דוידי בן ציון (צילום: באדיבות המרואיין)
באדיבות המרואיין
דוידי בן ציון, שזכה במקום הראשון בפריימריז בבית היהודי:

ראיון "זאת בעיה רצינית שנתניהו נמצא בהליך משפטי ומוטרד ממנו"

סגן יו"ר מועצת שומרון דוידי בן ציון, שלקח את המקום הראשון בפריימריז של הבית היהודי, חושב שאפשר לאחד את כל הימין הדתי מבנט ועד בן-גביר ● הוא נבחר בעזרת מתפקדים דרוזים ובדואים, למרות שלדעתו הערבים בכלל "מופלים לטובה בחובות" ● הוא מתנגד לפתיחת עסקים בשבת כי "זאת עבדות" ● והוא ממש לא מת על נתניהו וחושש דווקא מעמדת החולשה שלו מול בתי המשפט

השבוע התקיימו בחירות פנימיות לרשימת הבית היהודי, לאחר שבשבוע שעבר בחרו מתפקדי המפלגה ליו"ר שלה את חגית משה במקום השר רפי פרץ שפרש מהפוליטיקה. במקום הראשון בפריימריז לרשימה זכה סגן יו"ר המועצה האזורית שומרון, דוידי בן ציון בן ה-35.

"אני עדיין קצת בהלם" הוא אומר, "זה מצחיק, אני כבר עשר שנים בפוליטיקה המקומית, אבל פתאום אני במפלגה ארצית, ייקח לי קצת זמן לקלוט את זה".

מאחר שהליכוד, מרצ והאיחוד הלאומי ביטלו את הפריימריז שלהן, הבית היהודי היא אחת מארבע המפלגות היחידות בישראל שמקיימת פריימריז, לצד מפלגת העבודה, בל"ד ורע"ם.

"אני לא מצליח להבין איך מפלגות ב-2021 יכולות להתקיים בלי פריימריז", אומר בן ציון בראיון לזמן ישראל. "הפוליטיקה הישראלית מנוהלת בידי דיקטטורים קטנים שמנהלים את מפלגותיהם כמו עסק פרטי. עופר שלח או עדי קול אמרו משהו שלא מצא חן בעיני הוד מעלתו יאיר לפיד – הוא העיף אותם מהמפלגה".

קל לך לבקר את לפיד, אבל גם המפלגות האחרות בציונות הדתית לא עשו פריימריז. גם נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר הם דיקטטורים?
"אני מתנגד לצורה שבה המפלגות האלה מתנהלות, לכן אני בבית היהודי".

אבל הם פרסונות יותר ידועות ומוכרות ממך ומחגית משה, ולפי הסקרים יש להם כוח אלקטורלי גדול בהרבה. אולי הפריימריז לא מתאימים ל"פוליטיקת הריאליטי" הפרסונלית של העידן הזה?
"עם כל הכבוד לנפתלי בנט ואיילת שקד, אנשי עשייה טובים ורציניים עם קבלות, הם נעשו מוכרים כשניצחו בפריימריז בבית היהודי. כשנותנים ל-50 אלף מתפקדים לבחור, הם בוחרים בפרסונות הכי טובות. אז זאת השיטה הכי הגיונית ונכונה. האם היא תחזיק לנצח? לא יודע".

"עם כל הכבוד לבנט ושקד, אנשי עשייה טובים ורציניים עם קבלות, הם נעשו מוכרים כשניצחו בפריימריז בבית היהודי. כשנותנים ל-50 אלף מתפקדים לבחור, הם בוחרים בפרסונות הכי טובות. זו השיטה הכי הגיונית ונכונה"

"נתניהו מוטרד מדי מהמשפט שלו"

הציבור הדתי-לאומי שרוי כיום במחלוקת עזה. הדתיים-לאומיים המבוגרים יותר, בעלי המשפחות, עסוקים, כמו רוב הציבור בישראל ובעולם, במגפת הקורונה ובמשבר הכלכלי והחברתי, שדוחק את השאלות המדיניות ה"גדולות" לשוליים.

מולם עומדים הצעירים – המיליטנטים מביניהם הם "נוער הגבעות" – שמרגישים שנשארו לבד במאבקיהם מול "הממסד", כוחות הביטחון ואכיפת החוק, ונדחפים למחאה המונית, אלימה בחלקה, שאותה הצית הזעם על מותו של אהוביה סנדק.

הפגנה מול ביתו של השר לבטחון פנים אמיר אוחנה, במחאה על מותו של אהוביה סנדק במרדף משטרתי, בינואר 2021 (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)
הפגנה מול ביתו של השר לבטחון פנים אמיר אוחנה, במחאה על מותו של אהוביה סנדק במרדף משטרתי, בינואר 2021 (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

הסיעות הדתיות-לאומיות מכוונות את הקמפיינים שלהן בהתאם למחלוקת הפנימית הזאת. ימינה פונה למיינסטרים ה"ממוסד", כמו גם לציבור החילוני, וממקדת אותו בקורונה ובמשבר הכלכלי. הציונות הדתית ועוצמה יהודית מנהלות קמפיין מדיני, התנחלותי, מיליטנטי ואנטי-ממסדי. ואילו הבית היהודי מנהלת קמפיין מגזרי, שבמרכזו ההבטחה לאחד את המפלגות כדי להבטיח לציונות הדתית ייצוג הולם ולקדם אינטרסים משותפים.

בן ציון מספק למפלגתו את הסחורה הנכונה: הוא דתי, מתנחל אידיאולוגי שגדל בקריית ארבע וחי באלון מורה, בוגר ישיבה, עם עמדות ימניות הרבה יותר משל בנט ושקד. אחרי פרשת אהוביה סנדק תקף את המשטרה וצייץ: "כשרוצים לטייח משהו, נותנים לאשמים לחקור את עצמם".

מאידך, בן ציון הוא "ממסדי": הוא למד במכללה הבינתחומית בהרצליה, שירת ומשרת כקצין בצנחנים, מנהל את החינוך במועצה שלו וחבר בדירקטוריון קק"ל, נשוי ואב לחמישה ילדים.

אולם בכל הסקרים האחרונים, הבית היהודי נמצאת הרחק מתחת לאחוז החסימה – אולם ניתן להעריך כי המפלגה תחבור, כמתוכנן, למפלגת הציונות הדתית בראשות סמוטריץ'. בן ציון היה מעדיף שמפלגות נוספות בימין הדתי יחברו אליהם – ימינה בראשות בנט, למשל.

נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' במסיבת עיתונאים בירושלים, ב-14 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' במסיבת עיתונאים בירושלים, ב-14 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"אף אחת מסיעות הציונות הדתית לא תעבור את החסימה", הוא אומר לזמן ישראל, "גוש הימין בסכנה אמיתית. אנחנו חייבים להתאחד".

לפי הסקרים, בנט ושקד עוברים בלי להתאחד עם אף אחד. היתכן שסמוטריץ' ובן גביר קיצוניים מדי, והציבור שיבחר בהם קטן מכדי שיעברו את אחוז החסימה?
"בבחירות לפני שנתיים בנט ושקד רצו לבד (במסגרת הימין החדש) ולא עברו את החסימה, ודווקא הסיעות האחרות, שרצו יחד, נכנסו. ריצה נפרדת של בנט ושקד עלולה להביא שוב לבזבוז מנדטים".

בפועל, אתם שוב ושוב רצים בנפרד ומשאירים מנדטים מחוץ לכנסת. למה שזה ישתנה הפעם?
"אכן, תקלה שלנו, פדיחה שלנו. מקווה שזה ישתנה. בעבר הייתה נאיביות תמימה במגזר שלנו, אנשים היו כל כך נלהבים לאידיאולוגיה ולאמונה שאמרו לעצמם, נרוץ לפי האמת שלנו ובעזרת השם הכול יסתדר. אני חושב שהיום כולם נעשו פרגמטיים יותר, קוראים סקרים, עושים חישובים ולא יעשו שטויות".

"בעבר הייתה נאיביות תמימה במגזר שלנו, אנשים היו כל כך נלהבים לאידיאולוגיה ולאמונה שאמרו לעצמם, נרוץ לפי האמת שלנו ובעזרת השם הכול יסתדר. היום כולם קוראים סקרים, עושים חישובים ולא יעשו שטויות"

מבחינתך, בן-גביר, עם ההתבטאויות הגזעניות, הפרובוקציות והשותפות עם גזענים אלימים כמו ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, הוא שותף לגיטימי?
"צריך לראות מה טוב לנו. תורת המשחקים. אני אדם שונה מבן-גביר וחושב ומתבטא אחרת ממנו, אבל אם הוא ירוץ לבד, הוא יבזבז קולות. בבחירות האחרונות הוא רץ לבד ובזבז 20 אלף קולות, באלה שלפניהן 80 אלף. וגם 20 אלף יכולים להכריע בחירות. אני ניצחתי בפריימריז בפער של 300 קולות. בנט (עם הימין החדש) לא נכנס לכנסת בגלל 1,400. לא סיכון שכדאי לקחת".

בנצי גופשטיין ואיתמר בן-גביר בבית משפט השלום בירושלים, ב-8 ביוני 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
בנצי גופשטיין ואיתמר בן-גביר בבית משפט השלום בירושלים, ב-8 ביוני 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אם תיכנס לכנסת, השאלה הראשונה שתישאל, ושכל מפלגה תישאל, היא האם תיכנסו לממשלה תחת בנימין נתניהו.
"אם אענה לך, זה יהיה לטגן ביצה לפני שנולדה. אני לא יודע ולא יכול לדעת עדיין. תלוי במפת המנדטים אחרי הבחירות. השאלה המהותית היא מי ירכיב ממשלה ימנית? מי יפסיק את הדיקטטורה המשפטית?"

למה אתה מתכוון? שהממשלה תחליף את השופטים בחותמת גומי של מדיניותה, גם כשהיא עוברת על החוק?
"לאו דווקא להחליף את השופטים, ושלא יהיו חותמת גומי, אבל שיתנו לממשלה ולכוחות הביטחון לפעול. יש דיקטטורה שכופה דברים על העם, שלא מאפשרת להרוס בתי מחבלים, להשליט חוק וסדר. היא פוגעת בכל המגזרים, לא רק בנו. למשל, היא קושרת את ידי המשטרה ומפריעה לה לפעול נגד אלימות ועבריינות במגזר הערבי, והנפגעים הם הערבים עצמם".

נתניהו יוצא נגד מערכת המשפט כי הם שופטים אותו והוא רוצה לכופף אותם ולהציל את עורו. זה לא מבטיח בעיניך שהוא יפעל כדי "להפסיק את הדיקטטורה המשפטית", כדבריך, ולהגביל את מערכת המשפט?
"אני בכלל לא בטוח שנתניהו יעשה דבר כזה. נתניהו כבר 12 שנה רצוף בשלטון, וההצעה לפסקת התגברות על בית המשפט העליון נמצאת לנגד עיניו, והוא מדבר ומדבר ולא מקיים אותה. נתניהו הוא מה שנקרא 'עין דופקת עין צוחקת': הוא מבטיח הרים וגבעות, אבל בפועל כלום לא קורה".

"נתניהו כבר 12 שנה רצוף בשלטון, וההצעה לפסקת התגברות על בית המשפט העליון נמצאת לנגד עיניו, והוא מדבר ומדבר ולא מקיים אותה. נתניהו מבטיח הרים וגבעות, אבל בפועל כלום לא קורה"

אבל כרגע יש לו אינטרס אישי להחליש את הפרקליטות ובתי המשפט.
"אולי כן, ואולי לא. אולי דווקא יש לו אינטרס לא להסתבך איתה? אני חושב שזאת בעיה רצינית שנתניהו נמצא בהליך משפטי ומוטרד ממנו. אני חושב שהוא עושה מאמץ אדיר לנהל את ענייני המדינה במצב קשה, וגם מצליח, אבל הוא בן אדם, הוא לא יכול שלא להיות מוטרד ממצבו המשפטי".

חברי הליכוד עומדים סביב בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפני פתיחת משפטו, ב-24 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
חברי הליכוד עומדים סביב בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפני פתיחת משפטו, ב-24 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אתה בעצם אומר שדווקא בגלל כתבי האישום הוא עשוי שלא להחליש את מערכת המשפט כמו שהייתם רוצים שיעשה? הבנתי נכון?
"זאת בהחלט אפשרות. אני לא בהכרח חושב שזה מה שיקרה, אבל העובדה שנתניהו מוטרד מהמשפט עלולה לפגוע בתפקודו, במיוחד בכל מה שקשור לדברים שצריך לעשות כדי לבלום את הדיקטטורה המשפטית".

אז אולי לשיטתך המועמד הרצוי לראשות הממשלה הוא דווקא גדעון סער? חוץ מהיותו איש ימין אידיאולוגי, הוא מבטיח רפורמה במערכת המשפט – אבל בלי חסינות לנתניהו. למה אתה לא קורא לתמוך בו וזהו?
"אני מעריך את גדעון סער, הוא איש ישר והגון, תומך בהתיישבות ויש לו זכויות רבות של עשייה, אבל אני מעוניין בממשלת ימין. אם סער יחבור למפלגות שמאל כמו יש עתיד ומרצ נגד הליכוד רק כדי להפיל את נתניהו, אנחנו לא צריכים לתמוך בו".

סער, ואולי גם בנט, חושבים לחבור למפלגות שמאל-מרכז נגד נתניהו בטענה שנתניהו עסוק מדי בענייניו המשפטיים ולכן נכשל בעשייה השוטפת, בעיקר בהתמודדות עם משבר הקורונה. זה לא דומה למה שאתה אומר?
"לא, אני לא מסכים איתם. אני חושש שהמשפט יפגע בתפקודו, בעתיד, אבל צריך להיות הגונים ולהכיר בכך שביחס לנסיבות, בינתיים נתניהו מתפקד למופת. ואני ממש לא תומך בו, יש לי אינטרס להיכנס בו, אחרי כל הנזק שעשה להתיישבות.

"אני חושש שהמשפט יפגע בתפקודו, בעתיד, אבל צריך להיות הגונים ולהכיר בכך שביחס לנסיבות, בינתיים נתניהו מתפקד למופת. ואני ממש לא תומך בו, יש לי אינטרס להיכנס בו, אחרי כל הנזק שעשה להתיישבות"

"אבל מה ששלו שלו. הוא השיג הסכמי שלום מרשימים עם מדינות ערביות, וגם בקורונה הוא השיג דברים ברמה עולמית, אנחנו מספר אחת בעולם בהתחסנות".

גדעון סער מבקר בבית החולים שערי צדק, ב-19 בינואר 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
גדעון סער מבקר בבית החולים שערי צדק, ב-19 בינואר 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

וגם בקצב ההדבקה במגפה. וזה למרות שאנחנו אחת המדינות שעשו הכי הרבה סגרים וסגרו הכי הרבה עסקים ומוסדות חינוך. אתה לא חושב שלפני מבצע החיסונים המוצלח, המשבר הזה נוהל בצורה כושלת, ושאולי זה קשור גם ל"בעיותיו המשפטיות" של נתניהו ולצורה העקומה שבה הוא נצמד לשלטון?
"זה קל לבקר, אבל הסיטואציה מאוד לא פשוטה. קשה לאזן בין הצורך להמשיך בחיים להקטנת ההדבקה, אף מדינה לא ממש הצליחה".

אכן לא פשוט, והרבה מדינות נכשלו, אבל היו כאלה שהצליחו. בנט, למשל מרבה להביא כדוגמה את טאיוואן, שבינתיים מתו בה שבעה חולי קורונה בלבד, בלי יום אחד של סגר. אפשר להשוות את זה למצב בישראל?
"אבל אנחנו לא מדינה רגילה. בטאיוואן אין חרדים, אין ערבים, פלסטינים שבאים לעבוד ומדביקים, אין אילוצים ביטחוניים. ביחס לתנאים, אני חושב שנתניהו עשה עבודה לא רעה".

"אנחנו לא מדינה רגילה. בטאיוואן אין חרדים, אין ערבים, פלסטינים שבאים לעבוד ומדביקים, אין אילוצים ביטחוניים. ביחס לתנאים, אני חושב שנתניהו עשה עבודה לא רעה"

"הערבים צריכים להיות שווים בחובות"

דוידי בן ציון הוא בנו של שמעון, שהיה רב במכון מאיר, ושל שפרה ז"ל, מרפאה בעיסוק. שני הוריו נפגעו קשות בצעירותם מאסונות שהתרחשו במלחמת לבנון הראשונה.

האב נפצע אנושות במלחמה ונשאר נכה לכל חייו מפגיעה בטנק שלו, שבה נהרגו שניים מחבריו לנגד עיניו. אמו הייתה נשואה בעבר לגבר אחר, שנהרג באותה מלחמה, חודש אחרי חתונתם. שמעון ושפרה נישאו אחרי האסונות הללו ודוידי גדל תחת צילם הקודר.

"גדלתי בתחושה שהחיים כאן מצריכים להקריב קרבנות", הוא אומר, "בתחושה שכולנו כאן בסירה אחת – העולה מרוסיה והדרוזי מחורפיש – וצריכים לתמוך זה בזה. ההורים שלי נפגעו וסבלו ובער להם הרצון לתת, אנשי חסד שכל החיים שלהם עשו מעשי התנדבות ונתינה בקהילה".

יכול להיות שההיסטוריה הזאת השפיעה על הכניסה שלך לפוליטיקה?
"יכול להיות, כן. לא ישירות, אבל כן".

העובדה שגדלת בצלה של מלחמה השפיעה על יחסך לסכסוך עם הפלסטינים?
"אני לא חושב. זאת לא אותה מלחמה, אמנם בהתחלה נלחמו נגד מחבלי אש"ף אבל גם אבי וגם בעלה של אמי נפגעו בכלל בלחימה עם הסורים".

בן ציון גדל בסביבה פוליטית מאוד ומקושר פוליטית מגיל צעיר. הוא גדל בקרבתם של שני אנשי ציבור מהימין הרדיקלי: ד"ר אריה אלדד, לשעבר ח"כ באיחוד הלאומי, נשוי לאחותו של שמעון בן ציון, אביו של דוידי; הרב אליעזר ולדמן, ממייסדי קריית ארבע ולשעבר ח"כ במפלגת "התחייה", היה חבר קרוב של הוריו.

"אני מעריץ את שניהם", הוא אומר, "גדלתי על ברכיו של ולדמן, אבל אלדד היה המודל שלי".

אריה אלדד (צילום: Uri Lenz/Flash90)
אריה אלדד (צילום: Uri Lenz/Flash90)

דרך תפקידו במועצה קשר קשרים ענפים בהנהגת הציונות הדתית ("אני מכיר מאות אנשי עשייה, ברוך השם"). בין השאר קשר קשר אמיץ עם אברהם דובדבני, יו"ר קק"ל שהכניס אותו לדירקטוריון הארגון. "איש יקר מאוד, שאני אוהב ומעריץ, לקח אותי לארגון המדהים הזה", הוא אומר.

בבית היהודי יש תא דרוזי ותא בדואי הפעילים ומשפיעים. הרקע והעמדות הרדיקליות של בן ציון לא הפריעו לו לקשור קשרים דווקא איתם ולטענתו, הם תמכו בו בהמוניהם בפריימריז. "אמאל אסאד, ראש התא הדרוזי, ועדנאן חג'אג'רה, ראש התא הבדואי, הם חברים אמיתיים, והביאו לי המון תומכים".

מה הניע מתפקדים להצביע בשבילך? אתה מבטיח להם לפעול למענם אם תיכנס לכנסת?
"בוודאי, אני אלחם עבורם".

אם נתניהו, או מישהו אחר, ירכיב ממשלת ימין בתמיכת רע"ם, תתמוך בה?
"אני לא מכיר מספיק את רע"ם, לא התעמקתי בעמדותיה ביחס למדינת ישראל ואני לא רוצה לענות בשליפה בלי לבדוק".

הם לא ציונים , אבל גם יהדות התורה לא.
"יהדות התורה עשתה דרך ארוכה מאגודת ישראל של המאה הקודמת שלא הכירה במדינה. כיום הם חברים במוסדות הלאומיים, אז אני לא יודע אם הם 'לא ציונים'. הם תומכים בצביונה היהודי של המדינה".

כנס של יהדות התורה מה-30 במאי 2019 (צילום: פלאש90)
כנס של יהדות התורה מה-30 במאי 2019 (צילום: פלאש90)

גם רע"ם עברו שינויים. אם תהיה אפשרות לקואליציה ימנית עם רשימה ערבית שמקבלת את צביון המדינה ברמה שיהדות התורה מקבלת אותה, שתקדם בנייה בהתנחלויות ושינויים במערכת המשפט כמו שאתה רוצה, תתמוך בה?
"כן. בהחלט. תשמע: אני בעד שותפות עם ערביי ישראל. הם אמורים להיות תושבים שווי זכויות וחובות. הבעיה היא שזכויות הם מקבלים, אבל בחובות זה לא מה שקורה. ואני לא מדבר רק על שירות צבאי, אלא כל מה שקשור לאכיפת חוק, ומניעת אלימות, ופוליגמיה, הכול צריך להיאכף בצורה שוויונית".

"אני בעד שותפות עם ערביי ישראל. הם אמורים להיות תושבים שווי זכויות וחובות. הבעיה היא שזכויות הם מקבלים, אבל בחובות זה לא מה שקורה. ואני לא מדבר רק על שירות צבאי, אלא כל מה שקשור לאכיפת חוק"

הם רואים את היעדר האכיפה ביישוביהם כאפליה שלהם לרעה ודורשים מהממשלה להגביר אותה. ויש עובדות שלא תומכות בטענתך שהם שווי זכויות בפועל. הם מופלים לרעה בתקציבים, בהקצאת קרקעות לבנייה, בתשתיות, בקבלה למקומות עבודה.
"העובדות צריכות להיבדק. יש ארגונים שמפרסמים דו"חות דמגוגיים שמתעלמים מהמצב בשטח ומצרכים שונים של האוכלוסיות. למשל, בפזורה הבדואית אנשים חיים בצריפים בלי תשתיות בסיסיות.

"אני מאוד תומך בהסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, הבדואים עצמה סובלים מהיעדר הסדרה, אבל הבדואים עצמם, ההנהגה המקומית שלהם, הם אלה שלא רוצים אותה. מציעים להם לעבור להתיישבות קבע, ולקבל את כל מה שמגיע, והם מסרבים כדי לא להיכנס לנחלה של שבט אחר".

האם זה לא נכון באותה מידה לגבי ההתנחלויות, לפחות על המאחזים הלא-חוקיים?
"בהחלט. ואנחנו משלמים מחיר מאוד יקר על היעדר ההסדרה. הצעירים במאחזים האלה חיים בתנאים מאוד לא נוחים".

צעירי הציונות הדתית מקימים מאחז ליד רמאללה (צילום: מתניה טאוסיג/פלאש90)
צעירי הציונות הדתית מקימים מאחז ליד רמאללה (צילום: מתניה טאוסיג/פלאש90)

אם יעלה במערכת הפוליטית דיל לפיו היאחזויות לא חוקיות בשטחים יוכרו כחוקיות ויקבלו הסדרה, תמורת הסדרת יישובים בדואים באדמות שעליהן הם יושבים בפועל ושבהן הם דורשים לשבת, תתמוך בו?
"זה לא אותו דבר. הבדואים לא נאחזים באדמות האלה כדי להקים עליהן מדינה ערבית. אין סיבה שלא יעזבו אותן ויעברו למגורי קבע טובים ומוסדרים".

ובאשר לשכניו הפלסטינים, בן ציון אומר: "אני מאוד רוצה פתרון של שלום אמיתי בטווח הארוך, אבל את הדו-קיום צריך לבנות מלמטה למעלה, לא מלמעלה למטה. לפתח אזורי תעשייה משותפים, לספק להם תשתיות ומקומות עבודה וצמיחה כלכלית, וזה מה שאנחנו עושים, בפועל, בשטח. רק אחר כך, אחרי הרבה שנים, 20 שנה אולי, כשזה יצליח, יהיה אפשר לדבר על שלום ושותפות".

"לפתוח עסקים בשבת? זה היתר לעבדות"

מאחורי הפיצולים ונסיונות האיחוד בימין האידאולוגי-דתי, עומדות לא רק אינטריגות אישיות ומחלוקות ביחס לנושאים מדיניים ולנתניהו, אלא גם חוסר בהירות שקיים כבר עשרות שנים בנוגע לשאלה האם המפלגות המייצגות את הציונות הדתית הן מפלגות דתיות, כמו ש"ס ויהדות התורה, שנאבקות על חקיקה בנושאים כמו שבת, כשרות וגיור.

בעוד ששקד ובנט מנסים להרחיק את מפלגתם מביצת הדת והמדינה, השותפים הימניים יותר בגוש נוטים להגביר את המעורבות בנושא.

"יש בינינו הבדלי גישות גם ביחס לדת, בהחלט", אומר בן ציון, "(נשיא המדינה ראובן) ריבלין שמחלק אותנו ל'שבטים' – כאילו כל מגזר במדינה הוא עדר מונוליטי של אנשים זהים. זאת סטיגמה, זה לא נכון עלינו ולא על מגזרים אחרים. בני אדם הם מגוונים. הציבור הדתי-לאומי זה יותר ממיליון איש, יש מצד אחד חרד"לים, ומצד שני את הדתיים-לייט, וההבדלים ביניהם עצומים".

נפתלי בנט ואיילת שקד בכנסת (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
נפתלי בנט ואיילת שקד בכנסת (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אז למה בכלל לרוץ במפלגות מגזריות כמו הבית היהודי והציונות הדתית?
"בגלל המכנה המשותף של הדברים שחשובים לרובנו, ההתיישבות, החינוך. אני חושב שאני שייך לזרם המרכזי בציונות הדתית שחשובים לו המכנים המשותפים ולא הדברים שבמחלוקת. אנחנו מקיימים מצוות וחשובים לנו ענייני זהות יהודית כמו גיור כהלכה, כשרות, רפורמים, אבל מתנגדים לכפייה".

אם אתם מתנגדים לכפייה, למה הנושאים האלה רלוונטיים לכם כמפלגה? מספר 2 בבית היהודי, קותי תנעמי, אמר בראיון לעיתון מקומי בגדרה שמבחינתו מבני ציבור צריכים להיות סגורים בשבת, אבל אם מישהו רוצה לפתוח עסק פרטי בשבת, "שיפתח, תפאדלו". למרות שהוא עצמו, לדבריו "מרחם על אנשים שעובדים בשבת". אתה מסכים איתו?
"השאלה אם מה שהוא אמר נכון מבחינה חוקית".

כפוליטיקאים, אתם אלה שצריכים להגיד אם זה צריך להיות חוקי.
"אני לא חושב שזה צריך להיות חוקי לפתוח עסקים בשבת. אנשים צריכים יום חופש אחד בשבוע, ומי שמתיר מסחר חופשי בשבת, דן לעבדות את כוח האדם הכי זול – נהגי מונית, קופאיות – שיעבדו בלי יום חופשי".

"אני לא חושב שזה צריך להיות חוקי לפתוח עסקים בשבת. אנשים צריכים יום חופש אחד בשבוע, ומי שמתיר מסחר חופשי בשבת, דן לעבדות את כוח האדם הכי זול"

אפשר לעבוד בשבת ולקבל חופש באמצע השבוע, ויש עובדים שרוצים בכך.
"יום המנוחה צריך להיות אחיד. כמו שבחו"ל, נניח בארצות הברית, יום ראשון הוא יום המנוחה, וזהו, ככה צריך להיות, אחרת מישהו צריך לעבוד כשאחרים נחים, וזה יבוא על חשבון חיי המשפחה של העובדים המוחלשים האלה, הזוגיות, הפנאי".

רון חולדאי משיק את התחבורה הציבורית בשבת באיזור המרכז (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
רון חולדאי משיק את התחבורה הציבורית בשבת באיזור המרכז (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

במדינות מערביות אין יום מנוחה אחיד לכולם, יש כאלה שעובדים בסופי השבוע ומקבלים בתמורה ימי חופשה באמצע השבוע או תוספת שכר.
"טוב, אני לא בדיוק יודע, אני יודע שבמדינה יהודית צריך למנוע מאנשים להיות עבדים שעובדים בשבת, או ביום המנוחה של הדת שלהם".

עם גישה כזאת, אתה חושב שחילונים יצביעו לכם, כפי ששואפים בנט ושקד?
"לא יודע, מקווה שכן, אני בכל זאת חדש בפוליטיקה".

עוד 2,542 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 18 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בשנה הבאה אמור להיפתח - באיחור ניכר - המוזאון לסובלנות של מרכז שמעון ויזנטל בירושלים ● מחיר הפרויקט השאפתני כבר חצה את רף הרבע מיליארד דולר, המוסלמים עדיין כועסים על בניית המוזאון על קרקע בית קברות, החברים מ"יד ושם" חשדנים בכוונות המוזאון החדש - והמבנה העצום כבר שינה מהותית את קו הנוף הירושלמי ● אז למה, בעצם, בנו את זה ומה בכלל יהיה שם? ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,211 מילים

אהבתי לסופר מצרי שונא ישראל

מבעד לעשן הסיגריות זיהיתי את עלאא אסוואני מוקף מעריצים בשולחן סמוך ב-GARDEN CITY CLUB בלב קהיר. מזגתי לעצמי וויסקי כפול, לחיזוק. לא כל יום אני פוגש סופר שאני אוהב. כי כמעט כולם מתים.

מבעד לעשן הסיגריות זיהיתי את עלאא אסוואני מוקף מעריצים בשולחן סמוך ב-GARDEN CITY CLUB בלב בקהיר. מזגתי לעצמי וויסקי כפול, לחיזוק. לא כל יום אני פוגש סופר שאני אוהב. כי כמעט כולם מתים

אני אדבר עם כל אחד ברחוב או על הבר, אבל בענייני ספרות קשה להכחיש שאני סנוב. המדפים בביתי נאנקים תחת משקלם המצטבר של צווייג, נבוקוב, מופאסן, סומרסט מוהם, נייפול, הבנתם את הנקודה. מידי פעם אנסה משהו מודרני יותר, ולרוב אתאכזב. אני חש שנגמרו לנו האלמנטים הספרותיים לפני כ-50 שנה, ונותרנו בעיקר עם רכיבים מגושמים המתחברים לכדי בליל משעמם לקריאה.

הספריה בביתו של דן פרי (צילום: דן פרי)
הספריה בביתו של דן פרי (צילום: דן פרי)

מידי פעם לפני נסיעה למקום חדש ומסעיר אשאל איזה מומחה: מהו הרומן על המקום הזה, שעלי לקרוא כדי להבין?

בדרכי להאיטי התשובה היתה: “קרא את הקומיקאים מאת גרהם גרין. הוא אמנם לא היה מקומי, אבל זה הספר". הייתי המום מהיצירה, הזכרתי אותה במאמר שכתבתי ומאז קראתי כמעט כל מה שהאיש הפורה הזה כתב.

לפני כמה שנים נשלחתי לקהיר. "קרא את בניין יקוביאן מאת אסוואני", נאמר לי.

הספר הקסים אותי מיד. לא רק בגלל העלילה. עד כמה שמעניין לקרוא על חיייטים, סנדלרים וסטודנטים משנות השבעים המעניינות מספיק, מה שבאמת שבה את ליבי היה הסגנון. אסוואני עשה מושלם כמה דברים שאני מאוד אוהב.

  1. ראשית, מוטיב הזמן. הפחד ממוות הוא המאיץ הגדול של האנושות. סיפור שעוקב אחר האדם תוך כדי שהוא משתנה, דרך חוויה, למידה או דעיכה, יגע ללב.
  2. שנית, הנרטיבים השזורים זה בזה. לכל אדם שאנחנו פוגשים יש פוטנציאל לשנות את עתידנו. ריבוי נרטיבים יכול להיות תכסיס מגושם, אך בידי אמן זו אומנות (בייחוד כאשר הקשרים מפתיעים).
  3. שלישית, אם סופר מסוגל לבטא את מרכזיות המין בעולמנו ללא וולגריות, זה כבר הישג כביר.
  4. ואחרון חביב, היכולת לשקף איך הכל מקרי ואבסורדי ועם זאת גם נשגב.

אסוואני עשה כל זאת ועוד, כך שמיד קראתי את הרומן השני שלו, שיקגו, וספר סיפורים קצרים; בשנת 2015 הגיע סופסוף הרומן החדש שלו. כתבתי בפייסבוק: "אני קורא את מועדון הרכב של מצרים וכמעט בלתי אפשרי להניח אותו מהידיים".

כעבור ארבעה ימים מצאתי את עצמי צועד לעבר שולחנו במועדון.

"ד"ר אסוואני”, אמרתי.

הוא נעמד מייד ולחץ את ידידי בחמימות.

בשנת 2015 הגיע סופסוף הרומן החדש שלו. כתבתי בפייסבוק: "אני קורא את מועדון הרכב של מצרים וכמעט בלתי אפשרי להניח אותו מהידיים". כעבור ארבעה ימים מצאתי את עצמי צועד לעבר שולחנו במועדון

"הספר שפרסמת זה עתה העניק לי אושר עצום, כפי שעשו כל ספריך", אמרתי תוך ויתור מסויים על נייטרליות עיתונאית. "בבקשה רק תמשיך לכתוב, ודע שיש לך אוהד".

התכוננתי ללכת, אבל הוא התעקש: "תצטרף אלינו לשולחן". כנראה שהיה עדיף להסס ולו במעט. אבל הסכמתי מייד.

השיחה בשולחנו של אסוואני עברה לאנגלית. ואז חל שינוי מסויים. המפגש החל כמפגן של הערצה, אבל עברתי די מהר לדפוס של עיתונאי חוקר. שמעתי פעם שמועה זדונית לפיה אסוואני, רופא שיניים במקצועו, הוא לא יותר מאשר כיסוי עבור אשתו – שהיא כותבת הכל בסתר מכיוון שבתור מוסלמית אדוקה עליה להתנזר מתהילה. החלטתי לבחון את הסוגייה.

"ד"ר אסווני, אם יורשה לי: מהן ההשפעות ספרותיות שמהן אתה מקבל השראה ליצירתך?".

אסוואני ענה: "הו, ההשפעות רבות, וכל אחת נשגבת בדרכה. אבל מבחינתי, בסופו של דבר, הסגנון הלטינו-אמריקאי הוא שמעניק לי התעלות".

"האם ישנו סופר מסוים מאסכולה זו שהוא אהוב עליך במיוחד?"

"תיאורטית יש רבים, אבל במציאות, כפי שאתה חייב לדעת, זה יכול להיות רק גרסיה מרקס. באופן טבעי".

כמובן! כמו אסוואני, מרקס הוא אמן הנרטיבים המשתלבים וענייני חלוף הזמן! הם חולקים גם נגיעות בריאליזם קסום. זה היה ברור, לגיטימי ומשכנע לחלוטין. אבל המשכתי בשלי.

"איזה מספריו אתה זוכר לטובה?"

אסוואני הביט בי כמו שמביטים בפקיד שומה. אך כהרף עין חזרה אליו חביבותו. "אולי היית מצפה ממני לומר מאה שנים של בדידות. אבל אני אפתיע אותך, ידידי היקר. מבחינתי, מכל יצירותיו אני מעדיף את אהבה בימי כולרה".

הבנתי באיחור מה שבזה עלי להסתפק. השפעת הוויסקי התפוגגה והתחלתי להתבייש קצת בחקירה. אבל אני בוחר לזכור רגע קסום של הערכה הדדית החוצה תרבויות.

הבנתי באיחור מה שבזה עלי להסתפק. השפעת הוויסקי התפוגגה והתחלתי להתבייש קצת בחקירה. אבל אני בוחר לזכור רגע קסום של הערכה הדדית החוצה תרבויות

אסוואני מסר לי את כרטיס הביקור שלו מבלי שיתבקש. היה לי חבר חדש! לא חבר אמיתי אמנם, אבל יותר מחבר פייסבוק. נשבעתי לא לנצל זאת לרעה – ועד מהרה עשיתי את זה.

אסוואני הוא ספקן גדול לגבי השלום עם ישראל וסירב בעקשנות לאשר את תרגום ספריו לעברית (אם כי זה נעשה איכשהו לאחרונה). לי בדרך כלל אין סבלנות לאוייבי השלום – אבל במקרה שלו מחלתי על העניין. אמנות גדולה קיימת ביקום מקביל, טוב יותר.

כעבור זמן מה מצאתי את עצמי כותב מאמר על האכזבה הגדולה מה"אביב הערבי" שנגמר במפח נפש קולוסלי ברוב מדינות האזור. נדרשתי לציטוט מטעם מי שעדיין מאמין; התקשרתי לסופר, והוא נענה בשמחה. כיצד אתה עונה לאלה הטוענים שהערבים במדינות האזור פשוט אינם מוכנים לדמוקרטיה, שאלתי. הוא סיפק, כמובן, את הציטוט האידאליסטי הנדרש: "הרעיון שיש אנשים שלא מגיע להם צדק הוא גזעני. זה משקף חוסר כבוד לאנשים. אני בהחלט לא מסכים עם זה".

לא טרחתי לומר לו שאני מתקשר אליו ממלון בראון בתל אביב. גם לא היה לו מושג כלשהו על הקשרים שלי עם ישראל, שם משפחתי התגוררה כל השנים שאני הייתי מבוסס בקהיר. בדיעבד, זה לא היה כל כך הוגן.

אולי הוא כבר התפייס עם הציונים ברוח התקופה – מי יודע.

ד"ר אסוואני, אם אתה קורא את זה במקרה, אנא קבל את התנצלותי. ודע שהזמנתי זה עתה את ספרך החדש: הרפובליקה של אמיתות שווא.

לא טרחתי לומר לו שאני מתקשר אליו ממלון בראון בתל אביב. גם לא היה לו מושג כלשהו על הקשרים שלי עם ישראל, שם משפחתי התגוררה כל השנים שאני הייתי מבוסס בקהיר. בדיעבד, זה לא היה כל כך הוגן

רומן זה, שרבים ציפו לו תקופה ארוכה, מגולל את ארועי מהפכת 2011 מנקודת מבטן של דמויות מהסוג שרק אסוואני יכול להמציא. ברור שהוא יהווה את האמירה האולטימטיבית בנושא.

הספר יצא באנגלית החודש והוא עושה כעת את דרכו לישראל. מעטים הדברים שיסבו לי אושר גדול מזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 940 מילים

המשבר הפוליטי בישראל מסכן את הקשרים עם העולם הערבי

פחות משנה אחרי החתימה על הסכמי אברהם, מדינות האזור מסתכלות על חוסר היציבות ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" בדאגה גוברת ● מעבר לעובדה שבעלי ברית פוטנציאליים מעדיפים להמתין עד שהמצב הפוליטי בישראל יתבהר, השותפים החדשים לא רואים בעין יפה את השימוש שנתניהו עושה בהן לצרכיו הפוליטיים ● פרשנות

עוד 1,698 מילים

בכיר ברע״ם: לא מגיבים לדברי סמוטריץ׳ כדי לא להרוס מהלכים

סמוטריץ׳ על האפשרות כי ממשלה של בנט - לפיד משרתת את בניית כוחו בציונות הדתית: ״לא הכל פוליטיקה״ ● ח״כ אורית סטרוק: חושבת שזה אפשרי להביא את סער לנתניהו ● מאיר כהן: ״שומע שסער נחוש לא להצטרף לנתניהו, מקווה שבנט שומר על אנשיו״ ● הקבינט המדיני-בטחוני צפוי להתכנס היום לראשונה מאז פברואר ● מאות בהפגנה מול הקריה במחאה על הטיפול בהלומי קרב

עוד 16 עדכונים

למקרה שפיספסת

הצבעה חשאית לנשיאות – לא רצוי ולא מצוי

בשבועות האחרונים, וביתר שאת בימים האחרונים, עולות הצעות וספקולציות – משמאל ומימין – לעסקאות פוליטיות הנוגעות לבחירות לנשיאות אשר הולכות ומתקרבות אלינו בצעדי ענק.

חלק מעסקאות אלה, תיאורטיות ומעשיות, כוללות שינוי של "חוק יסוד: נשיא המדינה", כך שההצבעה תהפוך מחשאית לגלויה. ההצעה כזו, כך נדמה, מתעלמת מצרכיה ומעוגניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית. למעשה, היא לא הולמת לא את הרצוי ולא את המצוי.

חלק מהעסקאות, תיאורטיות ומעשיות, כוללות שינוי "חוק יסוד: נשיא המדינה", להפיכת ההצבעה מחשאית לגלויה, תוך התעלמות מצרכיה ומעוגניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית. למעשה, היא לא הולמת את הרצוי ולא את המצוי

אין חולק על כך שלממלכתיות הישראלית מספר רגליים, בהן גם כאלה שבהן יחסי רוב ומיעוט משחקים תפקיד רב והכרחי בקבלת החלטות ובקביעת מדיניות. לרוב יש משמעות והשפעה, וטוב שכך. יחד עם זאת, נהוג לראות את ההצבעה החשאית בכנסת כמפלטו הנחוץ והייחודי של החלש.

הצבעה חשאית היא המקום שבו עוצמתו המוצדקת של הרוב מאבדת מעט מכוחה. גם למיעוט – הן מיעוט מספרי והן כזה ששייך לפריפריה של יחסי הכוחות בישראל – יש משמעות, וצריכות להיות לו פלטפורמות השפעה. פלטפורמות ההשפעה של המיעוט הפרלמנטרי קיימות ומוכרות, אבל האימפקט שלהן מוגבל, אפילו מוגבל ביותר.

יש שיגידו שהמציאות הזו בלתי נסבלת, יש שיסברו שאפשר לסבול זאת עד גבול מסויים, אבל כך וכך ברור שיש הצבעות או מוקדים פרלמנטריים שבהם חשוב לייצר גבולות משחק שיאפשרו קצת יותר מרחב, יותר קולות, יותר גוונים של השפעה.

נשיא המדינה ומבקר המדינה הם שני מוסדות שעשייתם עבור המיעוט, החלש או הקטן היא משמעותית ביותר. מוסד הנשיאות הישראלי פעל ופועל דרך קבע להשמעת קולות שלא נשמעים ולמתן מקום ואפילו השפעה לכלל גווניה של החברה ולא רק אלה שבמוקדי הכוח. זה התפקיד שנטלו על עצמם נשיאי ישראל, תפקיד המבוסס על האמון הרב, יחסית, שרוכשים למוסד הנשיאות גם מערכות ומנגנוני המדינה וגם הציבור הישראלי.

מוסד ביקורת המדינה עוסק במקומות בהם מוקדי כוח ושררה פועלים שלא כדין או כהוגן. למעשה שני המוסדות הללו, במהותם, תורמים לחיבורם ההדדי של המדינה וסמליה מזה, וקהלים אשר אינם מיוצגים במוקדי ההשפעה מזה. קיומן של הנשיאות וביקורת המדינה, והידיעה כי השלטון אינו יכול להיות דורסני ללא גבולות, הן בסיס חשוב בקשר ובתחושת השייכות של כלל אזרחי ואזרחיות ישראל, בעיקר כשאינם מוצאים את ייצוגם המשפיע ברשויות אחרות.

ברורה אם כן הסיבה שהצבעה גלויה לנשיאות בישראל אינה רצויה. משום שהיא מאפשרת את דורסנותו הקואליציונית של הרוב – יהא שיוכו הפוליטי אשר יהיה – דווקא בנקודה בה המיעוט יסבול ממנה יותר מכל, בנקודת התורפה של המיעוט. הפיכת ההצבעה לגלויה משמעה הוצאת האוויר מגלגל ההצלה של מיעוטים, ויהא זה מיעוט בכמותו או בהשפעתו. להצבעה החשאית יש משמעות דרמטית, ואכן, ההיסטוריה מראה שהיא הביאה עמה גם הפתעות בבחירות לנשיאות. לא כאלה שפגעו בכוחו של הרוב, אבל בהחלט כאלה שאפשרו למיעוטים להרגיש בני השפעה, ובצדק.

ברורה אם כן הסיבה שהצבעה גלויה לנשיאות בישראל אינה רצויה. משום שהיא מאפשרת את דורסנותו הקואליציונית של הרוב – יהא שיוכו הפוליטי אשר יהיה – דווקא בנקודה בה המיעוט יסבול ממנה יותר מכל

עד כאן הרצוי, ומה בדבר המצוי והאפשרי? ובכן, כמובן שהכול אפשרי בישראל, ועם זאת, ברי לכל שהצבעה חשאית מעניקה כוח למיעוטים מכל הסוגים – כלומר גם לכל מי שנמצא במיעוט פרלמנטרי בשנים האחרונות, וגם לכל מי שנחשב מיעוט זהותי ואפילו אם הוא בקואליציה. כעת, ובהתאמה למקרה הישראלי שבו התפיסה האישית כמיעוט היא החוויה הרווחת, כל מה שנותר לנו זה להמר ולחשב כל אחד ואחת, בחשאי כמובן, מהו המצוי והאפשרי. מה הסיכוי שכלל חברי וחברות הכנסת ששותפים לתחושת המיעוט ירצו לגזול מכוחם שלהם ולהפוך את ההצבעה לנשיאות מחשאית לגלויה.

ינון גוטל-קליין הוא מנהל מרכז הביקורים של בית הנשיא ודוקטורנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, החוקר זיכרון לאומי ובתי קברות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 546 מילים
עודכן לפני שעה
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ממשיך להתבצר בעמדתו: סמוטריץ' שב וחזר על התנגדותו לשיתוף פעולה עם רע"ם

לפיד ייפגש השבוע עם ראשי מחנה מתנגדי נתניהו; מחר יקיים מסיבת עיתונאים, שבה ידבר על הניסיונות להקים ממשלה ● שנה אחרי שהתקנה נכנסה לתוקפה - מתבטלת החובה לעטות מסכות בשטחים פתוחים; הפרויקטור אש: ישראל עוד לא הגיעה לחסינות עדר ● אחרי למעלה מחודשיים שבהם לא התכנס - הקבינט הביטחוני יקיים מחר דיון; הרמטכ"ל וראש המוסד צפויים להשתתף בישיבה

עוד 18 עדכונים

ג'וליוס רוזנוולד, בנו של מהגר יהודי מגרמניה, בנה כ-5,000 בתי ספר לשחורים ב-15 מדינות דרומיות בארה"ב בתחילת המאה הקודמת ● בין מאות אלפי התלמידים שלמדו שם הסופרת מאיה אנג'לו והסנאטור ג'ון לואיס ● כשבוטלה ההפרדה בין לבנים ושחורים במערכת החינוך, רשת בתי הספר חדלה לפעול ● הצלם אנדרו פיילר החליט לתעד את המבנים הרעועים כדי לשמר את מורשת הפרויקט המיוחד

עוד 1,362 מילים

מלחמת העולם של נערות הגטו

הן הסתירו אקדחים בדובונים וחומרי נפץ מתחת לבגדים ● רקחו בקבוקי תבערה וזרקו אותם לעבר רכבות גרמניות ● האביסו את הנאצים בוויסקי וירו בהם למוות ● המאבק האמיץ של הנערות היהודיות במהלך השואה הפך לספר חדש ● סטיבן שפילברג כבר רכש את הזכויות לסרט

עוד 1,404 מילים

המהגרים היהודים ששינו לעד את תעשיית המגזינים

הם היגרו מאירופה לארה"ב לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ● אמנים, צלמים ומעצבים שייבאו איתם אסתטיקה ייחודית, ושינו דרמטית את התפיסה של מגזינים משפיעים כמו ווג והוואניטי פייר ● תערוכה חדשה במוזיאון היהודי בניו יורק מציגה את פועלם

עוד 711 מילים

מי היה מאמין, לפני 73 שנים, שנגיע ליום שבו מדינות ערביות מברכות את ישראל לכבוד יום העצמאות ובלוגרים מהמפרץ ירכינו ראש ביום השואה ויום הזיכרון ● באיראן משחקים שחמט עם שאר העולם ● כצפוי, שיחות הגז עם לבנון לא מתקדמות לשום מקום ● הרמדאן הופך לארוע לעשירים בלבד במדינות ערב ● ומצרים העתיקה ממשיכה להפתיע את האנושות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,213 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

תראה מה שצבע יכול לעשות

הגלובוס הירוק מוגש השבוע לעיריית כפר סבא שהוכיחה כי אולי אין חגיגה בלי עוגה, אבל בלי זיקוקים אפשר להסתדר לא רע ● ובמישור העולמי לניו זילנד, שהודיעה כי בתוך שנתיים ייאסרו כליל המשלוחים החיים ● הגלובוס השחור מוקדש לקציר הדמים של האופניים והקורקינטים החשמליים ● והטיפ: מה עושים עם שאריות צבע?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 518 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הָאַנְגְּאוֹבֶר 81

ההופעות הטלוויזיוניות של נתניהו הולמות בחושים כמו צ'ייסרים של עראק. במינון מופרז – כמו ביום העצמאות – האפקט שלו על מערכת העצבים של אלה מבין הישראלים שהוא מעורר אצלם בעיקר עצבים, הוא של אלכוהול זול: פוגע בראייה, מנטרל את החושים, מעורר בחילה וגורם לאובדן אוריינטציה ולירידה מהירה ביכולת הריכוז

עוד 1,013 מילים

בין ישראל לאיראן מתנהל בשנה האחרונה דו-שיח מדורג, מתוכנן ושקול, ושני הצדדים שמרו עד כה על גובה הלהבות כדי לא להתדרדר לעימות כולל ● השאלה היא, האם איראן תחרוג מדפוס הפעולה הזה אחרי הפגיעה במתקן בנתנז - וכיצד ישפיעו עליה שיחות הסכם הגרעין עם המעצמות, כמו גם החלטת ביידן לאשר את עסקת הנשק עם איחוד האמירויות ● פרשנות

עוד 551 מילים

"נתניהו יציע לסער לשמש כמ"מ רה"מ ולאלקין - יו"ר הכנסת"

נתניהו לסער: "חזור אלינו, זה הבית שלך" ● לפי דיווח, סער אמר בתגובה "בשביל לחנוק מישהו, קודם פותחים את הידיים" ● בן גביר: "שנתניהו יגיד תודה שמנענו ממנו ממשלה עם עבאס" ● דיווח: רע"ם העבירה דרישות לליכוד ללא דרישה לביטול חוק הלאום ● ניצן הורוביץ: "אנחנו במגעים עם לפיד, סער ובנט" ● מאות הפגינו נגד ההתיישבות היהודית במזרח י-ם, ביניהם ח"כים מהרשימה המשותפת ומרצ ● ארה"ב לישראל: "די לפטפטת בנושא איראן"

עוד 28 עדכונים

שלמה קרעי הציף את הרעיון להקים ממשלת מיעוט עם נתניהו-בנט-סמוטריץ', ולשכנע את תקווה חדשה להימנע ● אבל בכירי הליכוד, שמכירים את סער היטב, מבינים כי אחרי כל ההשפלות שספג מנתניהו, סער לא יימנע בהצבעה ● זה בכלל לא סיפור אידיאולוגי או פוליטי, אלא מסע נקמה ● ובינתיים המו"מ עם בנט מתנהל על ריק ● פרשנות

עוד 433 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה