על פי מקורות במפרץ, מאחורי הקלעים מתרחש מהלך שעשוי להתברר כמהפכני אם באמת הדברים יתממשו. בין טורקיה לבין סעודיה יש מגעים שתכליתם התנערות של טורקיה מן האחים המוסלמים, תמורת פיוס סוני גדול בינה לבין ציר סעודיה-מצרים.

מאחורי הקלעים מתרחש כנראה מהלך מהפכני, אם באמת הדברים יתממשו. מגעים בין טורקיה לסעודיה, שתכליתם התנערות טורקית מהאחים המוסלמים, תמורת פיוס סוני גדול בינה לבין ציר סעודיה-מצרים

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

על פי המקורות, פעילי האחים המוסלמים שנמלטו מכוויית מפחד מעצרים בארצם, ומצאו מקלט בטורקיה, חזרו לכוויית, נעצרו ודיווחו על משבר בין האחים המוסלמים שמצאו מקלט בטורקיה לבין ארדואן. הם דיווחו כי יחסי האחים וטורקיה עומדים לפני משבר.

ואכן, באחרונה היתה שיחה בין סלמאן מלך סעודיה לבין ארדואן וטיבה לא נודע, מיד אחר כך נועדו בניז'ר שרי החוץ של טורקיה, צ'אוושאולו, ושל סעודיה, פיסל בן פרחאן, בשולי וועידת הסולידריות האיסלאמית, והשר הטורקי כתב בטוויטר שלו כי:

"השותפות החזקה בין שתי המדינות חשובה לא רק לשניהם, אלא לאזור כולו".

מה יכול היה להביא להתקרבות בין שתי היריבות האלה על הנהגת העולם המוסלמי? מן הסתם – בחירתו של ביידן להיות נשיא ארצות הברית. לכאורה, טורקיה כמעצמת אחים מוסלמים, היתה אמורה להיות שמחה עם המהפך בארצות הברית, אבל דווקא ארדואן איחר מאוד בדברי הברכה לביידן – אות לדאגה.

ומדוע ארדואן לא קיבל בברכה את המהפך באמריקה? בגלל עניין זכויות האדם, שעל פי כל הסימנים עשוי לעמוד גבוה בסדר היום של הממשל הדמוקרטי. המזרח התיכון כבר למוד ניסיון – מבחינתו סיסמת זכויות האדם היא סיסמה של האחים המוסלמים כדי לקדם את מעמדם באזור.

מה שמאחד את טורקיה וסעודיה היא פרשת חאשוקג'י. סעודיה חוששת כי הפרשה הזאת תשמש כלי ללחצים עליה מצד ארצות הברית, ולמרבה ההפתעה גם טורקיה לא רוצה את חידוש העניין הבינלאומי במה שקרה על אדמתה, כדי לא לחשוף את הפרת זכויות האדם של ארדואן, וכדי שלא לתת מנוף לאחים המוסלמים לחזק את מעמדם בטורקיה על חשבונו.

במילים אחרות: לא רק העולם הערבי הסוני מתארגן להתמודד מול ביידן, טורקיה מצטרפת להתארגנות הזאת.

מה מקרב בין טורקיה וסעודיה, היריבות על הנהגת העולם המוסלמי? בחירת ביידן לנשיאות. לכאורה, טורקיה, כמעצמת אחים מוסלמים, היתה אמורה לשמוח, אך דווקא ארדואן איחר מאוד בדברי הברכה לביידן

מה שעוד מחבר את טורקיה והערבים הוא החשש מחזרת ימי אובמה בהקשר של איראן – התקרבות לאיראן על חשבון טורקיה והערבים.

היומון זמאן הטורקי כותב כי גם יש התקרבות בין טורקיה למצרים, ביוזמת טורקיה, אבל מצרים חשדנית ולא מאמינה כי ארדואן משתנה.

גם לא אנחנו. אבל בכל זאת יש לעקוב אחר ההתפתחות הזאת. טורקיה כבר נוקטת צעדים נגד האחים. האם הם רציניים? האם בחולות הנודדים של המזרח התיכון הדברים לא יחזרו לקדמותם? שווה לעקוב.

אנו רוצים להזכיר כי גם בירדן יש משבר בין המשטר לבין תנועת האחים המוסלמים. ויש דיבורים על פיוס בין סעודיה לקטר. האם אנו עומדים מול תופעה אזורית של התפייסות סונית גורפת מול אפשרות של חידוש הקשר בין ארה"ב לאיראן?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

"שישה ימים ביוני". כך נקרא אחד הספרים שפורסמו בעולם בעקבות הניצחון ההוא ביוני 1967. ניצחון שהתאפשר בזכות "מבצע מוקד" של חיל האוויר – השמדת חילות האוויר של מצרים, סוריה, וירדן על הקרקע – בשלוש השעות הראשונות של המלחמה.

חשבתי על כותרת הספר ההוא בעקבות ההישג המדהים של חיל האוויר בשלושת ימי התקיפה על איראן ביוני השתא, בביצוע טייסי הדור הנוכחי של צה"ל. ההשוואה עלתה בדעתי מפני שבמאמר הזה אטען בתוקף שעלינו לסיים את המלחמה הזו מול איראן עוד השבוע, ובמצטבר כשישה ימי לחימה, אחרת אנחנו מועדים לגלוש לאסון – מלחמת התשה, קריסת מגדלי מגורים על יושביהם, וסיום המלחמה אותה יזמנו בתבוסה ואובדן ההישגים שהושגו ללא הישג מדיני כלשהו.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

מבלי משים, ישראל שינתה את מטרות המלחמה עם איראן – מהשמדת הגרעין האיראני – להפלת משטר האייתוללות. אלה שתי מטרות ראויות. העולם יהיה טוב יותר ובטוח יותר אם יהיה חופשי מאיראן גרעינית, ובהסתלקות משטר האייתוללות מחיינו.

השאלה היא איך מתקבלות ההחלטות האלה, ומה מטרתם האמיתית של מקבלי ההחלטות בישראל, כלומר: משפחת נתניהו. על פי מה שפורסם, ההחלטה לתקוף את איראן התקבלה אחרי שמערכת הביטחון שכנעה את נתניהו כי איראן רצה לפצצה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

עד לרגע זה, טפו טפו, לא נפגע שום מטוס של חיל האוויר מעל טהראן. עד לרגע זה לא נפל שום טייס בשבי משמרות המהפכה. אבל האפשרות הזו מרחפת יום יום ושעה שעה מעל ראשיהם של מאות טייסים המשתתפים במלחמה.

אי אפשר לא לדון בדילמה שעוררה ממשלת בנימין נתניהו בנושא השבויים בכלל והאפשרות לשבויים באיראן. טפו טפו. מהי בעצם המדיניות כיום ביחס לרון ארד נוסף בידי איראן? האם גורלם של השבויים יהיה דומה לגורל החטופים בעזה?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.