפינו בשידור חי בהמון אדם דוחף כמה שוטרים ומתפרץ לבניין הקפיטול דרך הדלת הענקית בחזיתו. פיד השידור מהסנאט ומבית הנבחרים הופסק בפתאומיות, ובמקומו התחילו הערוצים לשדר תמונות ששלחו אנשים ששוהים בתוך המבנה – מתפרעים שנכנסו לליבו של בניין הקפיטול, חלקם מחזיקים בנשק, בזמן שסגן הנשיא וראשי שני הבתים מוברחים למקום מוגן. לא ישנו כל כך טוב באותו לילה.

בשעות ובימים מאז אפשר להבחין בשני מחנות שמתחלקים כמעט לפי הקו המפלגתי: מחנה אחד רוצה לנהל משפט נגד טראמפ בימיו האחרונים כנשיא ולוודא שכל מי שלקח חלק בהסתה שהובילה לכך, פוליטיקאי או אזרח, ישלם מחיר כבד.

המחנה השני, לעומתו, טוען שהדחתו של טראמפ בימים האחרונים של כהונתו, הליכים משמעתיים נגד מחוקקים שתמכו בניסיון ההפיכה האלים הזה והעמדה לדין של המתפרעים (שלא התביישו להצטלם ולספק עדויות קבילות לבתי המשפט), רק יעודדו את השסע ויפגעו בממשל הנכנס וביכולתו לתפקד. הם טוענים של"מפגינים" לא הייתה כוונה לפגוע באיש והם רק הביעו את זעמם ה"מוצדק" על "הבחירות שנגנבו מהם".

ובארצנו הקטנטונת? ראש הממשלה, שעומד לצידו של טראמפ בכל דבר ועניין, ניצל את ההזדמנות כדי לייצר את הקשר הלא קיים בין פורעים שפורצים לפרלמנט ובין הפגנות רועשות וכועסות נגדו, נגד התנהלותו ונגד מדיניותו (היי, גם להחליט לפי האינטרס האישי שלך זאת מדיניות!). מסביבתו יצאה ידיעה אודות הסכנה שנשקפה לחייהם של הזוג נתניהו ממפגינים כועסים שרצו לעבר מחסום שנמצא הרחק מהמעון והיא שודרה כעובדה מבלי לתהות מדוע המידע הזה שוחרר באיחור, ובמקביל להתרחשויות בארצות הברית.

שופרותיו של בלפור טענו שלמפגינים יש כוונה לרצוח את נתניהו, ומחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תסתכלו, תסתכלו איך מי שמפגינים בבלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות של "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות".

מחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תראו איך מפגיני בלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות"

אבל האמת, שאנחנו לא צריכים להשוות את ניסיון ההפיכה בוושינגטון להפגנות בבלפור. ההתפרעויות שראינו בשידור חי השבוע בדמוקרטיה החזקה בעולם הן קו שבר שמקביל, כנראה, לקו השבר הכואב ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רצח רבין.

ממרחק של 25 שנים, קל לאישי ציבור ועיתונאים להכחיש את כל האירועים שקדמו לרצח רבין – הם ינסו לטפול אותם על "קומץ" של "עשבים שוטים", או להגיד שלפוליטיקאים לא הייתה יד בדבר. עמית סגל, שהיה חלק מפאנל נוער שהתראיין ב"ערב חדש" יום לאחר הרצח, ממשיך לטעון שהרצח תפס אותו בהפתעה. שאף אחד בציבור אליו הוא משתייך, ציבור שממנו יצא הרוצח ומשתפי הפעולה שלו, לא ידע מה הולך לקרות.

זה נורא מוזר, כי סגל ואני חולקים לא רק שם פרטי וגיל, אלא שנינו היינו נערים עם תודעה פוליטית מפותחת.

בניגוד לדבריו, אני זוכר את החשמל הזה באוויר, כמו שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת והברומטר מראה על ירידה חדה בלחץ האוויר. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך.

אז קרתה הטעות הגדולה. הדור שלי טעה, כולנו טעינו. חשבנו שהדבר הנכון הוא להקשיב לדמעות התנין של סגל הילד וחבריו, לקריאות "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" של גווארדיית המתנחלים. שכחנו פתאום את ההפגנות שבהן קראו "בדם ואש את רבין נגרש" או את בן-גביר שאמר למצלמת הטלוויזיה "הגענו אל הרכב שלו, נגיע גם לרבין". באמת שהכוונה שלנו הייתה טובה – רצינו לאחות את הקרע העצום הזה ופחדנו מכך שהוא יעמיק עד שלא יהיה אפשר לאחות אותו והוא יביא לסופה של מדינת ישראל.

אבל במבט לאחור – טעינו. טעינו בכך שבשם האחדות המזוייפת נתנו למסיתים להמשיך להסית, נתנו להם לקבוע את הכללים, לדרוש מאיתנו שנקבל את חוסר הסובלנות שלהם בשם הסובלנות ולהתעלם מכל מה שהביא את יגאל עמיר לירות שלושה כדורים בגב של ראש הממשלה ומהאנשים שעמדו מאחוריו ולחשו באוזנו (מטאפורית): "תלחץ על ההדק!".

בניגוד לדברי סגל, אני זוכר את החשמל באוויר, שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך

25 שנה אחרי, אנחנו רואים את פירותיה של הטעות הזאת בדמות ראש ממשלה שמסית נגד מתנגדיו הפוליטיים באמצעות שקרים ומביא לאלימות פיזית ומילולית של תומכיו נגד מתנגדיו. 25 שנה אחרי, החשמל הזה, של אסון שעומד להתרחש, נמצא שוב באוויר.

ברור לי שהנשיא הנבחר ביידן לא יקרא את דברי, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לו דבר חשוב: כבוד הנשיא, הפיוס לא יגיע באמצעות ויתור על עקרונות של שיוויון, לא באמצעות הכלה של חוסר סובלנות ושנאה ולא באמצעות התכופפות וכניעה לאלימות. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ב-1995, כי אחרת בעוד ארבע שנים טראמפ או אחד ממשתפי הפעולה שלו ישובו לבית הלבן, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30