הסרט הדוקומנטרי נז"א (נזק אגבי) לא נולד בחלל ריק והאמוציות שהוא ממשיך לייצר לא פרצו ללא סיבה. הסרט הוא תולדה של רצונם של היוצרים לעורר את תשומת הלב העולמית למה שנתפס בעיניהם כמעשי פשיעה של חיילי צה"ל במלחמת חרבות ברזל.
הם לא שאפו לדיווח אובייקטיבי או להצגת ההקשר הרחב וגם לא להביא את עמדות הצדדים השונים. המטרה הייתה לזעזע וכנראה גם לגרום נזק לתדמיתה של ישראל. לא בכדי נשאר שמו של הסרט בלועזית "NAZA", כדי לייצר אצל הצופה הזר את ההקשר למילה NAZI המוטחת תדיר כלפינו.
עפר בבלי היה דיפלומט בשנים 1991-2014 ושירת בשגרירויות ישראל במדריד וברומא. היה יועץ מדיני לשני שרי חוץ וקונסול כללי של ישראל בפלורידה ופורטו ריקו. כיום משמש כנציג הפדרציה היהודית של שיקגו בישראל. הוא גם צלם אמנות שהציג עד כה שלוש תערוכות יחיד. חלק מעבודותיו מופיעות פה: https://oferbavly.tumblr.com/
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוראיתי את הסרט. הוא מראה בצורה מאוד פשוטה וישירה איך חייל בודד, בתוך מערכת צבאית, יכול להיות אחראי על הרג המוני בלי בכלל לחשוב על כך בזמן אמת. אפילו אנשי שמאל וקפלניסטים שאינם שונאים ערבים משתתפים בקטל. ברגים במערכת.
צבא מוסרי באמת היה שופט, מעניש ומפרסם עבירות על חוקי המלחמה. הוא גם לא היה קובע רף כה נמוך לחיי אדם. צבא אמור להלחם בצבא או בארגוני טרור, לא באוכלוסיה אזרחית.
הזמן לתגובה ראויה לסרט הזה ולשכמותו עבר מזמן. לממשלת ישראל אין איך להגיב עניינית כי הממשלה וראשי הצבא כבר מזמן איבדו את המצפון המוסריות שלהם. די לעצום עיניים. זה נעשה בכוונת מכוון.
הסרט בעיקר מביך אותי, בתור ישראלי. ביום שהמדינה תתעשת יתחילו להקרין את הסרט בפני תיכוניסטים לפני גיוס. כמו הסרט "הנחשול" או "בעל זבוב". כמו סרטים דוקומנטריים של עדויות חיילים במלחמות עבר…
זו תהיה טעות גדולה לחקור את עצמנו בקול רם, סטייל "התמודדות פומבית ושקופה". משום שהניסיון מוכיח (שוב ושוב) שבכל פעם שאנו עושים זאת, במערב קופצים על העגלה ומפנים אלינו אצבע מאשימה. איש לא מעריך את העובדה שבכלל טרחנו לחקור בפתיחות את הבעיה; להיפך, לוקחים את המסקנות, ומצרפים גם אותן להאשמות כלפינו. כולנו זוכרים את אלאור אזריה שהעמדנו לדין מיידית, ועד היום שמאלני העולם משתמשים בסיפור הזה כדי לטעון שכולנו רוצחים. עובדה: אפילו ממשלת ישראל אמרה שאלאור אזריה הוא רוצח. מ.ש.ל.
אנחנו במלחמה עם הפלסטינים על תודעה. וחלק מזה הוא גם לשקר או להסתיר. הפלסטינים עושים זאת כל שני וחמישי, וזה מעולם לא פגע בפופולריות שלהם. גם אנחנו צריכים ללמוד לשקר לתקשורת הבינלאומית, ואם תפסו אותנו על חם, לומר ברוגע: אופס סליחה, ולהמשיך לנושא הבא. מה שמעורר אמוציות הוא לא מה שבאמת עשית, אלא מה שאנשים חושבים שעשית, ואיך אתה הגבת בנוגע לכך. האם נעלבת או התעצבנת, או שחייכת בשקט וברוגע והמשכת הלאה. כי בסוף אנחנו חיים בעידן שבו אין משמעות לאמת, אלא לאיך היא נתפסת באינסטגרם.
המערב תמיד היה צבוע באופן שקשה לדמיין. בפרט כלפי ישראל. ואם כבר גרשו אותנו מהעיר בין כה וכה, אנחנו לא נאכל גם את הדגים בהתנדבות… אם גם ככה מגדירים אותנו רוצחים, למה שניתן להם עוד תחמושת?