משחר ההיסטוריה אנשים מושחתים נקטו בשלל דרכים יצירתיות כדי להסתיר את האמת. לעיתים שקרים פשוטים הספיקו, לעיתים היו דרושים נסיונות טיוח מורכבים יותר.

דוד המלך, שהבין דבר או שניים בשחיתות, ידע שאם יתברר שהוא שכב עם אשתו של חברו הטוב, שהיה גם אחד מלוחמיו האמיצים, אוריה החיתי, הדבר עשוי לפגוע בשמו הטוב שלו, ואולי גם במוטיבציה של חייליו לסכן את חייהם בשדות קרב רחוקים כשמפקדם הנערץ חוגג בבית. אם בת שבע, אשת אוריה, לא הייתה הרה לדוד, שקר פשוט היה מספיק. אבל כנראה שהיה חשש שהיא כן הרתה, אז דוד החזיר את אוריה מהקרב כדי שהלה ישכב בעצמו עם אשתו. אם היה נולד ילד לא יותר מדי ג'ינג'י אולי זה היה מחליק. אבל אוריה כנראה קלט שמשהו לא בסדר, או שהוא רק הפגין דוגמה אישית עילאית, ולא שכב עם אשתו. הצעד הבא באסקלציה של הטיוח היתה, שדוד נתן הוראה להביא למותו של אוריה, כפי שאכן שקרה. והנה מסתבר שגם זה לא הספיק, וכשלושת אלפים שנה אחרי כן – זה אחד הסיפורים המרכזיים שאנחנו זוכרים מהקריירה של דוד.

משחר ההיסטוריה אנשים מושחתים נקטו בשלל דרכים יצירתיות כדי להסתיר את האמת. לעיתים שקרים פשוטים הספיקו, לעיתים היו דרושים נסיונות טיוח מורכבים יותר

השיטות הללו של להסתיר את האמת, ואם זה לא מצליח – לשקר, ואם זה לא מצליח – לנסות לטייח בעוד ועוד שכבות על האמת, הולכות וחולפות מן העולם. במציאות שבה כל דבר כמעט מתועד, במציאות בה הצנזורה התפוגגה מאליה, שיטות אלו הן נחלת העבר.

אנו חיים בעידן שבו המלחמה בָּאמת חוותה עליית מדרגה. לא עוד מלחמה קונבנציונלית עם נסיונות פגיעה בְּאמת ספציפית, נקודתית, אלא מלחמה לא-קונבנציונלית הקוראת להשמדת מושג האמת בכללותה.

מי שעומד בראש המערכה נגד מושג האמת, מי שמוביל ומממן את פיתוח האמל"ח נגד האמת, מי ששולח ומפעיל את כוחותיו להחרבת האמת הם פוליטיקאים כדוגמת טראמפ ונתניהו, הנחת המוצא שלהם היא שאם אין אמת, אז גם אין שקר, או לפחות אין לשקר חשיבות. בכך הם צודקים, ולשם הם חותרים. זו רשימה חלקית של הכלים המשמשים את מחריבי האמת:

1

אין מוסר, אין צדק, יש רק משפט. בעבר, אדם שלמרות מאמציו היה נתפס משקר היה בורח, מסתגר, לעיתים אף נוטל את חייו. למחריבי האמת אין שום רף מוסרי, אין שום עניין בצדק, רק הדין הפלילי קובע. השאלה היא לא אם הם שיקרו או לא, אם הם גנבו או לא, אם הם שיחדו או לא, אלא אם יש הכרעה משפטית בעניינם. כל עוד אין חקירה פלילית אין בעיה. יש חקירה ואין משפט? אין בעיה. יש משפט ועוד אין פסק דין? אין בעיה. יש פסק דין ולא הגענו לערכאה הכי גבוהה? אין בעיה.

2

עובדות אלטרנטיביות. מחריבי האמת עומדים על הבמה ומצהירים בריש גלי: אנחנו יודעים מהן העובדות האמיתיות, אנחנו מתעלמים מהן ומציגים "עובדות" אלטרנטיביות. כלומר, אם הקהל הרחב היה נחשף בעבר לעובדות, ומגבש את דעותיו בהתאם, כל אחד על פי הבנתו והשקפתו, הרי שעכשיו הקהל הרחב יכול פשוט לבחור ב"מציאות" שתהיה לו נוחה לעיכול כדי להגיע לדעה הנוחה למחריבי האמת.

3

"כולם משקרים". מחריבי האמת באים ואומרים, הנה, גם אנשים מהצד השני של הקשת הפוליטית משקרים, לרדיפה אחר האמת אין כל טעם. הצביעה של תומכי האמת ומתנגדיה בצבעים פוליטיים היא כמובן דמגוגיה חסרת שחר, חלק מהקמפיין שלהם נגד האמת.

אני למשל סבור שסמוטריץ', הגם שהוא משיחיסט המסכן את קיום המדינה בתפיסתו הדתית, אינו שקרן. אני מתרשם שבן גביר, הגם שהוא מסכן את המדינה בתפיסתו הלאומנית, אינו שקרן. בליכוד לעומת זאת קשה לי למצוא בן אדם אחד שאני יכול להאמין למילה שיוצאת מפיו.

4

פייק-ניוז. זהו ללא ספק כלי הנשק הכי יעיל והכי נפוץ בקרב מחריבי האמת. [זהירות, משפט מסובך לפנייך] מה שלמעשה פייק בפייק-ניוז, זה לא שבניוז מפרסמים פייק, עצם היותם של ה"ניוז" הללו חדשות, *זה* הפייק. מחריבי האמת מעסיקים שלל עובדים, בשכר, כדי להציף את הציבור במלל חסר ערך, מידע או רלוונטיות. הם שולחים "תגובות" בכלל לא רלוונטיות למה שנטען כלפיהם. הם פשוט מטביעים את האמת, קוברים אותה מתחת לשכבות על גבי שכבות של בולשיט, כדי שאנשים בכלל לא יוכלו לראות מה אמת ומה לא. ויותר גרוע – שזה כבר לא יעניין אותם. ד.א. יש מילה בעברית לפייק ניוז: בדבדת. מילה נהדרת לטעמי.

אנו חיים בעידן שבו המלחמה בָּאמת חוותה עליית מדרגה. לא עוד מלחמה קונבנציונלית עם נסיונות פגיעה בְּאמת ספציפית, נקודתית, אלא מלחמה לא-קונבנציונלית הקוראת להשמדת מושג האמת בכללותה

הקרב להגנת האמת הוא קרב על הקיום שלנו, האמת חשובה לא רק במישור הפוליטי. זוכרים שפעם מזמן טסתם במטוס? הרבה לפני שמטוס טס בזכות כוח העילוי שמעניקות לו הכנפיים, והדחף שמעניק לו המנוע, הוא טס על אמת. בלי אמת המבנה המכני שלו קורס, הוא יהיה עמוס במשקל עודף, הדלק שלו יהיה מהול, ועוד שלל תקלות שיכריעו את עולם התעופה לחלוטין. בלי אמת אין כלכלה, אין מדע, אין חיסונים אין כלום. אנשי האמת בעולם מתחילים להבין זאת ומתחילים להגיב.

בעת האחרונה, מספר אנשי תקשורת "ראו את האור" והחלו לעמת את מחריבי האמת עם המציאות, מוטב מאוחר מאשר אף פעם. בארה"ב, יצרן השקרים הגדול בעולם נשלח הביתה, לא לפני שהוא גבה את חייהם של מאות אלפים. התעוררות התקשורת, יותר ויותר תקשורת עצמאית, תוצאות הבחירות בארה"ב, הם סימנים מעודדים. פוליטיקאים ישרים ותקשורת מתפקדת יכולים לחזק את האמת ולחנך אליה, אלו תהליכים ארוכי טווח. בטווח הקצר יש לנקות בצעדים נוספים ומהר.

אחד היתרונות הגדולים של מחריבי האמת היא האנונימיות שהרשת מאפשרת להם. בעצם, מאפשרת היא כנראה לא המילה הנכונה, מעודדת היא המילה הנכונה. לרשתות חברתיות שקרים ומלל אין סופי שווים הרבה כסף. לא רק שהרשת מאפשרת החדרה של שקרים לשיח בלי שאיש ייתן את הדין, היא מאפשרת למי שממון בכיסו לקחת מטוס אחד, ולפזר מהאוויר מיליוני פתיתי שקר זעירים, בחסות של שלל בוטים ופייקים, שיכסו את פני האמת, וחלק מהם אפילו יכו שורש ויצמחו להיות שקרים לתפארת.

לעניות דעתי, הדרך להתמודד עם הרעל הזה הוא כמו שמתמודדים עם רעל בתעשייה המזון: לכל פיסת מידע שאדם מייצר יוצמד תג שיכלול את פרטי היצרן והמועד. התג הזה יעבור עם פיסת המידע לכל מקום אשר המידע ילך. לא יהיה ניתן לשנות את פיסת המידע, בלי לייצר תג חדש. שינוי שווה יצירה.

לצורך הפצת המידע ניתן להשתמש בטכנולוגיית בלוקצ'יין או נגזרת שלה, כמו ביטקוין, רק שאפשר לדעת למי הביט-מידע שייך. כשאדם מעלה לרשת משהו, פרט לתוכן שהוא מעלה, הוא יהיה חייב לבחור האם מה שהוא משתף הוא דעה או עובדה. במידה ואדם מעלה תוכן שהוא אינו רק מלל, תמונה, קליפ, אודיו – כל עיבוד הכי קטן מהמידע הגולמי שנאסף במכשיר יהפוך אוטומטית את התוכן לדעה. שום פילטר שום כלום. גם את זה ניתן לעשות באמצעים טכנולוגיים.

בעולם שבו עיבוד קול ותמונה הופכים מתקדמים יותר ויותר, ונגישים לכולם, יהיה ניתן לזייף כל סרט. ללא יכולת של אותנטיקציה של מקור המידע, לא נוכל להאמין לשום דבר גם אם נראה אותו במו עינינו ונשמע במו אוזנינו. המרחק משם לכאוס קצר.

בעולם שבו עיבוד קול ותמונה הופכים מתקדמים יותר ויותר ונגישים לכולם, יהיה ניתן לזייף כל סרט. ללא יכולת של אותנטיקציה של מקור המידע, לא נוכל להאמין לשום דבר גם אם נראה אותו בעינינו ונשמע במו אוזנינו

מי שירצה להשאר אנונימי, יוכל עדיין לעשות זאת, ברשת אחרת. מי שירצה להצטרף בתור משתמש מאומת, יהיה חייב להזדהות. תהיה רשת מבוזרת של משתמשים מאומתים, אדמינים ברמות שונות, שתעשה אותנטיקציה למשתמשים חדשים, מתנדבים יעסקו בבדיקת עובדות, משתמש שיפיץ שקר יורד הדירוג שלו והחל מרמה מסויימת גם יחסם מלהשתמש ברשת.

מי שירצה, יוכל למשל להפעיל בטוויטר פילטר ולראות רק משתמשים מאומתים עם עובדות מאומתות, ודעות. על דעות כדאי לדון, על עובדות אסור לדון. כאשר ננקה את העובדות, נוכל סוף סוף לחזור ולדון בדעות.

המלחמה בין תומכי האמת ומי שמנסה להחריב אותה, היא חלק ממערכה גדולה יותר בין הרדיפה אחר האמת לבין אמונה. אדם יכול להאמין בכל דבר ועדיין לומר אמת, אבל הרדיפה אחר האמת מנוגדת במהותה לתפיסה האמונית.

זו הסיבה שבכל הדתות, מדע מקודם בעיקר על ידי אנשים חופשיים ולא על ידי אנשים דתיים. זו גם הסיבה לכך שבין התומכים הנלהבים של פוליטיקאים ממחנה השקר, אנחנו מוצאים את המאמינים הגדולים: האוונגליסטים של טראמפ, החרדים והלאומנים הדתיים של נתניהו.

החשש הגדול שלהם הוא, שאם אנשים יתרגלו לבדוק עובדות, לחשוב על אמת ושקר, שומו שמיים, אנשים עוד עלולים להפסיק להאמין בסיפורים מלפני אלפי שנים ויקבלו החלטות על גורלם בעצמם, במקום מהסמכות הדתית.

אין לטעות, גם בהינתן אפשרות הבחירה, יהיו רבים שיעדיפו להמשיך ולצרוך תוכן שיקרי. מי שחושב שביביסטים, למשל, מאמינים למילה שיוצאת לנתניהו מהפה, טועה. תומכי נתניהו יודעים שהוא שקרן, הרבה יותר טוב ממתנגדי נתניהו והרבה לפניהם. זו אחת הסיבות שהם בוחרים בו.

המלחמה בין תומכי האמת ומי שמנסה להחריבה, היא חלק ממערכה גדולה יותר בין הרדיפה אחר האמת לבין אמונה. אדם יכול להאמין בכל דבר ועדיין לומר אמת, אבל רדיפת האמת מנוגדת במהותה לתפיסה האמונית

אנשים אחרים יעדיפו להאמין לשקרים כי זה מקל על חייהם. אמונה בכלל, מקלה על החיים, זו הסיבה שהיא עדיין קיימת בצורתה הנוכחית במאה ה-21. ללמוד, לחשוב, להתלבט, לקבל החלטות בעצמנו, זה הדבר הקשה. חייבים לספק את התשתית לכך למי שחפץ בכך ונכון למאמץ, זו הדרך היחידה להתקדם.

ד"ר זיו יקותיאלי הוא מהנדס אלקטרוניקה וחוקר מוח. מנכ"ל ומייסד של חברת מונפורט המספקת בדיקות נוירולוגיות ע"י שימוש בסמארטפון. אוהב פירות יער וגלישת רוח, בינתיים מסתפק בצהוב של ביצה וקיפול כביסה.

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים, ששבת-בשבתו נדחית אצלה מפני ספק-פיקוח-נפש בהבהלת חולים ויולדות לבית החולים, שהקימה את "יד שרה", "עזר מציון", "עזרא למרפא" (הרב פירר) ועוד עשרות מפעלים מצילי-חיים לטובת הכלל, הידרדרה להפקרות ולהפקרה של חייהם וחיי זולתם?

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים הידרדרה להפקרת חייהם וחיי זולתם?

המשבר הזה מוביל בהכרח לדיון רחב יותר על אחריותם של אדמו"רים ורבנים ולשאלות כגון:

• מהי מהותה של חסידות בזמננו ומהן מטרותיה?
• מי שומעים ל"דעת תורה" ומי אינם שומעים?
• למי יש "אמונת חכמים" ולמי היא חסרה?
• האם משמעותן התעוותה ואבדה ממשקלן ההלכתי והמוסרי?

מתחילת התפשטות המגפה יצאו פוסקים גדולים והודיעו ברבים הלכה פשוטה ומובנת מאליה:

"חמירא סכנתא מאיסורא" – חמורה סכנה שאדם מסכן עצמו ואחרים יותר מעבירה על איסור-תורה.

התורה ציותה על שמירת החיים:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". המצוות נתנו "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" ולא שימות בהם.

חובה הלכתית להימנע מקיום המצווה, חשובה ככל שתהיה, על מנת שלא להידבק או להדביק אחרים. חייבים להישמר, להימנע מהתקהלויות, לעטות מסכה ולשמור על מרחק והיגיינה. יש להתפלל ביחידות או במניין מצומצם תוך הקפדה על הזהירות הנדרשת, לסגור בתי כנסת ובתי מדרש, לקיים שמחות בצמצום וכו'.

גם כמה אדמו"רים נתנו דוגמא אישית, סגרו את החצר והורו לקהילתם להישמר. לכאורה דברים פשוטים וידועים, כמו לומר לציבור החרדי: שמרו שבת, כשרות וטהרת המשפחה. מסתבר שלא. רבים עברו על הנחיות הרבנים.

אדמו"רים לא מעטים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה ומיניה וביה חזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל והולך של חולים ונפטרים כמעט ולא שינה דבר. זילות של חיי אדם.

אדמו"רים רבים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה וחזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל של חולים ונפטרים כמעט לא שינה דבר. זילות של חיי אדם

האחריות לחולים ולמתים מוטלת על כל פרט שלא נשמר ולא שמר. יסוד בשמירת המצוות הוא שאין אדם בר-דעת שיוכל להפיל את האחריות על הרב או האדמו"ר שלו. הפרט נכשל בכך ששמע לרבותיו ועבר עבירה בשמירת הנפש. אחריותם של האדמו"רים והפוסקים נוגעת להכשלת הציבור.

א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב (משלי ז', כ"ו): כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ?

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – זה תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה.
וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ – זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה (סוטה כ"ב ע"א).

ועצומים – לשון עֹצֵם עֵינָיו (ישעיהו ל"ג, ט"ו) – שסוגרים פיהם ואינם מורים לצורכי הוראה (רש"י).

תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה – עליו נאמר: כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – יכול להיות באמת ידען גדול, מנהיג רוחני של קהילה או אדמו"ר של חצר חשובה. אלא שהוראותיו אינם מתוך הדיון ההלכתי אלא משיקולים אחרים. הוא בבחינת:

מְּגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (אבות ג', י"א).

ועל זה הזהיר אבטליון במשנה (שם, א', י"א):

וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

אך גם על מי שהגיעו להוראה ומצויים יום-יום בתהליך הפסיקה אמרו חז"ל שהם עלולים לסטות ולא להורות בדרך ההלכה. כך מסביר רש"י: הפוסקים הללו, גדולים ככל שהם, עוצמים עיניהם למציאות, דבר שאסור לפוסק לעשות. אם היו שותקים ולא אומרים דבר, ניחא. אבל הם סוגרים פיהם לדיון ההלכתי "ואינם מורים לצורכי הוראה" אלא לצרכים אחרים.

חלק מה"הוראות" האלה הוצגו בווידאו לציבור הרחב. מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. אין מרבותינו ז"ל מי שיחשיב תופעה כזו ל"דעת תורה" ואת הנענים לה לבעלי "אמונת חכמים". מכאן ואילך ישלוט הכאוס. פוליטיקאים ינסו ולעתים יצליחו לחלץ הוראות הפוכות. הרב מורה לסגור. חלק גדול מהמוסדות אינם נשמעים לו יותר. הורים אחראיים משאירים את הילדים בבית. אבדן-הדרך נגלה לעין-כל.

מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. מכאן ואילך ישלוט הכאוס

בחודשים האחרונים, כשנדמה שבני-ברק ניצחה את התחלואה וכי גל המתים נעצר, עוד הלעיטו דוברים חרדים את הציבור הרחב בהסברים סוציולוגים כמו צפיפות וחוסר-מודעות, אך לא הסבירו איך ייתכן שה"גדולים" אינם מודעים לכך.

היו שדברו על ה"סכנה הרוחנית" הגוברת על סכנת המוות והעזו להשוות את המצב לגזירות השמד תוך חילול זכרו של רבי עקיבא. ההצטדקות כללה גם השוואות מקוממות בין זלזול בשמירת הבריאות בריכוזים חרדיים לבין הצפיפות בהפגנות ומסיבות בתל-אביב, ואף טענות על אכיפת-יתר אצל חרדים והתעלמות מהערבים.

האם שומרי תורה ומצוות זקוקים להוראות המדינה כדי לשמור מצוות-יסוד כמו שמירת הנפש? זה לא מובן מאליו? האם לא היו חייבים להחמיר במצווה זו מלכתחילה, לשמש דוגמה חיה ליהדות שמקדשת את החיים ולהראות לכולם כיצד שמירה קפדנית על הלכות פיקוח-נפש יכולה לנצח את המגפה?

הסכנה עוד קיימת. שערי תשובה לא ננעלו ועדיין ניתן להציל חיים אם ינהג כל אדם באחריות המחויבת מדין תורה.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.