ביום שני התרחשו שני מאורעות שמסמלים מעין אקורד סיום – או לפחות את תחילת הסוף – של שני הסיפורים העיקריים שליוו את ארצות הברית בשנה האחרונה.
בניו יורק, סנדרה לינדזי, אחות טיפול נמרץ, הייתה האמריקאית הראשונה להתחסן בחיסון של חברת פייזר נגד קורונה. ובבירות המדינות השונות, התכנסו האלקטורים והצביעו פיזית בעד מועמדם לנשיאות. כצפוי ג'ו ביידן זכה בקולותיהם של 306 אלקטורים אל מול 232 לדולנד טראמפ.
אבל אירועים אלה הסתירו במעט התפתחויות תקשורתיות וטכנולוגיות שדווקא עשויות להיות משמעותיות ביותר בשנים הקרובות.
מגפת הקורונה
העובדה שהאנושות הצליחה לפתח שני חיסונים לנגיף חדש בתוך פחות משנה היא הישג מדעי בלתי נתפס. עד כה, הזמן הקצר ביותר שלקח לפתח חיסון היה בסביבות ארבע שנים – בחיסונים לחזרת ולצהבת נגיפית B. את רוב החיסונים לקח עשורים לפתח, וישנם וירוסים, כמו HIV, שלא הצליחו לפתח נגדם חיסון עד היום.
אישור ה-FDA (מנהל התרופות הפדרלי, האחראי על אישור תרופות וחיסונים) בשבוע שעבר לחיסון של פייזר והמלצת הוועדה המייעצת השבוע לאשר גם את החיסון של מודרנה הם חותם רשמי להישג המדהים הזה, אבל גם השלב שבו ההתחסנות עוברת לשלבים הקשים יותר – הלוגיסטיים והחברתיים.
ראשית, הלוגיסטיים: כבר מתחילת המגפה נכשל ממשל טראמפ כישלון משמעותי בהיבטים הלוגיסטיים של ההתמודדות עמה. כל מערך הבדיקות בארצות הברית בחודשים הראשונים נסתם לחלוטין בשל תקלה בערכת הבדיקה של ה-CDC (הסוכנות הפדרלית להתמודדות עם מגפות), וחסרים גדולים בציוד מגן התגלו בבתי חולים ברחבי ארה"ב. בשיאו של המשבר הלוגיסטי שלח טראמפ את מושלי המדינות לדאוג איש למדינתו.
ובכן, גם בתחום החיסונים ממשל טראמפ הצליח להגניב עוד כישלון אחרון כאשר מסמס הצעה מצד פייזר במהלך הקיץ לקנות חיסונים מעבר לכמות הראשונית של 100 מיליון חיסונים, וכעת יתכן שאחרי הגל הראשון של ההתחסנויות, ארה"ב תמצא את עצמה בחוסר.
אבל מעבר לכך, עצם האתגר הלוגיסטי במבצע התחסנות של כלל האוכלוסייה הוא עצום. זה נכון בכל מדינה ובמיוחד בארצות הברית.
זו מדינה ענקית שגודלה ופיזור האוכלוסייה שבה הם אתגר הפצה בפני עצמו. זו מדינה הטרוגנית מאוד וכידוע אין בה ביטוח בריאות ממלכתי, ולכן למיליוני אמריקאים אין כלל ביטוח רפואי. גם אם הממשל הפדרלי יממן באופן מלא את כל מבצע ההתחסנות והחיסון יהיה בחינם, עשרות מיליוני אנשים לא נמצאים במעקב רפואי כלל ואין מנגנון זמין להגיע אליהם (כמו קופות החולים בארץ).
גם אם הממשל הפדרלי יממן באופן מלא את כל מבצע ההתחסנות והחיסון יהיה בחינם, עשרות מיליוני אנשים לא נמצאים במעקב רפואי כלל ואין מנגנון זמין להגיע אליהם
וזאת עוד לפני שהתייחסנו לקהילות עם היסטוריה של חשד מוצדק, כלפי הממסד ככלל, כמו הקהילה השחורה; מיליוני אמריקאים שלא דוברים אנגלית או ספרדית; ועשרות מיליוני המהגרים הלא חוקיים שחוששים, בצדק, מכל מגע עם השלטונות.
ושנית, השלב החברתי. לפי סקרים שנערכו לאחרונה, כ-60% מהציבור האמריקאי מוכן להתחסן נגד קורונה. משום מה, פרשנים מתייחסים לנתון זה כמעודד. נתון זה אמנם מראה עליה מספטמבר – אז רק כחצי מהמשיבים היו מוכנים להתחסן – אבל הוא עדיין נמוך משמעותית מהנדרש כדי להגיע לחסינות עדר אמינה, במיוחד לאור העובדה שלא ניתן לחסן ילדים או נשים בהריון.
יתכן שהנתון הזה לא באמת מייצג את ההיענות בפועל לחיסון, בין אם בשל טעות בסקרים (כפי שלמדנו, סקרים נוטים לטעות ולא מעט) ובין אם מכיוון שהיחס בקרב האוכלוסייה ישתנה. אבל נכון לעכשיו, נראה שמבצע ההתחסנות ידרוש גם פעולות הסברה משמעותיות.
באופן טראגי, אולי הנימוק החזק ביותר יהיה מצבת המתים. הגל השלישי שמשתולל כעת ברחבי ארצות הברית עולה על הגלים הקודמים לו, ובימים האחרונים מספר המתים היומי חצה את רף ה-3,000.
פוסט פייסבוק פופולרי מלפני כשבוע הראה כי מבין שמונת הימים הקטלניים ביותר בהיסטוריה האמריקאית – אסון התאומים, ההוריקן בגלבסטון ב-1900, קרב אנטיאטם (הקרב הקטלני ביותר במלחמת האזרחים) וכו' – ארבעה מהם ארעו בנובמבר-דצמבר 2020, בשל הקורונה.
https://www.facebook.com/katelynn.zoellner/posts/3519181998177431
הפוסט כמובן מטעה במקצת. ראשית, ברור שבכל יום מתים הרבה יותר אמריקאים מסיבות "רגילות" ולכן ההשוואה היא לאירועים ספציפיים ולאו דווקא ל"ימים קטלניים". ושנית, גם מבין אלה הסטטיסטיקה הזו השמיטה כמה אסונות קטלניים יותר, כמו קרב גטיסברג, שיאה של השפעת הספרדית או רעידת האדמה בסן פרנסיסקו ב-1906.
ועדיין, דצמבר הוא חודש קשה ביותר מבחינת התמותה מהמגפה בארצות הברית, וינואר עומד להיות קשה עוד יותר.
מקור מעט יותר מעודד לאופטימיות הוא העובדה שההיענות לנהלי ריחוק חברתי מסוימים גדלה בארצות הברית. לפי סקרי גאלופ, כ-90% מהאמריקאים מעידים שהם עוטים מסכה מחוץ לבית, עליה ניכרת ביחס לאביב שעבר. מאידך אחוז האמריקאים שנמנעים מהתכנסויות התייצב על בין 45% (נמנעים מהתכנסויות קטנות) ל-70% (נמנעים מהתכנסויות גדולות), ירידה משמעותית מ-80% שנמנעו מהתכנסויות, אפילו קטנות, בקיץ.
כ-90% מהאמריקאים מעידים שהם עוטים מסכה בחוץ – עליה ניכרת ביחס לאביב. מאידך אחוז האמריקאים שנמנעים מהתכנסויות התייצב על 45% (נמנעים מהתכנסויות קטנות) ו-70% (נמנעים מהתכנסויות גדולות)
באליטה הרפובליקאית, ההתכחשות העקבית לחומרת המגפה מעט נחלשה, כנראה בגלל ההתפרצויות בבית הלבן ובקרב סנאטורים וחברי קונגרס רפובליקאים. ארוחות הצהרים של הסנטורים הרפובליקאים עברו סוף-סוף לפורמט וירטואלי.
קבלת פנים שאירגן מזכיר המדינה מייק פומפיאו ל-900 מוזמנים באולם סגור גררה לאזהרות מצד מומחי בריאות הציבור שהיא עשויה להיות אירוע הדבקה המוני והפכה למעין "הקיץ של אביה", כאשר רק 70 מוזמנים אישרו את הגעתם. פומפיאו, שהיה אמור לנאום, ויתר על התענוג.
טראמפ עצמו, העסוק באובססיביות בהכחשת הפסדו בבחירות, חדל להתעניין בקורונה באופן מוחלט, אבל לפחות אפשר להתנחם בכך שהוא הפסיק להפיץ דיסאינפורמציה לגבי המגפה.
טראמפ עצמו, העסוק באובססיביות בהכשרת הפסדו בבחירות, חדל להתעניין בקורונה באופן מוחלט, אבל לפחות אפשר להתנחם בכך שהוא הפסיק להפיץ דיסאינפורמציה לגבי המגפה
מאידך, סימן מדאיג באמת הוא העובדה שסוכני דיסאינפורמציה רבים ברשת, וביניהם עורכת הדין סידני פאוול, עברו מלהפיץ שקרים ותיאוריות קונספירציה על הבחירות להפצת שקרים ותיאוריות קונספירציה על החיסונים.
בהקשר זה, הבחירה בסנדרה לינדזי כמחוסנת הראשונה איננה מקרית. לינדזי היא אישה שחורה, ייצוג של שתי קבוצות דמוגרפיות אשר לפי הסקרים פחות מוכנות להתחסן. כנראה שהדרך האפקטיבית לשכנע סקפטיים, לפחות לדעת האמריקאים, איננה בחיסון המנהיג במסיבת עיתונאים הוגבלת בפולחן אישיות אלא בשידור תמונה של אדם רגיל, הדומה למי שמנסים לשכנע.
יותר מקמצוץ מזל תזמן לביידן את אישור החיסונים בדיוק בין הבחירות להשבעתו לנשיאות. אבל השלבים הבאים, הלוגיסטי והחברתי, הם האתגר האמיתי העומד בפניו, וזהו אתגר לא פשוט בכלל.
חבר האלקטורים
השבוע שעבר נחתם עם עתירת מדינת טקסס לבית המשפט העליון בדרישה לבטל את תוצאות הבחירות בפנסילבניה וארבע מדינות נוספות. לטקסס הצטרפו בסיכומו של דבר 17 מדינות נוספות ו-126 חברי קונגרס רפובליקאים, ביניהם קווין מקארת'י, מנהיג הסיעה הרפובליקאית בבית הנבחרים.
בנוסף, קבוצות רפובליקאיות בדלניות קיקיוניות בקליפורניה ובנוואדה הגישו בקשה להצטרף לתביעה בשם מדינות "קליפורניה החדשה" ו"נוואדה החדשה". במיטב המסורת של תביעות תומכי טראמפ לאחר הבחירות, תביעתן הייתה רצופה בשגיאות כתיב, בין השאר איות שגוי באופן עקבי של שמו של מושל קליפורניה גווין ניוסם.
מכל מקום, כצפוי, בית המשפט העליון זרק במהירות את העתירה מכל המדרגות.
ביום שני התכנסו האלקטורים והצביעו. בדרך כלל זה הליך פורמלי בלבד, וב-10 מ-18 מערכות הבחירות מאז מלחמת העולם השנייה, אלקטור אחד או יותר הצביעו בניגוד למועמד בו התחייבו לתמוך, במחאה כזו או אחרת. אלקטורים כאלה מכונים faithless electors. התוצאות ממילא לא משתנות בעקבות כך, כך שאף אחד לא שם לב. מכל מקום, השנה לא היה גם faithless elector אחד.
בעקבות ההצבעה, מיץ' מקונל, מנהיג הסנאט הרפובליקאי, הודה סוף סוף בניצחונם של ביידן והאריס, בירך אותם ואף בירך על המאורע ההיסטורי של בחירת אישה ושחורה ראשונה למשרת סגנית הנשיא. ראיתי כבר אנשים המדברים במעט יותר עליצות ושמחת חיים. נניח בלוויות.
מכל מקום, זהו המנהיג הרפובליקאי החשוב ביותר כיום פרט לטראמפ, כך שלאמירה זו יש משמעות; מקארת'י ובכירים רפובליקאים אחרים בבית הנבחרים כמו סטיב סקאליס טרם הגיעו לכך.
בחזית התקשורתית, קרייני ניוזמקס, רשת התעמולה המתחרה בפוקס ניוז מימין, החלו לכנות את ביידן בתואר president elect.
האם ניסיונותיו של טראמפ להפוך את הבחירות הסתיימו? לא ולא. טראמפ מעודד רפובליקאים במדינות המתנדנדות לשלוח אלקטורים מטעם עצמם, וכך לכאורה ההחלטה באלקטורים של מי להתחשב תתקבל בסנט ב-6 בינואר. זה לא חוקי, בשל חוק הנמל הבטוח, וגם חסר סיכוי לאור הכרזתו של מקונל. אבל זה לא מונע מטראמפ ותומכיו הקנאים ביותר להמשיך לקוות.
בעקבות הצטרפותם של 126 חברי הקונגרס הרפובליקאים לתביעתה של טקסס, קרא חבר הקונגרס הדמוקרט ביל פסקרל ליו"ר הבית ננסי פלוסי שלא להושיב את אותם 126 חברים, כלומר לגרש אותם מהקונגרס.
בעקבות הצטרפותם של 126 חברי הקונגרס הרפובליקאים לתביעתה של טקסס, קרא חבר הקונגרס הדמוקרט ביל פסקרל ליו"ר הבית ננסי פלוסי שלא להושיב את אותם 126 חברים, כלומר לגרש אותם מהקונגרס
לפי הפרק הראשון, סעיף 5 של החוקה, לכל בית יש את הסמכות לדחות חבר בו. גם לאחר הפסיקה המצמצמת ביותר מ-1969, לכל בית בקונגרס יש סמכות לסרב לקבל חבר שמפר את הכללים הקבועים בחוקה.
לרוב מדובר בדרישות גיל או מקום מגורים (חבר קונגרס לא יכול לייצג מחוז שהוא לא גר בו). אבל, ישנו גם התיקון ה-14, שתוקן ב-1868, לאחר מלחמת האזרחים.
זהו אחד התיקונים הכי מפורסמים, בעיקר בשל הסעיף הראשון בו המבטיח אזרחות לכל מי שנולד בארה"ב ושוויון לכל אזרחי ארה"ב – רובן המוחלט של התביעות בנושאי אפליה מסתמכות על סעיף זה. אבל יש בו גם סעיפים נוספים, בפרט הסעיף השלישי, שקובע:
" אדם לא יכול להיות סנאטור או נציג בקונגרס… אם נשבע בעבר, כחבר הקונגרס …. לתמוך בחוקת ארצות הברית, והיה פעיל במרד נגד החוקה, או סייע לאויביה…"
סעיף זה נועד למנוע מאנשים ששירתו בזרועות השונות של הקונפדרציה הדרומית לשוב ולכהן בקונגרס או בגופים אחרים של הממשל הפדרלי, ולכאורה הפך ארכאי וחסר רלוונטיות. אבל, טוען פסקרל, בהצטרפותם לתביעת טקסס, 126 חברי הקונגרס תמכו הלכה למעשה בביטול בחירות דמוקרטיות והשלטת דיקטטורה, וזה בדיוק מהווה מרד לפי התיקון ה-14.
באותו הקשר, מייקל פלין, היועץ הראשון לבטחון לאומי של טראמפ שהורשע בעדות שקר ל-FBI ונחון על-ידי טראמפ לפני כשבועיים, חזר אתמול על קריאתו לטראמפ להחיל ממשל צבאי. אם זו לא המרדה הראויה לדין פלילי, אני לא יודע מה כן.
הסיכוי שפלין יועמד לדין נמוך, והסיכוי שבית הנבחרים יגרש מעל רבע מחבריו אפסי. אבל באופן מהותי, ייתכן שיש ממש בטיעוניו של פסקרל.
תיק תקשורת
ומתחת לכסוי הנרחב שזכו לו הן הליכי הבחירות והן התפשטות הקורונה, שתי התפתחויות תקשורתיות-טכנולוגיות משמעותיות אירעו בשבוע הקודם, ואחת אתמול.
באחת, לראשונה מזה 19 שנה, CNN זכתה מאז הבחירות למספר צופים יומי גבוה מזה של פוקס ניוז, הן בקרב כלל הצופים והן בקרב גילאי 24-55. בימי חול, MSNBC גברה מאז הבחירות על פוקס ניוז בשתי הקטגוריות.
בראייה שנתית, פוקס ניוז עדיין מובילה – אבל מאז הבחירות הרייטינג שלה בקריסה, בעקבות מעבר צופים לאלטרנטיבות קונספירטיביות יותר כמו ניוזמקס. מאידך, סי-אן-אן בהתחזקות משמעותית בעיקר בשל הקו האגרסיבי בנושא בדיקת העובדות.
ישנן שלל מטאפורות למה שקרה לפוקס ניוז: המהפכה שאוכלת את גיבוריה, הרוכבים על הנמר שבסוף טרף אותם; אבל החביב עלי מכולן הוא משפטו של הלל במסכת אבות, לגולגולת שראה צפה בנהר: עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן ("על שהצפת הציפוך, וסופם של מציפיך לצוף").
ההתפתחות השנייה היא תביעת הגבלים עסקיים שהגישו סוכנות הסחר הפדרלית ולמעלה מ-40 פרקליטי מדינות נגד פייסבוק, בעיקר כנגד האינטגרציה עם ווטסאפ ואינסטגרם.
על אף שחלק מהמומחים סבורים שהתביעה תתקבל בקלות, אחרים סבורים שהיא תתקל בקשיים לא מעטים, שכן התובעים צריכים להוכיח במפורש שפייסבוק קנתה חברות אלה בניסיון להרוג תחרות.
עם זאת, בדומה לתביעות ההגבלים העסקיים נגד מיקרוסופט בשנות ה-90, גם אם התביעה לא תתקבל בסוף, היא יכולה לסמן את סוף עידן השליטה הבלתי מעורערת של פייסבוק.
ולבסוף, אתמול הודיע ה-FBI כי התגלתה פריצת ענק לרשתות המחשבים של כמעט כל סוכנויות הממשל הפדרלי ולעשרות חברות אמריקאיות, ככל הנראה על-ידי המודיעין הרוסי. הפרטים עוד ראשוניים, אבל זה נשמע כמו ארוע משמעותי שעוד ילווה אותנו למשך תקופה ארוכה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם