ההמון הזועם והמוסת שעשה את הלא ייאמן אמש ופרץ לקונגרס, תוך כדי שהוא בתהליך של אישור תוצאות הבחירות, הניף בגאווה מספר דגלים. דגלים עם שמו של טראמפ לצד דגלי ארה"ב, את דגל הקונפדרציה (הצד שרצה להחזיק שחורים כעבדים במלחמת האזרחים האמריקאית) לצד שלטים שאומרים שהבחירות נגנבו. ובין כל הדגלים אי אפשר היה לפספס מאות, אם לא אלפי, דגלי ישראל.

ההמון הזועם והמוסת שפרץ אמש לקונגרס, הניף בגאווה מספר דגלים. דגלי טראמפ לצד דגלי ארה"ב, דגלי הקונפדרציה (הצד שרצה להחזיק שחורים כעבדים) לצד שלטי קונספירציה. וביניהם אי אפשר היה לפספס מאות, אם לא אלפי, דגלי ישראל

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

המשמעות היא שהעולם כולו, מצרפת ועד איראן, מיפן ועד גרמניה חושב שיש קשר בין מדינת ישראל לכנופיות החמושות שניסו להפיל את הדמוקרטיה האמריקאית. ומה המסר? שישראל היא קולוניה טראמפיסטית.

שמצביעי טראמפ, אשר עבורם נאמנות עיוורת למנהיג הכת שלהם היא הערך היחיד והעליון, מזהים בישראל בת ברית ברמה כזו, שהם מניפים את דגל ישראל כדי לבטא את הערכים שלהם עצמם.

בעיני העולם, ישראל, הדמוקרטיה המפוארת שקמה מתוך הריסות השואה, הידרדרה להיות חלק אינטגרלי מהתנועה הנלעגת והגזענית שמוביל הנשיא הכי גרוע בתולדות הרפובליקה האמריקאית. מדובר בלא פחות מפיגוע לתדמית של מדינת ישראל, שממילא מעמדה ודימוייה הבינלאומי נמצא בשפל חסר תקדים.

ולמען האמת, חבורת הברברים המביכים שהתרוצצו אתמול ברחבי הקונגרס צודקים לחלוטין, ישראל תחת שלטון הליכוד היא השלוחה הבינלאומית שלהם, כמה מביך ולא מפתיע.

מי שמסרב להכיר בכך שהטראמפיזם והביביזם חד הם, שהימין הפופוליסטי הישראלי והאמריקאי הם אותה התנועה, מי שלא רואה שהגזענות, הבורות, האלימות, הבוז לדמוקרטיה, הרדיפה אחרי כוח בכל מחיר, הציניות והשחיתות השלטונית הם סממנים מובהקים הן של הימין הישראלי והן של הימין האמריקאי- הוא עיוור.

הדהים אותי אתמול לראות עיתונאים ימנים כמו שמרית מאיר ועמית סגל חווים התפכחות ויוצאים כנגד התנהלותו של טראמפ. תגידו, כמה מביכים הם יכולים להיות? במשך שנים הם העריצו את טראמפ בעיוורון מוחלט והעלימו עין מאינספור ניסיונות שלו לשים יד על הדמוקרטיה האמריקאית. הם, יחד עם עשרות עיתונאים אחרים, בהובלת נתניהו, העניקו לאיש המסוכן הזה מעמד של אל בציבור הישראלי. עד כדי כך שדגלי ישראל הונפו בגאווה בניסיון ההפיכה שלו, ועכשיו אתם נזכרים? איזו בושה.

העיתונאים הימנים האלה, עם עוד עשרות עיתונאים, בהובלת נתניהו, העניקו לאיש המסוכן הזה מעמד של אל בציבור הישראלי. עד שדגלי ישראל הונפו בגאווה בניסיון ההפיכה שלו. עכשיו אתם נזכרים? איזו בושה

מעבר לנזק התדמיתי, מה שמדאיג אותי באמת הוא שמה שראינו אתמול בארה"ב הוא רק קדימון למה שיקרה פה אם ביבי יורשע או יפסיד בבחירות. האם נראה המון ביביסטי צובא על הכנסת או בית המשפט בניסיון מסוכן להרוס את הדמוקרטיה הישראלית? אני לא אתפלא אם כן. אם יש משהו שצריך ללמוד מטראמפ זה, שביום הדין מה שחשבנו שהוא לא ייאמן ובלתי נתפס לגמרי יכול להפוך למציאות.

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית וכעת דובר של ח"כ יאיר גולן. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.

מדינת ישראל נמצאת בשפל העמוק ביותר שידעה. אנו חיים את התקופה החשוכה ביותר מאז הקמתה. הממשלה הנוכחית, שבמשמרתה ארעה המפולת הנוראית ביותר, אינה מרפה מטרפׇּה (המדינה) וממשיכה לטרוף את בשרה (תקציביה ומוסדותיה) להשׂבעת רעבונו של העומד בראשה (לכוח ולהגנה מפני משפטו) ותאוות מפלגות הקואליציה (להשתמטות ולקבלת הכספים הקואליציוניים).

כך נקלענו לפרדוקס ממנו איננו רואים מוצא.

מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".

מבול הצעות החוק האנטי דמוקרטיות ומהלכים כוחניים של הממשלה מוכיחים כי גם בחודשי המלחמה הקשים ההפיכה המשטרית לא עצרה לרגע. כשהפוליטיזציה של מערכות השלטון חוגגת והדמוקרטיה נמצאת בנסיגה חדה, מדינת ישראל בדרך להפוך לאוטוקרטיה אלקטורלית.

בינואר הקרוב יימלאו שנתיים לתוכנית שהשיק שר המשפטים יריב לוין לרפורמה במערכת המשפט. מאז ועד היום, ניצבת הדמוקרטיה הישראלית בפני האתגר הגדול של חייה: להיות או לחדול.

פרופ' אסנת עקירב היא פרופסורית ישראלית למדע המדינה וראשת החוג לממשל ולחברה אזרחית באקדמית גליל מערבי בנוסף היא ראשת המכון לחקר הגליל במכללה ויועצת נשיא המכללה להוגנות מגדרית. תושבת כפר ורדים המייצגת את המשפחות הצעירות בוועד המנהל של עמותת משתכני הכפר. מתנדבת בעמותת כ"ן - כוח נשים לקידום מנהיגות נשים בישראל. במסגרת פעילותה זו כתבה מחקרים על נשים בפוליטיקה המקומית, ואחד מהם זכה בפרס הצטיינות מהאגודה הישראלית למדע המדינה.

אחד אחרי השני הם צועדים, בתורם יפלו אל הבור, יכוסו ברגבי האדמה המדממת, ולא יצאו משם עוד לעולם. בחורים מלאי חלומות ותוכניות לעתיד, כל כך קצר היה הביקור שלהם על פני האדמה הזו. "הותר לפרסום" ו"הותיר אחריו" המחנק מאיים להגיע, הלב מאיים להתפורר, ואז במפתיע זה חולף. מסתבר שבסוף מתרגלים להכל, גם לזה. נהיינו קהים רגשית.

אני אחות שכולה מגיל 12, ואני רוצה להגיד לכם משהו חשוב. השכול, הוא לא הולך לשום מקום. הוא לא נמוג. ולא מתפוגג ולא נחלש או נעשה יותר קל. הוא רק משנה צורה מפעם לפעם, או משנה אותנו. השכול אויב עקשן ואלים, מחליש ומתיש, את הגוף והנשמה, מבודד חברתית ומשפחתית וגורם למחלות. השכול הוא פרטי, פרטי שלך.

יעל שילר, אחות שכולה של איתן מלמד ז"ל, כוריאוגרפית ורקדנית בעלת סטודיו Ano Luna -המרכז הישראלי לרקדנים בתל אביב (צילום פורטרט: רון קדמי).