הערת מערכת: פוסט זה, המתייחס למגפת הקורונה ואופן הטיפול בה, מתפרסם בזירת הבלוגים של זמן ישראל. אנו מעודדים אנשי מקצוע ומדע לכתוב אודות המגפה ולתרום ידע ועמדה לוויכוח הציבורי המתחולל בעולם כולו באשר לאופן הטיפול במגפה. עם זאת, הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר בלבד.

החל מיום שישי בחצות, נכנסה מדינת ישראל לסגר הדוק, כצאן המובל לטבח. מלבד קבוצה קטנה של רופאים ומדענים בכירים ועתירי נסיון, הזועקים שהמלך הוא ערום ושהסגר אינו נחוץ – השיירה עוברת.

החל מיום שישי בחצות נכנסה מדינת ישראל לסגר הדוק, כצאן המובל לטבח. מלבד קבוצה קטנה של רופאים ומדענים בכירים ועתירי נסיון, הזועקים שהמלך הוא ערום ושהסגר אינו נחוץ – השיירה עוברת

משרד הבריאות אשר מוביל את השיירה, מספק את הנתונים והעקומות המעידים על קריסתה הצפוייה של מערכת הבריאות, את סיפורי האימה על החולים והמתים, ואת מקהלת מנהלי בתי החולים אותם הוא מעודד להקים קול זעקה על המצוקה כדי ללחוץ על הפוליטיקאים שיזרזו את הטלת הסגר.

כל אלה נתמכים על ידי תחזיות מלומדות של קבוצת מומחים לפיסיקה ולביוסטטיסטיקה, אשר בחייהם ובמהלך הקריירה המפוארת שלהם לא טיפלו בחולה אחד, ומאחוריהם בינתיים תחזיות שואה שעד עתה לא התקיימו.

והציבור, למרות שאיבד מזמן את אמונו במשרד הבריאות ובדובריו, נופל שבי בידי התעמולה המפחידה, החוזה שחורות ומקיפה אותו מכל צד, ולכן יציית לסגר בחריקת שיניים ובתחושה של אין ברירה. זאת למרות הסבל והנזק העצום שסגר כזה שוב יגרום לו.

*  *  *

לכל פעולה של מערכת הבריאות יש מחיר. לשמירה על הבריאות יש מחיר וגם למתים יש מחיר. בתוך כך, המערכת, אם תופעל בצורה נכונה, מסוגלת לטפל בהרבה יותר מ-1000 חולים קשים, וקרוב לודאי ביותר מ-2000 חולים גם כן. מנגד, המחיר שתושבי ישראל משלמים על כל יום של סגר הוא הרבה יותר מסל בריאות אחד, מבניין אשפוז, ממחלקה לטיפול נמרץ, ממיטות אשפוז רבות ומאיחור קטלני בטיפול במחלות כרוניות רבות.

תוכנית הפעולה הנדרשת כיום, אותה ניתן לבצע ללא סגר מדיני, דורשת חיזוק ושינוי הפעולה של מערכת הבריאות כמו במצב חירום: יש להבטיח קודם כל איוש של מחלקות קורונה, הכשרת צוותים תומכים בכל בתי החולים, ניוד של כוח אדם וציוד והזרמת המשאבים הדרושים כדי לעמוד במטלות הגדלות, כך שבתי החולים יהיו מסוגלים לעמוד בעומס גובר של חולים.  מאחר שאין מחסור במכונות הנשמה או במיטות חרום יש להערך בצורה נאותה כדי להשתמש בהן.

המערכת, אם תופעל כראוי, מסוגלת לטפל בהרבה יותר מ-1000 וכנראה אף 2000 חולים קשים. מנגד, המחיר שמשלמים על כל יום סגר גדול בהרבה מסל בריאות אחד, מבניין אשפוז, ממחלקה לטיפול נמרץ, ממיטות אשפוז ומאיחור קטלני בטיפול במחלות כרוניות

כמו כן, על מנת להבטיח פעילות זאת יש להשתמש בכל הנהלים שכתובים וידועים לשעת חירום, שכן אין צורך להמציא עכשיו גלגלים חדשים. במקביל לזאת, יש להתרכז באוכלוסיות הסיכון ולהבטיח לפחות שני דברים עיקריים – חיסון כל האוכלוסייה שבסיכון ובידוד או הגנה עליה בשבועות הקרובים.

מעבר לכך, יש להתמיד כמובן בכללים המקובלים של הגנה ומניעה: מסכות, מיעוט בהתקהלויות וכיוב'. יחד עם זאת, יש לפתוח את מערכת החינוך ואת  המשק, לאפשר פתיחת הקניונים, המסחר והשגרה הרגילה וללמוד לחיות עם הקורונה עד שתגמר. מהלך עיקרי נוסף שנדרש לעשות הוא לראות בסגר אמצעי אחרון, ולנסות למנוע או לפחות לדחות אותו עד כמה שאפשר, ולא לראות בו את הפתרון היחידי למצב.

בהתייחס להחלטת הממשלה על הטלת סגר הדוק, כולל סגירתה של מערכת החינוך לשבועיים הקרובים, עם אפשרות להארכה נוספת שלו, נראה כי ראש הממשלה ומשרד הבריאות (בתמיכות המל"ל) ומנהלי בתי החולים מציגים לנו תמונה מצב מפחידה. אך האם זה אכן המצב? והאם אלה הצעדים היחידים אשר יש לנקוט בהם? האם לא קיימים שיקולים אחרים ואולי זרים המשפיעים על החלטה זו?

כמי שמכירים את מערכת הבריאות היטב לאורך שנים רבות, ומהסתכלות על הנתונים שמערכת הבריאות עצמה מפרסמת, ברור כי מערכת הבריאות רחוקה מלקרוס, ומצבה היום אף טוב יותר מבחינת העומס שעליה בהשוואה לתקופות המקבילות בכל השנים האחרונות.

התפוסה הכוללת במרבית בתי החולים נעה היום בין 60 ל-70 אחוז בלבד, כשרק במעט מהם היא יותר גבוהה, וגם באלה, היא אינה מגיעה לתפוסה המלאה. יותר מזה, משבוחנים את התפוסה הכוללת בכל בתי החולים בחורף של כל אחת מחמש השנים האחרונות, מגלים כי היא גבוהה יותר באופן משמעותי מזאת של השנה.

כך גם לגבי מחלקות הקורונה והעומס בחולים מונשמים. קיימת אומנם עלייה במספר החולים המאושפזים בהן ובמספר החולים המונשמים, אבל בעקבות המגפה ברור שתמונת המצב השתנתה באופן יסודי.

כמי שמכירים את מערכת הבריאות היטב לאורך שנים, ומהסתכלות על הנתונים שמערכת הבריאות עצמה מפרסמת, ברור כי היא רחוקה מלקרוס, ומצבה היום אף טוב יותר מבחינת העומס בהשוואה לתקופות המקבילות בכל השנים האחרונות

סגר הוא נשק יום הדין והוא האמצעי האחרון שיש להשתמש בו כדי להתגבר על מגפה, וזאת רק כאשר מערכת הבריאות קורסת ואינה מסוגלת לטפל בחולים.

מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה בה אני חבר, מכירה היטב את מערכת הבריאות ומעודכנת כל העת במצבה האמיתי לפי שעה. על בסיס זה יודעים חברי המועצה לקבוע כי אין המצב שונה מהותית ממה שחזינו בשנים האחרונות בתקופת החורף, באותה מערכת שאף פעם לא דרשה סגר באותם תנאים.

פרופ' צבי בנטואיץ' הוא רופא, אימונולוג וחוקר. חבר מועצת החירום למשבר הקורונה, פרופ' מן המניין (אמריטוס) ברפואה באוניברסיטה העברית, פרופ' מן המניין נלווה פעיל במיקרוביולוגיה ואימונולוגיה, ראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן גוריון ונשיא עמותת נאלא הפועלת באתיופיה למיגור המחלות הטרופיות המוזנחות. הוא גם חבר הנהלת רופאים לזכויות אדם, והרופא/חוקר הראשון שטיפל באיידס בישראל ומי שהקים את מרכז האיידס הראשון ואת קבוצת המחקר הראשונה לנושא בארץ.