שמעון פרס נהג לומר שסקרים הם כמו בושם: נעים להריח אבל לא כדאי לשתות. גם את הסקרים הראשונים שלאחר הודעת הפרישה של גדעון סער מהליכוד אין צורך לקחת כאמת חקוקה בסלע, אבל אם יתממשו, אפילו באופן חלקי, הרי שהם מהווים מפץ דרמטי בסצנה הפוליטית. נכון לעכשיו (לכל הפחות שלושה חודשים לבחירות) מדובר בחיסול שתי ציפורים במכה אחת, כאשר המהלך של סער פוגע אנושות הן בליכוד של נתניהו והן בבלוק השמאל והשמאל-מרכז.

גם את הסקרים הראשונים שלאחר הודעת הפרישה של גדעון סער מהליכוד אין צורך לקחת כאמת חקוקה בסלע, אבל אם יתממשו, אפילו באופן חלקי, הרי שהם מהווים מפץ דרמטי בסצנה הפוליטית

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כניסתו של סער לזירה ממצבת אותו בפוזיציה של סוכנות לענייני פליטים, שבחודשים האחרונים נעים באי-נוחות בכיסא לנוכח המפה הפוליטית בה הם לא ממש מוצאים את עצמם, בין ליכוד שהופך יותר ויותר לכת המשרתת את האינטרסים של המנהיג לבין ציונות דתית שנגררת אחרי המכנה המשותף הקיצוני ביותר בה.

בליכוד עצמו יש לא מעט חברי כנסת, ומאחוריהם עשרות אלפי בוחרים, שסובלים מדיסוננס חריף בין אהבתם לדרך הליכודית לבין סלידתם מההנהגה של נתניהו.

היטיב לסנתז זאת סער עצמו ("פגוש את העתונות", 12.12.20) כאשר הבדיל בין הביביזם לבין הימין. חברי כנסת שנבחרו למקומות גבוהים בפריימריז בליכוד אך נדחקו לשוליים כאשר סירבו להצטרף ללהקת המעודדים של נתניהו משקפים היטב את דעתם של בוחרים רבים. אלה שרואים את ביתם הטבעי בימין, והציבו אישים כמו דיכטר, ברקת וסער במקומות גבוהים מאד רק כדי לראות אותם נדחקים לשוליים.

בוחרים אלה מתקשים להפגין התלהבות יתרה מהכיוון אליו גרר נתניהו את המפלגה. בחדרי חדרים יאמרו לא מעט ח"כים בליכוד (וגם שרים, אליבא דסער), שנתניהו הפך מנכס לנטל. הם לא יעזו לצאת נגדו בפומבי פן יבולע גם להם, אבל אם תקום אלטרנטיבה ימנית חזקה דיה יוכלו למצוא בה את ביתם בעתיד.

ובינתיים, בציונות הדתית, פעם שותפה טבעית לגמרי לדרכו של הליכוד ומאוחדת תחת דגל המפד"ל, יש היום פיצולים והתפרקות, כאשר השחקן הדומיננטי, נפתלי בנט, משמש בית לעת מצוא גם למי שרואה עצמו בימין אבל מאוכזב מהליכוד.

אמנם הניסיון של בנט ושקד לייצר "מפלגה דתית וחילונית" לא שיכנע את ההמונים, אבל יש סיבה טובה מדוע בנט עומד בסירובו להכריז כי לא ימליץ על נתניהו לראשות הממשלה: הימין הוא בסיס כוחו, ובוחריו לא יאפשרו לו להמליץ על אחר. עד כה נהנה בנט בסקרים מזליגה של מאוכזבי הליכוד יחד עם מאוכזבי ליברמן שסומן כשמאלן על ידי בלפור (בהיותו חלק ממחנה "רק לא ביבי"). כניסתו של סער לזירה תמשוך אליה רבים מהקולות שעברו אל בנט.

בחדרי חדרים יאמרו לא מעט ח"כים בליכוד (וגם שרים, אליבא דסער), שנתניהו הפך מנכס לנטל. הם לא יעזו לצאת נגדו בפומבי פן יבולע גם להם, אבל אם תקום אלטרנטיבה ימנית חזקה דיה יוכלו למצוא בה את ביתם בעתיד

למעשה, סער ימשוך אליו תומכים לא רק מהליכוד ומ"ימינה" של בנט ושקד: הוא דמות שעשויה להיתפס כאלטרנטיבה שלטונית סבירה ומקובלת גם על מצביעי ליברמן, אשר ישמחו לחזור אל החיק האוהב של הימין האידאולוגי.

ואם בהתקרב הבחירות ייתפס סער כמנהיג חזק דיו – יוכל לקבל גם את ברכתם של החרדים, אשר יפגינו נאמנות למי שיציג את הסקרים הטובים ביותר. למעשה, בכוחו של סער לספק לכל מי שבימין את פתרון הקסם – גם ימין אידאולוגי, גם חילוני אבל קורץ לחרדים, גם ליברלי במישור החברתי-כלכלי, גם נקי-כפיים, גם ממלכתי, וגם מבטיח שיח דמוקרטי מתון ומכבד. ומעל לכל – הוא היחיד המקובל על כל גורם בימין, מהימין הקיצוני ועד למרכז.

אם ימשיך לומר את הדברים הנכונים ולא תהיינה לו מעידות בדרך, הרי שביכולתו להעביר אליו גם לא מעט מצביעים של המרכז שהתאכזבו מרה מההרפתקה הגנצית. במצב בו גוברים קולות "רק לא ביבי" בימין, סער נראה (נכון לעכשיו) כמנהיג היחיד שיכול לגבש סביבו בלוק ימין כפי שהיה לנתניהו עד לפני שנתיים, ואף חזק יותר – בהיעדר גוש שמאל שנושא בשורה אחרת מ"רק לא ביבי".

בלוק סער, שיכול להיות שווה בין 80 ל-90 מנדטים (כולל ליכוד מוחלש, ימינה והבית היהודי, ליברמן והחרדים), יבוא על חשבון השמאל שגם ביום טוב מפוצל לרסיסים בלתי מתפקדים. כאשר כחול לבן ומרצ תעבורנה בקושי את אחוז החסימה, וכאשר מפלגת העבודה חדלה להתקיים, גוש השמאל  בראשות "יש עתיד" לא יוכל להוות סיכון לגוש הימין, ובטח כאשר שלוש מארבע המפלגות בגוש עומדות בסירובן לשתף פעולה עם המשותפת.

בהינתן מצב זה בו סער הוא המועמד היחיד המקובל על כל פלגי הימין השונים, וכאשר גוש השמאל לא מסוגל לגייס יותר מ-35 מנדטים במקרה הטוב ביותר (כולל תמיכה מבחוץ של המשותפת), יהיה לגוש הימין רוב יציב וחזק, ותיפתח בפניו האפשרות להקים קואליציה גם רחבה וגם נטולת כל גורם מאזן או מרסן מהמרכז.

הדרך היחידה בה תסריט זה לא יתקיים נראית כרגע כמדע בדיוני באשר היא מחייבת את התגייסות השמאל והמרכז כולו תחת הנהגה של גורם אחד חזק ומאחד, אשר יידע לא רק לשתף פעולה עם הרשימה המשותפת אלא גם (וחשוב מזה) להעביר מסה של 25 מנדטים מהימין.

הדרך היחידה בה תסריט זה לא יתקיים נראית כרגע כמד"ב, ומחייבת את התגייסות השמאל והמרכז כולו תחת הנהגת גורם אחד חזק ומאחד, שיידע לשתף פעולה עם הרשימה המשותפת ולהעביר מסת 25 מנדטים מהימין

בעבר, גורם כזה היה אהוד ברק. ספק אם ישנו היום אותו מנהיג שמסוגל להציב אלטרנטיבה אידאולוגית סבירה מול סער ("רק לא ביבי" אינה אידאולוגיה). לכן, עם כל הסייגים של תקפות הסקרים למשך 24 שעות בלבד, נראה כי כניסתו של גדעון סער לזירה אכן עשויה או עלולה (תלוי בהשקפת העולם של הקורא) להביא לניצחון מוחץ של גוש הימין, להתרסקות של הליכוד ככל שימשיך ללכת אחרי נתניהו, ולהיעלמותו הכמעט מלאה של גוש השמאל. האם במצב זה עדיף לנתניהו לדחות את הבחירות עד שיתפוגג אפקט סער? לא בטוח שזה יקרה.

עפר בבלי היה דיפלומט בשנים 1991-2014 ושירת בשגרירויות ישראל במדריד וברומא. היה יועץ מדיני לשני שרי חוץ וקונסול כללי של ישראל בפלורידה ופורטו ריקו. כיום משמש כנציג הפדרציה היהודית של שיקגו בישראל. הוא גם צלם אמנות שהציג עד כה שלוש תערוכות יחיד. חלק מעבודותיו מופיעות פה: https://oferbavly.tumblr.com/